יוחאי בנקלר על הכלכלה החדשה של קוד-מקור פתוח

אחת הבעיות בכתיבה, עבודה וצפייה באינטרנט היא שקשה מאוד להפריד בין אופנה לבין שינוי מהותי. וכדי להבין, ברצוני להחזיר אותנו ל-1835. ב-1835, ייסד ג'ימס גורדון בנט את העיתון רב-התפוצה הראשון בעיר ניו-יורק. להתחיל אותו עלה כ-$500, ששווים לבערך $10,000 של היום. 15 שנה אחר כך, ב-1850, לעשות אותו דבר - להתחיל מה שנתפס כעיתון יומי רב-תפוצה הגיע ל- ½2 מליון דולר. 10,000, ½2 מליון, 15 שנה. האינטרנט הופך את מגמת השינוי החד הזה. ועל זה ברצוני לדבר היום, ועל הקשר של זה להתפתחות ייצור קבוצתי.

התחלנו בעיתון, וראינו עלות גבוהה כדרישת פתיחה לייצור מידע, ידע ותרבות, שהוביל לפיצול מוחלט בין יצרנים - שהיו צריכים לגייס הון כספי, כמו כל אירגון תעשייתי - לבין צרכנים פסיביים שיכלו לבחור מתוך קבוצה מסויימת שדגם תעשייתי זה יכל לייצר. המושג "חברת מידע" או "כלכלת מידע" שימש זמן רב למה שהגיע אחרי המהפיכה התעשייתית. למעשה, כדי להבין מה קורה כיום המונח שגוי. בגלל שמשך 150 שנה היתה לנו כלכלת מידע. רק שהיא היתה תעשייתית: ייצרנים היו חייבים למצוא דרך לגייס כסף כדי לשלם את אותם ½2 מליון דולר, ואח"כ, עוד לטלגרף, ולמשדר הרדיו, ולטלוויזיה, ולבסוף למחשב המרכזי. זאת אומרת שהיו מבוססי-שוק, או בבעלות הממשלה, תלוי באיזו מערכת נמצאו. וזה איפיין וקיבע איך שמידע וידע נוצרו ב-150 השנים הבאות.

הרשו לי לספר לכם סיפור אחר. בסביבות יוני 2002, בעולם מחשבי-העל היתה פצצה. לראשונה ייצרו היפנים את מחשב-העל המהיר ביותר - את סימולטור כדור הארץ NEC - והשיגו את ארה"ב, ובערך שנתיים אח"כ - זה, אגב, מודד את טריליון הפלופסים שהמחשב מסוגל לבצע. להרגע: ג'ין בלו של IBM בדיוק עברה את סימולטור כדור הארץ NEC. כל הנ"ל מתעלם לחלוטין מהעובדה שכל אותו זמן פועל בעולם מחשב-על נוסף: SETI@Home - ¼4 מליון משתמשים סביב העולם, תורמים כוח חישוב מיותר, כשהמחשב לא פועל, ע"י הרצת שומר-מסך, ומצרפים את משאביהם ליצור מחשב-על עצום שנאסא רותמת לנתח את הנתונים שמגיעים מטלסקופי רדיו.

תמונת מצב זו מצביעה על השינוי הקיצוני באופן בו הופכים ייצור והחלפת מידע, להון. לא שנהיו פחות תובעניים מבחינת ההון - שנדרש פחות כסף - אלא שהבעלות על הון זה, התהוותו, מבוזרים ביותר. לכל אחד מאיתנו, בכלכלה מתקדמת שכזו, יש דבר שכזה - מחשב. הוא אינו שונה ביותר מנתבים שבמרכז הרשת. ויכולת חישוב, איחסון ותקשורת נמצאים למעשה בידי כל מי שמחובר - ואלה הם האמצעים הכלכליים הפיזיים הבסיסיים ההכרחיים לייצור מידע, ידע ותרבות, בידי כ-600 מליון עד בליון אנשים סביב העולם.

כלומר, לראשונה מאז המהפיכה התעשייתית, האמצעים החשובים ביותר - המרכיבים של גרעין הפעילויות הכלכליות - זיכרו, אנו בכלכלת מידע - של הכלכלות המתקדמות ביותר, ושם יותר מכול, נמצאים בידי האוכלוסיה בכללותה. זה שונה לחלוטין מכל שראינו מאז המהפיכה התעשייתית. כך שישנה יכולת לתקשורת ולמיחשוב בידי האוכלוסיה כולה, וגם יצירתיות אנושית, תבונה אנושית, ניסיון אנושי - הניסיון העיקרי הנוסף, הנכס העיקרי הנוסף. שבשונה מעבודה פשוטה - לעמוד כאן ולסובב מנוף כל היום - אינו אחיד או בר-תחליף בין אנשים. כל מי שניסה להחליף מישהו בעבודה או ניסה להעביר את שלו למישהו אחר, בלי קשר לרמת הפירוט בספר ההוראות, לא יכול למסור מה שהוא יודע, מה שיעלה בדעתו בנסיבות מסויימות. בזה אנו ייחודיים, וכל אחד מאיתנו אוחז בתרומה הבלעדית הזו לייצור כשהוא אוחז במכונה הזו.

מה ההשפעה של זה? הסיפור שרוב האנשים מכירים הוא של תוכנת קוד-מקור פתוח או תוכנה חופשית. זהו נתח השוק של שרת הרשת אפאצ'י - אחד היישומים החיוניים בתקשורת מבוססת-רשת. ב-1995, אנשים משתי קבוצות טענו, "הרשת ממש חשובה! צריך שרת טוב יותר!" בקבוצה אחת היו מתנדבים רבגוניים שפשוט החליטו, ממש צריך את זה, כדאי שנכתוב כזה, ומה נעשה בזה - נשתף! ואחרים יוכלו לפתח. השנייה היתה מיקרוסופט.

לו הייתי אומר לכם ש-10 שנים אח"כ, החבורה הרבגונית שלא שלטה על דבר ממה שייצרה, כבשה 20% מהשוק ומיוצגת בקו האדום, זה היה מדהים! חישבו במיניוואן. קבוצת מהנדסי רכב בסופי שבוע מתחרה בטויוטה. אך למעשה, כמובן, הסיפור הוא שאלו 70%, כולל האתר העיקרי למיסחר אלקטרוני - 70% של יישום חיוני עליהם מיוצרות תקשורת ועבודה יישומית מבוססות-רשת בתחרות ישירה למיקרוסופט, לא כעניין צדדי - בהחלטה אסטרטגית מרכזית לנסות ולתפוס חלק מהאינטרנט. בתוכנות ניתן במיוחד להבחין בכך, כי זה מדיד. אך החכמה היא לראות שזה קורה בכל הרשת.

בשלב כלשהו, נאסא עשתה ניסוי עם תמונות של המאדים שאותו רצו למפות. הם אמרו: במקום ש3 - 4 בעלי תואר שלישי והכשרה יעסקו בכך כל הזמן, נפרק זאת למרכיבים קטנים, נעלה זאת לאינטרנט, ונראה אם אנשים, בשימוש בממשק קל, אכן ישקיעו 5 דק' פה, 10 דק' שם, בהקלקה. לאחר 6 חודשים, 85,000 אנשים השתמשו בזה כדי לחולל מיפוי בקצב מהיר יותר מאשר הקצב בו הגיעו התמונות ושהיה, "למעשה לא ניתן להבחנה מהסימון של דוקטור עם הכשרה מלאה", לאחר שמראים את זה למספר אנשים ומחשבים את הממוצע.

אם יש למישהו ילדה קטנה, והיא כותבת ל- טוב, לא מאוד קטנה, בינונית - שעורכת מחקר על בארבי. והיא מגיעה לאנקארטה, אחת האנציקלופדיות המקוונות הראשיות, זה מה שמגלים על בארבי. זה מה שיש, אין דבר מעבר להגדרה, כולל "עכשיו יותר מצוי שתעשיינים - לשון רבים - מיצרים בובות ממגוון אתני, כמו הבארבי השחורה הזו." שזה טוב בהרבה ממה שתמצאו באנציקלופדיה נקודה com, שזה בארבי, קלאוס. (צחוק) מצד שני, אם פונים לוויקיפדיה, מוצאים כתבה אמיתית - ולא ארחיב על וויקיפדיה כי ג'ימי וולס כאן - אבל בערך מקביל למה שניתן למצוא בבריטניקה, כתוב אחרת, כולל חילוקי הדעות על תדמית גוף ומיסחור, הטענות שהיא דמות לדוגמה, וכו'.

ועוד, לא רק איך מיוצר תוכן, אלא איך מיוצרת רלוונטיות. !Yahoo התפרסם כי העסיק עובדים - במקור, עכשיו לא - העסיק עובדים כדי לבדוק אתרים ולומר - אם הם באינדקס, הם מוצלחים. מצד שני, זה מה ש-60,000 מתנדבים מסורים מייצרים ב"פרוייקט המדריך הפתוח." כל אחד מהם מוכן להשקיע שעה - שעתיים במשהו שחשוב לו, ולומר, זה טוב. זהו "פרוייקט המדריך הפתוח," עם 60,000 מתנדבים, וכל אחד משקיע זמן מועט, לעומת מאות שכירים. זה לא שייך אף לאחד, וגם לא התפוקה, היא בחינם לכל דורש וזו תוצרת של אנשים הפועלים ממניעים חברתיים ופסיכולוגיים לעשות משהו מעניין.

ולא רק מחוץ לביזנס. מהו החידוש המהותי בגוגל? להעביר את החשוב ביותר לביצוע של גופים חיצוניים; את ההחלטה על רלוונטיות, לידי ציבור הגולשים, שעושה ככל העולה על רוחו. מכאן - לדירוג עמוד. החידוש המהפכני: במקום מהנדסים ומומחים שיאמרו מה רלוונטי ביותר, נצא אנו ונספור מה שאתם הגולשים, מכל סיבה שהיא - שטותיות, תענוג - ייצרתם לינקים והתחברתם. נספור אותם ונתחשב בהם. ושוב, הנה בארבי נקודה com, אך גם, מייד, אדיוסבארבי נקודה com, תמונה בכל גודל. חפץ תרבותי שנוי במחלוקת, שלא בקלות תמצאו ב"אוברטור", מנגנון מבוסס-שוק טיפוסי. מי שמרבה במחיר נמצא גבוה ביותר ברשימה.

כל זה חלק מיצירת תוכן, רלוונטיות, ביטוי אנושי בסיסי. אך זיכרו, מחשבים הם גם פיזיים. פשוט חומרים פיזיים - המחשבים שלנו, אנו שותפים בהם. רואים זאת גם באלחוט. פעם באלחוט היה אדם אחד בעל רישיון, ושידרו באיזור מסוים, והיה צריך להחליט אם יקבלו רישיון או בעלות. אנו עדים עכשיו למחשבים ורדיו כה משוכללים שמפתחים אלגוריתמים לאפשר רכישת התקנים כמו wi-fi ויוצרים להם פרוטוקול שיתוף נוסף שציבור זה יוכל לבנות רשת רחבת תדרים משלו לפי העיקרון הפשוט: כשאני מקשיב ולא משתמש, אני יכול לעזור לך להעביר הודעות. וכשאתה לא משתמש, אתה תעזור לי להעביר. זו לא גירסה אוטופית. אלו דגמים שלפחות בכמה מקומות בארה"ב, מיושמים, לפחות לביטחון ציבורי.

לו אמרתי ב-1999, בואו נבנה מערכת איחסון ושליפת מידע. מערכת שתאחסן טרה בייטים, תהיה זמינה 24 שעות, 7 ימים בשבוע ומכל מקום בעולם. שתתמוך במעל 100,000,000 משתמשים בכל זמן שהוא ושתהיה עמידה בפני: סגירת האינדקס הראשי, ווירוסים, השתלטות על צמתים ראשיים. הייתם מניחים שזה יארך שנים. מליונים. אך כמובן, אני מתאר שיתוף קבצים P2P. זה נראה לנו גניבת מוזיקה, אך עקרונית, זו מערכת איחסון ושליפת מידע, שבה, מסיבות ברורות, מוכנים לשתף ברוחב הפס ובאיחסון, כדי ליצור.

מה שאנו בעצם רואים זו עלייתה של מסגרת עיסקית רביעית. פעם היו שני מימדים שעל פיהם ניתן לחלק. מבוסס-שוק, או לא מבוסס-שוק; ומבוזרות או ממוקדות. מערכת המחירים היתה מבוזרת ומבוססת-שוק. אם אירגון משפר את העניינים, יש חברות למי שרוצה להיכנס לשוק - או ממשלות ולפעמים ללא-רווח גדולות יותר מאשר בלא מבוססות שוק. ייצור קבוצתי מבוזר היה יקר מדיי, פעילות מבוזרת בחברה - נוגדת לטבע החברה. זה היה בעצם כלכלי.

אך עכשיו מופיעה השיטה הרביעית של שיתוף וחליפין קבוצתיים. לא שלראשונה עושים דברים נחמדים לאחרים, כיצורים חברתיים. זאת עושים כל הזמן. אך לראשונה יש לכך השלכה כלכלית מרכזית. המאפיין הוא סמכות מבוזרת. מיותר לבקש רשות, כבמערכת קניינית. מותר? זה פתוח לכל ליצור ולהמציא ולשתף, אם רוצים, לבד או עם אחרים, משום שקניין הוא מנגנון תיאום אחד. אך לא היחיד.

במקומו, רואים מסגרות קבוצתיות לכל הדברים החשובים, שבשוק משתמשים בעבורם בקניין ובחוזה. זרימת מידע לקבוע אלו הן שאלות מעניינות, מי זמין ויעיל למטרה כלשהי, מבני מוטיבציה - זיכרו, כסף אינו תמיד המניע היעיל ביותר. מי שמשאיר שיק של $50 לאחר ארוחה עם חברים, לא מגביר את הסיכוי שיוזמן שוב. ואם לא די בזה, חישבו על יחסים אינטימיים. (צחוק)

נדרשות גישות אירגוניות חדשות מסויימות. ובמיוחד, מה שרואים בחלוקת משימות. יש להעסיק עובדים הבקיאים במלאכתם. יש להעסיקם לזמן רב. עכשיו, את אותה בעייה, ניתן לחלק ליחידות, והמוטיבציה מאבדת חשיבות. 5 דקות, במקום לראות טלוויזיה? 5 דקות אשקיע כי זה מעניין. כי זה כיף. כי זה מעניק תחושת משמעות, או, במקרה מעורבות רבה יותר, כמו וויקיפדיה, נותן מסגרת חברתית.

מתהווה תופעה חברתית חדשה. היא מתגבשת; ובבהירות, כשנתפסת כצורת תחרות: שיתוף קבצים תוקף את תעשיית ההקלטות, תוכנות חינמיות וקוד פתוח נוגסים נתחי-שוק ממיקרוסופט, לסקייפ פוטנציאל איום על תקשורת טלפונית, וויקיפדיה מתחרה עם אנציקלופדיות מקוונות. אבל זה גם מקור הזדמנויות חדש לעסקים. כשעדים להתהוות מערכת התנהגויות והתיחסות קבוצתית, יש הזדמנויות חדשות. חלקן בונות כלים. במקום לבנות מכשירים שייתנהגו כיאות - דברים שניתן לצפות איך ייפעלו - בונים כלים פתוחים. יש קבוצת ערכים חדשה. מערכת חדשה של מה שאנשים מעריכים. מקימים במות לביטוי-עצמי ולשיתוף-פעולה. כמו וויקיפדיה, כמו פרוייקט המדריך הפתוח, במות מוקמות, ומשמשות כדגם. וגולשים, שרואים שזה קורה, יוצרים מעין שרשרת אספקה, מסקרנת במיוחד.

מאמינים: דברים יינבעו מבני אדם מחוברים. זה ייתן לי משהו שאני צריך, ואני אערוך הסכם עם מישהו. אשלח לפי התוצאה. זה מפחיד מאוד - זו התמצית של גוגל. זה מה ש-IBM עושה בשירותי תוכנה, ודי בהצלחה.

אז ייצור קבוצתי הוא עובדה, לא שיגעון חולף. זה השינוי המהותי שגרם האינטרנט, ולטווח רחוק. יחסים וחליפין קבוצתיים צוברים משקל יותר מאי-פעם כתופעה כלכלית. לעתים, יעילים אף יותר בגלל איכות המידע, מציאת האדם הנכון, עלויות העיסקה הנמוכות. זה בר-קיום וגדל מהר.

אבל - וזהו הצד האפל - זה מאוים - באותו אופן בו מאיים - ע"י השיטות התעשייתיות השולטות. כשתפתחו עיתון, ותיראו קביעת קניין אינטלקטואלית, קביעה לגבי תקשורת טלפונית, זה לא משהו קטן וטכני. זה על עתיד החופש להתקיים כיצורים חברתיים. ועל אופן היווצרות תרבות, ידע ומידע. בגלל שכאן יש מאבק עד כמה קל או קשה יהיה לכלכלת המידע התעשייתי להמשיך בדרכה, או לדגם החדש של ייצור להתפתח לצד הדגם התעשייתי, ולשנות את האופן בו אנו מביטים ומדווחים על העולם. תודה.