נניח ששני חברים אמריקאים מטיילים ביחד באיטליה הם הולכים לראות את הפסל "דויד" של מיכאלנג'לו, וכאשר הם סוף סוף ניצבים מול הפסל שניהם קופאים על מקומם. הבחור הראשון — נקרא לו אדם — משותק מהיופי של דמות האדם המושלמת. הבחור השני — נקרא לו ביל — משותק במבוכה מנעיצת מבט בדבר שיש לפסל במרכז. אז הנה השאלה שלי אליכם: מי משני הבחורים האלה היה צפוי יותר להצביע עבור ג'ורג' בוש, ומי עבור אל גור?

אני לא צריך ידיים מורמות מכיוון שלכולנו יש את אותם סטראוטיפים. כלנו יודעים שבשזה ביל (שיצביע עבור בוש) ובמקרה הזה הסטראוטיפ מתאים למציאות. זאת עובדה שליברלים נמצאים במקום גבוה יותר בנוגע למאפיין אישיות עיקרי הנקרא "פתיחות עבור התנסות חדשה". אנשים הפתוחים להתנסויות חדשות משתוקקים לחידוש, למבחר, לגיוון, לרעיונות חדשים, לטיולים. אנשים שהם פחות כך אוהבים דברים שהם מוכרים , שהם בטוחים וניתן להסתמך עליהם.

אם אתה מודע למאפיין הזה, אתה יכול להבין הרבה מהמורכבויות של ההתנהגות האנושית. אתה יכול להבין מדוע אומנים כל כך שונים מרואי חשבון. אתה יכול למעשה לחזות איזה סוגי ספרים הם אוהבים לקרוא, באיזה מקומות הם אוהבים לטייל, ואיזה סוגי אוכל הם אוהבים לאכול. ברגע שהבנת את המאפיין הזה, אתה יכול להבין מדוע מישהו יאכל באפלביי (רשת מסעדות המשרתת בעיקר את המעמד הנמוך) אבל לא מישהו שאתה מכיר (צחוק) המאפיין הזה מספר לנו המון על פוליטיקה. החוקר הבולט של המאפיין הזה ,רוברט מקריי, אומר ש, "לאנשים פתוחים ישנה משיכה לדיעות פוליטיות שמאלניות ליברליות מתקדמות — הם אוהבים חברה פתוחה ומשתנה — בעוד אנשים סגורים מעדיפים דיעות שמרניות, מסורתיות, ימניות".

המאפיין גם מספר לנו הרבה על סוגי הקבוצות שאנשים מצטרפים אליהן. אז הנה תאור של קבוצה שמצאתי באינטרנט. איזה סוגי אנשים יצטרפו לקבוצה עולמית המקבלת אנשים מכל דיסציפלינה ותרבות, המחפשים הבנה עמוקה יותר של העולם, ואשר מקווים להפוך את ההבנה הזאת לעתיד טוב יותר עבור כולנו? וזה מבחור כלשהו בשם : TED. (צחוק) טוב, בואו נראה, אם פתיחות מעידה על ליברליות , ופתיחות צופה מי יהפוך לחבר ב-TED האם ניתן להגיד שרוב האנשים ב-TED הם ליברלים ? באו נברר. אני הולך לבקש מכם להרים את ידכם אם אתם ליברלים- שמלאה מהמרכז— בנושאים חברתיים שאנחנו מדברים עליהם, בעיקר — או שמרנים, ואני אתן גם אפשרות שלישית מכיוון שאני יודע שישנם אנשים ליברטריאנים (דוגל בחופש כמעט מוחלט) בקהל. אז ממש עכשיו ,בבקשה הרימו את ידכם — גם אתם למטה בחדר הסימולטני בואו ניתן לכולם לראות מי כאן. בבקשה הרימו את ידכם אם הייתם אומרים שאתם ליברלים שמאלה מהמרכז. .בבקשה הרימו את ידכם גובה עכשיו. או קיי. בקשה הרימו את ידכם אם אתם מגדירים את עצמכם כליברטריאנים. או קיי. בערך שני תריסר. ובבקשה הרימו את ידכם אם הייתם אומרים שאתם ימינה מהמרכז או שמרניים. אחד, שנים, שלושה, ארבעה, חמישה — בערך שמונה או עשרה.

או קיי. זאת בעצם קצת בעיה. מכיוון שאם מטרתנו היא להבין את העולם, לחפש הבנה עמוקה יותר של העולם, החוסר הכללי שלנו בגיוון מוסרי הולך להפוך את זה לקשה יותר. מכיוון שכאשר אנשים כולם חולקים את אותם ערכים, כאשר אנשים חולקים כולם את אותה מוסריות, הם הופכים לקבוצה, וכאשר נכנסים לפסיכולוגיה של קבוצות, זה סותם את הגולל על פתיחות מחשבתית. כאשר הקבוצה הליברלית מפסידה, כמו שקרה ב-2004, וכמעט קרה ב-2000, אנחנו מנחמים את עצמינו. באדום - ארצות הברית של קנדה, בירוק - הארץ של ישו אנחנו מנסים להסביר מדוע חצי מאמריקה הצביעו עבור הקבוצה השניה אנחנו חושבים שהם כנראה עוורו ע"י הדת או פשוט ע"י טיפשות. באמצע - טמבליסטן (מחיאות כפיים) אז אם אתם חושבים שחצי מאמריקה הצביעו לרפובליקנים מכיוון שהם עוורו בצורה הזאת, אז המסר שלי אליכם הוא שאתם כלואים במטריצת (מטריקס) מוסר במטריצת מוסר מאוד מסויימת. וכאשר אני אומר מטריקס (מטריצה), אני מתכוון מטריקס פשוטו כמשמעו ממש כמו בסרט "המטריקס".

אבל אני כאן היום לתת לכם בחירה אתם יכולים לבחור לקחת את הגלולה הכחולה ולהישאר עם האשליות הנוחות שלכם או לקחת את הגלולה האדומה, ללמוד קצת על הפסיכולוגיה של המוסר, ולצאת ממטריצת המוסר. עכשיו, מכיוון שאני יודע — (מחיאות כפיים) או קיי, אני מניח שזאת התשובה לשאלה שלי. עמדתי לשאול אתכם באיזה אפשרות בחרתם, אבל אין צורך. אתם כולכם נמצאים גבוה ב"פתיחות עבור התנסויות חדשות", ובכלל זה נראה כאילו יש לזה טעם טוב, וכולכם כאן אניני טעם. אז בכל אופן, באו נלך על הגלולה האדומה. בואו נלמד קצת פסיכולוגיה של המוסר ונראה לאן זה לוקח אותנו.

בואו נתחיל בהתחלה. מהי מוסריות ומאיפה היא באה? הרעיון הגרוע ביותר בכל הפסיכולוגיה הוא הרעיון שהמוח נמצא במצב ריק בלידה. פסיכולוגיה התפתחותית הראתה שילדים שרק באו לעלום כבר יודעים המון על העולם הפיזיקלי והחברתי, ומתוכנתים כך שיהיה להם קל מאוד ללמוד דברים מסויימים וקשה ללמוד דברים אחרים. ההגדרה הטובה ביותר של מולדות שראיתי מעולם — זה פשוט מבהיר דברים כה רבים בשבילי — זה ממדען המוח גריי מרקוס הוא אומר, "הארגון הראשוני של המוח אינו תלוי כל כך בנסיון. הטבע מספק טיוטה ראשונית, שהניסיון משפר. מובנה פירוש אינו בלתי ניתן לעיצוב; פירושו מאורגן בהתאם להתקדמות הנסיון." או קיי, אז מה נמצא בטיוטה הראשונית של המוח? כדי למצוא את התשובה לכך, עמיתי קרייג ג'וסף, ואני עברנו על הספרות בנושא אנתרופולוגיה, על ההבדלים התרבותיים במוסר וגם על פסיכולוגיה התפתחותית, בחיפוש אחר התאמות. מה הם הדברים שאנשים מדברים עליהם בכל הדיסציפלינות, דברים שאתה מוצא לאורך תרבויות ואפילו מינים אחרים? מצאנו חמש — חמש ההתאמות הטובות ביותר, ואנחנו קוראים להם חמש היסודות של המוסר.

הראשון הוא פגיעה בחלש- דאגה לאחר. כולנו יונקים כאן, לכולנו יש תכנות נוירוני והורמונלי שהופך אותנו מאוד קשורים לאחר, לדאוג לזולת, להרגיש רחמים לאחרים, במיוחד לחלשים ופגיעים. זה גורם לנו להרגיש רגשות חזקים מאוד נגד אלו שפוגעים. היסוד המוסרי הזה נמצא בערך ב-70 אחוז מההצהרות המוסריות ששמעתי כאן ב-TED.

היסוד השני הוא הגינות-הדדיות ישנן ,למעשה, ראיות שנויות במחלוקת ניתן למצוא הדדיות אצל בעלי חיים, אבל הראיות לכך בבני אדם אינן יכולות להיות ברורות יותר. הציור הזה של נורמן רוקוול נקרא "חוק הזהב", ושמענו על כך מקרן ארמסטרונג, כמובן, כיסוד של כל כך הרבה דתות היסוד השני נמצא בכ-30 אחוז מההצהרות ששמעתי כאן ב-TED.

היסוד השלישי הוא נאמנות קבוצתית. אנו מוצאים קבוצות בתוך ממלכת החיות— אנו מוצאים קבוצות שיתופיות — אבל כל הקבוצות האלו או שהן קטנות או שמדובר באחים. זה רק בקרב בני אדם שאנו מוצאים קבוצות גדולות המסוגלות לשתף פעולה, ולהתקבץ לקבוצות — אבל במקרה הזה, קבוצות המאוחדות להילחם בקבוצות אחרות. זה כנראה מגיע מההיסטוריה הארוכה שלנו של קיום שבטי, של פסיכולוגיה שבטית והפסיכולוגיה השבטית הזו היא מהנה באופן כה עמוק, שאפילו כשאין לנו שבטים, אנחנו הולכים ויוצרים אותם, מכיוון שזה כיף. (צחוק) ספורט הוא למלחמה מה שהפורנוגרפיה היא למין. אנחנו מתרגלים דחפים עתיקים ביותר.

היסוד הרביעי הוא כבוד- סמכותיות. כאן אתם רואים מחוות כניעה משני פרטים הבאים ממינים קרובים מאוד — אך סמכות אצל בני אדם היא לא כל כך מבוססת על כוח וברוטאליות, כמו שהיא אצל יונקים אחרים. היא מבוססת יותר על הסכמה התנדבותית, ואפילו על אלמנטים של אהבה, לעיתים.

היסוד החמישי הוא טוהר - קדושה. הציור הזה נקרא "האלגוריה של הטהרט" אך טוהר אינו בהכרח על דיכוי מיניות האישה. הוא על כל סוג של אידאולוגיה, כל סוג של רעיון האומרים לנו שאנו יכולים להשיג טוהר על ידי שליטה על גופנו, על ידי שליטה על מה שאנו מכניסים לגופנו. ובעוד הימין הפוליטי מטיף מוסר לגבי טוהר מיני, השמאל הפוליטי עושה כך לגבי אוכל. אוכל הפך לדבר שמטיפים עליו הרבה בימים אלו והרבה מכך הם רעיונות על טוהר, לגבי מה שאנחנו רוצים לגעת בו או להכניס לגופנו.

אני מאמין שאלו חמשת המועמדים הטובים ביותר עבור מה שקיים במוחנו כטיוטה ראשונית של בינה מוסרית. אני חושב שזה מה שאנו מגיעים איתו או לפחות, עם המוכנות ללמוד את הדברים הנ"ל אולם בעוד בני מקס גדל בעיירת קולג' ליברלית כיצד הטיוטה הראשונית הזו תתפתח? וכיצד לבסוף היא תהיה שונה מהטיוטה המוסרית של נער 96 קילומטר דרומה משם בלינצ'ברג, וירג'יניה? על מנת לחשוב על שונות תרבותית, בואו ננסה מטאפורה שונה. אם באמת ישנם חמש יסודות הפועלים במוח — חמשה מקורות של אינטואיציה ורגשות — אז אנו יכולים לחשוב על המוח המוסרי כעל סט של חמשה ערוצים אקוליזרים (כמו במערכת סטריאו) הניתנים להגדרה בצורה שונה בכל ערוץ. והקולגות שלי, בראיין נוסק וג'ס גראם ואנוכי, ערכנו שאלון, שהעלנו לרשת ב - www.yourMorals.org ועד כה, 30,000 אנשים ענו על השאלון, וגם אתם יכולים. והנה התוצאות. הנה התוצאות מבערך 23,000 אזרחים אמריקאים. בצד השמאלי הצבתי את התוצאות עבור ליברלים, בימין עבור שמרנים, ובאמצע עבור מתונים. הקו הכחול מראה לכם את הממוצע של תגובות האנשים על השאלות לגבי פגיעה בחלש (היסוד הראשון)

ובכן, כמו שאתם יכולים לראות, לאנשים אכפת בנושאים של פגיעה בחלש ודאגה לאחר. הם נותנים עדיפות גבוהה להצהרות מהסוג הזה לכל אורך הלוח, אבל כפי שאתם יכולים לראות, לליברלים אכפת מעט יותר מאשר שמרנים, הקו יורד בשיפוע למטה אותו סיפור לגבי שוויון-הדדיות אבל ראו לגבי שלושת הקווים הנותרים, לגבי ליברלים התוצאות מאוד נמוכות. ליברלים למעשה אומרים "לא, זה לא מוסר. סמכות בקבוצה, טוהר — לדברים האלה אין כל קשר למוסר. אנו דוחים אותם." אך ככל שאנשים נעשים יותר שמרניים , הערכים עולים. אנו יכולים לומר שלליברלים יש - סט של שני ערוצים, לגבי יסודות ערכי המוסר. בעוד לשמרנים יש 5 ערוצים של יסודות ערכי המוסר.

מצאנו זאת בכל ארץ שביצענו בה את השאלון. הנה התוצאות עבור 1,100 קנדיים אני פשוט ארפרף לאורך כמה שקופיות. בריטניה, אוסטרליה, ניו זילנד, מערב ארופה, מזרח ארופה, אמריקה הלטינית, המזרח התיכון, מזרח אסיה ודרום אסיה. שימו לב גם שבכל הגרפים הנ"ל, השיפוע לגבי נאמנות לקבוצה, סמכות וטוהר הוא תלול יותר. שמראה שבתוך כל ארץ, הוויכוח הוא לא לגבי פגיעה בחלש והדדיות. כולם — אני מתכוון, אנו מתווכחים על מה הוא צדק — אבל כולם מסכימים שפגיעה בחלש והדדיות הם חשובים. ויכוח מוסרי בתוך תרבויות הוא בעיקר על נושאים של נאמנות לקבוצה, סמכות וטוהר.

האפקט הזה הוא כל כך עמיד שמצאנו את זה לא משנה כיצד שאלנו את השאלה. במחקר שהתבצע לאחרונה, שאלנו אנשים נניח שאתה עומד לקנות כלב. בחרת גזע מסויים, ולמדת מידע חדש לגבי הגזע. נניח שלמדת שהגזע המסויים הזה הוא בעל מחשבה חופשית, ומתייחס לסובבים אותו כאל חברים ושווים אליו ? ובכן, אם אתה ליברלי אתה אומר, "היי, זה נהדר!" מכיוון שליברלים אוהבים לומר "לך תביא, בבקשה." (צחוק) אבל אם אתה שמרן זה לא כל כך מושך. אם אתה שמרן, ולמדת שהכלב הוא מאוד נאמן לביתו ומשפחתו, ואינו מסביר פנים לזרים במהירות, עבור שמרניים — ובכן נאמנות זה טוב — עדיף כלבים נאמנים. אבל עבור ליברלים, זה נשמע כאילו הכלב הזה רץ למועמדות במפלגה הרפובליקנית. (צחוק)

אז אתה עלול לומר, או קיי, ישנם ההבדלים האלו בין ליברלים ושמרניים, אבל מה עושה את שלושת הערוצים האלו מוסריים? האם אלו לא היסודות של פחד מפני זרים של סמכותיות של פוריטניות? מה עושה אותם מוסריים? התשובה לכך, אני חושב, מצויה בתמונה התלת שיכבתית הזאת מהירנומוס באש, "הגן של תענוגות הארץ." בשיכבה הראשונה, אנו רואים את רגע היצירה. הכל מסודר, הכל יפה, כל האנשים והחיות עושים מה שהם אמורים לעשות, ונמצאים היכן שהם אמורים להימצא. אבל אז, כמנהגו של העולם, דברים מתחילים להשתנות. אנו מקבלים כל אחד עושה ככל העולה על רוחו, עם כל פתח של כל אדם אחר וכל חיה אחרת. כמה מכם עשויים לזהות זאת כשנות ה-60. (צחוק) אבל שנות ה-60, באופן בלתי נמנע, מפנים את מקומם לשנות ה-70 כאשר הקצוות של הפתחים מכאיבים קצת יותר. וכמובן, בוש קרא לזה גיהנום.

ובכן התמונה הזאת, שלוש השכבות האלו, מכילות בתוכן את האמת הנצחית שהסדר נוטה להתנוון. האמת של אנטרופיה חברתית. אך אל לכם לחשוב שזה סתם חלק מהדמיון הנוצרי. שבו לנוצרים ישנה בעיה מוזרה עם עונג, הנה אותו סיפור, אותה התפתחות, במאמר שפורסם במגזין טבע כמה שנים קודם, שבו הרנסט פהר וסימון גאצ'טר נתנו לאנשים לשחק דילמה נפוצה. משחק שבו אתה מחלק לאנשים כסף, ואז בכל סיבוב של המשחק, הם יכולים לתרום כסף לקופסה משותפת, ואז מבצע הניסוי, מכפיל את כמות הכסף שנמצאת בקופסה, והסכום מתחלק בין משתתפי המשחק (לא משנה אם הוא תרם או לא). ובכן זאת אנלוגיה נחמדה מאוד עבור על מיני סוגיות חברתיות סביבתיות בהם אנו מבקשים מאנשים להקריב מעצמם והם אינם באמת מרווחים מההקרבה הזאת. אבל אתה רוצה שכל אחד אחר יקריב, אבל כל אחד צריך לעמוד בפיתוי של לקחת טרמפ בחינם. ומה שקרה הוא שבהתחלה, אנשים שיתפו פעולה — וכל זה שוחק באופן אנונימי — בסיבוב הראשון, אנשים נתנו בערך מחצית מכספם. אבל מהר מאוד הוא אומרים, "אתם יודעים מה, אחרים אינם עושים הרבה כמוני. אני לא רוצה להיות פראייר. אני לא הולך לשתף פעולה. " וכך שיתוף הפעולה מהר מאוד מתנוון מסביר ביותר, לכמעט כלום.

אבל אז — והנה הטריק — פהר וגאצ'טר — בסיבוב השביעי הם אמרו לאנשים, אתם יודעים מה? יש חוק חדש. אם אתה רוצה להביא חלק מכספך להעניש אנשים אחרים שלא הביאו, אתה יכול לעשות זאת. " וברגע שאנשים שמעו על העונש שהם עלולים לקבל, שיתוף הפעולה ממריא. הוא ממריא וממשיך לעלות. ישנם הרבה מחקרים המראים שעל מנת לפתור בעיות שיתוף פעולה, זה עוזר מאוד. זה לא מספיק להסתמך על טוב ליבם של אנשים, זה עוזר מאוד שיהיה איזה סוג של עונש. אפילו אם זאת רק בושה מבוכה או רכילות, אתה צריך איזה סוג של עונש על מנת להביא אנשים, כאשר הם בקבוצות גדולות, לשתף פעולה ביניהם. ישנם אפילו מחקרים שנערכו לאחרונה הגורסים שהדת — להזכיר את האל, לגרום לאנשים לדבר על האל — לעתים קרובות, במצבים מסויימים מוביל לשיתוף פעולה, להתנהגות פרו חברתית יותר.

ישנם אנשים שחושבים שדת הוא הסתגלות שהתפתחה ע"י אבולוציה תרבותית וביולוגית גם יחד לגרום לקבוצות להיות עקביות, כחלק מהמטרה להיות מסוגלים לסמוך זה על זה, ואז להיות יותר יעילים במאבק נגד קבוצות אחרות. אני חושב שהם כנראה צודקים, למרות שזהו נושא השנוי במחלוקת. אבל אני במיוחד מתעניין בדת, ובמקור הדת, ומה שהיא עושה לנו ועבורנו. מכיוון שאני חושב שאחד מפלאי העולם הגדול מכולם הוא לא הקניון הגדול. הקניון הגדול הוא מאוד פשוט. זה רק הרבה סלע, ואז הרבה מים ורוח, והרבה מאוד זמן, ואז אתה מקבל את הקניון הגדול. זה לא כזה מסובך. הנה מה שבאמת מסובך, שישנם אנשים הגרים במקומות כמו הקניון הגדול, משתפים פעולה ביניהם, או בסאוונה של אפריקה. או בחופים הקפואים של אלסקה, ואז כמה מהכפרים האלו גדלים לערים האמתניות של בבל, רומא וטנוצ'טיטלאן (בירת הממלכה האצ'קית) כיצד זה קרה? זהו נס אמיתי, קשה להסברה הרבה יותר מאשר הקניון הגדול.

התשובה, אני חושב, היא שהם השתמשו בכל כלי בתיבת הכלים. זה הצריך את כל הפסיכולוגיה המוסרית שלנו ליצור את הקבוצות השיתופיות הללו. כן, צריך להיות איכפת לכם לגבי פגיעה בחלש\ דאגה לאחר אתם אכן צריכים פסיכולוגיה של צדק. אבל זה מאוד עוזר לארגן קבוצה או להתארגן בתתי קבוצות, וזה עוזר אם לאותן תתי קבוצות יש מבנה פנימי, וזה עוזר אם יש לך איזו שהיא אידיאולוגיה שאומרת לאנשים לתמוך בקבוצה שלהם,ולשאוף למטרות אציליות וראויות. ועכשיו אנחנו מגיעים ללב הבעיה של חילוקי הדיעות בין ליברלים לבין שמרנים. מכיוון שליברלים דוחים 3 מהיסודות הנ"ל. הם אומרים לא!, בואו נחגוג את הגיוון, ולא נתקבץ בקבוצות סגורות. הם אומרים, "בואו נמרוד בסמכות" והם אומרים, "תשמור את החוקים שלך לעצמך".

לליברלים יש מניעים מאוד אציליים לומר זאת. סמכות מסורתית, מוסר מסורתי, יכולים להיות מאוד מדכאים, ומגבילים עבור אלה שלמטה, עבור נשים, עבור אנשים שאינם מתאימים. אז ליברלים מדברים עבור החלש והמדוכא. הם רוצים שינוי וצדק, גם במחיר של כאוס. על החולצה של הבחור הזה כתוב, "תפסיקו לקטר, התחילו מהפכה." אם אתה נמצא גבוה ב"פתיחות עבור התנסות חדשה", מהפכה זה טוב זה שינוי, זה כיף. שמרניים, מצד שני, מדברים עבור המוסדות, והמסורת. הם רוצים סדר , גם במחיר מסויים עבור אלה שלמטה. התובנה הגדולה של השמרנים היא שסדר מאוד קשה להשיג. הוא מאוד יקר, ומאוד קל לאבד אותו. אז כמו שאדמונד ברוק אמר, "הרסן על האדם, וכן גם החירויות שלו, צריכים להילקח בחשבון בהתאם לזכויותיו." זה נאמר לאחר הכאוס של המהפכה הצרפתית. אז לאחר שאתה רואה את זה — לאחר שאתה רואה שלליברליים ושמרניים יש מה לתרום גם יחד, שהם יוצרים איזון של שינוי מול יציבות — אז, אני חושב, הדרך פתוחה לצעוד אל מחוץ למטריצת המוסר.

זוהי תובנה גדולה שכל הדתות האסיאתיות הגשימו. תחשבו על יין ויאנג. יין ויאנג אינם אוייבים. יין ויאנג אינם שונאים זה את זה יין ויאנג שניהם נחוצים, כמו יום ולילה, עבור התפקוד של העולם. אתה מוצא את אותו דבר בהינואיזים. ישנם הרבה אלים בהינדואיזים. שנים מהם הם וישנו המשמר, ושיווא ההורס. התמונה הזאת היא בעצם שני האלים חולקים את אותו הגוף. יש את הסימנים של וישנו בצד שמאל, אז אנחנו יכולים לחשוב על וישנו כאל השמרני. ויש את הסימנים של שוייא בצד ימין, שיווא האל הליברלי — והם עובדים ביחד. אפשר למצוא את אותו דבר בבודהיזם. שני הבתים האלה מכילים, לדעתי, את התובנות העמוקות ביותר שהושגו ע"י פסיכולוגיית המוסר מעולם. ממסטר הזן, סנג צ'אן: אם אתה רוצה שהאמת תעמוד ברורה לפניך, לעולם אל תהיה בעד או נגד, המאבק בין בעד ונגד הוא המחלה הגדולה ביותר של הנפש. עכשיו לרוע המזל, זאת מחלה שהדביקה הרבה ממנהיגי העולם. אבל לפני שתרגישו עליונים על ג'ורג' בוש, לפני שתזרקו אבן, שאלו את עצמכם: האם אתם מקבלים זאת? האם אתם מקבלים את היציאה אל מחוץ לקרב של טוב ורע? האם אתם יכולים להיות לא בעד או נגד?

אז מהי הנקודה? מה לעשות? ובכן, אם אתם לוקחים את התובנות הגדולות מהפילוסופים והדתות האסיאתיים העתיקים, ואתם מחברים אותם עם המחקרים האחרונים על פסיכולוגיית המוסר, אני חושב שאתם מגיעים למסקנה הבא: שהמוח הצדקני שלנו עוצב ע"י האבולוציה לאחד אותנו לקבוצות כדי לעמת אותנו עם קבוצות אחרות ואז לעוור אותנו מפני האמת. אז מה עליך לעשות? האם אני אומר לכם לא להתאמץ? האם אני אומר לכם לאמץ את סנג צ'אן ולעצור, לעצור באמצע הקרב בין בעד ונגד? לא, בהחלט לא. אני לא אומר זאת. זוהי קבוצה מדהימה של אנשים שעשו כל כך הרבה, ע"י שימוש בכישרון, בחוכמה, באנרגיה ובכסף שלהם להפוך את העולם לעולם טוב יותר, להילחם — להילחם בעוול, לפתור בעיות.

אבל כמו שאנו למדים מסמנטה פאוור והסיפור שלה על סרג'יו ואריה דה מולו, אתה יכול פשוט להסתער ולומר, "אתה טועה ואני צודק." מכיוון,כפי שרק עכשיו שמענו, כל אחד חושב שהוא צודק. הרבה מהבעיות שיש עלינו לפתור הן בעיות המצריכות מאיתנו לשנות אנשים אחרים. ואם אתה רוצה לשנות אנשים אחרים, דרך טובה יותר לעשות זאת היא קודם להבין מי אנחנו — להבין את פסיכולוגיית המוסר שלנו, להבין שכולנו חושבים שאנחנו צודקים — ואז לצעוד צעד החוצה — אפילו אם זה רק לרגע, צעד החוצה — תירשם אצל סנג צ'אן. צעד אל מחוץ למטריצת המוסר, רק תנסה לראות זאת כמאבק שמתחולל בו כולם חושבים שהם צודקים, ולכולם, לפחות, יש הגיון מסויים — אפילו אם אינך מסכים איתם — לכל אחד יש הגיון מסויים למה שהם עושים. צעד החוצה. ואם תעשה זאת, זהו הצעד החיוני לטפח הומניות מוסרית, להוציא עצמך אל מחוץ לצדקנות, שהיא המצב האנושי הנורמלי. תחשבו על הדאלי למה. תחשבו על הסמכות המוסרית העצומה של הדאלי למה — והיא באה מההומניות המוסרית שלו.

אז אני חושב שהנקודה — הנקודה העיקרית של השיחה שלי, ואני חושב שהנקודה העיקרית של טד, היא שהקבוצה הזאת היא מונעת בהתלהבות במרדף אחרי שינוי העולם לטובה. אנשים כאן מונעים בלהט בנסיון להפוך את העולם למקום טוב יותר. אבל ישנה גם מחוייבות לאמת. ואני חושב שהתשובה היא להשתמש במחוייבות הזאת לאמת ולנסות להפוך זאת לעתיד טוב יותר עבור כולנו. תודה לכם. (מחיאות כפיים)