ג'פרי קלוגר
958,724 views • 20:54

ובכן, TED כבר שכנעה אותי לשנות את חיי בדבר קטן אחד, בכך ששכנעה אותי לשנות את הפתיחה של ההרצאה שלי אני אוהב את רעיון ההתקשרויות אז כשאתם הולכים הערב, אני אבקש ממכם לעסוק או לחזור ולעסוק בכמה מהאנשים החשובים ביותר בחייכם: האחים והאחיות שלכם. זה יכול להיות דבר מאושש חיים ביותר, גם אם לא תמיד קל.

לאיש הזה קוראים אליוט לו הכל בחיים הלך קשה. אליוט היה אלכוהוליסט. הוא העביר את רוב חייו במלחמה באלכוהוליזם, דיכאון, התמכרות למורפיום, וחייו הסתיימו כשהיה רק בן 34. מה שהפך את הדברים לקשים יותר לאליוט היה ששם משפחתו היה רוזוולט. והוא אף פעם לא הצליח להשתחרר מההשוואה עם אחיו הגדול, טדי, שלו, תמיד נראה שדברים, באו קצת יותר בקלות,

גם לא היה קל להיות בובי, גם הא היה אח של נשיא. אבל הוא העריץ את אחיו, ג'ק. הוא נאבק למענו, הוא עבד בשבילו. וכשג'ק מת הוא סבל. בשנים הבאות בובי יחייך, אבל החיוך נראה מאומץ. הוא השקיע את עצמו בעבודה שלו, אבל זה נראה עינוי. מותו של בובי [נרצח, רצח פוליטי], כל כך דומה למותו של אחיו, נראה איכשהו—מתאים. ג'ון קנדי, חייו הצעירים "נשדדו" ממנו. לבובי, נראה שכמעט הוקל לו, להפטר משלו.

אין יחסים המשפיעים עלינו יותר לעומק, יחסים קרובים יותר,עדינים יותר, קשים יותר, מתוקים יותר, שמחים יותר, עצובים יותר, מלאים יותר בהנאה וחשש מהיחסים שיש לנו עם אחינו ואחיותנו. יש עוצמה בקשר הדם. יש תפארת, יש גם כעסים. כמו אז כשניל בוש, אח לנשיא ארה"ב ולמושל אמר פעם: "נמאס לי שמשווים אותי לשני האחים הגדולים שלי" כאילו שג'ב וג'ורג' איכשהו אחראים לסקנדל החסכונות, ההלוואה, והגרושים המכוערים שניל נודע בהם בציבור.

אבל חשוב יותר מכל הדברים האלו, הקשר בין האחים יכול להיות קשר של אהבה מגינה ההורים שלנו עוזבים אותנו מוקדם מידי בני זוגנו והילדים מגיעים מאוחר מדי אחינו הם היחידים שתמיד איתנו לכל החיים. בראי הדורות, אין שום דבר שמגדיר ומעצב אותנו יותר בעוצמה מיחסינו עם אחינו ואחיותנו. זה היה נכון בשבילי, זה נכון בשביל הילדים שלכם ואם יש לכם אחים, זה נכון גם בשבילכם.

תמונה הזו צולמה כשסטיב-משמאל, היה בן 8, אני הייתי בן 6, אחינו גרי היה בן 5, ואחינו ברוס היה בן 4. אני לא אגיד באיזו שנה זה צולם, זה לא היה השנה.

[צחוק]

אני פותח את הספר החדש שלי: "השפעת האחים" בשבת בבוקר, לא הרבה לפני שתמונה זו צולמה, כששלושת האחים הגדולים החליטו שזה יכול להיות רעיון טוב מאוד, לנעול את האח הצעיר בארון החשמל של חדר המשחקים שלנו.

[צחוק]

תאמינו או לא, ניסינו להגן עליו.

אבא שלנו היה אדם ש"מתחמם" בקלות, אחד שלא ממש אוהב שמפריעים לו בשבת בבוקר. אני לא יודע איך הוא דמיין את הבקרים של שבת, כשהוליד 4 בנים, בגילאי 4 ומטה-בזמן שהצעיר נולד. אבל הם לא היו שקטים. הוא לא לקח את זה טוב. ובתגובה להפרעות בשבת בבוקר הוא היה מתגנב לחדר המשחקים ומעניש את כולנו עונש קבוצתי, מצליף במי שהיה בהישג יד. ממש לא היינו ילדים מוכים, אבל מידי פעם חטפנו, וזה הפחיד אותנו.

אז המצאנו תרגיל התחמקות.

[צחוק]

ברגע שראינו או שמענו את צעדים מתקרבים, סטיב הבכור, היה נכנס מתחת לספה, אני, הייתי מזנק לתוך הארון בחדר המשחקים, גרי היה מזנק לתוך תיבת הצעצועים שעמדה תחת החלון, אבל לא לפני שסגרנו את ברוס, בארון חשמל. אמרנו לו שזו קפסולת החלל של אלן שפארד, וזה איכשהו שיפר את המצב.

[צחוק]

אני חייב לציין שזה לא עבד על אבא שלי. רק בשנים מאוחרות יותר התחלתי לחשוב "אולי זה לא היה רעיון טוב, לדחוף ילד בן 4 לארון חשמל מיושן ולא בטיחותי כל כך"

[צחוק]

אבל אחי ואני, אפילו בזמנים הלא שמחים האלו, הסתדרנו ויצאנו מצוידים בתחושה ברורה וצלולה של הערכה בסיסית לקשר שחלקנו. היינו צוות; קולני, פרוע, רב,נאמן, אוהב, צוות מנצח. הרגשנו חזקים יותר ככה מאשר כיחידים. וידענו שבמהלך חיינו נוכל תמיד לסמוך על הכח הזה.

אנחנו לא לבד. עד לפני 15 שנה, מדענים לא ממש התייחסו לקשר בין אחים. ומסיבות טובות: יש לנו רק אמא אחת, יש לנו רק אבא אחד, אם אתם מתחתנים נכון, אז בני הזוג הם לכל החיים. קשר בן אחים הוא שונה. הוא ניתן לשינוי החלפה, כמו רהיט בבית. הורים "פותחים עסק" ומתחילים למלא את המדפים במוצרים. המגבלות היחידות שלהם הן, זרעון, ביצית ומצב כלכלי.

[צחוק]

כל זמן שאתם יכולים לנשום, כדאי להמשיך לאגור. הטבע לגמרי שמח מהסידור הזה. כי המטרה העיקרית שלנו כאן, היא להעביר כמה שיותר מהגנים שלנו לדור הבא.

גם חיות מתמודדות עם אותם הנושאים. אבל להן יש דרכים ישירות יותר להתמודד עם הדברים. נקבת הפנגווין המצוייץ שהטילה שתי ביצים, תבחן אותן טוב טוב, ותבעט את הקטנה יותר מחוץ לקן. כדי שתוכל לרכז את תשומת ליבה בגוזל שאפשר לנחש שיהיה חזק יותר. שגדל בביצה הגדולה יותר. נקבת הנשר השחור תרשה לכל האפרוחים שלה לבקוע ואז לא תתערב בזמן שהגוזלים הגדולים נלחמים בקטנים, בדרך כלל, קורעים אותם לגזרים ואז ממשיכים לגדול בשקט. חזרזירים, מתוקים כל כך, נולדים מצויידים במערכת שיניים קטנות ומוזרות שפונות החוצה, בהן הם דוקרים אחד את השני כשהם מתחרים על הפיטמה הכי טובה.

הבעיה של המדענים היא שכל הרעיון שהאחים פחות חשובים אף פעם לא ממש עבד. אחרי שהחוקרים למדו כמה שיכלו על היחסים בתוך המשפחה, אמהות ויחסים אחרים, עדיין יצא להם מין "חומר שחור" הפכפך שאת השפעתו אנחנו מרגישים, מייצר "כבידה" משל עצמו זו יכולה להיות רק השפעת האחים/ות שלנו.

בני אדם אינם שונים מבעלי חיים אחרי שאנחנו נולדים, אנחנו עושים כל מה שאנחנו יכולים למשוך את תשומת הלב של ההורים שלנו קובעים מה הן נקודות החוזק שלנו ומשווקים אותן בפראות. אחד ה"מצחיקן", אחד ה"יפה", אחד ה"אתלט",אחד ה"חכם". החוקרים קוראים לזה "בידול", אם אחי הבכור הוא שחקן כדורגל מצטיין, אם הייתם רואים את אחי הבכור, הייתם יודעים שהוא לא, יכולתי להיות גם כן שחקן כדורגל מצטיין ולקבל הכי הרבה, 50% מתשומת הלב במשפחה שלי, על זה. או שיכולתי להיות נשיא אגודת הסטודנטים או להתמחות באומנות ולקבל 100% מתשומת הלב בתחום הזה.

לפעמים הורים משפיעים על תהליך הבידול, גורמים לילדיהם להרגיש, בעדינות או לא, שרק סוגים מסוימים של השגים יתקבלו בהערכה בבית הזה. ג'ו קנדי היה מפורסם בזה, הוא הבהיר לתשעת ילדיו שהם אמורים להתחרות זה בזה בספורט, ושמצפים מהם לנצח, או שהם יאכלו במטבח, עם המשרתים, במקום בחדר האוכל, עם המשפחה. לא פלא, שג'ק קנדי, הקטן, הרזה, נלחם כל כך על הנצחון, עם אחיו הבכור, החזק יותר, ג'ו. ולעיתים תכופות הסתכן, פעם, במרוץ אופניים, סביב הבית, שנגמר בהתנגשות ושניים עשר תפרים לג'ון, ג'ו יצא מהעניין ללא פגע.

ההורים החריפו את הבעיה כשהראו העדפות, תמיד יש ילד שמועדף, לא משנה כמה ההורים מכחישים. מחקר שאני מצטט במאמר במגזין טיים וגם בספר שלי: אפקט האחים" מצא ש-70% מהאבות ו-65% מהאמהות מראים העדפה ללפחות ילד אחד. ושימו לב, המילה החשובה פה היא "מראים". שאר ההורים פשוט מסתירים יותר טוב.

[צחוק]

הייתי רוצה להגיד ש-95% מההורים מעדיפים אחד הילדים, חמשת האחוזים הנותרים משקרים שהם לא. חוץ מאשתי וממני. באמת, אנחנו לא מעדיפים אף ילד.

[צחוק]

זו לא אשמת ההורים שהם מרגישים העדפה לילד מסויים גם כאן התהליכים הטבעיים שלנו בפעולה. ילדים בכורים נוצרו ראשונים ב"פס היצור המשפחתי". להורים בד"כ יש שנתיים בהן הולכת כל ההשקעה, הכסף, המזון, והרבה משאבים אחרים, רק אליהם, כך שכשמגיעים הבאים בתור, הילד הראשון הוא כבר... מה שקוראים בעולם העסקי "השקעה קיימת", אתם לא רוצים לבטל את ההשקעה בראשון ולהתחיל הכל מחדש על ה"תוצר החדש".

[צחוק]

אז מה שהתחלנו לעשות זה להגיד לעצמנו: "אני אטה לכיוון הגרסה נוכחית ושהגרסה הבאה תצא עוד כמה שנים". אז אנחנו נוטים לצד הזה.

[צחוק]

אבל יש כאן כוחות נוספים בפעולה. אחד המחקרים שבחנתי פה ובספר, מצא שהילד המועדף בד"כ על אבות, היא בת הזקונים. המועדף ביותר על ידי אמהות הוא הבן הבכור. עכשיו, זה לא אדיפלי, למרות מה שהפרוידיאנים היו אומרים לפני מאה שנה. וזה לא שאבות בד"כ מסובבים על האצבע הקטנה של הבנות הקטנות שלהם. למרות, שאני יכול להגיד לכם כאבא לשתי בנות, זה בהחלט קורה. בעצם, יש פה נרקיסיזם של רביה. הילדים שלכם מהמין הנגדי, לעולם לא יכולים להדמות לכם לגמרי. אבל אם איכשהו הם יצאו דומים לכם בטמפרמנט, תאהבו אותם יותר. התוצאה היא שאבא, איש עסקים קשוח, פשוט ימס למראה בתו המשכילה בעלת תפיסת העולם המושחזת. האמא שהיא טיפוס רגיש "תשפך" לגמרי על בנה המשורר.

[צחוק]

סדר הלידה הוא גם כן נושא שסיקרתי למגזין הטיים. ונושא נוסף עליו כתבתי בספר, משפיע גם הוא, הרבה לפני שהיו מחקרים, הורים שמו לב שישנם דפוסי התנהגות קבועים המושפעים מסדר הלידה: הבכור, רציני ומשתדל; האמצעי הלכוד באמצע; האחרון הפראי. ושוב, כשהחלו לחקור הבינו, שאבא ואמא צדקו.

ילדים בכורים, לאורך ההיסטוריה, נטו להיות גדולים יותר ובריאים יותר, מאחיהם הקטנים יותר, חלקית בגלל שהם קיבלו מזון ללא מתחרים בתקופה בה מזון היה קשה להשגה. ילדים בכורים גם מחוסנים יותר, ומבקרים יותר אצל הרופא, כשהם חולים. והדפוס הזה ממשיך היום. ה-IQ, לצערי (ואני מדבר כילד שני) דבר ממשי מאוד, לילדים בכורים יש יתרון של 3 נקודות IQ יותר מהנולדים שניים, ולאלו שנולדו שניים יש יתרון של 1.5 נקודות על פני הבאים אחריהם. חלקית בזכות תשומת הלב הבלעדית שהבכורים קיבלו מאבא ואמא. וחלקית בזכות העובדה שהם מקבלים הזדמנות לחנוך את אחיהם הקטנים. כל זה מסביר למה לאחים בכורים יש סיכוי גבוה יותר להפוך למנהלים בכירים, או להיות סנטורים, או אסטרונאוטים, ורוב הסיכויים שירוויחו יותר משאר הילדים.

אלו שנולדים אחרונים מגיעים לעולם עם סט אתגרים שונה לגמרי. הגורים הכי קטנים והכי חלשים במאורה, הם בסיכון גבוה להאכל חיים, אז הם נאלצים לפתח מה שנקרא "יכולות של חלשים" היכולת להקסים ולפרוק מנשק, האינטואיציה להבין מה קורה בראש של מישהו אחר, כדי להתחמק יותר טוב מהמכה לפני שהיא נוחתת.

[צחוק]

הם גם הרבה יותר מצחיקים, שזה עוד דבר שימושי, כי אדם שמצחיק אותך, מאוד קשה להכות.

[צחוק]

זה כנראה לא מקרה שבמהלך ההיסטוריה, כמה מגדולי הסטיריקנים שלנו סוויפט, טוויין, וולטייר, קולבר

[צחוק]

או שהם הכי צעירים או בין האחרונים להוולד, במשפחות מאוד גדולות.

רוב אלו שנולדו באמצע לא קיבלו עסקה כל כך טובה. אני חושב עלינו כעל המדינות ש"טסים מעליהן" אנחנו,

[צחוק]

אנחנו אלו נאבקים יותר על הכרה בבית. אנחנו אלו שתמיד מצביעים בזמן שמישהו אחר בשולחן נבחר. אחנו אלו שלוקח להם זמן רב יותר למצוא את הכיוון בחיים. ולפעמים יכולים לעלות בהקשר זה גם נושאים הקשורים לביטחון עצמי. על אף העובדה שנתבקשתי להרצות בTED. אז אני מרגיש הרבה יותר טוב בקשר לנושאים האלו כרגע.

[צחוק]

היתרונות של ילדים שנולדו אמצעיים הם שהם נוטים לפתח יחסים עשירים ומפותחים יותר מחוץ לבית אבל יתרון זה נובע מחיסרון, פשוט בגלל שצורכיהם לא התמלאו בבית.

הריבים בחדר המשחקים שביטאו, העדפות סדר היוולדות ועוד הרבה עניינים אחרים אינם מרפים כנראה. במחקר אחד שאני מצטט בספר, ילדים בקבוצת הגיל 2-4 רבים בממוצע ריב אחד כל 6.3 דקות, או 9.5 ריבים בשעה. זה לא ריב, זו אומנות.

[צחוק]

זה מדהים.

אחת הסיבות לזה היא שישנם הרבה יותר אנשים בבית שלכם משאתם חושבים. או בעצם, הרבה יותר מערכות יחסים. לכל אדם בבית יש מערכת יחסים אחד על אחד עם כל אדם אחר, וזיווגים אלו מתווספים במהירות, בבית בו משפחה של שני הורים ושני ילדים, יש שש מערכות יחסים כאלו. לאמא יש מערכת יחסים אחת עם ילד א' ואחת עם ילד ב'. לאבא יש מערכת עם ילד א' ואחת עם ילד ב', יש מערכת יחסים זוגית בין אבא לאמא, ויש מערכת אחת בין הילדים עצמם. הנוסחה ניראת מאוד מתמטית אבל היא מציאותית לחלוטין K = מספר האנשים הגרים בבית, X = מספר מערכות היחסים. במשפחה בת 5 נפשות ישנן 10 מערכות יחסים שונות משפחת בריידי בת ה-8 נפשות, בלי לשים לב לכמה הם מתוקים, היו שם 28 מערכות יחסים במשפחה הזו. משפחת קנדי המקורית שהיו בה 9 ילדים, היו בה 55 מערכות יחסים שונות. ובובי קנדי, שגדל ונולדו ולו 11 ילדים משלו, היו לו בבית 91 מערכות יחסים. אוכלוסיית יתר כזו של מערכות יחסים הופכת ריבים לבלתי נמנעים.

המניע העקרי והנפוץ ביותר לכל הריבים בין אחים, הוא רכוש. מחקרים מצאו שיותר מ-95% מהריבים בין ילדים קטנים קשורים בכך שמישהו נגע, שיחק, או הסתכל על הרכוש של האחר.

[צחוק]

זה בעצם בריא, בדרך רעשנית, והסיבה היא, שילדים קטנים מגיעים לעולם ללא שליטה, באופן מוחלט. הם לחלוטין חסרי אונים. הדרך היחידה שיש להם לחוות את כוחם, המאוד מוגבל, היא דרך החפצים שלהם. כשמישהו חוצה את הגבול המאוד מחיק הזה, הם יצאו מדעתם, וזה באמת מה שקורה.

עוד דבר מאוד בולט אצל ילדים זה הרעיון של הוגנות, כמו שכל ההורים, ששומעים 14 פעמים ביום, "אבל זה לא פייר!" יכולים לאשר. זה גם כן טוב בעצם. ילדים נולדים עם חוש צדק פנימי טבעי. העסקה ההוגנת לעומת העסקה שלא. וזה מלמד אותם שיעור חשוב. האם אתם רוצים לדעת כמה חזק מוטבע הצורך בצדק בגנים האנושיים? אנחנו מעבדים את זה באותו המקום במוח בו מעובדת תחושת הגועל. זאת אומרת שאנחנו מגיבים לרעיון שמישהו מרומה באותה הדרך בה אנחנו מגיבים לבשר מקולקל.

(צחוק)

מה הפלא שהבחור הזה, ברני מאידוף כל כך שנוא?

כל הדרמות האלה, שקורות בכל יום. בכל רגע. משמשות כאימון מעשי לחיים. אחים מלמדים אחד את השני המנעות ופתרון קונפליקטים מתי להתעקש ומתי לוותר; הם לומדים אהבה, נאמנות, כנות, שיתוף,איכפתיות, להתפשר, גילוי סודות וחשוב יותר, להיות שותף סוד.

אני מקשיב לבנותי הצעירות— הן מדהימות, לא? אני מקשיב לבנותי הצעירות מדברות עמוק לתוך לילה כמו שהורי בטח הקשיבו לאחי ולי מדברים. ולפעמים אני מתערב, אבל בדרך כלל אני לא, הן חלק משיחה שאני לא שייך אליה. אף אחד אחר בעולם לא שייך אליה. וזו שיחה שיכולה ואמורה להמשך לאורך כל החיים שלהן. ממנה תיווצר תחושת המשכיות, תחושה שותפות קבועה למסע, מישהו שאיתו התנסו בחיים לפני שהן היו צריכות לצאת ולטייל בהם בעצמן.

אחים ואחיות אינם תנאי לחיים שמחים; הרבה מערכות יחסים בין אחים בוגרים, הרוסות לגמרי וצריך להפסיק אותן למען כל המעורבים. ילדים יחידים הוכיחו עצמם, לאורך ההיסטוריה כיצירתיים ובעלי יכולות גבוהות והם רכשו את היכולות החברתיות שלהם בעזרת חברים, בני דודים וחברים לכיתה. אבל אם כבר יש לכם אחים, ולא להפיק את המירב מהקשרים האלו, אני מאמין, שזו שטות ממדרגה ראשונה. אם היחסים נהרסו וניתנים לתיקון, תקנו אתם. אם היחסים פעילים, שפרו אותם. לא לעשות זאת זה כאילו יש לכם אלפי דונמים של אדמה פוריה ואתם לא שותלים בה כלום. נכון, תמיד אפשר לקנות את האוכל שלכם בסופרמרקט. אבל רק תחשבו מה אתם מפספסים. החיים קצרים, יש להם סוף, וזה הכל, לתמיד. אחים/יות יכולים להיות היבול הכי שופע של הזמן שלנו עלי אדמות.

תודה.

(מחיאות כפיים)