האם זה רק אני, או שיש כאן עוד אנשים שמאוכזבים קצת מדמוקרטיה?
(מחיאות כפיים)
אז בואו ונסתכל על כמה מספרים. אם נסתכל על העולם, חציון ההשתתפות בבחירות לנשיאות ב -30 השנים האחרונות היה רק 67 אחוזים. ואם נלך לאירופה ונסתכל על אנשים שהשתתפו בבחירות לפרלמנט האירופי, חציון ההצבעה בבחירות אלה הוא רק 42 אחוזים. עכשיו בואו ונלך לניו יורק, ונראה כמה אנשים הצביעו בבחירות האחרונות לראשות העיר. נמצא שרק 24% מהאנשים הגיעו להצביע. פירוש הדבר הוא, שאם הסדרה"חברים" עדיין רצה, ג'ואי ואולי פיבי היו מופיעים להצביע.
(צחוק)
ואתם לא יכולים להאשים אותם כי אנשים עייפים מפוליטיקאים. ואנשים עייפים מאנשים אחרים שמשתמשים בנתונים שיש בידם כדי לתקשר עם חבריהם ובני משפחתם, ולכוון לתעמולה פוליטית אליהם. אבל העניין הוא שזה לא חדש. כיום, אנשים משתמשים בלייקים כדי לכוון אליכם תעמולה לפני שהם משתמשים במיקוד שלכם או במין שלכם או הגיל שלכם, כי הרעיון לכוון לאנשים תעמולה פוליטית הוא ישן כמו הפוליטיקה. והסיבה לכך שהרעיון הזה קיים היא שהדמוקרטיה סובלת מפגיעות בסיסית. זהו הרעיון של נציג.
עקרונית, הדמוקרטיה היא יכולתם של אנשים להפעיל כוח. אבל בפועל, אנחנו צריכים להאציל את הכוח הזה לנציג שיכול להפעיל את הכוח עבורנו. נציג זה הוא צוואר הבקבוק, או נקודה חלשה. זה המקום שאליו אתם רוצים לכוון אם ברצונכם לתקוף את הדמוקרטיה כי אתם יכולים ללכוד את הדמוקרטיה על ידי לכידת נציג זה או ללכוד את הדרך שאנשים בוחרים בזה. אז השאלה הגדולה היא: האם זו סופה של ההיסטוריה? האם זה הכי טוב שאנחנו יכולים לעשות או, למעשה, האם יש חלופות?
יש אנשים שחושבים על חלופות, ואחד הרעיונות שעולים שם בחוץ הוא רעיון של דמוקרטיה ישירה. זה הרעיון של עקיפת הפוליטיקאים לחלוטין ולאפשר לאנשים להצביע ישירות על סוגיות, לאפשר לאנשים להצביע ישירות על הצעות חוק. אבל הרעיון הזה הוא תמים כי יש יותר מדי דברים שנצטרך לבחור. אם תסתכלו על הקונגרס ה-114 של ארה"ב, תיווכחו שבית הנבחרים שקל יותר מ 6,000 הצעות חוק, הסנאט שקל יותר מ -3,000 הצעות חוק והם אישרו יותר מ -300 חוקים. אלו הן הרבה החלטות שכל אדם יצטרך לקבל בשבוע על נושאים שהם יודעים עליהם מעט. אז יש בעיה קוגניטיבית גדולה של רוחב פס אם ננסה לחשוב על דמוקרטיה ישירה כעל אלטרנטיבה ברת קיימא
אז כמה אנשים חושבים על הרעיון של דמוקרטיה נוזלית, או דמוקרטיה גמישה, שזה הרעיון שאתה מסב את הכוח הפוליטי שלך למישהו, שיכול להסב אותו למישהו אחר, ובסופו של דבר, אתה יוצר רשת תומכים גדולה שבה בסופו של דבר, ישנם מעט אנשים שמקבלים את ההחלטות בשם כל תומכיהם והחסידים שלהם. אבל גם רעיון זה אינו פותר את בעיית רוחב הפס הקוגניטיבי ולמען האמת, זה גם די דומה לרעיון של נציג. אז היום אני הולך להיות קצת פרובוקטיבי, ואני עומד לשאול אתכם, טוב: מה אם, במקום לנסות לעקוף פוליטיקאים, ננסה לאִטְמֵט אותם?
הרעיון של אוטומציה אינו חדש. זה התחיל לפני יותר מ -300 שנה, כאשר האורגים הצרפתיים החליטו להפוך את הנול לאוטומטי. המנצח במלחמה התעשייתית היה ג'וזף-מארי ז'אקארד. הוא היה אורג צרפתי וסוחר ששידך את הנול עם מנוע הקיטור כדי ליצור נולים אוטונומיים. ובנולים אוטונומיים אלה, הוא זכה לשליטה. עכשיו הוא יכול היה לייצר בדים מורכבים יותר ומתוחכמים יותר מאשר אלה שהיו מסוגלים לייצר ביד. אבל גם, בעזרת נצחון המלחמה התעשייתית, הוא יסד את מה שהפך להיות תוכנית האב של האוטומציה.
האופן שבו אנו מְאֻטְמָטִים דברים ב-300 השנים האחרונות תמיד היה זהה: תחילה אנו מזהים צורך, ואז אנחנו יוצרים כלי שיספק את הצורך, כמו הנול, במקרה הזה, ואז אנו לומדים כיצד אנשים משתמשים בכלי זה כדי לאטמט את המשתמש הזה . כך הגענו מהנול המכני אל הנול האוטונומי, וזה לקח לנו אלף שנים. עכשיו, זה לקח לנו רק מאה שנים כדי להשתמש באותו תסריט כדי להפוך את המכונית לאוטומטית. אבל העניין הוא, שהפעם, אוטומציה היא סוג של דבר אמיתי.
זהו וידאו שעמית שלי מטושיבה שיתף איתי שמראה את המפעל שמייצר כוננים קשיחים שבביים כל המפעל הוא רובוט. אין בני אדם במפעל הזה. והרובוטים יצאו בקרוב מהמפעלים ויהפכו להיות חלק מהעולם שלנו, יהפכו להיות חלק מכוח העבודה שלנו. אז מה שאני עושה בעבודת יומי זה למעשה יוצר כלים שישלבו נתונים עבור מדינות שלמות כדי שבסופו של דבר יהיו לנו היסודות שאנחנו צריכים עבור עתיד שבו נצטרך גם לנהל את המכונות האלו.
אבל היום, אני לא כאן כדי לדבר איתכם על כלים אלה שמשלבים נתונים עבור מדינות. אלא אני כאן כדי לדבר איתכם על רעיון אחר שעשוי לעזור לנו לחשוב איך להשתמש בבינה מלאכותית בדמוקרטיה. משום שהכלים שאני בונה מעוצבים עבור החלטות מנהלים. אלו החלטות שניתן להטיל בסוג מסוים של אובייקטיביות — החלטות בנושא השקעה ציבורית. אבל יש החלטות שהן תחוקתיות, והחלטות תחוקתיות אלו מצריכות תקשורת בין אנשים בעלי נקודות מבט שונות, ומצריכות השתתפות, מצריכות דיונים, מצריכות דיון מעמיק. ובמשך זמן רב, חשבנו, שמה שנחוץ לנו כדי לשפר את הדמוקרטיה זה למעשה יותר תקשורת. אז כל הטכנולוגיות שקידמנו בהקשר של דמוקרטיה, בין אם בעיתונים או במדיה חברתית, ניסו לספק לנו יותר תקשורת. אך כבר היינו במורד מחילת הארנב ואנחנו יודעים שזה לא מה שיפתור את הבעיה. כי זה לא בעייה של תקשורת, זוהי בעיית רוחב פס קוגניטיבי. אז אם הבעיה היא של רוחב פס קוגניטיבי, הוספה של יותר תקשורת לאנשים לא הולכת לפתור אותה. מה שנצטרך במקום זה, שיהיו טכנולוגיות אחרות שיעזרו לנו להתמודד עם חלק מהתקשורת שאנחנו עמוסים איתה. חישבו על משהו במקצת כמו אווטאר, סוכן תוכנה, ג'ימיני הצרצר (מפינוקיו) דיגיטלי —
(צחוק)
שבעצם מסוגל לענות על דברים בשמכם. ואם היתה לנו הטכנולוגיה הזאת, היינו יכולים לפרוק מעלינו חלק מהתקשורת שתעזור, אולי, לקבל החלטות טובות יותר או החלטות בקנה מידה גדול יותר. וגם הרעיון של סוכני תוכנה אינו חדש. אנחנו כבר משתמשים בהם כל הזמן. אנו משתמשים בסוכני תוכנה כדי לבחור את הדרך בה אנו רוצים לנסוע למקום מסוים, את המוזיקה שאנו רוצים להקשיב לה או לקבל הצעות לספרים שאנו צריכים לקרוא.
אז יש רעיון ברור במאה ה 21 שהיה ברור כמו הרעיון של שילוב מנוע קיטור עם נול בזמנו של ז'קארד. והרעיון הזה הוא שילוב דמוקרטיה ישירה עם סוכני תוכנה. תארו לעצמכם לרגע, עולם שבו, במקום שיש נציג שמייצג אתכם ומיליונים של אנשים אחרים, יכול להיות לכם נציג שמייצג רק אתכם עם ההשקפה הפוליטית שלכם — הקומבינציה המוזרה של ליברטריאן וליברלי ואולי מעט שמרן בנושאים מסוימים ואולי מאוד פרוגרסיבי באחרים. פוליטיקאים היום הם מארזים, והם מלאים בפשרות. אבל אולי יהיה לכם מישהו שמייצג רק אתכם, אם תהיו מוכנים לוותר על הרעיון שהנציג הזה הוא אנושי. אם נציג זה הוא סוכן תוכנה, היה יכול להיות לנו סנאט עם מס. סנטורים זהה למס. האזרחים. וסנטורים אלה יהיו מסוגלים לקרוא כל הצעת חוק והם יהיו מסוגלים להצביע על כל אחת מהן.
אז יש רעיון ברור שאולי נרצה לחשוב עליו. אבל אני מבין שביום זה ובתקופה הזו, הרעיון הזה יכול להישמע די מפחיד. למעשה, לחשוב על רובוט שמגיע מהעתיד לעזור לנו לנהל את הממשלות שלנו נשמע מפחיד. אבל היינו שם כבר קודם.
(צחוק)
ולמעשה הוא היה ברנש די נחמד.
אז איך תיראה גרסת הנול של ז'קארד של הרעיון הזה? זו תהיה מערכת מאוד פשוטה. דמיינו מערכת שאתם נכנסים אליה ויוצרים את האווטאר שלכם ואז אתם תתחילו לאמן את האווטאר שלכם. כך תוכלו להקנות לאווטאר שלכם את הרגלי הקריאה שלכם, או לחבר אותו למדיה החברתית שלכם, או שתוכלו לחבר אותו לנתונים אחרים, למשל לעבור מבחנים פסיכולוגיים. והדבר היפה בזה הוא שאין כאן הונאה. אינכם מספקים נתונים כדי לתקשר עם חברים שלכם ובני משפחה שישמשו אחר כך במערכת פוליטית. אתם מספקים נתונים למערכת שנועדה לשמש כדי לקבל החלטות פוליטיות בשמכם. ואז אתם לוקחים את הנתונים האלה ובוחרים אלגוריתם הדרכה, משום שזה שוק פתוח שבו אנשים שונים יכולים להגיש אלגוריתמים שונים כדי לחזות איך אתם הולכים להצביע בהתבסס על הנתונים שסיפקתם. והמערכת פתוחה, כך שאף אחד לא שולט באלגוריתמים; יש אלגוריתמים שהופכים יותר פופולריים ואחרים שהופכים פחות פופולריים. בסופו של דבר, תוכלו לבדוק את המערכת אתם יכולים לראות איך האווטאר שלכם עובד. אם תרצו תוכלו להשאיר אותו על טייס אוטומטי. אם אתם רוצים קצת יותר שליטה, אתם יכולים למעשה לבחור שהם ישאלו אתכם בכל פעם שהם עומדים לקבל החלטה, או שתוכלו להיות במקום כלשהו באמצע. אחת הסיבות לכך שאנו משתמשים כל כך מעט בדמוקרטיה יכולה להיות, כי לדמוקרטיה יש ממשק משתמש רע מאוד. ואם נשפר את ממשק המשתמש של הדמוקרטיה, ייתכן שנוכל להשתמש בו יותר.
כמובן שיכולות להיות לכם הרבה שאלות. ובכן, איך אתם מאמנים את האווטארים האלה? איך אתם שומרים את הנתונים מאובטחים? איך אתם שומרים את המערכות מבוזרות וניתנות לביקורת? מה עם סבתא שלי, בת ה-80 שאינה יודעת איך להשתמש באינטרנט? האמינו לי, שמעתי את כולם. אז כשחושבים על רעיון כזה, צריך להיזהר מפסימיסטים כי הם ידועים כמי שיש להם בעיה עבור כל פתרון.
(צחוק)
אז אני רוצה להזמין אתכם לחשוב על הרעיונות היותר גדולים. השאלות שהצגתי בפניכם הן רעיונות קטנים כי הן שאלות על איך זה לא יעבוד. הרעיונות הגדולים הם רעיונות של: מה עוד תוכלו לעשות עם זה אם זה כן יוכל לעבוד? ואחד הרעיונות האלה הוא, ובכן, מי כותב את החוקים? בהתחלה, יכלו האווטארים שיש לנו כבר להצביע על חוקים שנכתבים על ידי הסנטורים או הפוליטיקאים שכבר יש לנו. אבל כדי שזה יעבוד, תוכלו לכתוב אלגוריתם שיכול לנסות לכתוב חוק שיקבל אחוז מסוים של אישורים, ויכולתם להפוך את התהליך. עכשיו, אתם עשויים לחשוב שרעיון זה מגוחך ושאנחנו לא צריכים לעשות את זה, אבל אתם לא יכולים להכחיש שזה רעיון שאפשרי רק בעולם שבו דמוקרטיה ישירה וסוכני תוכנה הם צורה ישומית של השתתפות,
אז איך אנחנו מתחילים את המהפכה? איננו מתחילים את המהפכה הזאת עם מחאות או השבתות או בדרישה שהפוליטיקאים הנוכחיים שלנו יהפכו לרובוטים. זה לא יעבוד. זה הרבה יותר פשוט, הרבה יותר איטי והרבה יותר צנוע. אנו מתחילים את המהפכה הזאת ביצירת מערכות פשוטות כמו זו בבתי"ס להשכלה גבוהה,בספריות, ובמלכ"רים. ואנו מנסים להבין את כל השאלות הקטנות האלו ואת הבעיות הקטנות האלו שנצטרך להבין כדי להפוך את הרעיון הזה למשהו בר קיימא, כדי להפוך את הרעיון הזה למשהו שנוכל לסמוך עליו. וכאשר אנו יוצרים אותן מערכות שיש להן מאה איש, אלף איש, מאה אלף איש שמצביעים בדרכים שאינן מחייבות פוליטית, אנו הולכים לפתח אמון ברעיון הזה, העולם עומד להשתנות, ואלה שהם קטנים כמו הבת שלי עכשיו יגדלו. וכאשר הבת שלי תהיה בגילי, אולי הרעיון הזה, שאני יודע שהיום הוא מטורף מאוד, עשוי לא להיראות מטורף בעיניה ובעיני חבריה. ובנקודה זו, אנחנו נהיה בסופה של ההיסטוריה שלנו, אבל הם יהיו בתחילת שלהם.
תודה.
(מחיאות כפיים)