אבקש שתתבוננו בתינוקת זו. מה שמושך את תשומת-ליבכם זה עיניה ועורה שבו אתם אוהבים לגעת. אבל היום אדבר אתכם על מה שאינכם יכולים לראות, על מה שמתרחש במוחה הקטן. הכלים המודרניים של מדעי-העצב מגלים לנו שמה שמתרחש שם הוא לא פחות מאשר מדעי-הטילים. ומה שאנו לומדים עומד לשפוך קצת אור על מה שסופרים ומשוררים רומנטיים תיארו בתור "הפתיחות השמיימית" של נפש התינוק.

מה שרואים כאן זו אימא בהודו, והיא מדברת קורו, שהיא שפה שנתגלתה לאחרונה. והיא מדברת אל תינוקה. מה שאימא זו — ו-800 האנשים בעולם אשר מדברים קורו — מבינים, שכדי לשמר את השפה, עליהם לדברה אל התינוקות. וכאן מונחת חידה קריטית. מדוע אין זה אפשרי לשמר שפה בכך שמדברים אליכם ואליי, אל המבוגרים? ובכן, זה חייב להיות קשור במוח שלנו. מה שרואים כאן הוא ששפה יש לה תקופה קריטית בה ניתן ללמוד אותה. האופן בו צריך לקרוא שקופית זו הוא לראות הגיל שלכם על הציר האופקי. (צחוק) ועל הציר האנכי תראו את מיומנותכם ללמוד שפה שניה. תינוקות וילדים הם גאונים עד להגעתם לגיל שבע, ולאחר-מכן יש ירידה מתמשכת. לאחר בגרות מינית, אנו נושרים מהמפה. אף מדען לא חולק על עקומה זו, אבל מעבדות בכל העולם מנסות לגלות מדוע היא מתנהגת כך.

העבודה במעבדה שלי מתמקדת בתקופה הקריטית הראשונה של ההתפתחות — והיא התקופה בה התינוקות מנסים להיות בקיאים בצלילים המשמשים את שפתם. אנו סבורים שעל-ידי חקר האופן בו הצלילים נלמדים, יהיה לנו מודל לשפה בשלמותה, ואולי גם לתקופות קריטיות העשויות להתקיים בילדות והקשורות בהתפתחות חברתית, רגשית ותפיסתית. אנו לומדים על תינוקות באמצעות שימוש בטכניקה המשמשת בכל העולם ובצלילים של כל השפות. התינוק יושב בחיק ההורה, ואנו מרגילים אותם להפנות את ראשם כאשר משתנה צליל — כגון מ"אה" ל"אי". אם הם עושים זאת בזמן המתאים, הקופסה השחורה נדלקת ודב הפנדה מתופף על תוף. תינוק בן 6 חודשים נהנה מהמשימה.

מה הצלחנו ללמוד? שתינוקות בכל העולם הם מה שאני אוהבת להגדיר בתור אזרחי העולם; הם יודעים להבחין בכל הצלילים של כל השפות, לא משנה באיזו מדינה אנו בוחנים ואיזו שפה אנו משתמשים. וזה מפליא כי אתם ואני לא מסוגלים לעשות זאת. אנחנו מאזינים מוטי-תרבות. אנו יודעים להבחין בצלילים של השפה שלנו, אבל לא של שפות זרות. אז נשאלת השאלה, מתי אזרחי העולם הללו הופכים למאזינים מוטי-שפה כמונו? והתשובה: לפני יום-הולדתם הראשון. מה שרואים כאן הוא ביצוע אותה משימה של הפניית ראש אצל תינוקות שנבחנו בטוקיו ובארה"ב, כאן בסיאטל, והם האזינו ל"רה" ו"לה" — צלילים החשובים באנגלית אבל לא ביפנית. כך שבגיל 6 עד 8 חודשים התינוקות משתווים זה לזה. חודשיים יותר מאוחר קורה משהו מדהים. התינוקות בארה"ב משתפרים בהרבה, התינוקות ביפן מידרדרים בהרבה, אבל שתי הקבוצות של התינוקות מכינות את עצמן בדיוק לאותה שפה שהם עומדים ללמוד.

לכן השאלה היא, מה קורה במהלך התקופה הקריטית של החודשיים? זוהי התקופה של התפתחות הקול, אבל מה קורה שם למעלה? מתרחשים שני דברים. הראשון הוא שהתינוקות מקשיבים לנו ברוב-קשב, והם דוגמים סטטיסטית בעודם מאזינים לנו — הם נוטלים דגימות. תאזינו לשתי אימהות מדברות אימהית — השפה האוניברסלית שאנו משתמשים בה כדי לדבר אל ילדים — תחילה באנגלית ואז וביפנית.

(סרטון) אמא באנגלית: אה, אני אוהבת את עיניך הגדולות והכחולות — כל-כך יפות ונחמדות.

אמא ביפנית: [יפנית]

פטרישיה קוהל: במהלך הדיבור, כאשר התינוקות מאזינים, מה שהם עושים זה ליטול דגימות של השפה שהם שומעים. וההתפלגויות הללו גדלות. ומה שלמדנו הוא שתינוקות רגישים לסטטיסטיקה, והסטטיסטיקות של יפנית ואנגלית הן מאוד, מאוד שונות. באנגלית יש המון 'ר'שים ו'ל'מדים כך מראה ההתפלגות. וההתפלגות של יפנית שונה לגמרי, בה אנו רואים קבוצה של צלילי ביניים, הידועה בתור ה-'ר' היפנית. כך שתינוקות סופגים את סטטיסטיקת השפה והיא משנה את מוחותיהם; היא משנה אותם מאזרחי העולם למאזינים מוטי-התרבות שהננו. אבל אנו כמבוגרים כבר לא סופגים את הסטטיסטיקות הללו. אנו נשלטים על-ידי התבניות בזיכרון שנוצרו בהתפתחות המוקדמת.

כך מה שאנו רואים כאן זה שינוי המודלים שלנו לגבי המשמעות של התקופה הקריטית. אנו טוענים מנקודת מבט מתמטית שלימוד התכנים של השפה עשוי להאט כאשר ההתפלגויות מתייצבות. זה מעלה שאלות רבות על אנשים דו-לשוניים. אנשים דו-לשוניים חייבים להחזיק שתי מערכות של סטטיסטיקות בו-זמנית ולעבור ביניהן, אחת אחרי השניה, תלוי אל מי הם מדברים.

לכן שאלנו את עצמנו, האם התינוקות יוכלו ליטול סטטיסטיקות בשפה חדשה לגמרי? ובחננו זאת על-ידי חשיפת תינוקות אמריקאיים שמעולם לא שמעו שפה שניה למנדרינית בפעם הראשונה במהלך התקופה הקריטית. ידענו שכאשר חד-לשוניים נבחנו בטאיפה וסיאטל על צלילי מנדרינית, הם הראו את אותה תבנית. שישה, שמונה חודשים, הם היו שווים. חודשיים לאחר-מכן, קרה משהו מדהים. אלא שהתינוקות הטייוואניים משתפרים, לא האמריקאיים. מה שעשינו הוא לחשוף תינוקות אמריקאיים במהלך תקופה זו למנדרינית. זה היה כאילו קרובים מנדרניים באו לבקר לחודש והתגוררו בביתכם ודיברו אל התינוקות במשך 12 פגישות. הנה כך זה נראה במעבדה.

(סרטון) דוברת מנדרינית: [מנדרינית]

פ.ק.: אז מה עשינו למוחותיהם הקטנים? (צחוק) היינו צריכים קבוצת בקרה כדי לוודא שהכניסה עצמה למעבדה לא שיפרה את כישורי המנדרינית. לכן קבוצה של תינוקות נכנסה והאזינה לאנגלית. ואנו יכולים לראות מהגרף שחשיפה לאנגלית לא שיפרה את המנדרינית שלהם. אבל תראו מה קרה לתינוקות שנחשפו למנדרינית במשך 12 פגישות. הם היו טובים כמו התינוקות בטייואן אשר האזינו במשך 10 וחצי חודשים. מה שזה הוכיח הוא שתינוקות נוטלים דגימות של שפה חדשה. מה שתשימו לפניהם, הם יטלו מזה דגימות.

אבל תהינו איזה תפקיד מילא האדם בתרגיל לימודי זה. לכן בדקנו קבוצה אחרת של תינוקות שבה הם קיבלו אותה מנה, אותן 12 הפגישות, אבל דרך טלוויזיה וקבוצה אחרת של תינוקות שנחשפו רק לקול וצפו בדובון על המרקע. מה עשינו למוחותיהם? מה שרואים כאן אלה תוצאות הקול — אין למידה כלשהי — ותוצאות הוידאו — אין למידה. לתינוקות דרוש אדם כדי שהם יטלו מדגמים. המוח החברתי שולט כאשר התינוקות נוטלים מדגמים.

אנו רוצים להיכנס אל תוך המוח ולראות את הדבר הזה מתרחש בעוד התינוקות מול הטלוויזיה, בניגוד להיותם מול בני-אדם. למזלנו, יש לנו מכונה חדשה, MEG - שממפה פעילות מוחית באמצעות הדמיה מגנטית, אשר מאפשרת לנו לבצע זאת. זה נראה כמו מייבש-שיער מכוכב אחר. אבל הוא בטוח לחלוטין, כלל לא-פולשני ושקט. אנו מסתכלים בדיוק של מילימטר מבחינת המרחב ובדיוק של מילי-שניה תוך שימוש ב-306 SQUIDs — אלה הם התקנים מוליכי-על בעלי אפקט קוונטי — כדי ללכוד שדות מגנטיים אשר משתנים בזמן שאנו חושבים. אנחנו הראשונים בעולם שמקליטים תינוקות במכונת MEG בעודם לומדים.

זוהי אמה הקטנה. היא בת 6 חודשים. והיא מאזינה לשפות שונות באוזניות שעל אוזניה. ניתן לראות שהיא יכולה לנוע. אנו עוקבים אחר ראשה בעזרת לוחיות קטנות בכיפה, כך שהיא חופשיה לנוע ללא שום מגבלות. זהו הישג טכני יוצא-דופן. מה אנו רואים? אנו רואים את מוח התינוקת. כאשר התינוקת שומעת מילה בשפתה האזורים השמיעתיים נדלקים, ולאחריהם האזורים שמקיפים אותם שאנו סבורים שהם קשורים בשמירת הרציפות, כדי לגרום שהמוח יהיה מתואם עם אזוריו השונים, ובסיבתיות (המתבטאת בזה ש...), אזור אחד במוח גורם לאזור אחר להתעורר.

אנו מפליגים על-פני עידן כביר של תור הזהב הקשור בידע בנושא התפתחות מוח של ילד. נהיה מסוגלים לראות את מוח הילד בזמן שהוא חווה רגש, בזמן שהם לומדים לדבר ולקרוא, בזמן שהם פותרים בעיה מתמטית, בזמן שיש להם איזה רעיון. ונהיה מסוגלים להמציא המצאות מבוססות-מוח עבור ילדים המתקשים ללמוד. בדיוק כפי שהמשוררים והסופרים תיארו, אני סבורה שנהיה מסוגלים לראות את הפתיחות המופלאה ההיא, פתיחות מוחלטת ושלמה, של נפש הילד. בחקירתינו את מוח הילד, אנו הולכים לחשוף אמיתות עמוקות על המשמעות של להיות בן-אנוש, ובתהליך זה, אנו עשויים להיות מסוגלים לסייע בשמירת הנפש שלנו פתוחה ללמוד למשך כל ימי חיינו.

תודה לכם.

(מחיאות כפיים)