Return to the talk Return to talk

Transcript

Select language

Translated by Yubal Masalker
Reviewed by zeeva Livshitz

0:11 במהלך דברי-הימים של המחשבים אנו מתאמצים לסגור את המרחק בינינו לבין המידע הדיגיטלי, המרחק בין עולמנו הפיזי והעולם שבתוך המסך בו דמיונינו יכול להתפרע. מרחק זה התקצר עוד, ועוד, ועוד, וכעת המרחק הזה התקצר לכדי פחות ממ"מ, שזה העובי של זכוכית מסך-מגע, ועוצמת המיחשוב הפכה לנגישה לכל אחד. אבל חשבתי לעצמי, מה אם בכלל לא היו גבולות? התחלתי לדמיין כיצד זה ייראה. תחילה יצרתי כלי זה אשר חודר לתוך המרחב הדיגיטלי, כך שכאשר לוחצים איתו חזק על המסך, הוא משחיל את הגוף הפיזי שלו אל תוך הפיקסלים. מתכננים יכולים לממש את רעיונותיהם ישירות לתוך תלת-מימד, ומנתחים יכולים להתאמן על איברים וירטואליים שמתחת למסך. כך שעם כלי זה, הגבול הזה נפרץ. אבל עדיין שתי ידינו נשארות מחוץ למסך. כיצד ניתן להיכנס ולבוא במגע עם המידע הדיגיטלי תוך ניצול המיומנות המלאה של ידינו? במעבדות מיקרוסופט למדעים ישומיים, ביחד עם המנחה שלי, קטי בולנגר, בניתי מחשב קצת אחרת והפכתי את החלל הקטן שמעל המקלדת לחלל עבודה דיגיטלי. על-ידי שילוב צג שקוף עם מצלמות עומק כדי לחוש את האצבעות והפנים, ניתן עכשיו להרים את הידיים מהמקלדת ולהגיע אל תוך מרחב התלת-מימד ולאחוז בפיקסלים במו-ידינו. (מחיאות כפיים) מאחר ולחלונות וקבצים יש מיקום מוגדר במרחב, לברור אותם זה קל כמו לאחוז בספר מהמדף. אחר-כך אפשר לדפדף בספר תוך כדי הבלטת שורות ומילים באמצעות משטח-מגע וירטואלי הנמצא תחת כל חלון צף. מעצבים יכולים למתוח או לסובב את המודלים באופן ישיר באמצעות ידיהם. בדוגמאות הללו, אנו מגיעים אל תוך העולם הדיגיטלי. אבל מה לגבי הכיוון ההפוך בו המידע הדיגיטלי יגיע אלינו? אני בטוח שרבים מאיתנו התנסו בהחזרת מוצרים שהם קנו באינטרנט. אבל עכשיו אין צורך לדאוג בקשר לזה. מה שיש לנו כאן זה חדר מדידה הנמתח עד אלינו. זה המראה שמתגלה באמצעות צג המותקן על ראש או צג שקוף כאשר המערכת מבינה את גיאומטריית הגוף שלנו. לקחתי את הרעיון יותר רחוק והתחלתי לחשוב, במקום רק לראות את הפיקסלים, כיצד ניתן להפוך אותם לפיזיים כדי שנוכל לגעת בהם ולחוש אותם? כיצד אז ייראה העתיד? במעבדת MIT לתקשורת, ביחד עם יועצי, הירושי אישי, ושותפי רהמי פוסט, יצרנו את הפיקסל הפיזי הזה. במקרה זה, המגנט הכדורי הזה מתנהג כפיקסל תלת-מימדי במרחב שלנו, ומשמעו שגם האנשים כמו המחשבים יכולים להניע אובייקט זה לכל מקום בתוך המרחב התלת-מימדי הקטן הזה. מה שעשינו זה ממש לבטל את כוח-המשיכה ולשלוט על התנועה על-ידי שילוב של ריחוף מגנטי, הפעלה מיכנית וטכנולוגיות חישה. ובאמצעות תיכנות דיגיטלי של האובייקט, אנו משחררים אותו ממיגבלות של זמן ומרחב, שזה אומר שעכשיו, ניתן יהיה להקליט תנועות אנושיות, למחזרן ולהותירן באופן קבוע בעולם הפיזי. כך שניתן יהיה ללמד כוריאוגרפיה ממרחקים וניתן יהיה לשחזר את קליעתו המפורסמת של מייקל ג'ורדן שוב ושוב בתור מציאות פיזית. סטודנטים יכולים להשתמש במכשיר זה כדי ללמוד תפיסות מורכבות כמו תנועות כוכבי-לכת, פיזיקה, ושלא כמו מסכי מחשב או ספרי לימוד, כאן זו התנסות ממשית ומוחשית שניתן לגעת בה ולחוש אותה, וזה מאוד חזק. ומה שעוד יותר מרגש מאשר רק להפוך את הוירטואלי לפיזי זה להתחיל לדמיין כיצד תיכנות של העולם ישנה אפילו את הפעילויות הפיזיות הרגילות שלנו. (צחוק) כפי שאתם רואים, המידע הדיגיטלי לא רק שיראה לנו דבר מה, אלא הוא יחל ממש לפעול עלינו כחלק מהסביבה הפיזית שלנו מבלי שנתנתק בעצמנו מהעולם שלנו. היום, התחלנו מדיבורים על הגבול שלנו, אבל אם מבטלים את הגבול הזה, הגבול היחידי שנשאר הוא הדמיון שלנו. תודה. (מחיאות כפיים)