David Keith
1,444,302 views • 15:58

כולכם ראיתם הרבה מאמרים על שינוי האקלים, והנה מאמר נוסף של ה"ניו יורק טיימס", שהוא כמו כל מאמר אחר שראיתם. כתובים בו אותם הדברים כמו בכל מאמר אחר שראיתם. יש בו אפילו אותה כמות של כותרות כמו בכל מאמר אחר שראיתם. מה שיוצא דופן במאמר זה, אולי, זה שהוא משנת 1953. והסיבה שאני אומר את זה היא שאתם אולי חושבים שהבעיה הזו היא חדשה יחסית. שאנשים רק לאחרונה הבינו אותה, ועכשיו עם ועידת קיוטו והממשלה, ואנשים שממש מתחילים לעשות משהו, יתכן שאנחנו על הדרך לקראת פתרון. אז זהו - שלא. אנחנו יודעים על קיומה של הבעיה הזו כבר כ50 שנה, תלוי איך סופרים. דיברנו עליה ללא סוף לאורך העשור האחרון, בערך. וההישגים שלנו מסתכמים בקרוב לכלום.

זה שיעור העליה של פחמן דו-חמצני באטמוספירה. כבר ראיתם את זה בצורות שונות, אבל אולי לא ראיתם עוד את זה. מה שזה מראה זה שקצב הגדילה של הפליטות שלנו עולה, והוא עולה אפילו יותר מהר ממה שחשבנו שהוא התרחיש הגרוע ביותר רק לפני מספר שנים. אז הקו האדום הזה שם הוא משהו שספקנים רבים אמרו עליו שה"ירוקים" שמו בתחזיות רק כדי שהתחזיות יראו רעות ככל האפשר. ששיעור הפליטות לעולם לא יגדל מהר כמו הקו אדום הזה. אך למעשה, הוא גדל מהר אף יותר.

הנה נתונים מלפני 10 ימים בלבד, שמראים את הכמות המינימלית של קרח בים הארקטי השנה, והיא הנמוכה ביותר בהרבה. והקצב שבו הקרח בים הארקטי נעלם מהיר בהרבה ממה שמראים מודלים. אז למרות כל מיני מומחים כמוני שטסים סביב העולם ושורפים דלק מטוסים, ופוליטיקאים שחותמים על הסכמים, בפועל ניתן לטעון שהתוצאה בשורה התחתונה של כל זה היתה שלילית כיוון שזה רק כילה הרבה דלק מטוסים. (צחוק) לא, לא! במושגים של מה אנחנו באמת צריכים לעשות כדי לבלום את האינרציה הגבוהה של הכלכלה הגדולה שלנו, בעצם בקושי התחלנו. בעצם, אנחנו עושים את זה, למעשה. באמת, לא הרבה מאד.

אני לא רוצה לדכא אתכם יותר מדי. הבעיה היא פתירה לחלוטין, ואפילו פתירה בדרך שהיא זולה באופן סביר. "זול" פירושו בסדר גודל העלות של הצבא, לא העלות של שירותי בריאות. "זול" פירושו כמה אחוזים מהתמ"ג. לא, זה מאד חשוב שתהיה תחושה של קנה מידה. אז הבעיה היא פתירה, והדרך שבה אנחנו צריכים לפתור אותה היא, נניח, להתמודד עם ייצור חשמל, שהוא המקור לבערך 43 אחוז ומעלה מפליטות פחמן דו-חמצני. ואנחנו יכולים לעשות זאת ע"י דברים הגיוניים לחלוטין כמו שימור, וחשמל מרוח ומכורים גרעיניים, ופחם ללכידת פחמן דו-חמצני, שכולם מוכנים ליישום בקנה מידה ענק. כל מה שחסר לנו זה לשלם כדי לשים את הדברים הללו במקומם. במקום, אנחנו מבלים את זמננו בדיבורים.

אף על פי כן, זה לא מה שאני עומד לדבר עליו איתכם הערב. מה שאני עומד לדבר עליו איתכם הערב הוא הדברים שאנו עלולים לעשות אם לא נעשה דבר עכשיו. וזה הדבר הזה באמצע כאן, שאותו עושים אם לא עוצרים את הפליטות מהר מספיק. וצריך להתמודד - איכשהו לשבור את הקשר בין פעולות האדם שמשנות את האקלים, ושינוי האקלים עצמו. וזה חשוב במיוחד כיוון שכמובן, בעוד שאנחנו יכולים להסתגל לשינוי אקלים - וכאן חשוב להיות כנים - יהיו מספר יתרונות לשינוי האקלים. הו כן, אני חושב שזה רע. ביליתי את כל חיי בנסיון לעצור את זה. אבל אחת הסיבות שזה קשה מבחינה פוליטית היא שיהיו מנצחים ומפסידים - לא רק מפסידים. אבל כמובן, עולם הטבע, דובי קוטב, ביליתי זמן בסקי לאורך קרח הים בחוג הארקטי הגבוה, הם יפסידו לחלוטין. ושם לא תהיה הסתגלות.

ובכן, הבעיה הזו היא פתירה לחלוטין. הרעיון הזה של גאו-הנדסה, בצורתו הפשוטה ביותר, הוא כדלקמן: ניתן לשים חלקיקים מסוימים, נניח חלקיקי חומצה גופריתית - סולפאטים - אל תוך האטמוספירה העליונה, הסטרטוספירה, שם הם יחזירו את קרני השמש ויקררו את כדור הארץ. ואני יודע בודאות שזה יעבוד. לא שאין תופעות לוואי, אבל אני יודע בודאות שזה יעבוד. והסיבה היא: זה כבר נעשה בעבר. וזה נעשה לא על ידינו, לא על ידי, אלא ע"י הטבע.

הנה הר פינאטובו בראשית שנות ה-90, ששם כמות אדירה של גופרית אל תוך הסטרטוספירה ע"י ענן הדומה לזה הנוצר מפצצת אטום. התוצאה של זה היתה דרמטית למדי. אחרי זה, ומספר הרי געש קודמים שהתפרצו, התקבל, כפי שאתם רואים אפקט קירור דרמטי למדי של האטמוספירה. אז הגרף התחתון מייצג את האטמוספירה העליונה, הסטרטוספירה, והיא מתחממת אחרי ההתפרצויות האלה. אבל תשימו לב שבגרף העליון, המייצג את האטמוספירה התחתונה ואת פני השטח, הטמפרטורה יורדת כיוון שהגנו מעט על האטמוספירה. אין לגבי זה הרבה מסתורין. יש הרבה מסתורין בפרטים, ויש מספר תופעות לוואי שליליות, למשל- זה הורס חלקית את שכבת האוזון- ואגיע לכך בעוד דקה. אבל אין ספק שהטמפרטורה יורדת. ועוד דבר נוסף: זה מהיר. זה מאד חשוב לומר. כל כך הרבה מהדברים האחרים שאנחנו צריכים לעשות, כמו הפחתת פליטות, הם איטיים מהותית כיוון שלוקח זמן לבנות את הכלים הדרושים להפחתת הפליטות. ולא זו בלבד, כאשר מפחיתים פליטות, לא מפחיתים ריכוזים. כיוון שריכוזים, כמות הפחמן הדו-חמצני באויר, הם הסכום של הפליטות לאורך זמן. כך שלא ניתן ללחוץ על הבלמים מאד מהר. אבל אם עושים את זה, זה מהר. ולפעמים רוצים לעשות משהו מהר.

דבר נוסף שאולי אתם תוהים לגביו הוא: האם זה עובד? האם ניתן לחסום חלק מאור השמש ולפצות ביעילות על התוספת בפחמן דו חמצני, ולייצר אקלים דומה למה שהוא היה במקור? נדמה שהתשובה היא כן. אז הנה התרשימים שכבר ראיתם פעמים רבות בעבר. כך נראה העולם ע"פ מודל אקלים מסוים עם כמות כפולה של פחמן דו חמצני באויר. התרשים התחתון מייצג כמות כפולה של פחמן דו חמצני ו-1.8 אחוז פחות אור שמש, וכך חוזרים לאקלים המקורי. והתרשים הזה מאת קן קלדרה, חשוב לומר, הגיע כי קן, בישיבה שאני חושב שנכח בה גם מארטי הופארט באמצע שנות ה-90, קן ואני עמדנו בחלק האחורי של הישיבה ואמרנו: "גאו-הנדסה לא תעבוד". ולאדם שניסה לקדם אותה אמרנו: "האטמוספירה היא הרבה יותר מסובכת". נתנו מספר סיבות פיסיקליות מדוע היא לא תיתן פיצוי טוב במיוחד. קן הלך והריץ את המודלים שלו, ומצא שדווקא כן.

הנושא הזה הוא גם ישן. הדו"ח הזה שנחת על שולחנו של הנשיא ג'ונסון כשאני הייתי בן שנתיים, 1965. הדו"ח הזה, למעשה, שהיה בו את כל מדע האקלים המודרני - הדבר היחיד שדובר בו לעשות היה גאו-הנדסה. הוא לא דיבר אפילו על הפחתת פליטות, שזה שינוי אדיר בחשיבה שלנו על הבעיה הזו. אני לא אומר שאנחנו לא צריכים להפחית פליטות. אנחנו צריכים, אבל הדו"ח הבהיר בדיוק את הנקודה הזו. אז במובן מסוים, אין הרבה חדש. הדבר החדש היחיד הוא המאמר הזה. אז אני מניח שאני צריך לומר שמאז זמנו של דו"ח הנשיא ג'ונסון המקורי, והדוחות השונים של האקדמיה הלאומית האמריקאית- 1977, 1982, 1990 - אנשים תמיד דיברו על הרעיון הזה. לא כעל משהו שהוא חסין תקלות, אלא כעל רעיון שיש לחשוב עליו.

אך משהאקלים נעשה, פוליטית, נושא חם - אם יורשה לי משחק המילים - ב-15 השנה האחרונות, זה נעשה כ"כ לא פוליטיקלי קורקט, שלא יכולנו לדבר על זה. זה פשוט שקע מתחת לפני השטח. לא הורשינו לדבר על זה. אבל בשנה האחרונה, פול קרוטצן פרסם את המאמר הזה שאומר, פחות או יותר, מה שכבר נאמר בעבר: שאולי, בהתחשב בקצב המאד איטי של התקדמות לקראת פתרון הבעיה הזו, וחוסר הודאות לגבי ההשלכות, אנחנו צריכים לחשוב על דברים כאלה. הוא אמר בערך את מה שנאמר כבר. העניין הגדול היה שהוא במקרה זכה בפרס נובל עבור הכימיה של האוזון. וכך אנשים לקחו אותו ברצינות כשהוא אמר שאנחנו צריכים לחשוב על זה, אף על פי שתהיינה השפעות על האוזון. ולמעשה, היו לו כמה רעיונות איך לגרום להן להיעלם.

היו כל מיני סוגים של כיסוי תקשורתי, בכל העולם, שהגיעו עד כדי "דר. סטריינג'לאב מציל את כדור הארץ", ב"אקונומיסט". וזה גרם לי לחשוב - עבדתי על הנושא הזה לסירוגין, אבל לא כ"כ מבחינה טכנית - ולילה אחד פשוט שכבתי במיטה וחשבתי. וחשבתי על הצעצוע הזה - מכאן הכותרת של ההרצאה שלי - ותהיתי אם ניתן להשתמש באותם חוקי פיסיקה שגורמים לדבר הזה להסתובב בתוך הרדיומטר של הילד כדי לגרום לחלקיקים לרחף אל תוך האטמוספירה העליונה ולדאוג שהם ישארו שם. אחת הבעיות עם סולפאטים היא שהם נופלים במהירות. הבעיה האחרת היא שהם ממש בתוך שכבת האוזון, ואני הייתי מעדיף אותם מעל שכבת האוזון. ומסתבר... התעוררתי למחרת בבוקר, והתחלתי לחשב את זה. זה היה קשה מאד לחשב מעקרונות ראשונים. הייתי תקוע. אבל אז גיליתי שישנם כל מיני מאמרים שכבר פורסמו שהתמודדו עם הנושא הזה כי זה כבר קורה באופן טבעי באטמוספירה. אז נראה שכבר קיימים חלקיקים קטנים שהועלו מעלה אל מה שאנו קוראים המזוספירה, בערך 100 ק"מ לגובה - שכבר יש להם את האפקט הזה.

אספר לכם מאד במהירות איך האפקט הזה עובד. ישנן הרבה מורכבויות כיפיות שהייתי שמח לבלות את כל הערב בדיבור עליהן, אבל לא אעשה זאת. אבל בואו נניח שאור שמש פוגע בחלקיק מסוים והוא מחומם באופן לא שווה. כך שהצד שפונה לשמש חם יותר, והצד שפונה לכיוון ההפוך קר יותר. מולקולות גז שמתנגשות בצד החם יותר נרתעות במהירות גדולה יותר כי הוא חם. וכך מתקבל כוח שקול מכיוון השמש והלאה. זה נקרא הכוח הפוטופורטי. יש מספר גרסאות שונות של זה שאני וכמה עמיתים חשבנו כיצד ניתן לנצל. וכמובן, יתכן שאנחנו טועים - זה לא עבר ביקורת של עמיתים עדיין, אנחנו עדין באמצע של לחשוב על זה - אבל עד כה זה נראה טוב. אבל נראה שנוכל להגיע לזמני חיים אטמוספיריים ארוכים - ארוכים בהרבה מבעבר - בגלל שהם מורחפים. אנחנו יכולים להזיז דברים מתוך הסטרטוספירה אל תוך המזוספירה, מה שפותר בעיקרון את בעיית האוזון. אני בטוח שתהיינה בעיות אחרות שיצוצו. לבסוף, נוכל לגרום לחלקיקים לנדוד אל מעל הקטבים, כך שנוכל לסדר את הנדסת האקלים כך שממש תתמקד בקטבים. שתהיה לה השפעה שלילית מינימלית במרכז כדור הארץ שם אנו חיים, ולעשות את המקסימום ממה שאנו עלולים להיאלץ לעשות - קירור הקטבים במקרה חירום פלנטרי, אם תרצו.

זהו רעיון חדש שעלה שיכול להיות, מהותית, רעיון חכם יותר מאשר החדרת סולפאטים. בין אם הרעיון הזה הוא נכון, ובין אם רעיון אחר הוא נכון, אני חושב שכמעט בודאות בסופו של דבר נחשוב על דברים חכמים יותר מאשר פשוט להחדיר גופרית. אם מהנדסים ומדענים באמת יפנו לזה את מחשבתם, זה מדהים איך נוכל להשפיע על כדור הארץ. דבר אחד לגבי זה- זה נותן לנו יכולת השפעה יוצאת דופן. המדע וההנדסה המשופרים הללו, בין אם נאהב זאת או לא, יתנו לנו עוד ועוד יכולת להשפיע על כדור הארץ. לשלוט על כדור הארץ. לתת לנו שליטה על מזג האויר והאקלים - לא בגלל שאנחנו מתכננים זאת, לא בגלל שאנחנו רוצים זאת, רק בגלל שהמדע מספק לנו את זה טיפין טיפין, עם ידע טוב יותר על הדרך בה המערכת עובדת ושיטות הנדסיות טובות יותר כדי להשפיע עליה.

עכשיו, נניח שחוצנים הגיעו לכדור הארץ, אולי הם עומדים לנחות במטה האו"ם בהמשך הכביש כאן, או אולי הם יבחרו נקודה חכמה יותר - אבל נניח שהם מגיעים והם נותנים לכם קופסא. ולקופסא יש שני מחוגים. מחוג אחד שולט על הטמפרטורה הגלובלית. אולי המחוג האחר שולט על ריכוזי פחמן דו-חמצני. אתם יכולים לתאר לעצמכם שאנחנו ננהל מלחמות על הקופסא הזאת. כיוון שאין לנו דרך להסכים על איך לכוון את המחוגים. אין לנו שלטון כלל עולמי. ולאנשים שונים יהיו מקומות שונים שהם ירצו את המחוגים הללו מכוונים אליהם. עכשיו, אני לא חושב שזה הולך לקרות. זה לא מאד סביר.

אבל אנחנו בונים את הקופסא הזאת. המדענים והמהנדסים של העולם בונים אותה חלק-חלק במעבדותיהם. אפילו כאשר הם עושים זאת מסיבות אחרות. אפילו כאשר הם חושבים שהם רק עובדים הגנה על הסביבה. אין להם שום עניין ברעיונות מטורפים כמו הינדוס של כל כדור הארץ. הם מפתחים מדע שעושה זאת יותר ויותר קל לעשיה. ואני מניח שההשקפה שלי על זה היא לא שאני רוצה לעשות את זה - אני לא רוצה - אבל אנחנו צריכים להוציא את זה מהצללים ולדבר על זה ברצינות. כי במוקדם או במאוחר ניאלץ להתמודד עם החלטות לגבי זה, ועדיף יהיה אם נחשוב על כך היטב, אפילו אם אנחנו רוצים לחשוב היטב על סיבות מדוע אסור לנו לעולם לעשות זאת.

אתן לכם שתי דרכים שונות לחשוב על הבעיה הזאת שהן תחילתה של קו המחשבה שלי על איך לחשוב עליה. אבל מה שאנו זקוקים לו הוא לא רק כמה תמהונים כמוני שחושבים על זה - אנחנו זקוקים לדיון רחב יותר. דיון שכולל מוזיקאים, מדענים, פילוסופים, סופרים, שנהיים מעורבים בשאלה הזו של הנדסת אקלים וחושבים ברצינות על מהן השלכותיה. אז הנה דרך אחת לחשוב על זה, והיא: שנעשה זאת במקום הפחתת פליטות כיוון שזה זול יותר. אני מניח שהדבר שלא אמרתי לגבי זה שזה זול עד כדי גיחוך. זה מתקבל על הדעת שנניח, בשימוש בשיטת הסולפאטים או בשיטה הזו שהמצאתי, ניתן ליצור עידן קרח במחיר של 0001. אחוז של התמ"ג. זה מאד זול. יש לנו הרבה יכולת השפעה. זה לא רעיון טוב, אבל זה פשוט חשוב. אומר לכם כמה ארוך הוא המנוף - הוא עד כדי כך ארוך. ואין כל כך ויכוח באשר לחישוב הזה. ניתן להתוכח לגבי השפיות של זה, אבל יכולת ההשפעה היא אמיתית. (צחוק)

אז מכיוון שכך, אנו יכולים להתמודד עם הבעיה פשוט על ידי עצירת הפחתת הפליטות, ועם עלית הריכוזים, אנחנו יכולים להגדיל את שיעור הגאו-הנדסה. אני לא חושב שמישהו לוקח את זה ברצינות. כיוון שתחת התרחיש הזה, אנחנו מתרחקים יותר ויותר מהאקלים הנוכחי. יש לנו כל מיני בעיות אחרות כמו עלית החומציות באוקיינוסים שבא מהפחמן הדו-חמצני באטמוספירה בכל מקרה. אף אחד למעט מוזר אחד או שניים מציעים זאת ברצינות.

אבל הנה מקרה שאותו קשה יותר לדחות. בואו נניח שאנחנו לא עושים גאו-הנדסה, אלא מה שאנחנו אמורים לעשות, שהוא להתחיל לקחת ברצינות הפחתת פליטות, אבל אנחנו לא באמת יודעים כמה מהר אנחנו צריכים להפחית אותן. יש מידה רבה של אי-ודאות באשר לכמה שינוי אקלימי הוא יותר מדי. אז בואו נניח שנעבוד קשה, ולא רק ניגע קלות בבלמים, אלא נלחץ על הבלמים בחוזקה וממש נפחית פליטות ובסופו של דבר נפחית גם את הריכוזים. ואולי יום אחד - למשל 2075, 23 באוקטובר - נגיע סוף-סוף לאותו יום מופלא שבו הריכוזים הגיעו לשיא ומתחילים לרדת בחזרה למטה. ויש חגיגות כלל עולמיות, וממש התחלנו - אתם יודעים - ראינו כבר את הגרוע ביותר. אבל אולי באותו יום גם נגלה שמעטה הקרח בגרינלנד ממש נמס בקצב מהיר ביותר, מהיר מספיק כדי להעלות במספר מטרים את פני הים במאה השנים הבאות, ולהסיר כמה מהערים הגדולות בעולם מהמפה. זהו תרחיש אפשרי לחלוטין. אנו עלולים להחליט בנקודה זו שאף על פי שגאו-הנדסה הייתה מפוקפקת, ובעייתית מבחינה מוסרית, היא עדיפה בהרבה מאשר לא לבצע אותה. וזו דרך שונה מאד להסתכל על הבעיה. זה אומר להשתמש בזה בתור בקרת סיכונים, ולא במקום פעולה. זה אומר לעשות קצת גאו-הנדסה לזמן קצר כדי להיפטר מהחלק הבלתי נסבל של עליית מידות החום, לא כתחליף לצעדים אחרים.

אבל ישנה בעיה עם השקפה זו. והבעיה היא כדלקמן: הידיעה שגאו-הנדסה היא אפשרית גורמת להשפעות האקלים להיראות פחות מאיימות. וזה גורם למחויבות חלשה יותר להפחתת הפליטות היום. זה מה שכלכלנים מכנים סכנה מוסרית. וזו אחת הסיבות היסודיות לכך שכל כך קשה לדבר על הבעיה הזאת, ובאופן כללי אני חושב שזו הסיבה הנסתרת לכך שזה היה בלתי מקובל מבחינה פוליטית לדבר על כך. אבל זאת אינה מדיניות טובה להחביא דברים במגירה.

אשאיר לכם לסיום שלוש שאלות וציטוט אחד אחרון. האם אנו צריכים לעשות מחקר רציני בנושא זה? האם אנו צריכים תוכנית מחקר לאומית שבוחנת את זה? לא רק איך ניתן לעשות זאת טוב יותר, אלא גם מהם הסיכונים והחסרונות של כך. כרגע ישנם מספר משוגעים לדבר שמדברים על זה, חלקם בצד חיובי, אחרים בצד שלילי - אבל זה מצב מסוכן להיות בו, כיוון שיש מעט מאד עומק ידע בנושא הזה. סכום קטן מאד של כסף יוכל להשיג זאת. רבים מאיתנו - אולי עכשיו אני - חושבים שעלינו לעשות זאת. אבל יש לי הרבה הסתייגויות. ההסתייגויות שלי הן בעיקר על בעיית הסכנה המוסרית, ואני לא באמת יודע איך ניתן להימנע בצורה הטובה ביותר מהסכנה המוסרית. אני חושב שיש בעיה רצינית כאשר מדברים על כך. אנשים מתחילים לחשוב שלא צריך לעבוד כ"כ קשה כדי לצמצם פליטות.

דבר נוסף: אולי אנחנו צריכים חוזה. חוזה המחליט למי מגיע לעשות את זה. כרגע אנחנו יכולים לחשוב על מדינה גדולה ועשירה כמו ארה"ב שתעשה זאת. אבל מאד יכול להיות, למעשה, שאם סין תתעורר ב2030 ותבין שהשפעות האקלים הן פשוט בלתי מתקבלות על הדעת, יתכן שהם לא יהיו מעוניינים בדיונים המוסריים שלנו לגבי איך לעשות זאת, והם יכולים להחליט שהם באמת מעדיפים עולם עם גאו-הנדסה מאשר עולם ללא גאו-הנדסה. ולא יהיה לנו כל מנגנון בינלאומי כדי לקבוע מי מקבל את ההחלטה.

אז הנה מחשבה אחת אחרונה, שנאמרה הרבה, הרבה יותר טוב לפני 25 שנה בדו"ח של האקדמיה הלאומית של ארה"ב. ואני חושב שזה באמת מתמצת איפה אנחנו נמצאים. שבעיית הפחמן הדו חמצני, בעיית האקלים ששמענו עליה, מניעה דברים רבים, חידושים בטכנולוגיות אנרגיה, שיפחיתו פליטות. אבל גם, באופן בלתי נמנע אני חושב, זה ידחוף אותנו לחשוב על בקרת אקלים ומזג אויר, בין אם נרצה בכך או לא. והגיע הזמן להתחיל לחשוב על כך, אפילו אם הסיבה שאנו חושבים על כך היא כדי לבנות טיעונים ללמה אסור לנו לעשות זאת. תודה רבה.