Return to the talk Return to talk

Transcript

Select language

Translated by Hallel Rabinowitz
Reviewed by Roni Zoller

0:12 הדבר הכי רומנטי שקרה לי אי פעם באינטרנט התחיל כמו שרוב הדברים מתחילים: בלעדי, ולא באינטרנט. בעשירי בדצמבר, 1896, האיש על המדליה, אלפרד נובל, נפטר. 100 שנים אחר כך, בדיוק, למעשה, העשירי בדצמבר, 1996, האישה המקסימה הזו, ויסלבה שימבורסקה, זכתה בפרס נובל לספרות. היא משוררת פולניה. היא "ביג דיל", כמובן, אבל עוד ב'96, חשבתי שמעולם לא שמעתי עליה, וכשעיינתי בעבודתה, מצאתי את השיר המתוק הזה, "ארבע לפנות בוקר."

0:43 "השעה מלילה ליום. השעה מצד לצד. השעה לאלו שאחרי שלושים..."

0:48 וזה ממשיך, אבל ברגע שקראתי את השיר הזה, התאהבתי בו, קשה. כל כך קשה, שחשדתי שנפגשנו במקום כלשהו לפני כן. האם חלקתי עליה במעלית עם השיר הזה? האם פלרטטתי עם השיר הזה בבית קפה היכן שהוא? לא יכולתי לשים על זה את האצבע, וזה הפריע לי, ואז בשבוע-שבועיים הבאים, הייתי פשוט רואה איזה סרט ישן, וזה היה קורה:

1:07 (וידאו) גראוצ'ו מרקס: צ'ארלי, היית צריך לבוא למסיבה הראשונה. לא הגענו הבייתה עד בערך ארבע לפנות בוקר.

1:11 רייבס: השותפים שלי ראו טלוויזיה, וזה היה קורה:

1:15 (מוסיקה: סיינפלד)

1:16 (וידאו) ג'ורג': אוי, הייתי ער עד ארבע לפנות בוקר וראיתי את תרילוגיית האומן הזו.

1:21 רייבס: הייתי מקשיב למוסיקה, וזה היה קורה:

1:24 (וידיאו) אלטון ג'ון: זה ארבע לפנות בוקר, לעזאזל

1:26 רייבס: אז אתם יכולים לראות מה התרחש, נכון? כמובן, אלי המקריות פשוט שיחקו איתי. יש אנשים שנתקע להם מספר בראש, יכול להיות שתזהו שם מסוים או מנגינה, יש אנשים שלא קורה להם כלום, אבל ארבע לפנות בוקר היה בתוכי עכשיו, אבל במתינות, כמו פציעת מפשעה. תמיד הנחתי שזה פשוט יעלם לבדו בשלב מסויים, ומעולם לא דיברתי על זה עם אף אחד, אבל זה לא (נעלם), ולגמרי כן (דיברתי על זה).

1:53 ב2007, הוזמנתי להרצות בTED בפעם השניה, ומכיוון שעדיין לא הייתי בר סמכא על שום דבר, חשבתי, מה אם אכין פרזנטציית מולטימדיה על נושא כל כך נישה שהוא בעצם חסר חשיבות או לגמרי מגוחך. אז ההרצאה שלי הכילה חלק מדוגמאות הארבע לפנות בוקר שלי, אבל גם היו בה דוגמאות מעמיתי, מרצי הTED של אותה שנה. מצאתי את ארבע לפנות בוקר ברומן מאת איזבל איינדה. מצאתי אחד ממש טוב באוטוביוגרפיה של ביל קלינטון. מצאתי כמה בעבודתו של מאט גריינינג, אך מאט גריינינג אמר לי יותר מאוחר שהוא לא יכל לבוא להרצאה שלי בגלל שהיא הייתה בבוקר ואני מסיק שהוא לא מהמשכימים מוקדם. אבל, אם מאט היה שם, הוא היה רואה תיאוריית קונספירציה מדומה שהרכבתי באופן לא יאומן להפליא. זה היה מתוכנן לגמרי רק לאותו החדר, רק לאותו הרגע. ככה עשינו את זה בימים שלפני TED.COM זה היה כיף. זהו זה בערך.

2:45 אך כשהגעתי הבייתה, האימיילים התחילו להגיע מאנשים שראו את ההרצאה בלייב, הראשון שבינהם, וזה עדיין האהוב עלי: "הנה עוד אחד לאוסף שלך: 'החברים שאפשר להתקשר אליהם בארבע לפנות בוקר הם אלו שחשובים.'" הציטוט הוא של מרלן דיטריך. האימייל עצמו הגיע מעוד אדם סקסי ואירופאי באופיו, אוצר TED, כריס אנדרסון. (צחוק) כריס מצא את הציטוט הזה על ספל או משהו כזה, ואני חושב לעצמי, האיש הזה הוא ה'מרי טיפוס' של רעיונות שכדאי להפיץ, ואני הדבקתי אותו. אני מדבק. מה שאושר פחות משבוע לאחר מכן כאשר עובדת הולמרק סרקה ושלחה לי כרטיס ברכה של ממש עם אותו ציטוט. כבונוס, היא שידכה אותי עם עוד אחד שהם מייצרים. כתוב: "רק הידיעה שאני יכול להתקשר אליך בארבע לפנות בוקר אם אני צריך גורמת לי לא להצטרך." ואני מת על זה, כי ביחד הם אומרים: "הולמרק: כשאיכפת לך מספיק בשביל לשלוח את הכי טוב פעמיים, מנוסחים קצת אחרת."

3:38 לא הייתי מופתע מהחפיפה של אנשי TED והמנויים לניו יורקר מגזין. כמה וכמה אנשים שלחו לי את זה כשזה יצא. "השעה היא ארבע לפנות בוקר - אולי היית ישן טוב יותר אם היית קונה כמה שטויות"

3:49 כן הייתי מופתע מהחפיפה של אנשי TED וצופי רוגראטס. יותר מאדם אחד שלח לי את זה:

3:54 (וידיאו) דידי פיקלס: השעה ארבע לפנות בוקר למה לעזאזל אתה מכין פודינג שוקולד?

3:58 סטו פיקלס: בגלל שאיבדתי שליטה על חיי.

4:00 (צחוק)

4:03 רייבס: ואז היה את איש הTED הבודד שהיה ממורמר על כך שפיספסתי את מה שהוא מחשיב כקלאסיקה:

4:08 (וידיאו) רוי נארי: קומי, קומי! אני לא צוחק. רוני נארי: קרתה תאונה?

4:11 רוי: לא, זו לא תאונה. את רצית לצאת מהבית בכל מקרה, נכון?

4:14 רוני: לא בארבע לפנות בוקר.

4:16 רייבס: אז זה היה "מפגשים מהסוג השלישי" והדמות הראשית נסערת בגלל שחייזרים, בעוצמה רבה, בחרו לחשוף את עצמם לתושבי כדוה"א בארבע לפנות בוקר, מה שבהחלט הופך את הדוגמא הזו לחזקה. כל אלה היו דוגמאות חזקות מאוד. הן לא קרבו אותי להבנה כלשהי בנוגע לסיבה לכך שחשבתי שזיהיתי את אותו שיר. אבל הן היוו דפוס. שיחקו במשחק. נכון? ארבע לפנות בוקר כשעה שהיא שעיר לעזאזל בה כל ההתרחשויות הדרמטיות האלה לכאורה מתרחשים. אולי זו הייתה מעין קלישאה כזו שמעולם לא סווגה. אולי הייתי בדרך למם חדש או משהו.

4:47 בדיוק כשהדברים התחילו לעניין קצת, הדברים התחילו ממש להיות מעניינים, TED.COM נוסד, מאוחר יותר באותה שנה עם כמה הרצאות מהעבר שלי בינהן, והתחלתי לקבל ציטוטי "ארבע לפנות בוקר" ממה שנדמה היה ככל אזור זמן על פני כדוה"א. הרבה מהם היו תכנים שמעולם לא הייתי מוצא לבדי אם הייתי מחפש אותם, ולא חיפשתי. אני לא מכיר אך אחד עם סכרת נעורים. סביר להניח שהייתי מפספס את הספר "טוסט בארבע לפנות בוקר" (צחוק) אני לא מנוי למגזין "סרוג היום!", למרות שזה נראה אחלה (צחוק) שימו לב למחוגי השעון. זוהי הצעתו של תלמיד קולג' לאיך שלט כנופיה של "ארבע לפנות בוקר" צריך להיראות. אנשים שלחו לי פרסומות ממגזינים. הם צילמו תמונות בחנויות. קיבלתי המון רומנים גרפים וקומיקסים. המון עבודת איכות, ממש: "איש החול", "השומרים". יש כאן דוגמא מאוד חמודה מ"קלבין והובס". למעשה, הציטוט הכי עתיק שמישהו שלח היה מתקופת האבן. שימו לב:

5:50 (וידאו) ווילמה פלינסטון: מוקדם כמו מה?

5:52 פרד פלינסטון: מוקדם כמו בארבע לפנות בוקר.

5:55 רייבס: והצד השני של ציר הזמן, זה מהמאה ה31. אלף שנה מעכשיו, אנשים עדיים עושים את זה.

6:02 (וידאו) מכריז: השעה היא ארבע לפנות בוקר. (צחוק) רייבס: זה מראה ספקטרום. אני קיבלתי כל כך הרבה שירים, תוכניות טלוויזיה, סרטים מנוראיים למפורסמים, יכולתי לתת לכם פלייליסט של ארבע שעות. אם רק נלך על כוכבים גברים מודרנים, זה יהיה באורך של בערך פרסומת. הנה הדוגמית שלכם:

6:21 (קטעי סרטים עם ארבע לפנות בוקר)

6:48 (צחוק)

6:51 ריבס: אז מתישהו לאורך הדרך קלטתי שהיה לי תחביב שלא ידעתי שרציתי, והוא הועבר לידיו של הציבור. אבל גם חשבתי מה שאתם אולי חושבים, וזה: באמת, האם אי אפשר לעשות את זה עם כל שעה ביום?

7:05 קודם כל, לא מוצאים קליפים כאלה על ארבע אחר הצהריים. דבר שני, חקרתי קצת את העיניין. הייתי קצת מעוניין... אם זו הטיית אישור, יש כל כך הרבה אישור שאני מוטה. ספרות בטח מראה את זה הכי טוב. יש כמה שלוש-לפנות-בוקר בשייקספיר יש חמש-לפנות-בוקר אחד, יש שבע ארבע לפנות בוקר, והם כולם מאוד איומים. ב"מידה כנגד מידה", זהו זמן ההוצאה להורג. טולסטוי נותן לנפוליאון נדודי שינה בארבע לפנות בוקר ממש לפני קרב ב"מלחמה ושלום" ל"ג'יין אייר" של שרלוט ברונטה יש ארבע לפנות בוקר מכריע, כמו גם ל"אנקת גבהים" של אמילי ברונטה. ל"לוליטה" יש ארבע לפנות בוקר מטריד. ל"הרפתקאותיו של האקלברי פין" יש אחד בדיאלקט. מישהו שלח את "הרואה ואינו נראה" של ה.ג'. ולס, מישהו אחר שלח את "אדם בלתי נראה" של רלף אליסון. "גטסבי הגדול" מבלה את ארבע לפנות בוקר האחרון שלו מחכה לאהובה שלעולם לא מגיעה, וההתעוררות שאולי מפורסמת מכולם בספרות "הגלגול". פסקה ראשונה, הגיבור מתעורר נהפך לג'וק עצום, אבל אנחנו כבר יודעים ש- למרות הג'וק - משהו מוזר עם האיש הזה. למה? השעון המעורר שלו מכוון לארבע לפנות בוקר. איזה מן בנאדם היה עושה את זה? בנאדם כזה היה עושה את זה:

8:20 (מוזיקה)

8:24 (קליפים של שעונים מעוררים בארבע לפנות בוקר) (וידאו) קריין: בוקר טוב. ועכשיו לחדשות הבוקר. אבל כמובן שאין חדשות עדיין. כולם עדיין ישנים במיטות הנווחות שלהם.

8:36 ריבס: בדיוק. אז זאת הייתה לוסי מהפינאטס, "אמא יקרה", רוקי, יום ראשון לאימונים, נלסון מנדלה, יום ראשון במשרד, ובארט סימפסון, שבשילוב עם הג'וק היו נותנים לכם מסיבה מעניינת במיוחד. ונותנים לי עוד קטגוריה: אנשים מתעוררים, במאגר שלי.

8:54 רק תתארו לעצמכם שחבריכם ומשפחתכם שמעו שאתם אוספים, נגיד, בובות דובי קוטב, והם שולחים לכם אותם. אפילו אם אתם לא באמת אוספים אותם, בשלב מסויים, אתם לגמרי אוספים בובות דובי קוטב, והאוסף שלכם הוא בטח די אדיר. וכשהגעתי לשלב הזה, אני הלכתי עם זה. הוצאתי את האוצר שבי, התחלתי לבדוק עובדות, הורדתי מהאינטרנט, צילמתי מסכים באופן בלתי חוקי, התחלתי לארגן ארכיון. התחביב שלי נהיה הרגל, וההרגל שלי נתן לי כנראה את רשימת הנטפליקס הכי אקלקטית בכל העולם. בשלב מסויים זה היה נראה כך: "ברנשים וחתיכות - המחזמר" "טנגו אחרון בפריז" "יומנו של חנון" "כוכב פורנו: אגדת רון ג'רמי" למה "כוכב פורנו: אגדת רון ג'רמי"? בגלל שמישהו אמר לי שאמצא את הקליפ הזה שם

9:38 (וידאו) רון ג'רמי: אני נולדתי בפלאשינג, קווינס ב12 במרץ, 1953, בארבע לפנות בוקר.

9:46 רייבס: כמובן. (צחוק) (מחיאות כפיים) כן, לא רק שזה נראה הגיוני, זה גם עונה על השאלה "מה יש לרון ג'רמי ולסימון דה בובואר במשותף?" סימון דה בובואר מתחילה את האוטוביוגרפיה שלה עם המשפט: "נולדתי בארבע לפנות בוקר." את זה קיבלתי ממשהו אחר באימייל. וכשזה קרה זה קידם את ההתעניינות שלי בזה, בגלל שכוכב הפורנו רון ג'רמי והפמיניסטית סימון דה בובואר הם לא רק אנשים שונים, הם אנשים שונים שיש בינהם את הדבר הזה שמחבר אותם, ואני לא ידעתי אם זה טריוויה או ידע או מומחיות בשוגג, אבל תהיתי האם קיימת אולי דרך מגניבה יותר לעשות את זה?

10:24 אז באוקטובר שעבר, כמיטב המסורת, העלתי את כל האוסף שלי לאינטרנט בתור "מוזיאון ארבע לפנות בוקר". אפשר ללחוץ על כפתור ה"רענן" האדום. הוא יביא אותכם אקראית לאחד ממאות הציטוטים שבאוסף. הנה שיר פצצה מאת בילי קולינס שנקרא "שכחנות"

10:43 (וידאו) בילי קולינס: לא פלא שאתה קם באמצע הלילה למצוא תאריך של קרב מפורסם בספר על מלחמה. לא פלא שהירח בחלון נראה כמתוך שיר אהבה שפעם ידעת בעל פה.

10:58 ריבס: אז השעה הראשונה של הפרוייקט הזה הייתה מספקת. שחקן בוליווד שר משפט בדי.וי.די בבית קפה. במרחק של חצי גלובוס משם, נער צילם את זה באינסטגרם ושלח לי, זר.

11:13 אך פחות משבוע לאחר מכן, קיבלתי מעט חסד. קיבלתי טוויט עינייני. הוא היה קצר. רק היה כתוב בו: "מזכיר לי קסטת מיקס עתיקה."

11:28 השם היה בדוי, או כמעט בדוי. ברגע שראיתי את ראשי התיבות, ואת תמונת הפרופיל, ידעתי מיד, כל גופי ידע מיד מי זו הייתה, וידעתי מיד על איזה קסטת מיקס היא דיברה. (מוסיקה)

11:47 ל.ד. הייתה אהובת הקולג' שלי. זה היה בשנות ב90 המוקדמות, אני למדתי לתואר ראשון. היא הייתה סטודנטית לתואר שני במדעי הספרייה. לא ספרנית שמסירה את המשקפיים, משחררת את השיער, ופתאום היא חתיכה מהממת. היא כבר הייתה חתיכה מהממת, היא הייתה ממש מוזרה, והיה לנו רומן דצמבר-מאי, כלומר התחלנו לצאת בדצמבר, ובמאי היא סיימה את הלימודים ונהייתה "האחת שנעלמה" שלי.

12:13 אבל קסטת המיקס שלה לא נעלמה. שמרתי את קסטת המיקס הזה בקופסא עם פתקים וגלויות, לא רק מל.ד., אלא מהחיים שלי, במשך עשרות שנים. זה מהקופסאות שאם יש לי חברה, אני נוטה להחביא ממנה, ואם הייתה לי אשה, אני בטוח שהייתי משתף אותה, אבל הסיפור - (צחוק) - עם קסטת המיקס הזה הוא שיש שבעה שירים בכל צד, אבל אין את שמות השירים. במקום זאת, ל.ד. השתמשה בשיטת המיון של ספריית הקונגרס, כולל מספרי עמוד, על מנת להשאיר לי רמזים. כשקיבלתי את קסטת המיקס הזו, הכנסתי אותה לטייפ, לקחתי אותו לספריית הקמפוס, הספרייה שלה, מצאתי 14 ספרים על מדפים. אני זוכר שהבאתי את כולם לשולחן האהוב עלי בפינה, וקראתי שירה מותאמת לשירים כמו אוכל ליין מותאמת, אני יכול להגיד לכם, כמו נעלי אוכף לשמלת כותנה, וינטאג' כחולה.

13:10 עשיתי זאת שוב באוקטובר שעבר. אני יושב שם, יש לי אוזניות חדשות, וולקמן ישן, ומבין שזו בדיוק האקסטרווגנזה שפעם לקחתי כמובנת מאליה, אפילו כשעוד הייתי אקסטרווגנטי. ואז חשבתי: "כל הכבוד לו."

13:25 "PG" זו ספרות סלבית. סדרת "7000" היא ספרות פולנית. Z9A24 הוא אוסף של 70 שירים. עמוד 31 הוא השיר של ויסלבה שימבורסקה שהותאם עם "שלום כמו נהר" של פול סיימון.

13:39 (מוזיקה: פול סיימון, "שלום כמו נהר")

13:43 (וידאו) פול סיימון: "או, ארבע לפנות בוקר התעוררתי מתוך חלומי"

13:50 רייבס: תודה. (מחיאות כפיים)