סנדרה אמודט
4,682,385 views • 12:42

לפני שלוש וחצי שנים קיבלתי את אחת ההחלטות הטובות ביותר בחיים שלי. כהחלטה שלי לשנה החדשה, הפסקתי עם הדיאטה, חדלתי לדאוג למשקל שלי, ולמדתי לאכול באופן מודע. עכשיו אני אוכלת כשאני רעבה, ורזיתי 5 ק"ג.

זו הייתי אני בגיל 13, כאשר התחלתי את הדיאטה הראשונה שלי. אני מסתכלת על התמונה הזאת עכשיו, ואני חושבת את לא היית צריכה דיאטה, היית צריכה יועץ אופנה. (צחוק) אבל אני חשבתי שעלי לרדת במשקל, וכאשר העליתי במשקל חזרה, כמובן שהאשמתי את עצמי. ובשלושת העשורים הבאים, הייתי בדיאטות שונות לסירוגין. לא משנה מה ניסיתי, המשקל שאיבדתי תמיד חזר. אני בטוחה שרבים מכם מכירים את ההרגשה.

כנוירולוגית, תהיתי, למה זה כל כך קשה? ברור, שהמשקל שלך תלוי בכמה שאתה אוכל, וכמה אנרגיה אתה שורף. מה שרוב האנשים לא מבינים הוא שרעב ואנרגיה נשלטים על ידי המוח. בעיקר ללא המודעות שלכם המוח שלכם עושה הרבה מהעבודה שלו מאחורי הקלעים, וזה דבר טוב. כי המיינד המודע שלכם — איך נאמר זאת בנימוס? — מוסח בקלות. זה טוב שאינכם צריכים לזכור לנשום כשאתם שקועים בסרט. אינכם שוכחים כיצד ללכת כי אתם חושבים על מה לאכול לארוחת ערב.

למוח שלכם גם יש היגיון משלו על כמה שאתם צריכים לשקול, לא משנה למה אתם מאמינים במודע. זה נקרא נקרא נקודת הבקרה שלכם, אבל זה מונח מטעה, כי זה למעשה טווח של בערך 5 או 7 קילו. אתם יכולים לבחור להשתמש בסגנונות חיים שונים, כדי להזיז את המשקל שלכם למעלה ולמטה בתום התחום הזה, אבל זה הרבה יותר קשה להישאר מחוץ לו. ההיפותלמוס, החלק של המוח שמווסת את משקל הגוף, ישנם יותר מתריסר אותות כימיים במוח שאומרים לגוף שלכם לעלות במשקל, יותר מאשר תריסר אחרים אומרים לגוף שלכם לאבד אותו, והשיטה עובדת כמו תרמוסטט, מגיבה לאותות מן הגוף באמצעות התאמת רעב, פעילות וחילוף חומרים בגוף, כדי לשמור על המשקל שלכם יציב כשהתנאים משתנים. זה מה שתרמוסטט עושה , נכון? הוא שומר שהטמפרטורה בבית שלכם תהיה אותו דבר כאשר משתנה מזג האוויר בחוץ. עכשיו. אתם יכול לנסות לשנות את הטמפרטורה בבית שלכם על-ידי פתיחת חלון בחורף, אבל זה לא הולך לשנות את ההגדרה על התרמוסטט, אשר יגיב בהפעלת מערכת החימום כדי לחמם את המקום בחזרה. המוח שלכם עובד בדיוק באותו האופן, מגיב לירידה במשקל באמצעות שימוש בכלים רבי-עוצמה כדי לדחוף את הגוף שלכם בחזרה למה שהוא מעריך כנורמלי. אם אתם מפסידים הרבה משקל, המוח שלכם מגיב כאילו שהייתם גוועים ברעב, ובין אם התחלתם שמנים או רזים, התגובה של המוח שלכם היא בדיוק אותו דבר היינו רוצים לחשוב שהמוח שלכם יוכל לומר אם יש צורך לרדת במשקל או לא. אבל הוא לא יכול. אם אתם מפסידים הרבה משקל, אתם הופכים להיות רעבים, והשרירים שלכם שורפים פחות אנרגיה. ד"ר רודי לייבל מאוניברסיטת קולומביה מצא שאנשים שאיבדו 10 אחוזים ממשקל גופם שורפים 250-400 קלוריות פחות בגלל שחילוף החומרים שלהם מדוכא. זה הרבה אוכל. פירוש של דבר זה הוא שאדם שעושה דיאטה בהצלחה חייב לאכול את המזון המופחת מאד הזה לנצח יותר מאשר מישהו באותו משקל שתמיד היה רזה.

מנקודת מבט אבולוציונית, ההתנגדות של הגוף שלך לירידה במשקל היא הגיונית. כאשר המזון היה נדיר, ההישרדות של אבות אבותינו היתה תלוייה בשימור אנרגיה, והעלאת המשקל מחדש כאשר המזון היה זמין היתה מגנה עליהם מפני המחסור הבא. במהלך ההיסטוריה האנושית, הרעב היה בעיה גדולה יותר. מאשר אכילת יתר. זה עשוי להסביר עובדה מאוד עצובה: נקודות בקרה יכולות לעלות, אבל רק לעתים נדירות הן יורדות. עכשיו, אם אמא שלכם אי פעם ציינה שהחיים אינם הוגנים, זה מסוג הדברים שהיא דיברה עליו. (צחוק) דיאטה מוצלחת לא תוריד את נקודת הבקרה שלכם. אפילו אם שמרתם על המשקל לאחר שרזיתם למשך פרק זמן של שבע שנים. המוח שלכם כל הזמן מנסה לגרום לכם לעלות אותו בחזרה. אם אובדן משקל זה היה כתוצאה מתקופת רעב ארוכה, זו היתה תגובה הגיונית. בעולמנו המודרני של " קניית המבורגרים במכונית" זה לא עובד כל כך טוב עבור רבים מאיתנו. ההבדל בין העבר של אבותינו להווה השופע שלנו הוא הסיבה לכך שד"ר יוני פרידהוף מאוניברסיטת אוטווה היה רוצה לקחת חלק מהחולים שלו חזרה בזמן לתקופה בה המזון היה פחות זמין, וזו גם הסיבה ששינוי בסביבת המזון באמת הולך להיות הפתרון היעיל ביותר להשמנת-יתר.

למרבה הצער, עלייה זמנית במשקל יכולה להפוך לקבועה. אם אתם נשארים במשקל גבוה יותר מדי זמן, כנראה עניין של שנים עבור רובנו, המוח שלכם עלול להחליט שזה הסטנדרט החדש.

פסיכולוגים מסווגים אכלנים לשתי קבוצות, אלה שמסתמכים על הרעב שלהם אלה שמנסים לשלוט באכילה שלהם באמצעות כוח רצון, כמו רוב עושי הדיאטה. בואו נקרא להם אוכלים אינטואיטיבים ואוכלים מבוקרים. הדבר המעניין הוא שאוכלים אינטואיטיבים פחות נוטים להיות בעלי משקל עודף, הם מבזבזים פחות זמן בחשיבה על אוכל. אוכלים מבוקרים יותר פגיעים לאכילת יתר בתגובה לפרסומות, הגדלת מנות לענקיות, ומזנון אכול כפי יכולתך. ופינוק קטן, כמו אכילת כדור אחד של גלידה. סביר יותר שתוביל לבולמוס אכילה באוכלים מבוקרים. ילדים פגיעים במיוחד למחזור זה של דיאטה, שלאחריו בולמוס אכילה מחקרים ארוכי טווח אחדים הראו שבנות שעושות דיאטה בשנות העשרה המוקדמות שלהן נוטות פי שלוש להיות בעלות משקל עודף חמש שנים מאוחר יותר, אפילו אם הן התחילו במשקל נורמלי, כל המחקרים האלה מצאו שאותם גורמים שחזו עליה במשקל גם חזו את התפתחות הפרעות האכילה. הגורם השני, אגב. אלה מכם שהם הורים, שהוקנטו על ידי בני משפחה לגבי משקלם. אז אל תעשו את זה. (צחוק)

השארתי כמעט את כל הגרפים שלי בבית, אבל לא יכולתי להתאפק מלזרוק רק אחד זה, כי אני חנונית, וכך אני מתנהלת. (צחוק) זהו מחקר שבוחן סיכון של מוות במשך תקופה של 14 שנים שמבוסס על ארבעה הרגלים בריאים: אכילת כמות מספקת של פירות וירקות, ביצוע פעילות גופנית שלוש פעמים בשבוע, הימנעות מעישון. ושתייה במתינות. בואו ונפתח בהסתכלות על אנשים במשקל נורמלי שהשתתפו במחקר. הגובה של העמודות הוא הסיכון למות, והאפס, אחד, שניים, שלוש, ארבעה מספרים על הציר האופקי הם מספר ההרגלים הבריאים האלה שהיו לאדם מסויים. וכפי שניתן לצפות, ככל שאורח החיים בריא יותר, לאנשים היה פחות סיכוי סביר למות במהלך המחקר. עכשיו בואו ונסתכל על מה שקורה עם אנשים הסובלים מעודף משקל. כאלה שלא היו להם הרגלים בריאים היו בסיכון גבוה יותר למות. הוספת רק הרגל בריא אחד מושך אנשים הסובלים מעודף משקל, חזרה לתוך הטווח הנורמלי. עבור אנשים בעלי השמנת יתר ללא הרגלים בריאים, הסיכון הוא גבוה מאוד, גבוה פי 7 מאשר הקבוצות הבריאות ביותר במחקר. אבל אורח חיים בריא מסייע גם לאנשים עם השמנת יתר. למעשה, אם אתם מסתכלים רק על הקבוצה עם כל ארבעת ההרגלים בריאים, ניתן לראות שהמשקל עושה הבדל מאוד קטן. אתם יכולים לשלוט בבריאותכם על ידי לקיחת שליטה על אורח החיים שלכם, גם אם אתם לא יכולים לרדת במשקל ולשמור עליו נמוך.

לדיאטות אין אמינות רבה. חמש שנים לאחר דיאטה, רוב האנשים עולים חזרה במשקל. ארבעים אחוזים מהם עלו במשקל אפילו עוד יותר. אם אתם חושבים על זה, התוצאה הטיפוסית של דיאטה היא שאתם נמצאים בסבירות גבוהה יותר לעלות במשקל בטווח הארוך מאשר לאבד אותו.

אם שכנעתי אתכם שדיאטה עשויה להיות בעיה. השאלה הבאה היא, מה אתם עושים בקשר לזה? והתשובה שלי, במילה אחת, היא מודעות. אני לא אומרת שעליכם ללמוד לעשות מדיטציה או להתמסר ליוגה. אני מדברת על אכילה מודעת: ללמוד להבין את האותות של הגוף שלכם כך שאתם אוכלים כשאתם רעבים ומפסיקים כאשר אתם מלאים, כי הרבה מהעלייה במשקל מסתכמת בכך שאוכלים כאשר אתם לא רעבים. איך אתם עושים את זה? הרשו לעצמכם לאכול ככל שתרצו, ולאחר מכן תעבדו כדי להבין מה גורם לגוף שלכם להרגיש טוב. שבו לארוחות סדירות בלי הסחות דעת חישבו על איך הגוף שלכם מרגיש כאשר אתם מתחילים לאכול, וכאשר אתם מפסיקים, ותנו לרעב שלכם להחליט מתי עליכם להפסיק לאכול. זה לקח לי בערך שנה ללמוד את זה, אבל זה היה שווה את זה. אני הרבה יותר רגועה בנושא האוכל משהייתי אי פעם בחיי. לעיתים קרובות אני לא חושבת עליו. אני שוכחת שיש לנו שוקולד בבית. זה כאילו חיזרים השתלטו על המוח שלי. זה פשוט שונה לגמרי עלי לומר שגישה זו לאכילה כנראה לא תגרום לכם לרדת במשקל אלא אם כן תאכלו לעיתים קרובות כאשר אינכם רעבים, אבל רופאים לא יודעים על שום גישה שגורמת לירידה משמעותית במשקל אצל הרבה אנשים, וזו הסיבה שהרבה אנשים מתמקדים כעת במניעת עלייה במשקל במקום לקדם ירידה במשקל. בואו ונודה בזה: אם דיאטות היו עובדות, כולנו היינו כבר רזים. (צחוק) למה אנחנו ממשיכים לעשות את אותו הדבר ומצפים לתוצאות שונות? דיאטות יכולות להיראות כבלתי מזיקות, אבל למעשה הן גורמות הרבה נזק משני. במקרה הגרוע ביותר, הן הורסות חיים: אובססיית משקל מובילה להפרעות אכילה, במיוחד אצל ילדים צעירים. בארה"ב 80 אחוז מהבנות בנות 10- אומרות שהן היו בדיאטה. הבנות שלנו למדו למדוד את הערך שלהן על פי קנה המידה השגוי. אפילו במקרה הטוב ביותר דיאטה היא בזבוז של זמן ואנרגיה. זה דורש כוח רצון שיכולתם לנצל כדי לעזור לילדים שלכם עם שיעורי הבית שלהם או לסיים את פרויקט העבודה החשוב הזה, ובגלל שכוח הרצון הוא מוגבל, כל אסטרטגיה שנשענת על יישום עקבי שלה פחות או יותר מובטחת בסופו של דבר להכשיל אתכם כאשר תשומת הלב עוברת למשהו אחר.

הרשו לי להשאיר אתכם עם מחשבה אחרונה אחת. מה אם היינו אומרים לכל הבחורות שבדיאטה שזה בסדר לאכול כשהן רעבות? מה אם היינו מלמדים אותן לעבוד עם תחושת התיאבון שלהן במקום לחשוש ממנה? אני חושבת שרובן היו מאושרות ובריאות יותר. וכמבוגרות, רבות מהן יהיו כנראה רזות יותר. הלוואי שמישהו היה אומר לי זאת כשהייתי בת 13

תודה.

(מחיאות כפיים)