רות צ'אנג
8,680,838 views • 14:41

חישבו על בחירה קשה שמצפה לכם בעתיד הקרוב; אולי בין שתי קריירות: אמנות או הנהלת-חשבונות, או מקום מגורים: בעיר או בכפר, או אף למי להינשא: האם להתחתן עם בטי או עם לוליטה? או בחירה אם ללדת ילדים, לשכן בביתכם הורה חולה, לחנך את ילדכם להאמין בדת של בן או בת הזוג, ושאינה דתכם. או אם לתרום את כל חסכונותיכם לצדקה.

רוב הסיכויים שהבחירה הקשה שחשבתם עליה היתה משהו רציני, משהו מכריע, משהו שחשוב לכם. בחירות קשות נראות כמו אירועים של פריכת אצבעות מייסרת וחריקת שיניים. אבל לדעתי טעינו בהבנת הבחירות הקשות ותפקידן בחיינו. הבנת הבחירות הקשות חושפת כוח סמוי שיש לכל אחת ואחד מאיתנו.

הדבר שהופך בחירה לקשה הוא האופן בו החלופות מתייחסות זו לזו. בבחירה קלה, חלופה אחת עדיפה על השניה. בבחירה קשה, חלופה אחת טובה במובנים מסוימים, החלופה השניה - במובנים אחרים, ואף אחת מהן אינה עדיפה בסיכום הכללי. אתם מתייסרים בשאלה האם להישאר במקום העבודה הנוכחי שלכם בעיר או לעקור משם לעבודה מאתגרת יותר בכפר, כי במובנים מסוימים כדאי להישאר, ובמובנים מסוימים כדאי לעבור, ובסך הכל, אין ביניהן ברירה עדיפה. אל לנו לחשוב שכל הבחירות הקשות הן עניין רציני. נניח שאתם מנסים להחליט מה לאכול לארוחת הבוקר. האפשרויות הן דגני-בוקר עתירי-סיבים או סופגניית שוקולד. נניח שמה שחשוב בבחירה שלכם הם הטעם והערך הבריאותי, הדגנים בריאים יותר עבורכם, הסופגניה טעימה הרבה יותר, אבל אף לא אחד מהם עדיף בסיכום הכללי: בחירה קשה. ההבנה שבחירות קטנות יכולות גם הן להיות קשות יכולה לגרום לבחירות הקשות הגדולות להיראות פחות עקשניות. אחרי הכל, אנו מצליחים לבחור מה לאכול בארוחת הבוקר, אז אולי נצליח גם לבחור אם להישאר בעיר או לעקור לכפר בשביל העבודה החדשה.

גם אסור לנו לחשוב שהבחירות הקשות הן קשות משום שאנו טפשים. כשסיימתי את הקולג', לא הצלחתי לבחור בין שתי קריירות, פילוסופיה או משפט. אני מאד אוהבת פילוסופיה. [צחוק] אפשר ללמוד דברים נפלאים בתור פילוסופים, והכל - מן הכורסא בבית. אבל אני באה ממשפחת מהגרים צנועה, ומושגי המותרות שלי היו לשון חזיר וכריך ג'לי בקופסת האוכל של ביה"ס, כך שהמחשבה שאבלה את כל חיי כשאני יושבת בכורסאות וסתם חושבת, נו, זה נראה לי כמו שיא הפזרנות והאיוולת. אז שלפתי את הדפדפת הצהובה שלי, שרטטתי קו באמצע, וניסיתי כמיטב יכולתי לחשוב על הסיבות בעד ונגד כל חלופה. אני זוכרת שחשבתי לעצמי, שהלוואי וידעתי איך ייראו חיי בכל אחת מהקריירות. אילו אלוהים או "נטפליקס" היו שולחים לי די-וי-די [צחוק] של שתי אפשרויות הקריירה העתידית שלי, הייתי מסודרת. הייתי משווה אותן, זו מול זו, הייתי רואה שאחת מהן עדיפה, ואז הבחירה היתה קלה.

אבל לא קיבלתי שום די-וי-די, ובגלל שלא יכולתי למצוא איזו מהן עדיפה, עשיתי כפי שרבים מאיתנו עושים עם בחירות קשות: בחרתי באפשרות הבטוחה ביותר. הפחד מלהפוך לפילוסופית מובטלת הוביל אותי להיות עורכת-דין, וכפי שגיליתי, עריכת-דין לא ממש התאימה לי. זו לא הייתי אני. אז היום אני פילוסופית, ואני חוקרת את הבחירות הקשות, ואני יכולה לומר לכם שהפחד מפני הבלתי-נודע, אף שהוא מניע ברירת-מחדל נפוץ בהתמודדות עם בחירות קשות, נשען על תפישה שגויה שלהן. טעות לחשוב שבבחירות קשות חלופה אחת היא אכן טובה יותר מהאחרת, אך אנו טפשים מכדי לדעת מהי, וכיוון שאיננו יודעים מהי, מוטב לנו לבחור באפשרות המסוכנת פחות. אפילו כשבוחנים שתי חלופות זו מול זו כשכל המידע זמין, הבחירה עדיין עלולה להיות קשה. בחירות קשות הן קשות לא בגללנו או בגלל בורותנו; הן קשות משום שלא קיימת האפשרות הכי טובה.

ואם לא קיימת האפשרות הכי טובה, אם המאזניים אינן נוטות לטובת אחת החלופות לעומת האחרת, מן הסתם, שתי החלופות טובות במידה שווה, כך שאולי הדבר הנכון לקבוע לגבי בחירות קשות הוא שמדובר בבחירות בין אפשרויות טובות במידה שווה. אבל לא ייתכן שזה נכון; אם החלופות טובות במידה שווה, כדאי פשוט לבחור בהטלת מטבע, ונראה שזו טעות לחשוב שככה צריך להחליט בין קריירות, מקומות מגורים, אנשים להינשא להם: בהטלת מטבע. יש סיבה נוספת לחשוב שבחירות קשות אינן בחירות בין אפשרויות טובות במידה שווה.

נניח שיש לכם ברירה בין שתי משרות: להיות בנקאי השקעות או גרפיקאי. יש מספר דברים חשובים בבחירה כזאת, כמו ההתלהבות מהעבודה, השגת בטחון כלכלי, הזמן הפנוי לטיפוח משפחה וכן הלאה. אולי קריירה של גרפיקאי תציב אתכם בחוד החנית של צורות חדשות של ביטוי גרפי. אולי הקריירה הבנקאית תציב אתכם בחוד החנית של צורות חדשות של מניפולציות פיננסיות. דמיינו לעצמכם את שתי המשרות כפי שתרצו, כך שאף לא אחת מהן תהיה טובה מן השניה.

כעת, נניח שנשפר אחת מהן רק מעט: נניח שהבנק, המחזר אחריכם, מוסיף לשכרכם 500 דולר לחודש. האם תוספת הכסף הופכת את המשרה הבנקאית לטובה מן המשרה האמנותית? לא בהכרח. שכר גבוה יותר הופך את המשרה הבנקאית לטובה מכפי שהיתה קודם, אבל אולי אין די בכך כדי להפוך את הקריירה הבנקאית לטובה מן האמנותית. אבל אם שיפור באחת המשרות אינה הופכת אותה לטובה מן האחרת, כי אז לא ייתכן ששתי המשרות המקוריות היו טובות במידה שווה. אם מתחילים משני דברים טובים במידה שווה, ומשפרים אחד מהם, הוא חייב להיות טוב מן השני. לא כך הדבר עם אפשרויות של בחירות קשות.

אז כעת קיבלנו חידה: יש לנו שתי משרות. אף אחת מהן לא טובה מן האחרת והן גם לא טובות במידה שווה. אז איך אנו אמורים לבחור? נראה שמשהו השתבש כאן. אולי הבחירה עצמה היא בעייתית וההשוואה איננה אפשרית. אבל לא ייתכן שזה נכון; הרי איננו מנסים לבחור בין שני דברים שאי-אפשר להשוות ביניהם. אחרי הכל, אנו שוקלים את יתרונותיהן של שתי משרות, ולא של המספר תשע מול שתי ביצי עין בצלחת. השוואה בין סך כל היתרונות של שתי המשרות היא משהו שאנו מסוגלים לעשות, ומשהו שאנו אכן מרבים לעשות.

לדעתי, החידה נובעת מתוך ההנחה הפזיזה שאנו מניחים בנושא הערך. בלא יודעין, אנו מניחים שערכים כמו צדק, יופי, אדיבות, דומים לכמויות מדעיות כמו אורך, מסה ומשקל. קחו למשל כל שאלה השוואתית שאינה כרוכה בערך, כמו: איזו משתי מזוודות כבדה יותר? יש רק 3 אפשרויות. משקל האחת גדול, נמוך או זהה למשקל האחרת. תכונות כמו משקל ניתנות לייצוג במספרים ממשיים — 1, 2, 3 וכן הלאה — ויש רק 3 השוואות אפשריות בין כל שני מספרים ממשיים. מספר אחד הוא גדול, קטן או שווה לשני. לא כך עם ערכים. כיצורים של אחרי עידן ההארה אנו נוטים להניח שבחשיבה המדעית טמון המפתח לכל מה שחשוב בעולמנו, אבל עולם הערכים שונה מעולם המדע. החומר של אחד העולמות ניתן לכימות במספרים ממשיים; החומר של העולם האחר - לא. אל לנו להניח שהעולם של ה"יש", של אורכים ומשקלים, בנוי כמו העולם של ה"אמור להיות", של מה שאנו אמורים לעשות. כך שאם מה שחשוב לנו — הנאתו של ילד, האהבה לבן או בת הזוג — אינו ניתן לייצוג במספרים ממשיים, כי אז אין כל סיבה להאמין שכאשר מדובר בבחירה, יש רק 3 אפשרויות — שחלופה אחת היא טובה יותר, גרועה יותר או שווה לשניה. עלינו להתחיל להשתמש ביחס חדש, רביעי, מעבר ל"טוב יותר", "רע יותר" או "שווה", שמתאר את מה שמתרחש בבחירות קשות. הייתי רוצה לומר שהחלופות הן "שוות-מעמד". כשחלופות הן שוות-מעמד, עשויה להיות חשיבות רבה מאד לחלופה בה בוחרים, אבל חלופה אחת אינה טובה מהאחרת. אדרבא: החלופות מתקיימות באותה סביבת ערך, באותה ליגה מבחינת ערך, ובה-בעת הן שונות מאד מבחינת סוג הערך. זו הסיבה לכך שהבחירה קשה.

כשמבינים כך את הברירות הקשות, נחשף משהו שלא ידענו אודות עצמנו. לכל אחת ואחד מאיתנו יש הכוח ליצור סיבות. דמיינו עולם שבו כל בחירה שלכם תהיה קלה, כלומר, שתמיד תהיה החלופה הכי טובה. אם קיימת חלופה שהיא הכי טובה, הרי שזו החלופה בה עליכם לבחור, כי להיות הגיוני כולל את עשיית הדבר הטוב יותר ולא את הרע יותר, לבחור את מה שיש יותר סיבות לבחור בו. בעולם כזה, יהיה הכי הגיוני מבחינתנו לגרוב גרביים שחורות במקום ורודות, לאכול דגני בוקר במקום סופגניות, להתגורר בעיר ולא בכפר, לשאת את בטי ולא את לוליטה. עולם מלא בבחירות קלות בלבד ישעבד אותנו לסיבות. אם תחשבו על זה — [צחוק] יהיה מטורף להאמין שהסיבות שסופקו לכם הכתיבו שיהיה הכי הגיוני מבחינתכם לעסוק בתחביבים המסוימים שלכם, להתגורר בבית המסוים שבו אתם גרים, לעבוד בעבודה המסוימת שלכם. לא. אתם ניצבתם מול חלופות שהיו שוות-מעמד: בחירות קשות, והמצאתם סיבות משלכם לבחור בתחביב, בבית ובעבודה המסוימים. כשהחלופות הן שוות-מעמד, הסיבות שמוצגות בפנינו, הסיבות שקובעות אם אנו טועים, אילמות בכל הנוגע למה צריך לעשות. כאן, במרחב של הברירות הקשות, אנו זוכים בהזדמנות להפעיל את כוחנו הנורמטיבי, הכוח ליצור סיבות משל עצמנו, להפוך את עצמנו לאדם מן הסוג שהחיים בכפר עדיפים מבחינתו על החיים בעיר.

כשאנו בוחרים בין אפשרויות שוות-מעמד, אנו מסוגלים למשהו מופלא באמת. אנו מסוגלים להציב ממש את עצמנו מאחורי אפשרות מסוימת. זאת עמדתי; כזאת אני. אני בעד בנקאות. אני בעד סופגניות שוקולד. [צחוק] התגובה הזו, בבחירות קשות, היא תגובה רציונלית, אך היא אינה מוכתבת ע"י סיבות כלשהן שסופקו לנו, אלא נתמכת ע"י סיבות שנוצרו על-ידינו. כשאנו יוצרים סיבות למען עצמנו כדי להפוך לאדם הזה ולא לאדם ההוא, אנו הופכים בכל ליבנו למי שאנחנו. אפשר לומר שאנו נעשים לסופרים שכותבים את סיפור חיינו.

לכן, כשאנו ניצבים מול בחירות קשות, איננו צריכים לחבוט את ראשנו בקיר בנסיון למצוא איזו חלופה עדיפה: אין חלופה שהיא הכי טובה! במקום לחפש סיבות בחוץ, עלינו לחפש סיבות כאן, בפנים; מי אני רוצה להיות? אתה אולי תחליט להיות בנקאי שחי בכפר, גורב גרביים ורודות ואוהב דגני-בוקר, ואני אולי אחליט להיות אמנית עירונית שגורבת גרביים שחורות ואוהבת סופגניות. מה שאנו עושים בבחירות קשות תלוי במידה רבה מאד בכל אחת ואחד מאיתנו.

אנשים שלא מפעילים את כוחם הנורמטיבי בבחירות קשות הם נסחפים. כולנו מכירים אנשים כאלה. נסחפתי להיות עורכת-דין. לא הצבתי את עצמיותי מאחורי עריכת-הדין. לא הייתי בעד עריכת-דין. הנסחפים מאפשרים לעולם לכתוב את סיפור חייהם. הם מניחים למנגנוני שכר ועונש — ליטופים על הראש, פחד, קלותה של אפשרות — לקבוע מה יעשו. לכן, הלקח הטמון בבחירות קשות משתקף בדבר שמאחוריו אתם מסוגלים להציב את עצמיותכם, בדבר שאתם יכולים להיות בעדו, ודרך הבחירות הקשות, להפוך לאדם זה. הן בהחלט לא מקורות ליגון ולחשש: בחירות קשות הן עבורנו הזדמנויות יקרות-ערך להעלות על נס את מה שמיוחד במצב האנושי, את העובדה שהסיבות שקובעות אם הבחירות שלנו נכונות או שגויות אוזלות לפעמים, וכאן, במרחב הבחירות הקשות, יש לנו הכוח ליצור סיבות למען עצמנו כדי להפוך לבני האדם הייחודיים שאנחנו. ולכן בחירות קשות אינן קללה, אלא מתת-אלוה.

תודה לכם.

[מחיאות כפיים]