Return to the talk Return to talk

Transcript

Select language

Translated by Ido Dekkers
Reviewed by zeeva Livshitz

0:11 צילום היה התשוקה שלי מאז שהייתי גדול מספיק להחזיק מצלמה, אבל היום אני רוצה לחלוק איתכם את 15 התמונות הכי חשובות לי, ואני לא צילמתי אף אחת מהן. לא היו ארט דירקטורים, לא סטייליסטים, לא סיכוי לצילומים מחדש, אפילו לא תשומת לב לתאורה. למעשה, רובן צולמו על ידי תיירים רנדומליים.

0:34 הסיפור שלי מתחיל כשהייתי בניו יורק להרצאה, ואשתי צילמה את התמונה הזו מחזיק את בתי ביום ההולדת הראשון שלה. היינו בפינה של 57 והשדרה החמישית. במקרה היינו בניו יורק בדיוק שנה מאוחר יותר, אז החלטנו לצלם את אותה תמונה.

0:52 ובכן, אתם מבינים לאן זה הולך. כשיום ההולדת השלישי של בתי התקרב, אישתי אמרה, "היי, למה לא תיקח את סבינה חזרה לניו יורק ותהפוך את זה לטיול אב ובת, ותמשיך את המסורת?" אז התחלנו לבקש מתיירים לצלם אותנו.

1:06 אתם יודעים, זה מדהים כמה אוניברסלי המחוה של הגשת המצלמה שלכם לזרים מוחלטים. אף אחד מעולם לא סרב, ולמרבה המזל אף אחד מעולם לא ברח עם המצלמה.

1:17 בזמנו, לא היה לנו מושג כמה הטיול הזה ישנה את חיינו. זה באמת הפך לקדוש בשבילנו. זה צולם שבועות לאחר 9/11, ומצאתי את עצמי מנסה להסביר מה קרה באותו יום בדרך שבת חמש תוכל להבין.

1:33 אז התמונות האלה הן הרבה יותר ממיצגות רגע יחיד, או אפילו טיול ספציפי. הן גם דרך שלנו להקפיא זמן לשבוע אחד באוקטובר ולחשוב על חיינו ואיך אנחנו משתנים משנה לשנה, ולא רק פיסית, אלא בכל דרך. בגלל שבעוד שאנחנו מצלמים את אותה תמונה, נקודת המבט שלנו משתנה, והיא מגיעה לאבני דרך חדשות, ואני זוכה לראות את החיים דרך עינייה, ואיך היא מבינה ורואה את הכל. הזמן הממוקד הזה שאנחנו מבלים יחד הוא משהו שאנחנו מוקירים ומצפים לו כל השנה.

2:16 לאחרונה, באחד הטיולים, הלכנו, והיא עצרה במקום, והיא הצביעה על סוכך אדום של חנות בובות שהיא אהבה כשהיא היתה קטנה בטיולים קודמים שלנו. והיא תארה לי את הרגשות שהיא הרגישה כבת חמש שעומדת באותה נקודה. היא אמרה שהיא זוכרת את ליבה קופץ מתוך החזה כשהיא ראתה את המקום ההוא בפעם הראשונה תשע שנים קודם לכן. ועכשיו מה שהיא מסתכלת עליו בניו יורק הם קולג'ים, מפני שהיא נחושה ללכת ללמוד בניו יורק. וזה הכה בי: אחד מהדברים החשובים שכולנו יוצרים זה זכרונות.

2:58 אז אני רוצה לחלוק את הרעיון של לקיחת תפקיד פעיל בליצור זכרונות בצורה מודעת. אני לא יודע בקשר אליכם, אבל חוץ מ 15 התמונות האלו, אני לא נמצא בהרבה מהתמונות המשפחתיות. אני תמיד זה שמצלם. אז אני רוצה לעודד אתכם היום להכנס לתמונה, ולא להסס ללכת למישהו ולבקש, "אתה מוכן לצלם אותי?" תודה לכם. (מחיאות כפיים)