וודי נוריס ממציא דברים מופלאים

נעשיתי לממציא בטעות. עזבתי את חיל האוויר ב-1956. לא, זה לא נכון: התגייסתי ב-1956 והשתחררתי ב-1959, עבדתי באוניברסיטת וושינגטון, ועלה בי רעיון - אחרי שקראתי מאמר בעיתון - לסוג חדש של זרוע פטפון. זה היה לפני הקלטות, התקליטורים, ה-DVD -- כל הדברים המעולים שיש לנו היום. וזו היתה זרוע, שבמקום לנוע על ציר לרוחב התקליט, נעה בקו ישר: זרוע-עקיבה רדיאלית קווית. זו היתה ההמצאה הכי קשה שלי, אך בזכותה התחלתי, ובהמשך היה לי הרבה מזל.

ובלי להרצות לכם יותר מדי, אני רוצה לדבר איתכם על המצאה שהבאתי איתי היום: ההמצאה ה-44 שלי. לא, גם זה לא נכון. בחיי, אני מטושטש לגמרי. הפטנט ה-44 וההמצאה ה-15 בערך. אני קורא לזה "צליל על-קולי". עוד מעט אשמיע לכם אותה, אך לפני כן אני רוצה לעשות הקבלה לזה. בד"כ כשאני מציג צליל על-קולי זה, אנשים אומרים, זה באמת נהדר, אבל למה זה טוב? ואני אומר, למה טובה הנורה החשמלית? צליל ואור; אעשה את ההקבלה: כשאדיסון המציא את הנורה החשמלית, היא נראתה בערך כך. היא לא השתנתה בהרבה. האור נובע ממנה לכל הכיוונים. לפני המצאת הנורה החשמלית, אנשים חשבו איך להציב מחזיר-אור מאחוריה, כדי למקד אותה מעט; להציב לפניה עדשות, כדי למקד אותה מעט יותר. בסופו של דבר גילינו איך ליצור דברים כמו הלייזר שממוקד לגמרי.

חישבו איך היה נראה העולם היום אם היתה לנו הנורה החשמלית, אך אי-אפשר היה למקד את האור; וכשמדליקים אותה, האור הולך לכל מקום שבא לו. כאלה הם הרמקולים, במידה רבה. אתה מפעיל את הרמקול, ואחרי כמעט 80 שנה שקיימים האביזרים האלה, הצליל פשוט הולך לאן שבא לו. אפילו כשעומדים לפני מגאפון, הוא הולך במידה רבה לכל הכיוונים. יש קצת הפרשי עוצמה, אך לא הרבה. אילו הנורה היתה כמו רמקול, ואי-אפשר היה למקד את השוליים, לחדדם או להגדירם, לא היה לנו הדבר הזה, או סרטים בכלל, או מחשבים, או טלוויזיות, או תקליטורים, או DVD - כל הרשימה שמראה את החשיבות שיש ליכולת למקד אור.

וכעת, אחרי כמעט 80 שנה שיש לנו צליל, חשבתי שהגיע הזמן שנמצא דרך למקם את הצליל היכן שרוצים. יש לי שתי יחידות. הבחור שם נבנה לצורך הדגמה שעשיתי אתמול בבוקר עבור יצרנית רכב גדולה מדטרויט שרוצה להכניס אותם במכונית -- גירסה קטנה, מעל לראש -- כך שאפשר ממש לקבל צליל דו-אוזני במכונית. מה אם יכולתי לכוון צליל כמו שאני מכוון אור?

יש לי המפל הזה, שהקלטתי בחצר האחורית שלי. ואתם לא תשמעו כלום אלא אם זה יכוון אליכם. אולי אם אפגע בקיר הצדדי זה יחזור אליכם. [מחיאות כפיים] הצליל נוצר ממש ליד אוזניכם. נכון שזה מעולה? [מחיאות כפיים] זמני מוגבל, לכן אעצור את זה לשניה, ואומר לכם איך זה פועל ולמה זה טוב.

מובן שכמו אור, זה גדול שאפשר למקם צליל כדי להדגיש מתלה בגדים, דגני-בוקר או משחת שיניים, או לוח מדבר בכניסה של אולם קולנוע. לסוני היה רעיון - סוני היא הגדולה בלקוחותינו כרגע. הם ניסו זאת עוד בשנות ה-60, וברוב פיקחותם עצרו את זה, אך הם רוצים להשתמש בזה - ברצינות. כממציא עליך להיות תערובת של דברים. עליך להיות די חכם, וזה שלא סיימתי קולג' לא אומר שאני טיפש, כי אינך יכול להיות טיפש ולהגיע למשהו בעולם של היום. יש יותר מדי אנשים חכמים חוץ ממך. לכן, אני, במקרה, קיבלתי את ההשכלה שלי בדרך שונה מעט. אין לי כלום נגד השכלה. לדעתי זה דבר נפלא; לדעתי, לפעמים אנשים, כשהם נעשים משכילים, הם מאבדים את זה: הם כבר כה חכמים, שאינם מוכנים לבדוק את מה שהם יודעים כעת טוב יותר. וכיום אנו חיים בתקופה נהדרת, כי כמעט כל דבר נחקר מחדש. יש לי סיסמה שאני משתמש בה הרבה, והיא: שום דבר בעצם - ואני מתכוון לכך בכנות - עוד לא הומצא. אנחנו רק בהתחלה. אנו רק מתחילים לגלות את חוקי הטבע, המדע והפיזיקה. וזה, אני מקווה, הוא חלק קטן מכך.

סוני בחרו שוב בחזון הזה - כדי לחזור לעיקר - שכאשר עומדים בתור לקופה בסופרמרקט, תראו ערוץ טלוויזיה חדש. הם יודעים שכאשר אתם צופים בבית בטלוויזיה, בגלל שהאפשרויות כה רבות, באפשרותכם להחליף ערוץ ולהחמיץ את הפרסומות שלהם. 151 מליון איש ביום עומדים בתור לקופות בסופרמרקטים. והם ניסו זאת לפני כמה שנים וזה נכשל, כי לקופאי נמאס מלשמוע את אותו המסר כל 20 דקות, אז הוא מושיט יד ומכבה את הצליל. ואתם יודעים שאם אין צליל, אין מכירה. לדוגמה, כשאתם במטוס ומקרינים לכם סרט, אתם זוכים לצפות בו בחינם; ואם אתם רוצים גם לשמוע, עליכם לשלם. אז ABC וסוני חשבו על הדבר החדש הזה שכאשר אתם נעמדים בתור בסופרמרקט -- זה יתחיל ב"סייפווייז"; זה באמת ב"סייפווייז": הם מנסים זאת כרגע ב-3 אזורים בארץ -- אתם תצפו בטלוויזיה.

והתקווה היא שהם יהיו רגישים, ולא יעליבו אתכם עם סתם עוד מכירת-חיסול, אך מה שגדול בזה, לפי המבדקים שנעשו, שאם אינכם רוצים לשמוע זאת, אתם צועדים צעד אחד הצידה, ואינכם שומעים זאת. כך שאנו יוצרים דממה בדיוק כמו שאנו יוצרים צליל. כספומטים שמדברים אליך, ואיש זולתכם לא שומע. לשבת במיטה ב-2 לפנות בוקר ולצפות בטלוויזיה; בני הזוג, או מישהו, לצידכם, ישנים; לא שומעים כלום ולא מתעוררים. אנו עובדים גם על אמצעי ביטול רעש, כמו נחירות ורעש מכוניות.

היה לי באמת מזל עם הטכנולוגיה הזו: בדיוק כשהיא היתה מוכנה, העולם היה מוכן לקראתה. הם ממש נאבקו כדי להגיע אלינו. אנו מוכרים זאת מאז ספטמבר-אוקטובר האחרונים, וזה מאד מתגמל. אם מעניין אתכם כמה זה עולה - אינני מוכר זאת היום - אך היחידה הזו, עם האלקטרוניקה והכל, אם אתם קונים אחת, זה בערך 1000 דולר. אנו צופים שהיום בעוד שנה, יעלה כמה מאות דולרים לקנות את זה. זה לא יקר יותר ממכשירי אלקטרוניקה רגילים.

כשהשמעתי לכם את זה, לא שמעתם את הבסים הרועמים. הטווח של יחידה זו הוא מ-200 הרץ ועד מעבר לסף השמע. היא ממש מפיקה אולטרסאונד - אולטרסאונד נמוך - של כ-100,000 רעידות בשניה. והצליל שאתם שומעים, שלא כמו רמקול רגיל, שבו כל הצליל מופק על פני השטח, נוצר לפניו, באוויר. האוויר איננו קווי, כמו שתמיד לימדו אותנו. מגבירים את הקול רק מעט -- אני מדבר על קצת מעל 80 דציבל - ולפתע האוויר מתחיל לעוות את האות המתפשט. וזו הסיבה: מהירות הקול אינה קבועה. היא די איטית. היא משתנה בהתאם לטמפרטורה וללחץ הברומטרי.

דמיינו בבקשה, בלי להיות טכניים מדי, שאני יוצר גל סינוס קטן כאן באוויר. אם אני מגביר מדי את המשרעת, אני מקבל אפקט על הלחץ, כלומר שבזמן יצירת גל הסינוס הזה, משתנה המהירות בה הוא מתפשט. כל האודיו שאנו מכירים הוא נסיון להשיג יותר ויותר שלמות קווית. הקוויות משמעה איכות צליל גבוהה יותר. הצליל העל-קולי הוא בדיוק ההיפך: הוא מבוסס ב-100 אחוז על אי-קוויות. מתרחש אפקט באוויר, אפקט מעוות של הצליל - האולטרסאונד, במקרה זה - המופק, אך הוא כה בר-חיזוי שניתן להפיק אודיו מדויק ביותר מתוך מופע זה.

אז השאלה היא, היכן נוצר הצליל? במקום שייווצר על פני השטח של הקונוס, הוא נוצר בפירוש במיליארדי נקודות עצמאיות קטנות לאורך עמוד האוויר הצר הזה, כך שכאשר אני מכוון זאת אליכם, מה שאתם שומעים נוצר ממש ליד אוזניכם. אמרתי שאנו יכולים לקצר את העמוד, להרחיב אותו כך שיכסה את כל הספה. ביכולתי למקם זאת כך שאוזן אחת תשמע רמקול אחד, והאוזן השניה תשמע את השני. זה צליל דו-אזני אמיתי. כשאתם מקשיבים לסטריאו במערכת הביתית, שתי אוזניכם שומעות את שני הרמקולים. כבו מדי פעם את הרמקול השמאלי, ותשימו לב שאתם שומעים זאת גם באוזן ימין. כך שהבמה מוגבלת יותר - במת-הצליל שאמורה להתפרש לפניכם. והיות והצליל נוצר באוויר שלאורך העמוד הזה, הוא אינו פועל לפי חוק הריבוע המהופך, שאומר שהוא נחלש בכשני-שליש עם כל הכפלת מרחק: 6 דציבל בכל פעם שעולים מ-1 מטר, למשל, ל-2 מטרים. זה אומר שאתם הולכים לקונצרט רוק או לסימפוניה, והבחור בשורה הראשונה מקבל אותה עוצמה כמו זה שבשורה האחורית, ככה פתאום. זה לא נהדר?

אז כמו שאמרתי, הצלחנו מאד והיה לנו הרבה מזל, שחברות תפשו את החזון שבכך, ממכוניות- יצרניות רכב שרוצות לשים מעכרכת סטריאו מול הילדים מקדימה, ומערכת נפרדת מאחור -- אוי, לא. הילדים לא נוהגים היום. [צחוק] בדקתי אם אתם מקשיבים. למעשה, עוד לא אכלתי ארוחת בוקר. מערכת סטריאו מול אמא ואבא, ואולי נגן DVD קטן מאחור בשביל הילדים, וההורים לא מעוניינים להתעסק עם זה, או עם מוסיקת הראפ שלהם, או מה שלא יהיה. אז שוב, הרעיון של היכולת למקם צליל היכן שרוצים מתחיל ממש לתפוס. זה גם פועל עם העברה ותקשורת של נתונים. זה גם פועל פי 5 טוב יותר מתחת למים.

יש לנו הצבא - הם הציבו כמה מאלה בעירק, היכן שאפשר לזייף תזוזות של גייסות במרחק רבע מייל מצלע הגבעה. [צחוק] או ללחוש פסוק תנכי באוזנו של טרוריסט משוער. [צחוק] אני רציני. ויש להם מכשירי התת-אדום האלה שיכולים לצפות בפרצופים שלהם, ולראות שינוי של חלקיק מעלת קלווין ממאה מטר, כשהם משמיעים את זה. אז זו אולי דרך נוספת לגלות מי ידידותי ומי לא. אנו יוצרים גירסה עם זה שמפיקה 155 דציבל. ב-120 זה כואב. וזה מאפשר לכם להתרחק כמעט מייל ולתקשר עם אנשים, ויכול להיות חוף ציבורי ממש בסמוך, והם אפילו לא יודעים שזה מופעל. אנו מוכרים זאת כיום לצבא בכ-70,000 דולר, והם קונים אותם במהירות בה אנו מסוגלים לייצרם. אנו מציבים זאת על צריח עם מצלמה, שכאשר יורים עליך, אתה כאן וזה שם.

יש לי עוד צרור המצאות. המצאתי אנטנת פלזמה לממסרת הילוכים. הבטתי בתקרת משרדי יום אחד -- עבדתי על פרוייקט רדאר חודר-קרקע -- ומנכ"ל הפיזיקה שלי נכנס ואמר, "יש לנו בעיה אמיתית. אנו משתמשים באורכי-גל קצרים מאד. יש לנו בעיה, שהאנטנה מצלצלת. כשמריצים אורכי-גל קצרים מאד, האנטנה מהדהדת כמו קולן, ויש יותר אנרגיה שיוצאת מהאנטנה מאשר הפיזור החוזר מהקרקע שאנו מנסים לנתח, וזה דורש עיבוד רב מדי." אמרתי, "למה שלא ניצור אנטנה שקיימת רק כשזקוקים לה? מפעילים אותה, מכבים אותה. שהיא נורת ניאון משודרגת." זה עתה מכרתי זאת תמורת מליון וחצי דולר במזומן. לקחתי אותה בחזרה לפנטגון לאחר שהסיווג שלה בוטל, כשיצא הפטנט, וסיפרתי עליה לאנשים שם, והם צחקו, אז חזרתי אליהם עם דוגמה והם קנו. [צחוק]

מישהו מכם חבש פעם אוזניות-פקק קטנות? זו המצאה שלי. מכרתי אותה תמורת 7 מליון דולר. טעות גדולה: רק לפני שנתיים זה נמכר ב-80 מליון דולר. אני ממש שירטטתי זאת על מחשב-גרוטאה של מק בעליית הגג בביתי, ואחד העיצובים הרבים שיש להם כעת הוא עדיין אותו עיצוב ששירטטתי אז.

אז היה לי באמת הרבה מזל כממציא. אני הבחור הכי מאושר שייצא לכם להכיר. ואבא שלי נפטר לפני שתפש שמישהו במשפחה יצליח אולי להגשים את התקווה להגיע למשהו. הייתם קהל נפלא. אני יודע שקפצתי מעניין לעניין. בד"כ אני מוצא על מה לדבר כשאני מופיע לפני קהל.

הבה ואתן לכם ברגע האחרון עוד הדגמה מהירה של החבר הזה, למען מי שטרם שמעו אותו. אני אף פעם לא יודע אם זה מופעל. מי שלא שמע, שירים את ידו. שומעים שם? איפה הצלם? כן, הרי לכם. עשיתי פתיחת פחית קולה ממש בתוך הראש שלכם, שזה באמת מעולה. שוב תודה רבה. אני מעריך זאת מאד.