Return to the talk Return to talk

Transcript

Select language

Translated by yael ring
Reviewed by Ido Dekkers

0:12 זה לא הולך להיות נאום כמו כל נאום אחר שנתתי בעבר אני אדבר אתכם היום על כישלון ההנהגה בפוליטיקה העולמית ובכלכלה הגלובלית שלנו. ואני לא אתן פתרונות מוכנים, שיתנו לנו הרגשה טובה. אבל בסוף אני אדחק בכם לחשוב מחדש, ממש לקחת סיכונים, ולהיות מעורבים במה שאני רואה כהתפתחות הגלובלית של הדמוקרטיה.

0:49 כישלון ההנהגה. מהו הכישלון של ההנהגה כיום? ומדוע הדמוקרטיה שלנו לא פועלת? ובכן, אני מאמין שהכישלון של ההנהגה הוא העובדה שהוצאנו אתכם מחוץ לתהליך. אז תרשו לי, מניסיוני האישי, לתת לכם נקודת מבט, כך שתוכלו לקחת צעד אחורה ואולי להבין מדוע זה כל כך קשה להתמודד עם האתגרים כיום ומדוע הפוליטיקה נמצאת בדרכה למבוי סתום.

1:21 בא נתחיל בהתחלה. בא נתחיל מדמוקרטיה. ובכן, אם נחזור ליוון עתיקה זה היה בגדר התגלות, גילוי, שהיה לנו את הפוטנציאל, יחד, להיות אדונים לגורל שלנו, להיות מסוגלים לבחון, ללמוד, לדמיין, ואז לתכנן חיים טובים יותר. ודמוקרטיה היתה ההמצאה הפוליטית שהגנה על החירות הזאת, כיוון שהיינו משוחררים מפחד כך שמוחנו למעשה, בין אם היה תחת עריצים או דוגמות, היה יכול להיות הדמות הראשית הקובעת. דמוקרטיה היתה ההמצאה הפוליטית שאפשרה לנו להגביל את הכוח, בין אם זה של עריצים או של אנשי דת, את הנטיה הטבעית שלהם למקסם את הכוח והעושר.

2:22 ובכן, אני התחלתי להבין את זה כשהייתי בן 14 נהגתי, כדי לנסות להימנע מלעשות שיעורי בית, להתחמק לסלון ולהקשיב להורים שלי מתווכחים עם החברים שלהם בלהט. אתם רואים, יוון היתה אז תחת השלטון של ממסד חזק מאוד שחנק את המדינה, ואבא שלי עמד בראש תנועה מבטיחה שרצתה לדמיין מחדש את יוון, לדמיין יוון בה החופש שלט והיכן, שאולי, האנשים, האזרחים, יכלו למעשה לשלוט על המדינה שלהם.

2:55 נהגתי להצטרף אליו לקמפיינים רבים, ואתם יכולים לראות אותי כאן לידו. אני הצעיר מבין החבורה, בצד. אתם אולי לא מזהים אותי כיוון שנהגתי לסרק את השיער שלי באופן שונה אז.

3:07 (צחוק)

3:09 אז ב 1967, הבחירות התקרבו, הקמפיין התנהל בצורה יפה, הבית היה מלא אנרגיה. באמת יכולנו להרגיש שעמד להתרחש שינוי פרוגרסיבי מהותי ביוון.

3:23 ואז לילה אחד, משאיות צבאיות עצרו מחוץ לבית שלנו. חיילים פרצו את הדלת. הם מצאו אותי בקומה העליונה. סמל בא אלי עם מקלע, מכוון אותו לראש שלי, ואומר, "גלה לי איפה אבא שלך נמצא או שאני אהרוג אותך". אבא שלי, שהתחבא ליד, יצא החוצה. ומיד נלקח לבית הכלא.

3:51 ובכן, אנחנו שרדנו, אבל הדמוקרטיה לא. שבע שנים ברוטליות של עריצות שאותן בילינו בגלות.

4:01 היום, הדמוקרטיות שלנו שוב מתמודדות עם רגע האמת. תרשו לי לספר לכם סיפור. ערב יום ראשון, בריסל, אפריל 2010. אני יושב עם עמיתי באיחוד האירופאי, בדיוק נבחרתי כראש הממשלה, אבל נפלה בחלקי הזכות העגומה של גילוי האמת שהגירעון שלנו לא היה ששה אחוזים, כפי שדווח רשמית רק מספר ימים קודם לכן לפני הבחירות, על ידי הממשלה הקודמת. אלא 15,6 אחוזים למעשה. אבל הגירעון היה רק הסימפטום של בעיות הרבה יותר עמוקות שיוון התמודדה אתן, ואני נבחרתי על המנדט, משימה, למעשה להתמודד עם אותן בעיות, בין אם היה זה חוסר השקיפות ולקיחת האחריות בממשל, או בין אם היה זה מדינה תלויה באחרים המציעה טובות הנאה לבעלי הכוח - פטור ממסים בסיוע מערכת העלמת מס גלובלית, הפוליטיקה והמדיה קשורות יחד על ידי אינטרסים משותפים. אבל למרות המנדט האלקטורלי שלנו, השווקים לא בטחו בנו. עלויות ההלוואות שלנו נסקו, ועמדנו בפני כישלון אפשרי.

5:21 אז נסעתי לבריסל במשימה להציג את קריאתי לתגובה אירופאית מאוחדת, כזו שתרגיע את השווקים ותתן לנו את הזמן לבצע את הרפורמות הדרושות. אבל לא קיבלנו זמן. דמיינו את עצמכם ליד השולחן בבריסל. המשא ומתן הוא קשה, המתח בשיאו, ההתקדמות איטית, ואז, 10 דקות לפני השעה 2, ראש ממשלה קורא בקול, "אנחנו צריכים לסיים בעוד 10 דקות".

5:50 אמרתי, "למה? אלו החלטות חשובות. בא נמשיך בדיון עוד קצת".

5:55 עוד ראש ממשלה נכנס ואומר, "לא, אנחנו צריכים לסגור על הסכם עכשיו, בגלל שבעוד 10 דקות, השווקים נפתחים ביפן, והולך להיות בלגן בכלכלה העולמית".

6:12 הגענו להחלטה מהירה באותן 10 דקות. הפעם זה לא היה הצבא, אלא השווקים, שהצמידו רובה לראש הקולקטיבי שלנו. מה שהתרחש אחר כך היו ההחלטות הקשות ביותר שביצעתי בחיי, קשות לי, קשות לבני ארצי, הצבת קיצוצים, משטר צנע, לרוב על אלה שאינם אשמים במשבר. בעזרת קורבנות אלה, יוון הצליחה להמנע מפשיטת רגל וגוש האירו נמנע מהתפרקות.

6:45 יוון, כן, היתה הגורם למשבר האירו ויש אנשים שמאשימים אותי בלחיצה על ההדק. אבל אני חושב היום שהרוב יסכימו שיוון היתה רק הסימפטום לבעיות מבניות עמוקות יותר בגוש האירו, אזורי חולשה במערכת הכלכלית הגלובלית הרחבה יותר אזורי חולשה של הדמוקרטיות שלנו. הדמוקרטיות שלנו כלואות בתוך מערכות גדולות מדי מכדי שיכשלו, או, אם נדייק, גדולות מדי מכדי לשלוט בהן. הדמוקרטיות שלנו מוחלשות בכלכלה הגלובלית יחד עם שחקנים שיכולים להתחמק מחוקים, להתחמק ממסים, להתחמק מסטנדרטים של איכות הסביבה או חוקי עבודה. הדמוקרטיות שלנו מעורערות על ידי חוסר השוויון הגדל והריכוזיות ההולכת וגדלה של כוח ועושר, לובים, שחיתות ומהירות השווקים או פשוט העובדה שאנחנו לפעמים מפחדים מאסון קרב הגבילו את הדמוקרטיות שלנו והגבילו את היכולת שלנו לדמיין וממש להשתמש בפוטנציאל, הפוטנציאל שלכם, במציאת פתרונות.

7:53 יוון, אתם רואים, היתה רק קדימון למה שמחכה לכולנו. אני, כאופטימי נצחי, קיוויתי שהמשבר היה הזדמנות עבור יוון, עבור אירופה, עבור העולם, לבצע שינויים דמוקרטיים רדיקליים במוסדות שלנו. במקום, עברתי חוויה משפילה מאוד. בבריסל, כשניסינו באופן נואש שוב ושוב למצוא פתרונות משותפים, נוכחתי לדעת שאף אחד, אף אחד מאתנו, מעולם לא התמודד עם משבר דומה. וגרוע מזה, אנחנו היינו כלואים בתוך הבורות הקולקטיבית שלנו. הובלנו באמצעות הפחדים שלנו. והפחדים שלנו הובילו לאמונה עיוורת בשמרנות שבצנע. במקום לשאוף לחכמה המשותפת או הקולקטיבית בחברות שלנו, להשקיע בה כדי למצוא פתרונות יותר יצירתיים, נסוגנו להעמדת פנים פוליטית. ואז הופתענו כאשר כל גזירת אד הוק חדשה לא הביאה לסיום המשבר, וכמובן מצב זה הקל על הפניה לחיפוש אחר שעיר לעזאזל עבור הכישלון האירופאי הקולקטיבי, וכמובן זאת היתה יוון. היוונים המופקרים, הבטלנים, שתייני האוזו, רוקדי הזורבה, הם הבעיה, יש להעניש אותם! ובכן, סטריאוטיפ נוח אבל בלתי מבוסס שלפעמים כואב יותר ממשטר הצנע עצמו.

9:26 אבל הרשו לי להזהיר אתכם, לא מדובר כאן רק ביוון. יכול להיות כאן דפוס שמנהיגים עוקבים אחריו שוב ושוב כאשר אנו עוסקים בבעיות המורכבות, וחוצות הגבולות האלה בין אם מדובר בשינויי מזג אויר, בין אם מדובר בהגירה, בין אם מדובר במערכת הפיננסית. והוא, נטישת הכוח הקולקטיבי שלנו על מנת לדמיין את הפוטנציאל שלנו, נפילת קורבן לפחדים שלנו, לסטריאוטיפים שלנו, לדוגמות שלנו, הוצאת האזרחים שלנו מתוך התהליך ולא בניית התהליך סביב האזרחים שלנו. ובצורה זו נבחן את האמונה של האזרחים שלנו, העם שלנו, עוד יותר בתהליך הדמוקרטי.

10:08 אין פלא שמנהיגים פוליטיים רבים, ואני איני מוציא את עצמי מן הכלל, איבדו את האמון של העם שלהם. כשהמשטרה צריכה להגן על הפרלמנטים, מחזה שהופך להיות יותר ויותר נפוץ ברחבי העולם, אזי ישנה בעיה עמוקה מאוד עם הדמוקרטיות שלנו. זאת הסיבה בגללה קראתי למשאל עם שהעם היווני ייטול את האחריות ויחליט על תנאי חבילת הסיוע. עמיתי האירופאיים, חלקם לפחות, אמרו: "אתה לא יכול לעשות את זה. השווקים יכנסו לבלאגן שוב". אמרתי, "אנחנו חייבים, לפני שנחזיר את האמון בשווקים, אנו חייבים להחזיר את האמון והביטחון בתוך העם שלנו".

10:54 מאז שפרשתי מתפקידי, היה לי זמן לחשוב. שרדנו את הסערה, ביוון ובאירופה, אבל אנחנו עדיין נמצאים בהתמודדות. אם הפוליטיקה היא הכוח לדמיין ולהשתמש בפוטנציאל שלנו, אזי 60 אחוזים של אבטלת צעירים ביוון, ובמדינות אחרות, היא בוודאי חוסר בדימיון אם לא חוסר בחמלה. עד כה, השתמשנו בכלכלה כדי לפתור את הבעיה, בעצם, בעיקר במשטר צנע, וכמובן שיכולנו לחשוב על אלטרנטיבות, אסטרטגיה שונה, תמריץ ירוק ליצירת עבודות ירוקות, או חובות הדדים, אגרות חוב אירופאיות שיספקו תמיכה למדינות הזקוקות לסיוע מול לחצי שווקים, אלו יכלו להיות אלטרנטיביות יותר ברות השגה. ועדיין, הגעתי למסקנה שהבעיה אינה טמונה ממש בכלכלה כמו שהיא נמצאת בדמוקרטיה.

11:45 אז בא ננסה משהו שונה. בא נראה איך אנחנו יכולים להחזיר את האנשים לתהליך. בא נשתמש בדמוקרטיה לפתרון הבעיה. שוב, היוונים העתיקים, עם כל המגבלות שלהם, האמינו בחכמתו של הקהל בשעותיו הטובות ביותר. באנשים אנו בוטחים. דמוקרטיה לא יכלה להתקיים ללא האזרחים שיתווכחו, ידונו, וייטלו אחריות ציבורית לנושאים ציבוריים. האזרחים הממוצעים לרוב נבחרו לשמש כחבר מושבעים אזרחי שיחליט על נושאים חשובים על סדר היום. מדע, תאטרון, מחקר, פילוסופיה. משחקי מחשבה וגוף, הם היו תרגילים יום יומיים. למעשה הם היוו חינוך עבור השתתפות, עבור הפוטנציאל, להצמחת הפוטנציאל של האזרחים שלנו.

12:33 ואלו שהחרימו את הפוליטיקה, ובכן, הם היו אידיוטים. אתם רואים, ביוון העתיקה, באתונה העתיקה, המונח נוצר שם. "אידיוט" בא מהשורש "אידיו", עצמו. אדם המרוכז בעצמו, מנותק, מבודד, מישהו שאינו משתתף או אפילו בוחן את תחומי העניין הציבוריים. וההשתתפות התרחשה באגרא, לאגרא היו שתי משמעויות, כשוק ומקום בו התרחשו הדיונים הפוליטיים. אתם רואים, השווקים והפוליטיקה אז היו אחד, מאוחדים, נגישים, שקופים, כיוון שהם העניקו כוח לאנשים. הם שימשו את הדימוס (עם ביוונית), דמוקרטיה. מעל לממשלה, מעל לשווקים היה השלטון הישיר של העם.

13:23 היום השווקים הפכו להיות גלובליים אבל המוסדות הגלובליים לא הפכו להיות גלובליים. אז הפוליטיקאים שלנו מוגבלים לפוליטיקה המקומית, בעוד שהאזרחים שלנו, אפילו שהם בעלי פוטנציאל גדול, הנם טרף לכוחות שמעבר לשליטתם.

13:43 אז איך נוכל אם כן לאחד את שני חלקי האגרה? איך נוכל להפוך את הגלובליזציה לדמוקרטית? ואני לא מדבר על השינויים הדרושים מצד האו"ם או הG20. אני מדבר על איך אנו יכולים לשמר את המרחב, הדימוס, מערכת הערכים, כך שנוכל להתחבר לכל הפוטנציאל שלכם?

14:04 ובכן, כאן בדיוק המקום בו אני חושב שאירופה נכנסת. אירופה, למרות הכישלונות האחרונים שלה, היא הניסוי הכי מוצלח של שלום חוצה גבולות בעולם. אז בא נראה אם היא תוכל גם להיות ניסוי בדמוקרטיה גלובלית, סוג חדש של דמוקרטיה. בא נראה אם אנחנו יכולים להתוות אגרא אירופאית. לא רק עבור מוצרים ושירותים, אלא עבור האזרחים שלנו, בה הם יכולים לעבוד יחד, להתדיין, ללמוד זה מזה, דו שיח בין אמנות ותרבויות, בו הם יכולים להעלות פתרונות יצירתיים. בא נדמיין שאזרחים אירופאים יהיו בעלי הכוח להצביע ישירות עבור נשיא אירופאי, או חבר מושבעים שיבחר בהגרלה שיוכל לדון בנושאים קריטיים ומעוררי מחלוקת, משאל עם כלל אירופאי בו האזרחים שלנו, כמחוקקים, יצביעו על הסכמים עתידיים. והנה רעיון: מדוע שהאזרחים האירופאים האמיתים הראשונים במקום לתת למהגרים שלנו, לא אזרחות יוונית, גרמנית או שבדית, אלא אזרחות אירופאית? וכך נוודא שאנחנו למעשה מעצימים את המובטלים באמצעות מתן אופציות למלגה בהן הם יכולים להשתמש בכל מקום באירופה. היכן שהזהות המשותפת שלנו היא דמוקרטיה, היכן שהחינוך שלנו הוא באמצעות השתתפות, והיכן שההשתתפות בונה אמון וסולידריות ולא הדרה וקסנופוביה (פחד מזרים). אירופה של ועבור האנשים, אירופה, ניסוי בהעמקת והרחבת הדמוקרטיה מעבר לגבולות.

15:54 כעת, יש שיאשימו אותי בנאיביות, בכך שאני סומך על הכוח והחכמה של האנשים. ובכן, לאחר עשרות שנים בפוליטיקה, אני גם פרגמטי. תאמינו לי, הייתי, ואני עדיין חלק מהמערכת הפוליטית של היום ואני יודע שהמצב חייב להשתנות. אנו חייבים להחיות את הפוליטיקה ככוח לדמיין, לדמיין מחדש, ולעצב מחדש עבור עולם טוב יותר.

16:28 אבל אני גם יודע שהכוח המשבש הזה של שינוי לא יבוא מצד הפוליטיקה הקיימת. ההחייאה של הפוליטיקה הדמוקרטית יבוא מכם, ואני מתכוון לכל אחד מכם. כל מי שמשתתף בחילוף הרעיונות הגלובלי הזה, בין אם אתם כאן בחדר או נמצאים מחוץ לחדר או באינטרנט או באזור, איפה שכולם חיים, כל מי שמתנגד לחוסר צדק וחוסר שוויון, כל מי שמתנגד לאלו שקוראים לגזענות ולא לאמפתיה, לדוקטרינה ולא לחשיבה ביקורתית, לטכנוקרטיה ולא לדמוקרטיה, כל מי שמתנגד לכוח ללא מגבלות, בין אם אלה מנהיגים סמכותיים, פלוטוקרטיים המחביאים את הנכסים שלהם בהעלמות מס, או לובים כוחניים המגנים על בעלי הכוח המעטים.

17:17 האינטרס שלהם הוא שכולנו נהיה אדיוטים. בא לא נהיה.

17:24 תודה רבה.

17:25 (מחיאות כפיים)

17:37 ברונו גיוסאני: נראה שאתה מתאר מנהיגות פוליטית שהינה די לא מוכנה והיא שבויה בגחמותיהם של השווקים הפיננסיים, והסצנה בבריסל שתיארת, עבורי, כאזרח, היא מפחידה. עזור לנו להבין כיצד הרגשת לאחר ההחלטה. זאת לא היתה החלטה טובה, בבירור. אבל איך אתה מרגיש לאחר מכן, לא כראש הממשלה, אלא כג'ורג'?

18:00 ג'ורג' פפנדראו: ובכן, ברור שהיו מגבלות שלא אפשרו לי או לאחרים לבצע את סוג ההחלטות שרצינו. וברור שקיוויתי שיהיה לנו את הזמן לבצע את הרפורמות שהיו מתמודדות עם הגרעון ולא מקטינות את הגרעון שהיה הסימפטום של הבעיה. וזה כאב. זה כאב בגלל שזה, ראשית כל, פגע בדור הצעיר, ולא רק, רבים מהם מפגינים בחוץ, אבל אני חושב שזוהי אחת מהבעיות שלנו. כשאנו מתמודדים עם המשברים האלה, אנחנו מוציאים את הפוטנציאל, הפוטנציאל העצום של החברה שלנו מחוץ לתהליך, ואנחנו סוגרים על עצמנו בפוליטיקה, ואני חושב שאנחנו צריכים לשנות את זה, באמת למצוא דרכי השתתפות חדשות המנצלות את היכולות הגדולות הקיימות כיום אפילו בטכנולוגיה אבל לא רק בטכנולוגיה, המוחות שיש לנו, ואני חושב שאנחנו יכולים למצוא פתרונות הרבה יותר טובים, אבל אנחנו חייבים להיות פתוחים.

18:52 גיוסאני: נראה שאתה מציע שהדרך להתקדם היא יותר אירופה, וזוהי אינה גישה קלה כרגע ברוב המדינות האירופאיות. נראה שהגישה היא הפוכה - יותר של סגירת גבולות ופחות שיתוף פעולה ואולי אפילו התנתקות מחלק מהאגפים השונים של המבנה האירופאי. איך אתה מגשר על כך?

19:10 פפנדראו: ובכן, אני חושב שאחד הדברים הכי גרועים שקרו במהלך המשבר הזה היה שהתחלנו במשחק ההאשמות. והרעיון הבסיסי של אירופה הוא שאנחנו יכולים לשתף פעולה מעבר לגבולות, לצאת מעבר לקונפליקטים שלנו ולעבוד יחד. והפרדוקס הוא שבגלל שיש לנו את משחק ההאשמות הזה, יש לנו פחות פוטנציאל לשכנע את האזרחים שלנו שעלינו לעבוד יחד, בעוד שעכשיו זה הזמן בו אנחנו באמת צריכים לאחד את הכוחות שלנו יחד.

19:38 עכשיו, יותר אירופה עבורי זה לא פשוט לתת יותר כוח לבריסל. זה למעשה מתן יותר כוח לאזרחים של אירופה, כלומר, באמת להפוך את אירופה לפרויקט של העם. אז זאת, אני חושב, תהיה הדרך לתת מענה לחלק מהפחדים שיש לנו בחברה שלנו.

19:55 גיוסאני: ג'ורג', תודה לך שבאת לTED.

19:57 פפנדראו: תודה רבה. גיוסאני: תודה רבה (מחיאות כפיים)