אג'יט נריאנן
1,418,637 views • 15:43

אני עובד עם ילדים אוטיסטיים. ספציפית, אני יוצר טכנולוגיות כדי לסייע להם לתקשר.

עכשיו, הרבה מהבעיות איתן ילדים אוטיסטיים מתמודדים הן בעלות שורש משותף, והשורש הזה הוא שקשה להם להבין הפשטה, סימליות. ולכן יש להם קושי רב עם שפה.

תנו לי להסביר לכם קצת למה. אתם רואים שזו תמונה של קערת מרק. כולנו רואים את זה. כולנו יכולים להבין את זה. הנה עוד שתי תמונות של מרק, אבל אתם יכולים לראות שאלו יותר מופשטות הן פחות ממשיות. וכשמגיעים לשפה רואים שזה נהיה מילה שהמראה שלה, איך שהיא נראית ואיך שהיא נשמעת, לא קשורים בכלל למה שהתחלנו ממנו, או למה שהיא מסמלת, קערת המרק. אז המילה במהותה היא מופשטת לגמרי, ייצוג שרירותי לגמרי של משהו שקיים בעולם האמיתי. וזה משהו שילדים אוטיסטיים חווים קושי עצום מולו. וזאת הסיבה שרוב האנשים שעובדים עם ילדים אוטיסטיים — קלינאי תקשורת, מחנכים — מה שהם עושים הוא לנסות לעזור לילדים אוטיסטיים לתקשר לא בעזרת מילים, אלא בעזרת תמונות. אז אם ילד אוטיסטי רצה להגיד: "אני רוצה מרק", הילד הזה היה בוחר שלוש תמונות שונות "אני" "רוצה" ו"מרק", והם היו מחברים את המילים, ואז המטפל או ההורה היה מבין שזה מה שהילד רוצה להגיד. והשיטה הזו הייתה אפקטיבית לגמרי; במשך ה30, 40 שנה האחרונות אנשים עושים את זה. למעשה, לפני כמה שנים, אני פיתחתי אפליקציה לאייפד שעושה בדיוק את זה. היא נקראת "אווז", ובאפליקציה הילדים בוחרים תמונות שונות. התמונות האלו מסודרות יחד כדי ליצור משפטים, והמשפטים הללו נאמרים בקול. אז אווז בעצם ממיר תמונות, זה מתרגם, זה ממיר תמונות לדיבור.

עכשיו, זה היה אפקטיבי מאוד. יש אלפי ילדים שמשתמשים בזה, אתם יודעים, בכל העולם, והתחלתי לחשוב על מה זה עושה ומה זה לא עושה. והבנתי משהו מעניין: אווז עוזר לילדים אוטיסטיים ללמוד מילים. זה לא עוזר להם ללמוד דפוסי מילים. תנו לי להסביר את זה בקצת יותר פירוט. קחו את המשפט הזה: "אני רוצה מרק הערב." אלו לא רק המילים כאן שמעבירות את המשמעות. אלא גם הדרך בה מילים אלו מסודרות, הדרך בה המילים מותאמות ומסודרות. ולכן משפט כמו "אני רוצה מרק הערב" שונה ממשפט כמו "הערב רוצה מרק אני" שהוא חסר משמעות. אז יש כאן עוד הפשטה מוסתרת שילדים אוטיסטיים מתקשים איתה, וזו העובדה שאפשר להתאים מילים ולסדר אותן כך שיש להן משמעויות אחרות, כדי להעביר רעיונות שונים. זה מה שנקרא דקדוק. ודקדוק הוא עוצמתי להפליא, בגלל שדקדוק הוא המרכיב בשפה שלוקח את אוצר המילים המוגבל שיש לכולנו ומאפשר לנו להעביר כמות אינסופית של מידע, אינסוף רעיונות. דקדוק הוא הדרך בה אפשר לחבר דברים כדי להעביר כל מה שנרצה.

ולכן אחרי שפיתחתי את אווז, הוטרדתי הרבה מאוד זמן בשאלה איך אוכל לתת דקדוק לילדים אוטיסטיים? הפתרון הגיע אלי מנקודת מבט מאוד מעניינת. במקרה נתקלתי בילדה אוטיסטית מתקשרת עם אמה, וזה מה שקרה: לגמרי לפתע, בספונטניות רבה, הילדה קמה ואמרה "לאכול". עכשיו מה שהיה מעניין הוא הדרך בה האם ניסתה לדלות את המשמעות של מה שהילדה רצתה להגיד באמצעות שאלות. אז היא שאלה "לאכול מה? את רוצה לאכול גלידה? את רוצה לאכול? מישהו אחר רוצה לאכול? את רוצה לאכול גלידה עכשיו? את רוצה לאכול גלידה בערב?" ואז קלטתי שמה שהאם עשתה היה דבר מדהים. היא הצליחה לגרום לילדה להעביר לה רעיון ללא דקדוק. וקלטתי שאולי זה מה שחיפשתי. במקום סידור מילים בסדר, בתבנית, כמשפט, מסדרים אותם במפה הזו, בה כולם מחוברים לא ע"י הסדר אלא בשאלות, בזוגות של שאלה ותשובה. וכך, אם עושים את זה, אז מה שמעבירים הוא לא משפט באנגלית, אלא מעבירים את המשמעות. המשמעות של המשפט באנגלית. משמעות היא בצורה מסויימת הבטן הרכה של שפה. זה מה שבא אחרי מחשבה, אבל לפני שפה. והרעיון היה שהייצוג המיוחד הזה אולי יעביר משמעות בצורה הגולמית שלה.

אז אני התרגשתי מאוד מזה, אתם יודעים, קיפצתי בכל מקום, וניסיתי להבין אם אני יכול להמיר את כל המשפטים האפשריים שאני שומע לזה. ומצאתי שזה לא מספיק. למה זה לא מספיק? זה לא מספיק בגלל שאם רציתם להעביר משהו כמו שלילה, רציתם להגיד "אני לא רוצה מרק" אז אי אפשר לעשות את זה על ידי שאילת שאלה. עושים את זה בעזרת שינוי המילה "רוצה". שוב, אם רציתם להגיד "אני רציתי מרק אתמול" עושים זאת בעזרת המרה של המילה "רוצה" ל"רציתי" זה בזמן עבר. אז זה קישוט שהוספתי כדי להשלים את המערכת. זוהי מפת מילים המחוברות כשאלות ותשובות, עם הפילטרים האלה עליהם כדי להתאים אותם לייצוג של הבדלים קטנים מסויימים. תנו לי להראות לכם את זה באמצעות דוגמא אחרת.

בואו ניקח את המשפט הזה: "אני אמרתי לנגר שאני לא יכולתי לשלם לו." זה משפט די מורכב. המערכת הזו עובדת כך שאפשר להתחיל בכל חלק של המשפט. אני הולך להתחיל עם המילה "אמור". אז זו המילה "אמור". אבל זה קרה בעבר, אז אני הולך להפוך את זה ל"אמר" עכשיו מה שאני הולך לעשות הוא לשאול שאלות. אז, מי אמר? אני אמרתי. אני אמרתי למי? לנגר. עכשיו אנחנו מתחילים עם חלק אחר במשפט: אנחנו מתחילים עם המילה "לשלם" ואנחנו מוסיפים את פילטר היכולת כדי להפוך את זה ל"יכול לשלם" ואז אנחנו הופכים את זה ל"לא יכול לשלם" ואנחנו הופכים את זה ל"לא יכל לשלם" בעזרת הטייה לזמן עבר. אז מי לא יכל לשלם? אני לא יכלתי לשלם. לא יכלתי לשלם למי? לנגר. ואז מחברים את שני אלו בעזרת השאלה: מה אמרתי לנגר? אני אמרתי לנגר שאני לא יכולתי לשלם לו.

עכשיו תחשבו על זה, זו —- ——(מחיאות כפיים)——- זוהי הצגה של משפט ללא שפה. ויש שניים שלושה דברים מעניינים בזה, קודם כל, יכולתי להתחיל בכל חלק. לא הייתי חייב להתחיל עם המילה "אמור". יכולתי להתחיל בכל חלק במשפט, ויכולתי ליצור את כל זה. הדבר השני הוא שאם לא הייתי דובר אנגלית, אם דיברתי בשפה אחרת, המפה הזו הייתה תקפה בכל שפה. כל עוד השאלות הן מתוקננות, המפה בעצם לא תלויה בשפה. אז אני קורא לזה "פרי ספיטש" (דיבור חופשי) ושיחקתי עם זה במשך הרבה מאוד חודשים. ניסיתי הרבה מאוד הרכבים של זה.

ואז שמתי לב למשהו מאוד מעניין ב"פרי ספיטש". ניסיתי להמיר שפה, להמיר משפטים באנגלית למשפטים ב"פרי ספיטש", ולהפך, הלוך ושוב. והבנתי שהתצורה המסויימת הזו, הדרך הזו להציג שפה, אפשרה לי להגדיר כללים מאוד תכליתיים שמקשרים בין "פרי ספיטש" מצד אחד לאנגלית מהצד השני. אז יכולתי ממש לכתוב מערכת חוקים שתרגמה מהייצוג המסוים הזה לאנגלית. אז פיתחתי את הדבר הזה. פיתחתי את הדבר הזה שנקרא מנוע ה"פרי ספיטש" שלוקח כל משפט "פרי ספיטש" כתשומה ומוציא טקסט מדוקדק לגמרי באנגלית. ובהרכבה של שני חלקים אלו ביחד, הייצוג והמנוע, הייתי מסוגל ליצור אפליקציה, טכנולוגייה עבור ילדים אוטיסטיים, שלא רק נותנת להם מילים, אלא גם נותנת להם דיקדוק.

אז ניסיתי את זה עם ילדים אוטיסטיים, ומצאתי כי הייתה זהות עצומה. הם היו מסוגלים ליצור משפטים ב"פרי ספיטש" שהיו יותר מסובכים אך הרבה יותר אפקטיבים מאשר משפטים אלו באנגלית. והתחלתי לחשוב למה? והיה לי רעיון, ואני רוצה לדבר איתכם על הרעיון הזה. בערך ב1997, לפני כ 15 שנה, הייתה קבוצת מדענים שניסו להבין איך המח מעבד שפה, והם גילו משהו מאוד מעניין. הם גילו שכשלומדים שפה כילדים, כבני שנתיים, לומדים אותה עם חלק מסויים במח, וכשלומדים שפה כמבוגרים — לדוגמא אם רציתי ללמוד יפנית עכשיו — משתמשים בחלק אחר לגמרי במח. עכשיו אני לא יודע למה זה קורה, אבל הניחוש שלי הוא שזה בגלל שכשלומדים שפה כמבוגרים, כמעט תמיד לומדים אותה דרך שפת האם, או דרך השפה הראשונה. אז מה שמעניין ב"פרי ספיטש" הוא שכשיוצרים משפט או כשיוצרים שפה, ילד אוטיסטי שיוצר שפה עם "פרי ספיטש", לא משתמשים בשפה תומכת, לא משתמשים בשפה מגשרת. בונים את המשפט בצורה ישירה.

אז זה נתן לי רעיון. האם אפשר להשתמש ב"פרי ספיטש" לא עבור ילדים אוטיסטיים אלא כדי ללמד שפה לאנשים ללא מוגבלויות? אז ניסיתי כמה ניסויים. הדבר הראשון שעשיתי הוא שבניתי פאזל בו השאלות והתשובות הללו מוצפנות בצורת צורות או צבעים, ויש אנשים שמרכיבים את החלקים האלה ומנסים להבין איך זה עובד. ובניתי מזה אפליקציה, משחק, בו ילדים יכולים לשחק עם מילים ועם תיגבור, תיגבור קולי של מבנים ויזואלים, הם מסוגלים ללמוד שפה. ולזה, לזה יש פוטנציאל, זה מבטיח מאוד, וממשלת הודו לאחרונה הירשתה את הטכנולוגיה הזו מאיתנו, והם הולכים לנסות את זה עם מליוני ילדים בנסיון ללמד אותם אנגלית. והחלום, התקווה, החזון באמת הוא שכשהם לומדים אנגלית בצורה הזו, הם לומדים אותה באותה מומחיות של שפת האם שלהם.

בסדר, בואו נדבר על משהו אחר. בואו נדבר על דיבור. זהו דיבור. אז דיבור הוא צורת בסיס של תקשורת המועבר בין כולנו. עכשיו מה שמעניין בדיבור הוא שדיבור הוא חד-מימדי. למה הוא חד-מימדי? הוא חד-מימדי בגלל שהוא קול. הוא גם חד-מימדי בגלל שהפיות שלנו בנויות כך. הפיות שלנו בנויות לייצר קול חד-מימדי. אבל אם חושבים על המח, המחשבות שעוברות בראשנו אינן חד-מימדיות. זאת אומרת, יש לנו עושר, מורכבות ורב-מימדיות ברעיונות שלנו. נדמה לי ששפה היא המצאה של המח שנועדה להמיר מחשבות רב-מימדיות מחד, לדיבור מאידך. עכשיו מה שמעניין הוא שאנחנו עושים הרבה עבודה במידע כיום, וכמעט כולה נעשית בתחום השפה. קחו את גוגל לדוגמא. גוגל דג את כל אינספור האתרים האלו, כולם באנגלית, וכשאנחנו רוצים להשתמש בגוגל אנחנו נכנסים לחיפוש בגוגל, ומקלידים באנגלית, וגוגל מתאים את האנגלית עם האנגלית. מה אם היינו יכולים לעשות זאת ב"פרי ספיטש" במקום זאת? יש לי חשד שאם היינו עושים זאת היינו מגלים שאלגוריתמים כמו חיפוש, כמו שליפת מידע, כל הדברים הללו, היו הרבה יותר פשוטים וגם יותר אפקטיבים, בגלל שהם לא מעבדים את מבנה הדיבור. במקום זאת הם מעבדים את מבנה המחשבה. מבנה המחשבה. זה רעיון פרובוקטיבי.

אבל בואו נסתכל על זה בקצת יותר פרוט. אז זוהי המערכת האקולוגית של "פרי ספיטש". יש לנו את ייצוג ה"פרי ספיטש" מצד אחד, ויש לנו את המנוע המייצר אנגלית. עכשיו אם חושבים על זה, "פרי ספיטש" כמו שאמרתי לכם הוא לגמרי בלתי תלוי בשפות. אין בו שום מידע מסוים על אנגלית. אז כל מה שהמערכת הזו יודעת על אנגלית בעצם מוצפן במנוע. זה קונספט די מעניין בפני עצמו. הכנסנו שפת אדם שלמה לתוך תוכנה. אבל אם מסתכלים על מה שבתוך המנוע, זה בעצם לא כל כך מסובך. זה לא קוד מאוד מסובך. ועוד יותר מעניינת היא העובדה שהרוב המוחלט של הקוד במנוע הוא לא ממש ספציפי לאנגלית. וזה מציג רעיון מעניין. ייתכן ויהיה לנו קל מאוד ליצור מנועים כאלו בהרבה מאוד שפות, בהינדי, בצרפתית, בגרמנית, בסווהילי. וזה מייצר עוד רעיון מעניין. לדוגמא, נגיד שאני כתב, נגיד בשביל עיתון או מגזין. אני אוכל ליצור תוכן בשפה אחת, ב"פרי ספיטש", והאדם שצורך את התוכן, האדם שקורא את המידע המסוים הזה יוכל לבחור בכל מנוע ויוכל לקרוא בשפת האם שלו, בשפתו המולדת. זה רעיון מושך בצורה יוצאת מן הכלל, בעיקר עבור הודו. יש לנו כל כך הרבה שפות שונות. יש שיר על הודו ויש תיאור של המדינה והוא: (בסנסקרית). משמעותו "דובר שפות יפות המחוייך תמיד"

שפה היא יפה. אני חושב שהיא היפה ביותר מיצירות האדם. אני חושב שהיא הדבר המופלא ביותר שמוחותינו המציאו. היא מבדרת, היא מלמדת, היא מחנכת, אבל מה שאני הכי אוהב בשפה הוא שהיא מעצימה.

אני רוצה להשאיר אתכם עם זה. זה תצלום של אחת משותפותיי, שותפותיי הראשונות כשהתחלתי לעבוד על שפה ואוטיזם ועוד כל מיני דברים. שמה של הבת הוא פוונה, וזוהי אמה, קלפנה. פוונה היא יזמת, אבל הסיפור שלה הוא הרבה יותר מדהים משל שלי, בגלל שפוונה היא בת כ23. יש לה שיתוק מוחין, אז מאז שהיא נולדה היא לא יכלה לא לזוז ולא לדבר. וכל מה שהיא השיגה עד עכשיו, סיום בית הספר, לימוד בקולג', ייסוד חברה, שיתוף פעולה איתי כדי ליצור את אווז, את כל הדברים הללו היא עשתה עם לא יותר מתזוזות עיניה.

דניאל וובסטר אמר: "אם כל מה ששייך לי נלקח ממני למעט דבר אחד, הייתי בוחר לשמור את כח התקשורת, כי איתו, הייתי רוכש את כל השאר מחדש." ולכן, מתוך כל היישומים המדהימים הללו של "פרי ספיטש", הקרוב ביותר לליבי עדיין נשאר היכולת להעצים ילדים עם מוגבלויות לתקשר, כח התקשורת, כדי לרכוש מחדש את כל השאר.

תודה. (מחיאות כפיים) תודה. (מחיאות כפיים) תודה. תודה. תודה. (מחיאות כפיים) תודה. תודה. תודה. (מחיאות כפיים)