ווינגהם רואן: שוק-עבודה מסוג חדש

הנושא הוא פינה סמויה בשוק העבודה. זהו עולמם של אנשים שצריכים לעבוד בגמישות יתירה, או לא לעבוד בכלל. חישבו למשל, על מישהו הסובל ממחלה שפוקדת אותו תכופות אך באופן בלתי-צפוי, או מישהו שמטפל במבוגר שתלוי בו, או הורה לילד בעל צרכים מיוחדים. הזמינות שלהם לעבודה עשויה להיות כזו: "כמה שעות היום. אולי אוכל לעבוד מחר, אבל עדיין אינני יודע אם כן, או מתי". וזה קשה במיוחד לאנשים הללו למצוא את העבודה, שברוב המקרים הם זקוקים לה נואשות. וזאת טרגדיה, כי ישנם מעסיקים שיכולים להיעזר במאגרי אנשים מקומיים מאוד גמישים שאפשר להזמין אותם רק לפי הצורך בערך בזמן שאותו אדם רוצה לעבוד.

תארו לעצמכם שאתם מנהלים בית קפה עכשיו אמצע הבוקר, המקום מתחיל להתמלא. ויהיה לכם עומס בשעות ארוחת הצהריים לו יכולתם להשיג שני עובדים נוספים ל-90 דקות שיתחילו בעוד כשעה, הייתם עושים זאת, אבל עליהם להיות אמינים, מתודרכים לגבי התנהלות בית הקפה שלכם. עליהם להיות זמינים לעבודה בתעריפים מאוד תחרותיים. עליהם להיות פנויים להזמנה בערך בדקה הקרובה. במציאות, אף חברת כוח אדם לא רוצה להתעסק עם דבר כזה, אז תיאלצו איכשהו להסתדר עם חוסר בידיים עובדות. וזה כך לא רק בתחום ההסעדה, אלא גם בענף המלונאות, הקמעונאות, ואצל כל מי שמספק שירותים לציבור או לעסקים. יש כל מיני ארגונים שיכולים להסתייע במאגרים כאלה של אנשים מאוד גמישים, אולי אחרי שהם עברו הכשרה.

במישור הזה של שוק העבודה מה שנחוץ הוא שוק לשעות פנויות. יש דבר כזה, וככה זה עובד: בדוגמה הזו, חברת הפצה מסוימת אמרה, "יש לנו הזמנה דחופה שעלינו להוציא מהמחסן מחר בבוקר. תראו לנו את כל מי שזמין." נמצאו 31 עובדים. כל מי שעל המסך באמת יהיה פנוי בשעות הספציפיות האלו מחר. ניתן לקבוע עם כולם למועד זה. כולם הגדירו את התנאים שבהם יסכימו לקבל הזמנות. וההזמנה הזו תואמת את הפרמטרים של כל אחד מהם. וכולם יהיו מחויבים משפטית בביצוע ההזמנה הזאת. כמובן שכולם הוכשרו לעבוד במחסן סחורות. אפשר לבחור מביניהם כמה שרוצים. הם מגיעים ממספר חברות השמה. כבר חושבה העלות עבור כל אדם להזמנה המסוימת הזו וזה מנטר גם את רמת האמינות שלהם האנשים בשורה העליונה כבר הוכחו כאמינים. סביר שיהיו יקרים יותר. דוגמה נוספת של המאגר המקומי כזה של אנשים גמישים מאוד: הנה חברה למחקר שווקים, שהכשירה כ-25 אנשים מקומיים לבצע ראיונות-רחוב. ויש להם קמפיין חדש. הם רוצים להשיק אותו בשבוע הבא. והם בודקים כמה מהאנשים שהכשירו זמינים בכל שעה בשבוע הבא. והם יחליטו בהתאם מתי לערוך את ראיונות הרחוב שלהם.

אבל האם יש עוד מה לעשות למען פינה זו של שוק העבודה? כי כרגע ישנם אנשים רבים כל כך שזקוקים לכל הזדמנות כלכלית שיוכלו לקבל. הבה נתייחס לכך בצורה אישית. תארו לעצמכם אישה צעירה-- בתחתית הפירמידה הכלכלית, סיכוי קטן מאוד להשיג עבודה -- באיזו פעילות כלכלית תוכל להשתלב, באופן תיאורטי? ובכן, ייתכן שהיא מוכנה לעבוד בשעות בלתי שיגרתיות במרכז תמיכה טלפונית, באולם קבלה, בחדר דואר. ייתכן שהיא מעוניינת במתן שירותים לקהילה שלה: שמרטפות, משלוחים מקומיים, טיפול בבעלי חיים. ייתכן שיש לה פריטי רכוש שהיא יכולה להציע להחלפה בשעות שהם לא נחוצים לה. למשל, אולי יש לה ספה נפתחת בחדר הקדמי, שהיא רוצה להשכיר. אולי יש לה אופניים או משחק וידאו שהיא משתמשת בהם רק מידי פעם. ואתם בטח חושבים -- כי כולכם בעלי מודעות לאינטרנט -- כן, ואנחנו בעידן הצרכנות השיתופית, שהיא יכולה לעשות את כל הדברים הללו ברשת: להתחבר לאתר Airbnb ולהציע את הספה הנפתחת שלה, לפנות ל-TaskRabbit.com ולהגיד, "אני רוצה לעשות משלוחים מקומיים" וכו'.

אלה אתרים טובים, אבל לדעתי אנו יכולים להרחיק מעבר לכך. והמפתח לכך היא פילוסופיה שאנו מכנים "שווקים מודרניים לכל". השווקים השתנו לבלי-הכר ב-20 השנים האחרונות אבל רק עבור הארגונים שבראש המערכת הכלכלית. מי שסוחר בוול-סטריט, מקבל זאת כמובן מאליו שהוא מוכר את נכסיו הפיננסיים במערכת של שווקים שמזהה עבורו את ההזדמנויות הרווחיות ביותר בזמן אמת, ומבצעת תוך שבריר שנייה, במסגרת הגבולות שהוצבו. היא מנתחת היצע, ביקוש ותמחור ואומרת לו מאין יגיע גל ההזדמנויות הבא. היא מנהלת סיכוני אשראי בדרכים מתוחכמות להפליא. והכל בתקורה נמוכה במיוחד. אבל מה השגנו בתחתית הכלכלה במונחים של שווקים, ב-20 השנים האחרונות? בסך הכל, מודעות מסווגות עם כלי חיפוש.

מאין נובעת השונות הזו בין שווקים מתוחכמים להפליא בראש המערכת הכלכלית, ששואבים בהדרגה יותר ויותר פעילות ומשאבים מהכלכלה המרכזית אל רמת המסחר המיוחסת הזו, לבין מה שנותר לנו, כל השאר? שוק מודרני הוא יותר מאשר אתר אינטרנט; זו רשת של שווקים במערכות יחסי-גומלין, מנגנוני "משרד אחורי", משטרי ויסות, שיטות להסדרי פשרה, נזילות בנכסים וכו'. וכשסוחרת בוול-סטריט באה לעבודה בבוקר, היא לא מכינה רשימה של כל הנגזרות הפיננסיות שהיא רוצה למכור היום מעלה את הרשימה שלה למספר אתרי אינטרנט, מחכה שקונים פוטנציאליים ייצרו איתה קשר ומתחילה לנהל משא-ומתן על התנאים שבהם היא תסכים לסחור.

בראשית ימיה של טכנולוגיית השוק המודרנית הזו, המוסדות הפיננסיים מצאו דרך למנף את כוח הקניה שלהם, את תהליכי המשרד האחורי, את היחסים שלהם, את הקשרים המקצועיים שלהם כדי לעצב את השווקים החדשים הללו כך שייצרו את כל הפעילות החדשה הזו. הם ביקשו מהממשלים משטרי ויסות תומכים, ובמקרים רבים הם קיבלו את זה.

אבל לכל רוחב הכלכלה ישנן מערכות שיכולות באותה מידה למנף דור חדש של שווקים לתועלת כולנו. והמערכות הללו-- אני מדבר על דברים כמו מנגנוני וידוא זהות, רשויות הרישוי שיודעות מה מותר לכל אחד מאיתנו לעשות מבחינה משפטית בכל רגע נתון, התהליכים שדרכם אנו פותרים מחלוקות דרך ערוצים רשמיים. המנגנונים האלו, המערכות הללו אינם מתנת "קרייג-ליסט", "גאם-טרי" או "יאהו" (אתרי מודעות נפוצים), אלא הם נשלטים על ידי המדינה. וקובעי המדיניות שאחראיים עליהם לטענתי, פשוט לא חושבים כיצד לנצל מערכות אלו כדי לתמוך בעידן חדש לגמרי של שווקים.

ככל האחרים, גם קובעי המדיניות רואים זאת כמובן מאליו, ששווקים מודרניים הם התחום הפרטי של ארגונים חזקים מספיק כדי ליצור אותם למען עצמם. מה אם נפסיק לראות זאת כמובן מאליו. מה אם מחר, ראש ממשלת בריטניה או נשיא ארה"ב, או המנהיג של כל מדינה מתקדמת אחרת יקומו ויאמרו, "לעולם לא אצליח ליצור את כל המשרות הדרושות לי באקלים הנוכחי. לכן עלי להתמקד בכל הזדמנות כלכלית שאוכל להשיג למען האזרחים שלי. ולשם כך הם זקוקים לנגישות לשווקים המתקדמים ביותר. איך אוכל לגרום לזה לקרות?"

ואני חושב שאני רואה כמה מבטי זלזול. פוליטיקאים במיזם טכנולוגי גדול, מסובך ומתוחכם? זה יהיה אסון ידוע מראש. לא בהכרח וישנו תקדים לשירות מבוסס-טכנולוגיה שיזמו אותו פוליטיקאים בכמה מדינות ושהיה מוצלח בצורה יוצאת-דופן: הלוטו הלאומי.

ניקח לדוגמה את בריטניה. הממשלה שלנו לא תכננה את הלוטו הלאומי, היא לא מימנה את הלוטו הלאומי, היא לא מפעילה את הלוטו הלאומי. היא רק העבירה את חוק הלוטו הלאומי וזה מה שקרה לאחר מכן. החוק הזה מגדיר איך ייראה הלוטו הלאומי הוא מגדיר הטבות מסוימות שהמדינה רשאית להעניק באופן ייחודי למפעילים. והוא מטיל כמה חובות על המפעילים האלה. במונחי הרחבת פעילות ההימורים אל ההמונים, זאת היתה הצלחה שאין כמותה.

אבל הבה נניח שהמטרה שלנו היא להביא פעילות כלכלית חדשה אל תחתית הפירמידה. האם ביכולתנו להשתמש באותו מודל? אני מאמין שכן. תארו לעצמכם שקובעי המדיניות תכננו מערכת מסוימת. נקרא לה "שוק מקוון לאומי", בקיצור שמ"ל. חישבו על זה כעל שירות ציבורי בפיקוח. ולכן הוא שווה-ערך למערכת אספקת המים או לרשת הכבישים. וזו סדרת שווקים לסחר בדרג נמוך שניתן לממש אותה ע"י אדם יחיד או חברה קטנה, ולממשלה יש הטבות מסוימות שבכוחה להעניק לשווקים הללו. מדובר בהוצאה ציבורית שעוברת דרך השווקים הללו כדי לרכוש שירותים ציבוריים ברמה המקומית. מדובר ביצירת ממשק מהשווקים הללו היישר לערוצים הרשמיים הגבוהים ביותר בארץ. מדובר בקידוש תפקידה של הממשלה כיחצ"נית עבור השווקים הללו. מדובר בהסרת הפיקוח על מגזרים מסוימים, כדי שגם אנשים מקומיים יוכלו להשתלב בהם.

נסיעות במוניות יכולות להוות דוגמה אחת. ויש מחויבויות מסוימות שצריכות להתלוות להטבות הללו שיש להטיל על המפעילים, והמרכזית ביניהן היא, כמובן, שהמפעילים ישאו בכל ההוצאות, כולל כל הממשק עם המגזר הציבורי. אז נניח שהמפעילים יחזירו את ההשקעה שלהם בעזרת היטל תוספת תשלום על כל עסקה, נניח שיש תקופת ויתור אולי של 15 שנים שבהן המפעילים יכולים להשתמש בחופשיות בכל ההטבות האלה. ונניח שנאמר לתאגידים שהגישו הצעה במכרז, שמי שיציע את העמלה הנמוכה ביותר עבור כל עסקה במגמה לממן את הכל, הוא שיקבל את העסקה.

ואז הממשלה יוצאת מהתמונה. כעת זה בידי התאגיד, או שהוא ישחרר המון הזדמנויות כלכליות, וירוויח אחוזים על הכל או שהכל ייחרב, מה שבעייתי מבחינת בעלי המניות. וזה לא בהכרח מטריד את משלמי המיסים. ולא יהיו מגבלות על שווקים חלופיים. כך שזאת תהיה רק עוד אפשרות אחת מתוך מיליוני פורומים באינטרנט. אבל זה יכול להיות מאוד שונה, כי קבלת גישה למערכות הללו, שנתמכות ע"י המדינה, יכולה לתמרץ את אותו תאגיד להשקיע ברצינות בשירות הזה. כי הוא יצטרך להניע הרבה מאוד מהעסקאות הללו כדי להתחיל להחזיר את השקעתו.

ולכן אנחנו מדברים על מגזרים כמו עיצוב שיער בבית, השכרת צעצועים, עבודה בחווה, אפילו השכרת בגדים, משלוח ארוחות עד פתח הבית, שירותים לתיירים, משק בית. זה יהיה עולם של מסחר קטן מאד, אבל מאד מעודכן כי שווקים לאומיים מקוונים יעבירו נתונים.

הרי לכם אדם מקומי שאולי יחליט להיכנס לשוק השמרטפות. עליו להיות מודע לכך שאולי יצטרך לממן בדיקות והכשרות אם ברצונו להיכנס לשוק הזה. יהיה עליו לערוך ראיונות עם הורים מקומיים שמעוניינים במאגר של שמרטפים. האם זה שווה את המאמץ? האם כדאי לו לחפש במגזרים אחרים? האם עליו לעבור לאזור אחר של המדינה שבו קיים מחסור בשמרטפים? נתונים כאלה עשויים להפוך לשגרה. והמידע הזה יכול לשמש משקיעים. אז אם יש מחסור בשמרטפים בחלקים מסוימים של המדינה והבעיה היא שאיש לא יכול להרשות לעצמו את הבדיקות וההכשרות, משקיע יכול לממן את זה והמערכת תפריש למפרע חלק מהכנסות האנשים למשך השנתיים הבאות בערך.

זהו עולם קפיטליסטי בזעיר אנפין. זהו מסחר קטן המנוהל בידי אנשים קטנים, אך מאוד מעודכן, בטוח, נוח, בעל תקורה נמוכה, ומיידי. המחקר הראשוני מראה שזה יכול לאפשר פעילות כלכלית בשווי יומי של כ-100 מיליון ליש"ט במדינה בגודלה של אנגליה.

נשמע לכם בלתי סביר? זה מה שרבים אמרו על מסחר-בזק בסחר הפיננסי לפני 20 שנה. אל תמעיטו מכוח השינוי של שווקים מודרניים באמת.

תודה

(מחיאות כפיים)