2,754,784 views • 17:09

בשמונה עשרה דקות הבאות, אקח אתכם למסע. זהו מסע שאני ואתם היינו בו במשך שנים והוא התחיל לפני חמשים שנה, כשבני אדם צעדו לראשונה מחוץ לכדור הארץ שלנו. ובתוך אותם חמשים שנה, לא רק שצעדנו ממש פיזית על הירח אלא גם שיגרנו חלליות רובוטית לכל כוכבי הלכת— כל שמונה מהם— ונחתנו על אסטרואידים, נפגשנו עם שביטים, וכרגע יש לנו חללית בדרך לפלוטו, גוף המוכר ככוכב לכת לשעבר. וכל המשימות הרובוטיות האלה הם חלק ממסע אנושי גדול יותר: מסע להבין משהו, להשיג תחושה של מקומנו הקוסמי, להבין משהו על מקורותינו, ואיך כדור הארץ, כוכב הלכת שלנו, ואנחנו, החיים עליו, הגענו להיות פה.

ומכל המקומות במערכת השמש שהיינו יכולים ללכת אליהם ולחפש תשובות לשאלות כאלה יש את שבתאי. וכבר היינו בשבתאי בעבר— ביקרנו בשבתאי בתחילת שנות ה 80 — אבל חקירותינו של שבתאי נעשו הרבה יותר מעמיקות ומפורטות מאז שהחללית קאסיני,שטסה בחלל הבין כוכבי במשך שבע שנים, רחפה לתוך מסלולה סביב לשבתאי בקיץ 2004, ונעשתה באותו רגע למאחז הרובוטי הכי רחוק שהאנושות הקימה מסביב לשמש מעולם.

עכשיו, מערכת שבתאי הינה מערכת כוכבים עשירה. היא מציעה תעלומה, תובנה מדעית וכמובן פאר חסר תקדים, חקירה של מערכת זו יש לה השלכות קוסמיות אדירות. האמת היא, מלימודי טבעותיו בלבד אנחנו צפויים להבין הרבה על דיסקות של כוכבים וגז שאנחנו קוראים להן גלקסיות ספירליות. וכאן תמונה יפה של ערפילית אנדרומדה, שהיא הגלקסיה הספירלית הכי קרובה וגדולה לשביל החלב. והנה תמונה יפה של גלקסית המערבולת, צולמה על ידי טלסקופ החלל האבל.

אז המסע בחזרה אל שבתאי הוא באמת חלק- וגם משל ל...— מסע אנושי הרבה יותר גדול בכדי להבין את הקישור ההדדי של כל הדברים מסביב לנו, וגם איך בני אדם משתלבים בתוך התמונה. וכואב לי שאני לא יכולה לספר לכם כל מה שלמדנו עם קאסיני— אני לא יכולה להראות לכם כל התמונות היפות שצילמנו במהלך השנתיים וחצי שעברו, בגלל שפשוט אין לי את הזמן. אז אני אתמקד בשני הסיפורים הכי מרתקים שנבעו מתוך המשלחת המחקרית הגדולה הזאת שאנו מנהלים מסביב לשבתאי וניהלנו כבר בשנתיים וחצי שעברו.

שבתאי מלווה ע"י אוסף מאד גדול ומגוון של ירחים. הם באים בטווח גודל הנע בין כמה קילומטרים ברוחב עד לרוחב גדול כמו של ארה"ב. רוב התמונות היפות של שבתאי שצילמנו, למעשה מציגות את שבתאי בליווי כמה ממספר ירחיו. כאן שבתאי עם דיוני, ופה יש את שבתאי מציג את הטבעות שלו מראה לך עד כמה הן דקות,שבתאי עם הירח אנקלדוס. עכשיו, שנים מ-47 הירחים השייכים לשבתאי הם יוצאי דופן.

ואלה טיטאן ואנקלדוס. טיטאן הוא הירח הגדול ביותר של שבתאי ועד שהגיעה קאסיני לשם, היה יחידת מרחב הכי גדולה של שטח בלתי נחקר שנותר במערכת השמש שלנו. והינו גוף שלאורך זמן סיקרן אלה המסתכלים בכוכבים. יש לו אטמוספירה מאד גדולה ועבה ולמעשה סביבת פני השטח שלו נחשבה יותר כמו הסביבה שיש לנו פה בכדור הארץ, או לפחות הסביבה שהיתה לנו בעבר, יותר מכל גוף אחר בתוך מערכת השמש. האטמוספירה שלו מורכבת בעיקר מחנקן מולקלורי, כמו שאתם נושמים בחדר הזה, אלא שאטמוספירה שלו מלאה בחומרים אורגניים פשוטים כמו מתאן, פרופאן, ואתאן. ומולקולות אלו בגובה האטמוספירה של טיטאן עוברות פירוק, והתוצרים מצטרפים יחד ליצור חלקיקי אובך. האובך הזה הוא בכל מקום, גלובלי לגמרי ועוטף את טיטאן. ולכן אי אפשר להביט על פני השטח בעזרת העיינים שלנו המסוגלות להבחין רק בתחום הנראה של הספקטרום.

אבל חלקיקי אובך האלו, שיערנו עוד לפני שהגענו לשם עם קאסיני, במהלך של מיליארדים ומיליארדים של שנים צללו בעדינות למטה אל פני השטח וציפו את פני השטח ברפש אורגני עבה. אז כאילו המקביל... המקביל הטיטאני של זפת, או שמן, או מה — לא ידענו מה. אבל זה מה ששיערנו. ומולקולות אלו, מתאן ואתאן במיוחד, יכולות להיות במצב נוזלי בטמפרטורת פני השטח של טיטאן. ובסוף נודע לנו שמתאן בטיטאן הוא כמו מים בכדור הארץ. הוא יכול להתעבות באטמוספירה, ולכן הכרת עובדה זאת הביאה לתודעה עולם מלא של אפשרויות מוזרות. יכולים להיות ענני מתאן, בסדר, ומעל העננים האלו יש מאות קילומטרים של אובך שמונע מקרני השמש מלהגיע אל פני השטח. הטמפרטורה על פני השטח הינה כ 350 מעלות מתחת לאפס פרנהייט.

אבל למרות הקור , גשם יורד על פני השטח של טיטאן. וכמו בכדה"א גם בטיטאן הגשם חופר ערוצים, יוצר נהרות ואשדות. הוא יכול ליצור קניונים, יכול להתאסף בתוך אגנים גדולים ומכתשים. הוא יכול לרחוץ את הרפש מעל פסגות הרים וגבעות למטה לתוך השפלה. אז עצור ותחשוב לדקה. נסה לדמיין איך פני השטח של טיטאן נראים. חשוך— חצות יום על טיטאן חשוך כמו דמדומים של כדור הארץ. הוא קר, הוא מפחיד , מלא אדים, יכול להיות שיורד גשם, ויכול להיות שאתה עומד על חוף ימת מישיגן המוצף במדלל צבע.

זאת הייתה דעתנו לגבי פני השטח של טיטאן לפני שהגענו לשם עם קאסיני, ואני יכולה להגיד לכם שמה שמצאנו על טיטאן, למרות שזאת לא אותה רמה של פירוט, הוא עדיין מרתק בדיוק כמו הסיפור. ובשבילנו הוא היה כמו— בשביל אנשי פרויקט קאסיני זה היה כמו הרפתקה של ז'ול ורן שמתגשמת. כמו שאמרתי, יש לו אטמוספירה עבה ונרחבת. זאת תמונה של טיטאן בתאורה אחורית מהשמש, עם הטבעות [המשמשות] בתור רקע יפהפיה. והנה עוד ירח — אני אפילו לא יודעת איזה מהם. האטמוספירה מאד נרחבת. יש לנו מכשירים על קאסיני שיכולים להסתכל למטה אל פני השטח דרך האטמוספירה הזאת, ומערכת המצלמה שלי היא אחת מהם. וצילמנו צילומים כאלה. ומה שאתם רואים הם אזורים בהירים וכהים, וזה בערך כל שהצלחנו להבין. וזה היה תעלומה— לא יכולנו לזהות מה שראינו על טיטאן. כשמסתכלים קרוב יותר על האזור, מתחילים לראות דברים כמו ערוצים מתפתלים, לא ידענו. רואים כמה דברים עגולים. זה, אחר כך גילינו, הינו באמת מכתש, אבל יש מעט מאד מכתשים על פני השטח של טיטאן זה אומר שפני השטח צעירים מאד. ויש תכונות הנראות טקטוניות. נראות כאילו נמשכו אחד מהשני. תמיד כשרואים משהו לינארי על כוכב, זאת אומרת שהייתה סדיקה, כאילו שבר. ולכן השתנה בצורה טקטונית.

אבל לא היינו יכולים לקבל הבנה שלמה מהתצלומים שלנו, עד שישה חדשים אחרי שנכנסנו למסלול, התרחש אירוע שלדעת כמה [אנשים] היה גולת הכותרת של חקירת קאסיני על טיטאן. וזאת הייתה פריסת הגשושית הויגנס, הקאסיני נשאה את הגשושית הויגנס שנבנתה באירופה במשך שבע שנים דרך מערכת השמש. שילחנו אותה לאטמוספירת של טיטאן, לגשושית לקח שעתיים וחצי לצנוח, לפני שהיא נחתה על פני השטח. ואני רק רוצה להדגיש כמה משמעותי המאורע הזה. זה מכשיר מיוצר ע"י אדם. שנחת במערכת השמש החיצונית בפעם הראשונה בהיסטוריה האנושית. הוא כל כך משמעותי לדעתי, זה מאורע שהיינו אמורים לחגוג במצעדי "טיקר טייפ" בתוך כל עיר ועיר של ארה"ב ואירופה, ולמרבה הצער זה לא מה שקרה. (צחוק)

זה היה משמעותי מסיבה נוספת. זאת משימה בין לאומית, את המאורע הזה חגגו באירופה, בגרמניה, ומצגות חגיגיות ניתנו במבטא אנגלי ומבטא אמריקאי ומבטא גרמני ומבטא צרפתי,איטלקי והולנדי. זאת היתה הדגמה מרגשת של מה שהמילים "אומות המאוחדות" אמורות להביע: איחוד אמיתי של אומות חוברות יחד במאמץ אדיר עבור טוב. ובמקרה זה, היה משימה ענקית לחקור כוכב לכת ולהבין מערכת כוכבים שבמשך כל ההיסטוריה האנושית היתה מחוץ להשיג ידינו, ועכשיו בני אדם ממש נגעו בה. אז זה היה— כאילו, אני מקבלת צמרמורות רק לדבר על זה, היה מאורע מרגש מאד, וזה היה משהו שאישית לא אשכח בחיים, ולכם גם כן לא כדאי. (מחיאות כפים)

אבל בכל אופן, הגשושית לקחה מדידות של האטמוספירה בדרך הנחיתה, וגם לקחה תמונות פנורמיות. ואני לא יכולה לספר לכם איך זה היה לראות את תמונות הראשונות של פני השטח של טיטאן מהגשושית. וזה מה שראינו. וזה היה הפתעה, בגלל שזה היה כל מה שרצינו אלו תמונות אחרות שצולמו מהמסלול. זאת היתה צורה חד משמעית,צורה גיאולוגית. צורה של תעלות ניקוז שיכולה להיווצר רק על ידי זרימה של נוזלים. ואפשר לעקוב אחרי התעלות האלה ואתם יכולים לראות איך כולן מתכנסות. והן מתכנסות לתוך התעלה הזאת כאן,שמתנקזת לתוך האזור הזה. אתם מסתכלים על קו חוף. האם זה קו חוף של נוזלים? לא ידענו. אבל זה משהו כמו קו חוף.

התמונה נלקחה בגובה 16 קילומטר. זאת התמונה שנלקחה בגובה שמונה ק"מ, בסדר? שוב, קו החוף. בסדר, עכשיו 16 ק"מ, 8 ק"מ — זאת בערך גובה של טיסת מטוס. אם הייתם לוקחים טיסה בארה"ב, הייתם טסים בגבהים כאלו. אז זאת התמונה שהייתם רואים מהחלון של חברת התעופה הטיטאנית תוך כדי שאתם טסים מעל פני השטח של טיטאן. (צחוק)

ואז סוף סוף, הגשושית נחתה על פני השטח, ואני אראה לכם, גבירותי ורבותי, התמונה הראשונה בעולם שצולמה מעל פני השטח של ירח הנמצא במערכת השמש החיצונית. והנה האופק, בסדר? אלה הם ככל הנראה חלוקי נחל עשוים קרח,כן? (מחיאות כפים) וכמובן היא נחתה בתוך אחד מן האזורים השטוחים וכהים האלה והיא לא טבעה ונעלמה . אז זה לא היה נוזל שנחתנו בתוכו. מה שהגשושית נחתה בו בעצם היה המקבילה הטיטאנית למישור בוץ. זאת היא אדמה בלתי מוצקה שמלאה ממתאן נוזלי. ומן הסתם שהחומר הזה נסחף מעל אזורים הרריים של טיטאן דרך הערוצים שראינו, והתנקז במשך מיליארדי שנים בכדי למלא את האגנים הנמוכים האלו. וזה מה שגשושית הויגנס נחתה בו.

אבל עדיין, לא היה סימן בתצלומינו, או אפילו בתצלומים של הויגנס, של שום גופים גדולים ופתוחים של נוזלים. איפה הם? וזה היה עוד יותר תמוה כשמצאנו דיונות. בסדר, אז זה הסרט שלנו על האזור המשווני של טיטאן, שמראה את הדיונות האלו. אלה הן דיונות בגובה 100 מטרים, מופרדים על ידי כמה קילומטרים, וממשיכים לאורך מיילים על מיילים על מיילים. נמצאים מאות, עד ל1,000 או 2,000 מיילים של דיונות. זה מדבר סהרה של טיטאן. ברור שזה מקום מאד יבש, אחרת לא היינו מוצאים דיונות.

אז שוב, היה תמוה שלא היו גופים של נוזל, עד שסוף סוף ראינו אגמים באזורי הקטבים. ויש תמונה של אגם באזור הקוטב הדרומי של טיטאן. הוא בגודל של ימת אונטריו בערך. ואז, רק שבוע וחצי לפני, טסנו מעל קוטב הצפוני של טיטאן ומצאנו, שוב, מצאנו גוף בגודל של הים הכספי. אז כנראה שהנוזלים, בגלל איזו שהיא סיבה שאנחנו לא מבינים, או לפחות במשך התקופה הזאת, הם כנראה נמצאים בקטבים של טיטאן. ונראה לי שהייתם מסכימים שמצאנו שטיטאן הוא מקום מדהים ומיסטי. הוא אקזוטי, זר, אבל עדיין בכל זאת דומה לכדור הארץ באופן מוזר, עם תצורות גיאולוגיות כמו בכדור הארץ ועם מגוון גיאוגרפי עצום, והוא עולם מרתק שהמתחרה היחידי שלו בתוך מערכת השמש לגבי מורכבות ועשירות הוא כדור הארץ עצמו.

ואז עכשיו נעבור לאנקלדוס. אנקלדוס הוא ירח קטן, הוא כעשירית הגודל של טיטאן, ואפשר לראות אותו פה על יד אנגליה. רק כדי להראות לכם את הגודל; בלי כוונה לאיים. (צחוק) ואנקלדוס הוא מאד לבן, מאד בהיר, והשטח שלו נהרס בסדקים בעליל, והוא גוף מאד פעיל גיאולוגית. אבל התגלית העיקרית באנקלדוס נמצאה בקוטב הדרומי — וכאן אנחנו מסתכלים על הקוטב הדרומי — איפה שמצאנו מערכת של סדקים. והם בצבע שונה מפני שהם בהרכב שונה. הם מצופים. הסדקים האלו הם מצופים בחומרים אורגניים. בנוסף לזה, כל כולו של אזור הזה, אזור הקוטב הדרומי, נמצא בטמפרטורות גבוהות. הוא המקום הכי חם על הפלנטה, על הגוף. זה מוזר כאילו למצוא שאנטארקטיקה על כדור הארץ היא יותר חמה מאזור הטרופי.

ואז, כשלקחנו תצלומים נוספים, גילינו שמתוך הסדקים האלו יוצאים סילונים של חלקיקי קרח דקים מתפרסים מאות קילומטרים לתוך החלל. וכשצובעים את התצלום הזה בכדי להדגיש את ההבדלים הקטנים באור, אנחנו רואים שהסילונים האלה נכנסים לתוך תימרה שבאמת אנחנו רואים, מתוך תצלומים אחרים, נמשכת לאורך אלפי מיילים לתוך החלל מעל אנקלדוס. אני והצוות שלי ניתחנו תצלומים כמו זה, וכמו זה, וחשבנו גם על התוצאות האחרות של קאסיני, והגענו להמסקנה שיכול להיות שהסילונים האלה מתפרצים מתוך כיסים של מים נוזליים מתחת לפני השטח של אנקלדוס.

אז יש לנו, אולי, מים נוזליים, חומרים אורגניים ועודף חום, זאת אומרת, שיכול להיות שנתקלנו בגביע הקדוש של מחקר הכוכבים בימינו. או במילים אחרות, סביבה עם יכולת פוטנציאלית להתאים לאורגניזמים חיים. וכמדומני שאני לא צריכה להגיד לכם שגילוי של חיים במקומות אחרים במערכת השמש שלנו, בין שהוא על אנקלדוס או במקום אחר, כרוך עם השלכות תרבותיות ומדעניות אדירות. בגלל שאם היינו יכולים להדגים שמעשה בהבריאה קרה לא פעם אחד, אלא פעמיים, בנפרד במערכת השמש שלנו, אז זאת אומרת שהבריאה התרחשה מספר מדהים של פעמים ברחבי היקום ו 13.7 מיליארדי שנות היסטוריה שלו.

כרגע, כדור הארץ הוא עדיין הכוכב היחיד שאנחנו יודעים שיש בו חיים. הוא יקר, הוא ייחודי, והוא עדיין, בינתיים, הבית היחיד שהכרנו בחיים. ואם מישהו פה היה ער וצלול דעת בשנות ה60 — ואנחנו מוחלים לכם אם לא הייתם, בסדר — הייתם זוכרים את התמונה המפורסמת הזאת צולמה על ידי אסטרונאוטים של אפולו 8 בשנת 1968. זאת הייתה הפעם הראשונה שכדור הארץ צולם מהחלל, והייתה לה השפעה עצומה על תחושת מקומנו בתוך היקום, ותחושת אחריותנו לשמירת כדור הארץ שלנו.

אז, אנחנו על קאסיני לקחנו גם כן צעד מקביל לזה, תמונה ששום עין אנושית עוד לא ראתה בחיים. זאת תמונה של ליקוי מלא של השמש, הנצפה מהצד השני של שבתאי. ובתמונה הזו ,היפה שאין כמוה רואים את הטבעות העיקריות מוארות מאחור ע"י השמש, רואים את התמונה המוחזרת של השמש ואתם רואים את הטבעת הזאת נוצרת, למעשה, מהנשיפות של אנקלדוס. וכאילו שזה לא היה די מדהים, אפשר להציץ בתצלום היפה הזה תמונה של הפלנטה שלנו, חבוקה בזרועות הטבעות של שבתאי.

עכשיו, יש משהו נורא מרגש כשמסתכלים על עצמנו מרחוק, ותופסים את המראה של כדור הארץ הקטן וכחול הים שלנו בתוך הרקיעים של עולמות אחרות. וזאת, והפרספקטיבה על עצמנו שאנחנו מרוויחים מזה, יכולה להיות, בסופו של דבר, השכר הכי גדול שאפשר להרוויח מהמסע הזאת של תגליות שהתחלנו לפני חצי מאה. ותודה רבה לכם. (מחיאות כפים)