מריאנה מזוקטו
1,026,489 views • 14:04

האם שאלתם את עצמכם אי פעם מדוע חברות, החברות הבאמת קוליות, החדשניות, היצרתיות, החברות של הכלכלה החדשה - אפל, גוגל, פייסבוק - מגיעות ממדינה אחת מסויימת, ארצות הברית של אמריקה? בדרך כלל שאני אומרת את זה, מישהו אומר, Spotify ! זו אירופה, כן אבל. עדיין לא הייתה לה את ההשפעה שלחברות האחרות כבר הייתה.

מה שאני עושה הוא שאני כלכלנית, ואני בעצם לומדת את היחסים בין חדשנות לצמיחה כלכלית ברמה של החברה, התעשייה והאומה, ואני עובדת עם מעצבי מדיניות ברחבי העולם, בייחוד הניצבות האירופאית, אבל לאחרונה במקומות מעניינים כמו סין, ואני יכולה להגיד לכם שהשאלה היא בקצה הלשון של כולם: איפה הגוגלים האירופאים? מהו הסוד מאחרוי מודל הצמיחה של עמק הסיליקון, שהם מבינים שהוא שונה ממודלי הצמיחה של הכלכלה הישנה? ומה שמעניין הוא שלעיתים קרובות, למרות שאנחנו במאה ה-21, הגענו בסופו של דבר לרעיונות הללו של השוק נגד הממשלה. מדברים על זה בדרכים המודרניות, אבל הרעיון הוא שבדרך כלשהי, מאחורי מקומות כמו עמק הסיליקון, הסוד היה סוגים אחרים של מערכות לעשיית-שוק, היוזמה הפרטית, אם זו תהא מגזר הון סיכון דינמי שבאמת מסוגל לספק מימון לסיכון גבוהה או החברות החדשניות, הצבאים כמו שלעיתים קרובות אנו קוראים להם, שהבנקים המסורתיים מפחדים מהם, או סוגים שונים באמת מוצלחים של מדיניות מיסחור שממש מאפשרות לחברות הללו להביא את ההמצאות הגדולות האלה, המוצרים שלהן, אל השוק וממש להתגבר על תקופת עמק המוות המפחידה הזו שבה חברות רבות נופלות במקום.

אבל מה שבאמת מעניין אותי, במיוחד בימים אלה ובגלל מה שקורה מבחינה פוליטית מסביב לעולם, זו השפה בה משתמשים, הנרטיב, השיח, הדימויים, המילים עצמן. אז מה שלרוב מוצגים עם סוג המילים הוא שהמגזר הפרטי הוא גם הרבה יותר חדשני בגלל שהוא יכול לחשוב מחוץ לקופסה. הם יותר דינמיים. חישבו על הנאום הממש מעורר השראה של סטיב ג'ובס לבוגרי שנת 2005 בסטנפורד בו הוא אמר שלהיות חדשן, אתה חייב להישאר רעב, להישאר טיפש, הלא כן? אז החברה האלה הוא סוג של רעבים וטיפשים וציבעוניים, נכון ? ובמקום כמו אירופה, יתכן שזה יהיה קצת יותר הוגן, יתכן ואפילו לבושים טוב יותר ולפחות אוכלים טוב יותר מבארה"ב, אבל הבעייה היא במגזר הממשלי המקולל הזה. הוא קצת גדול מדי, והוא בפועל לא הרשה את הדברים האלה כמו הון סיכון דינמי ומסחור בכדי באמת לאפשר להיות נושא פרי כמו שאפשר. ואפילו עיתונים מכובדים באמת, אלה שאני באמת מנוייה עליהם, המילים שהם משתמשים, אתם יודעים, המדינה כלויתן הזה. נכון? המפלצת עם הזרועות הגדולות. הם מאד חד משמעיים במאמרי הדעות. הם אומרים, "אתם יודעים, המדינה, היא דרושה כדי לתקן את כשלי השוק הקטנים הללו שיש מוצרים ציבוריים מסוגים שונים של השפעות חיצוניות שליליות כמו זיהום, אבל אתם יודעים מה, מה המהפכה הגדולה הבאה הולכת להיות לאחר האינטרנט? כולנו מקווים שאולי זה יהיה משהו ירוק, או כל הננוטכנולוגיה, ובכדי שזה יקרה," הם אומרים זה היה נושא חשוב במהפכה הטכנולוגית הבאה הם אומרים, " המדינה, רק תיצמד לדברים הבסיסים, נכון? תממן את התשתית. תממן את בתי הספר. אפילו תממן את המחקר הבסיסי, בגלל שהוא מזוהה בציבור, למעשה, כמצרך גדול וטוב אשר חברות פרטיות אינן רוצות להשקיע בו, עשו את זה, אבל אתם יודעים מה? השיארו את השאר למהפכנים." לאלו הצבעונים, החושבים מחוץ לקופסה. לעיתים קרובות קוראים להם מפתחים בגרז', מאחר וכמה מהם באמת עשו כמה דברים בגרז'ים, למרות שבחלקו זהו מיתוס. אז מה שאני רוצה לעשות איתכם, אלוהים, רק 10 דקות, זה באמת לחשוב מחדש על ההשוואה הזו מאחר שבאמת יש לה, השפעות מסיביות מעבר למדיניות החדשנות, שרק במקרה היא בתחום שעליו אני מדברת עם מעצבי מדיניות. יש לזה השפעות עמוקות, אפילו עם כל הרעיון שיש לנו לגבי היכן, מתי ומדוע אנו נדרשים לקצץ בהוצאה הציבורית ובסוגים שונים של שירותים ציבוריים אשר, כמובן, כמו שאנו יודעים, באופן הולך וגדל מוצאים למיקור חוץ בגלל ההשוואה הזו. נכון? אני מתכוונת, הסיבה שאולי אנו צריכים שיהיו לנו בתי ספר חופשיים, או בתי ספר עצמאיים היא בכדי שהם יהיו יותר חדשניים בלי לשאת בנטל של היד הכבדה של תוכנית הלימוד הממלכתית, או משהו. אז הסוג הזה של המילים באופן קבוע ההשוואות הללו מגיעות בכל מקום, לא רק עם מדיניות של חדשנות.

ובכדי לחשוב שנית, אין סיבה שאתם צריכים להאמין לי, אז רק חישבו על כמה ֿ מהדברים החכמים ביותר ומהפכנים שיש לכם בכיסים ואל תדליקו אותם, אבל אולי אתם רוצים להוציא את זה, את האייפון שלכם. תשאלו מי באמת מימן את הדברים הבאמת מגניבים, מהפכניים חושבים-מחוץ-לקופסה בתוך האייפון. מה באמת עושה את הטלפונים שלכם טלפונים חכמים, באופן בסיסי, במקום טלפונים טיפשים? אז האינטרנט, שבו אתם יכולים לגלוש ב-web בכל מקום שבו אתם נמצאים בעולם; גי.פי.אס. בעזרתו אתם באמת יכולים לדעת היכן אתם בכל מקום בעולם; מסך המגע שעושה אותו באמת מכשיר קל לשימוש לכל אחד. אלו פרטים באמת חכמים, מהפכניים באייפון, וכולן מומנו בידי הממשלה. והנקודה היא שאינטרנט מומן על ידי DARPA, משרד ההגנה האמריקני. GPS, מומן על ידי תוכנית Navstar הצבאית. אפילו Siri באמת מומן על ידי DARPA. מסך המגע מומן באמצעות שני מענקים ציבוריים של סוכנות הביון המרכזית (CIA) וקרן המחקר המדעית (NSF) שניתנו לשני חוקרים באוניברסיטה ציבוריות של דלוור. עכשיו, אתם אולי חושבים, "ובכן, היא הרגע אמרה את המילה 'הגנה' ו'צבאי' הרבה יותר מדי," אבל מה שבאמת מעניין שזה באמת נכון במגזר אחרי מגזר ובמחלקה אחרי מחלקה. אז בתעשיית התרופות, שאני באופן אישי מתעניינת בה במיוחד מאחר והיה לי המזל ללמוד אותה לעומקה, היא נהדרת בכדי לשאול את השאלה הזו על המהפכני מול הלא-מהפכני, מאחר וכל אחת מהתרופות יכולה באמת להיות מחולקת להאם היא באמת מהפכנית או הדרגתית. אז הישויות המולקולריות החדשות עם המידרוג המתועדף הן התרופות החדשניות המהפכניות, בשעה ששינויים מזעריים בתרופות קיימות - ויאגרה, צבעים שונים, מינון שונה - הם הפחות מהפכניים. ומסתבר שמלוא 75 האחוזים של ישומיות מולקולריות חדשות עם מידרוג מתועדף הן בפועל ממומנות במעבדות, משעממות, קפקאיות של המגזר הציבורי. זה לא אומר שחברות הפארמה הגדולות אינן משקיעות בחדשנות. הן משקיעות. הן משקיעות בצד השיווקי. הן משקיעות בצד הפיתוח של המו"פ. הן משקיעות ממש המון בקניה חוזרת של המניות שלהן, שזה ממש בעייתי. במציאות, חברות כמו פייזר ואמג'ן לאחרונה הוציאו יותר כסף על קנייה חוזרת של המניות שלהן בכדי להעלות את מחיר המנייה מאשר על מחקר ופיתוח. אבל זה נושא למצגת TED שונה לגמרי אשר יום אחד אני אתלהב לספר לכם עליו.

עכשיו, מה שמעניין בכל זה זה שהמדינה, בכל הדוגמאות הללו, עשתה כל כך הרבה יותר מאשר לתקן כשלים של השוק. היא ממש עיצבה ויצרה שווקים. היא מימנה לא רק את המחקר הבסיסי, שיש שוב לומר שהוא מוצר ציבורי טיפוסי, אבל גם את המחקר השימושי. היא אפילו, אלוהים ישמור, שחקן הון סיכון. אז תוכניות המחקר החדשני לעסקים קטנים (SBIR) ותוכנית העברת הטכנולוגיה לעסקים קטנים (STTR) שנתנו לחברות קטנות מימון לשלב המוקדם היו לא רק חשובות ביותר בהשוואת לחברות הון סיכון פרטיות, אבל הן נהפכו יותר ויותר חשובות. מדוע? מאחר, כמו שרבים מאיתנו יודעים, הון סיכון הוא קצר טווח. הם רוצים את ההחזרים בתוך שלוש עד חמש שנים. חדשנות לוקחת הרבה יותר זמן מכך, 15 עד 20 שנים. אז כל הרעיון - אני מתכוונת, זאת הנקודה, נכון? מי באמת מממן את הנושאים הקשים? כמובן, זו לא רק המדינה. המגזר הפרטי עושה המון. אבל הנרטיב שתמיד סופר לנו הוא שהמדינה חשובה לדברים הבסיסיים, אבל לא באמת מספקת את חשיבת הסיכון הגבוהה, המהפכנית מחוץ לקופסה. בכל המגזרים האלו, החל ממימון האינטרנט עד להוצאות, אבל גם לחיזוי החזון האסטרטגי, בשביל ההשקעות האלה, האמת, זה הגיע מתוך המדינה. מגזר הננוטכנולוגיה הוא באמת מדהים ללימוד, מאחר והמילה עצמה, ננוטכנולוגיה, הגיע מתןך הממשלה.

ויש לכך השפעות עצומות. ראשית, אני כמובן לא המישהו, המישהו המיושן הזה, שוק נגד המדינה. מה שכולנו יודעים על קפיטליזם דינמי זה שאנו באמת צריכים שותפויות ציבוריות-פרטיות. אבל הנקודה היא, בציירנו באופן מתמשך את חלקה של המדינה כחיוני אבל באמת - פףףףף - קצת משעמם ולרוב כסוג של לוויתן מסוכן, אני חושבת שאנו באמת מגבילים את האפשרות לבנות את השותפויות הציבורית-פרטיות הללו בצורה באמת דינמית. אפילו המילים שלרוב אנו משתמשים בכדי להצדיק את החלק של ה"צ", החלק הציבורי - (באנגלית שניהם ב-P) - עם שותפויות ציבוריות-פרטיות במונחים של הקטת סיכון. מה שהמגזר ציבורי עשה בכל דוגמאות האלה שהרגע הצגתי לכם, ויש רבות נוספות, שאני וקולגות אחרים שלי בחנו, הוא לעשות הרבה יותר מהורדת סיכון. זה סוג של לקיחת הסיכונים האלה. תביאו אותם. זה באמת היו אלה שחשבו מחוץ לקופסה. אבל גם, אני בטוחה שכולכם חוויתם עם ממשלות לאומיות, אזוריות ומקומיות, ואתם כולם כמה אלה, "את יודעת מה הבירוקרט הקאפקאי, פגשתי אותו." כל ההנגדה הזו היא נמצאת שם. וכן, זוהי נבואה המגשימה את עצמה. שמדברים על המדינה כלא רלוונטית, משעממת, זה לעיתים באמת קורה שאנו יוצרים את הארגונים האלה בדרך זו. אז מה שבאמת אנו צריכים לעשות הוא לבנות את הארגונים הממשלתיים הייזמיים האלה? DARPA, שמימן את האינטרנט ואת Siri, חשבו באמת לעומק על זה, כיצד לקבל כשל, מאחר ואתה תיכשל. אתה תיכשל כשאתה מחדש. אחד מכל 10 נסיונות מצליח באופן כלשהו. והחברה של ההון סיכון יודעים את זה, והם יכולים באמת לממן את ההפסדים האחרים שלהם מההצלחה האחת הזו.

וזה מביא אותי, באמת, יתכן, להשלכה הגדולה ביותר, ויש לה השלכות עצומות מעבר לחדשנות. אם הממשלה היא יותר מרק מתקן שוק, והיא בעצם מעצב שוק, ובעשותה כך יש עליה לקחת את הסיכון הענק הזה מה קורה לתמורה? כולנו יודעים, אם אי פעם לקחתם קורס בפיננסים, הדבר הראשון שמלמדים זה העיקרון של היחס בין סיכון לתמורה, ויש אנשים טיפשים מספיק או יתכן חכמים מספיק אם יש להם זמן להמתין, באמת להשקיע במניות, שהן מסוכנות יותר שלמשך זמן יתנו תשואה גדולה יותר מאג"ח, כל עניין הסיכון מול תמורה הזה. ובכן, היכן נמצא הפרס בשביל המדינה על לקיחת הסיכונים הענקיים האלה ובאמת להיות טיפשה מספיק בכדי לעשות את האינטרנט? האינטרנט היה מטורף. הוא באמת היה. אני מתכוונת, ההסתברות לכישלון הייתה עצומה. היית צריך להיות משוגע בכדי לעשות את זה, ולמזלנו, הם היו. עכשיו, אנחנו אפילו לא מגיעים לשאלה על הפרס אלא אם אתם באמת מציירים את המדינה כלוקח הסיכון הזה. והבעייה היא שכלכלנים לרוב חושבים, ובכן, שיש החזר למדינה. זה המס. אתם יודעים, החברות ישלמו מס, המשרות שהן יצרו, יצרו צמיחה כך שאנשים יקבלו את המשרות האלה וההכנסה שלהם תגדל וזה יחזור אל המדינה דרך מנגנון המיסוי. ובכן, לרוע המזל, זה לא נכון. אוקי, זה לא נכון כי המשרות שנוצרות עוברות לחו"ל. גלובליזציה, וזה בסדר. אנחנו לא צריכים להיות לאומנים. תנו למשרות ללכת לאן שהן צריכות ללכת, אולי. אני מתכוונת, כל אחד יכול לנקוט עמדה בנושא. אבל גם החברות האלה שבפועל קיבלו תועלות עצומות מהמדינה - אפל היא דוגמה נהדרת. הם אפילו קיבלו את הראשון - בעצם, לא הראשון, אבל 500ֿֿֿֿ,000 דולרים עברו בפועל לאפל, החברה, דרך תוכנית העברת הטכנולוגיה SBIC, אשר קדמה לתוכנית SBIR, כמו גם, כמו שאמרתי קודם, כל הטכנולוגיות מאחורי האייפון. ועדיין כפי שכולנו יודעים, הם באופן חוקי, כמו חברות רבות אחרות, משלמים מעט מאד מיסים חזרה.

אז מה שאנחנו צריכים לחשוב עליו מחדש באמת הוא אולי צריך להיות מנגנון של יצירת החזר שהוא הרבה יותר ישיר ממס. מדוע לא? זה יכול לקרות לדוגמא דרך מניות. זה, בדרך אגב, במדינות שבפועל חושבות על כך באופן אסטרטגי, מדינות כמו פינלנד בסקנדינוויה, אבל גם בסין וברזיל, הם שומרים על מניות בהשקעות האלה. Sitra ייסדה את נוקיה, שמרה על המניות, עשתה המון כסף. זוהי סוכנות למימון ציבורי בפינלנד, שאז מימנה את הסיבוב הבא של הנוקיות. בנק הפיתוח הברזילאי, שמספק כמויות ענק של מימון היום לטכנולוגיות נקיות, הם רק הכריזו תוכנית של 56 ביליון בשביל העתיד של זה, שומר על מניות בהשקעות האלה. אז באופן פרובוקטיבי, אם ממשלת ארה"ב הייתה חושבת על זה, ואולי רק הייתה מחזירה רק משהו הקרוי קרן חדשנות, אתם יכולים להמר, אתם יודעים, אם אפילו חצי אחוז מהרווחים ממה שהאינטרנט יצר היו חוזרים לקרן החדשנות, היה כל כך הרבה יותר כסף להוציא היום על טכנולוגיה ירוקה. במקום זאת, תקציבי מדינות רבים שבתאוריה מנסים לעשות את זה ושמים להם מגבלות. אבל אולי חשוב אף יותר, שמענו קודם על האחוז האחד, התשעים ותשעה אחוז, אם המדינה הייתה חושבת על כך באופן יותר אסטרטגי, כאחד מהשחקנים המבילים במכניזם של יצירת הערך, מאחר וזה מה שאנחנו מדברים עליו, נכון? מיהם השחקנים השונים ביצירת ערך בכלכלה, והאם תפקיד המדינה, האם הוא צומצם לכדי שחקן מהשורה השניה? אם תוכל להיות לנו בפועל תאוריה רחבה יותר של יצירת ערך שתוכל לאפשר לנו להודות בפועל מה שהמדינה עשתה ולקצור משהו חזרה, יתכן שזה רק יהיה בסיבוב הבא, ואני מקווה שכולנו נקווה שהמהפיכה הגדולה הבאה תהייה באמת ירוקה, שהתקופה של הצמיחה לא רק תהייה חכמה, מובלת יזמות, לא רק ירוקה, אבל גם יותר מקיפה כך שבתי הספר הציבוריים במקומות כמו עמק הסליקון יוכלו בפועל להנות מהצמיחה הזו, כי הם לא.

תודה רבה.

(מחיאות כפיים)