וויל רייט יוצר צעצועים שיוצרים עולמות

תמיד רציתי להיות קיבורג אחת מההופעות האהובות עלי, בתור ילד, הייתה "איש מליון הדולר" וזה קצת יותר קרוב, בערך, לאיש 240 הדולר, אבל -

(צחוק)

בכל אופן. בדרך כלל הייתי מרגיש מאוד מודע לעצמי וקצת חנוני, ללבוש את זה, כמובן, אבל, לפני מספר ימים ראיתי סטטיסטיקאי ברמה עולמית בולע חרבות כאן על הבמה, אז אני משער לעצמי שזה מקובל בקבוצה הנוכחית. אבל זה לא הנושא שאני מעוניין לדבר עליו היום. אני רוצה לדבר על צעצועים, ועל הכוח הטבוע בהם.

כשהייתי ילד, הלכתי לבית הספר "מונטסורי" עד כיתה ו' באטלנטה שבג'ורג'יה ובזמנו, לא חשבתי על זה יותר מדי, אבל לאחר מכן, די הבנתי שזו הייתה נקודת השיא בהשכלה שלי. מהנקודה ההיא, הכל היה במגמת ירידה ורק מאוחר יותר, כשהתחלתי לייצר משחקים, שאני באמת - אני האמת מעדיף לקרוא להם צעצועים. אנשים קוראים לי מעצב משחקים, אבל אני באמת חושב עליהם יותר כצעצועים. אבל אני התחלתי להתעניין מאוד במאריה מונטסורי ושיטותיה, והגישה שהייתה לה לדברים, והדרך שהיא חשבה שזה נורא חשוב לילדים לגלות דברים בעצמם, מאשר שהם ילמדו את הדברים הללו, פשוט באופן גלוי. והיא תיכננה צעצועים כאלו, שכשהילדים שיחקו עם הצעצועים הללו הם היו מגיעים להבנה עמוקה בנוגע לעקרונות של החיים והטבע דרך משחק. ובזכות העובדה שהם גילו את הדברים הללו בעצמם, זה נחרט אצלם הרבה יותר, ובנוסף הם היו חווים את הכשלונות שלהם בעצמם; היה פן של למידה בעזרת כשלון שם. זה היה מאוד חשוב. אם כך אני מחשיב את המשחקים שאני יוצר, יותר כצעצועים מונטסורים מודרנים. ואני באמת רוצה שהם יוצגו באופן שבו ילדים יוכלו לחקור ולגלות את העקרונות מאחורי הצעצועים בעצמם.

לכן, לפני מספר שנים, התחלתי להתעניין מאוד בתוכנית SETI (חקר חיים בעולמות אחרים). וככה זו בערך שיטת העבודה שלי, אני מתעניין במגוון נושאים, אני צולל לתוכם, אני חוקר אותם ואז אני מנסה להבין איך לייצר צעצוע סביב זה, על מנת שאנשים אחרים יוכלו לחוות את אותה תחושת תגלית כמו שהייתה לי כשאני למדתי את הנושא. וזה די הוביל אותי לאסטרו-ביולוגיה, שזה חקר על אפשרות הקיום של חיים מיקום. ומשוואת דרייק, אתם יודעים, שבוחנת את ההסתברות לצמיחת חיים על כוכבי לכת, משך הזמן שלהם, כמות כוכבי לכת כאלו ביקום, דברים כאלו. ואז התחלתי לשים לב כמה מעניינת המשוואה של דרייק, בגלל שהיא מתפרסת על מגוון של נושאים - אתם יודעים, פיסיקה, כימיה, סוציולוגיה, אקונומיה, אסטרונומיה. ועוד דבר שנורא הרשים אותי לפני המון זמן, היה "כוחות של העשרה", אתם יודעים, הסרט של צ'ארלס וריי איימס. ואז התחלתי לחבר את שני הנושאים והתחלתי לתהות, האם אני אוכל לבנות צעצוע שדרכו ילדים יוכלו לטייל דרך כל העקרונות האלו של החיים, אתם יודעים, כמו שהם קיימים וכמו שהם עשויים להתפתח בעתיד. דברים שדרכם תוכלו, באופן מסויים, לטייל דרך נושאים כמו עקרון קופרניקוס, פארדוקס פרמי, העקרון האנטרופי, מקור החיים. לכן, אני עומד להציג בפניכם היום צעצוע שאני עובד עליו, שבאמת אני חושב עליו, יותר מכל דבר, כצעצוע פילוסופי. על ידי משחק בצעצוע הזה, אתם, בערך - זה יעלה בכם שאלות פילוסופיות.

שם המשחק הוא "ספור". אני עובד עליו כבר מספר שנים. זה כבר די בשלבי סיום. הוא מתרחש במגוון אמות מידה, קודם כל, ממאוד, מאוד קטן לגדול, גדול מאוד. אני פשוט הולך לקפוץ פנימה לתחילת המשחק, ולמעשה אתם מתחילים את המשחק במאין טיפת מים, בתור יצור חד תאי קטן, מאוד קטן, וישר עליכם לחיות, לשרוד ולהתרבות. אז הנה אנחנו, די ברמה המיקרוסקופית, שוחים לנו, ואני בדיוק מבין שלתאים אין עיניים, אבל זה עוזר על מנת לעשות אותם חמודים. השחקנים, למעשה, הולכים לשחק דרך כל שלבי ההתפתחות של הגזע, ותוך כדי משחק, היצור הולך וגדל טיפה בכל שלב. וככל שאנחנו גדלים, המצלמה תתחיל להתרחק, ודברים שאתם די רואים כאן ברקע יתחילו להתקרב לחזית, ויראו לכם קצת ממה שאתם תתעסקו איתו ככל שאתם גדלים. אז ככל שאנחנו אוכלים, המצלמה מתחילה להתרחק ואנחנו מתחילים להתמודד עם אורגניזמים גדולים יותר ויותר.

עכשיו, אנחנו למעשה משחקים על גבי מספר דורות כאן, ברמת התא. אני הולך לדלג קדימה. באיזו שהיא נקודה אנחנו נהיים גדולים יותר, ואז אנחנו מגיעים לסוג של רמת מאקרו-אבולוציה. עכשיו בשלב הזה, אנחנו למעשה עוזבים את המים, ומשהו שדי חשוב במשחק הזה הוא שבכל רמה, השחקן די מעצב את היצור שלו, וזהו פן די בסיסי של זה. עכשיו, במשחק האבולוציה כאן, רמת היצור, באופן כללי אתם צריכים לאכול, לשרוד ואז להתרבות. אתם יודעים, מאוד דארוויני. משהו אחד ששמנו לב אליו עם "הסימס", שהוא משחק שייצרתי לפני כן, הוא ששחקנים אוהבים ליצור דברים. כאשר הם היו יכולים ליצור דברים בתוך המשחק, היתה להם תחושת אמפתיה וחיבור נורא חזקות אליהם, אפילו אם זה היה, אתם יודעים, לא יפה כמו שאנשים אחרים היו עושים את זה - כמו שאמנים מקצועיים היו עושים בשביל משחקים - השחקנים עדיין דבקו ביצירות בם ובאמת היה לשחקנים אכפת ממה שקורה להם.

אז בשלב הנוכחי, אנחנו עזבנו את המים למעשה, ועכשיו היצור הקטן הזה - אפשר להגביר את העוצמה של הקול קצת - ועכשיו אנחנו יכולים לנסות לאכול, אנחנו יכולים לנסות להתגנב אל הבחור הקטן הזה כאן אולי - ולנסות לאכול אותו. אוקיי, ובכן, אנחנו נלחמים. אוקיי, תפסנו אותו. עכשיו אנחנו מקבלים ארוחה. אז למעשה, בשלב הזה במשחק, מה שאנחנו עושים זה להתרוצץ סביב ולשרוד וגם להגיע לשלב ההתפחתות הבא, בגלל שאנחנו הולכים לשחק על גבי כל שלבי ההתפתחות של היצור הזה. אנחנו יכולים להזדווג, אז אני הולך לראות אם אחת מהיצורים האלו מעוניינת להזדווג איתי. כן.

האמת, לא רצינו להתעסק עם האבולוציה של בני אדם וכל זה, כי זה כאילו יותר מעניין להסתכל על האפשרויות האלטרנטיבות באבולוציה. אבולוציה לרוב מוצגת כמסלול יחיד שאנחנו עברנו, אבל למען האמת היא מציגה שלל עצום של אפשרויות. עכשיו אחרי שהזדווגנו, אנחנו לוחצים על הביצה. ופה זה השלב שבו המשחק נהיה מעניין, בגלל שאחד הדברים שהתרכזנו בו כאן היה לתת לשחקנים כלים רבי-השפעה, שבשביל כמות קטנה מאוד של מאמץ השחקן יכול ליצור משהו מאוד מגניב. וזה מערב הרבה אינטיליגנציה, די בתחום של הכלים.

אבל בכללי, זה הוא העורך, איפה שאנחנו הולכים לעצב את השלב ההתפתחותי הבא של היצור שלנו. אז יש לו עמוד שידרה קטן, זה יכול לזוז כאן, הוא יכול להתארך. אני יכול גם לנפח או לצמצם בעזרת גלגלת העכבר, אז אתם בעצם מפסלים אותו, כעיקרון כמו חימר. יש לנו חלקים כאן שאני בעצם יכול לחבר או לנתק. הרעיון הוא שהשחקן יכול כעיקרון לעצב כל מה שעולה בדעתו בעורך הזה, ואז אנחנו למעשה נחייה אותו. אז, לדוגמא, אני עלול להשים גפיים על הדמות כאן. אני אנפח אותם שיהיו די גדולים. ובמקרה הזה אני עלול להחליט שאני הולך להשים - אני אשים פיות על הגפיים. אז בעיקרון השחקנים מעודדים להיות מאוד יצירתיים במשחק הזה. הנה, אני אתן לו, נגיד, עין אחת במרכז, אולי אגדיל אותה קצת, אכוון אותה למטה. ואני גם אתן לו מספר רגליים. אז ברמה העקרונית, באופן מסויים אנחנו רוצים שזה ירגיש כמו, סוג של מגבר לדמיון של השחקן, ובכך, בעזרת מספר קטן של קליקים, השחקן יכול ליצור משהו שהוא לא חשב שאפשרי לפני כן. אתם יודעים, זה כמעט כמו לעצב משהו בתוכנת "מאיה" רק שילד בן 8 יכול להשתמש בה. אבל באמת המטרה שלנו כאן, שבתוך דקה בערך אני רציתי שמישהו יוכל לשכפל מה שלוקח לאמן ציורי , אתם יודעים, מספר שבועות ליצור. אוקיי, עכשיו אני אשים ידיים עליו. אוקיי, אז כעיקרון יצרתי כאן יצור קטן. תנו לי להשים לו נשק קטן על הזנב כאן, כדי שהוא יוכל להילחם. אוקיי, אז זה המודל הגמור. עכשיו אנחנו יכולים לעבור לשלב הצביעה.

עכשיו, בשלב הזה, התוכנה למעשה מביעה הבנה מסויימת של הטופולוגיה של היצור. היא די יודעת איפה עמוד השדרה, הגב, הגפיים נמצאים. היא די יודעת איך פסים אמורים להיות, איך הם אמורים להיות מוצללים, אז למעשה אנחנו מייצרים מפת מרקם בצורה תהליכית - וזה משהו שיקח לאמן מרקם ימים רבים, מאוד, של עבודה. ואז אנחנו יכולים לבדוק אותו, וכשסיימנו עם זה, לראות איך הוא ינוע סביב. בנקודה הזו המחשב מנפיש את הדמות בצורה תהליכית. הוא מסתכל על מה שאני יצרתי, הוא למעשה יפיח בו חיים. ואני יכול לראות איך הוא עלול לרקוד...

(צחוק)

איך הוא עלול להביע רגשות, איך הוא עשוי להילחם. אז הוא פועל בעזרת שני הפיות שלו כאן. אני אפילו יכול לגרום לו לדגמן למצלמה - לצלם תמונה קטנה שלו.

(צחוק)

אז בכל אופן, אני אביא אותו בחזרה למשחק, הוא נולד, ואני משחק בשלב ההתפתחות הבא של היצור שלי דרך אבולוציה. עכשיו שוב, רגש האמפתיה שיש לשחקנים כשהם יוצרים תוכן הוא עצום. עכשיו, כששחקנים יוצרים תוכן במשחק הזה, הוא מועלה לשרת באופן אוטומטי ואז מופץ לכל שאר השחקנים באופן שקוף. אז כעיקרון, בעוד אני באינטראקציה עם יצורים אחרים בעולם הזה, הם מגיעים באופן שקוף משחקנים אחרים. אז התהליך של לשחק במשחק הזה הוא תהליך של בניית מאגר עצום של תוכן. ולכל מה שאתם רואים במשחק, יש עורך בתוך המשחק ששחקנים יכולים ליצור, אתם יודעים, כל הדרך עד שלב התרבות. זה התינוק שלי. כשאני אוכל, אני אתחיל לגדול למעשה. זה השלב הבא בהתפתחות.

אבל אני הולך לדלג כל הדרך קדימה כאן. עכשיו מה שבדרך כלל היה קורה זה שהיצורים יעבדו עד לשלב שבו הם יהיו בעלי כושר חשיבה. אני אתחיל להתמודד עם שבטים, ערים ויישוב שלהם לאורך זמן. אני הולך לדלג כל הדרך עד לשלב החלל. בסופו של דבר הם יגיעו לחלל, ויתחילו לאכלס ולחקור את היקום. עכשיו באמת, באופן מסויים, אני רוצה שהשחקנים יבנו את העולם הזה בדמיון שלהם, ואז יחלצו אותו משם, אתם יודעים, עם הכי מעט מאמץ. וזה די מה שהכלים הללו סובבים סביב, או איך אנחנו עושים שהמשחק יהיה, אתם יודעים, בעיקרון מגבר של הדמיון של השחקן? ואיך אנחנו עושים את הכלים הללו, העורכים הללו, משהו שלמעשה, יהיה כיפי כמו המשחק עצמו? אז זהו הכוכב ששיחקנו עליו עד השלב הזה במשחק. עד עכשיו כל המשחק היה על גבי הכוכב הקטן הזה כאן.

עכשיו, בנקודה הזו אנחנו למעשה מתעסקים עם כוכב צעעצוע קטן מאוד, כמעט, שוב, כמו הרעיון שמאחורי צעצועי מונטסורי. אתם יודעים, מה יקרה אם תתנו למישהו כוכב צעצוע, אתם יודעים, ותתנו להם לשחק עם הדינמיקה שלו, אתם יודעים, מה הם יגלו? מה הם עלולים ללמוד מכך? העולם הזה למעשה חולץ מדמיונו של השחקן. אז, זהו הכוכב אשר עליו השחקן התפתח, אז דברים כמו בניינים, רכבים, ארכיטקטורה, תרבויות, עוצבו על ידי השחקן עצמו עד לנקודה הנוכחית. אז כאן יש עיר קטנה עם כמה מהחברים שלנו פשוט מסתובבים להם. ורוב המשחקים די שמים את השחקן בתפקיד לוק סקייווקר, אתם יודעים, הגיבור שמשחק בסיפור הזה. למעשה, זה יותר בכיוון של להשים את השחקן בתור ג'ורג' לוקאס, אתם יודעים? אני רוצה שהם, אחרי ששיחקו במשחק, יחלצו את העולם שהם משחקים בו מדימיונם בשלמותו.

עכשיו, ככל שאנחנו יורדים, עדיין יש לנו סדרה שלמה של יצורים אשר חיים על הכוכב, אז כל מני דינמיקות מתרחשות כאן. למעשה, אני יכול להסתכל לכאן, וזו היא סוג של רשת אוכל פשוטה שמתרחשת בין היצורים. אני יכול לפתוח את זה ולסרוק את כל מה שיש על השטח, ולקבל רושם כלשהו על המגוון של היצורים שהובאו, אתם יודעים? חלק מאלו נוצרו על ידי השחקן, אחרים על ידי שחקנים אחרים, שנשלחו לכאן אוטמטית. אבל יש חישוב נורא פשוט בנוגע למה נחוץ, כמה צמחים נחוצים לצימחוניים לחיות כאן, כמה צימחוניים צריכים לחיות בשביל הטורפים, וכ'ו, שאתם צריכים לאזן באופן פעיל. עכשיו גם, בעזרת השלב הזה, השחקן מקבל כוחות יותר ויותר כמו של אל, ואתם יכולים בעצם להתנסות עם הכוכב הזה, שוב, כצעצוע. אז אני יכול להכנס, אני יכול לעשות דברים, ופשוט להתייחס לכוכב כגוש חימר. יש לנו מערכות מזג אויר מאוד פשוטות אתם יכולים לראות, גיאולוגיה פשוטה מאוד. לדוגמא, אני יכול לפתוח את אחד הכלים שלי כאן ואז, לדוגמה, לגלף נהרות. אז כל זה בערך כמו גוש חימר ענקי, פסל. אני גם יכול לשחק עם הדינאמיקה של העולם הזה במשך זמן.

אז, אחד הדברים שאני יכול לעשות זה להתחיל לשחרר עוד גזי פחמן דו חמצני לתוך האטמוספרה, וזה מה שאני עושה כאן. למעשה יש כאן מכוון קטן למטה של האטמוספרה, לחץ וטמפרטורה. אז בעוד שאני משחרר עוד אטמוספרה, אנחנו הולכים לדחוף למעלה גזי חממה ואם תשימו לב - אנחנו נראה את גובה פני הים עולה עם הזמן. והערים שלנו הולכות להיות תחת סיכוי גם כן, בגלל שהרבה מהן ערי חוף. אתם יכולים לראות את גובה פני הים עולה כרגע ואיך שהים חודר לערים, אני אתחיל לאבד ערים כרגע. אז עקרונית, אני רוצה שהשחקנים יתנסו ויחקרו מרווח גדול של טעויות - הנה הלכה לה עיר אחת. עכשיו לאורך זמן, זה הולך לחמם את הכוכב למעשה. אז בתור התחלה נראה את גובה פני הים עולה כאן על הכוכב הקטן הזה, אך במשך הזמן - אני יכול להאיץ את הזמן קצת - אנחנו נראה את השפעות החום גם כן. אז לא רק שנהיה יותר חם, הכוכב יגיע לרמות חום כלכך גבוהות שהאוקיינוסים יתאדו כליל. אז בתור התחלה גובה פני הים יעלה, ואז האוקיינוסים יתאדו, וזה יהיה הכוכב שלי. אז למעשה, מה שאנחנו מקבלים כאן זה סוג של אולי סרט ההמשך ל"אמת מטרידה", אתם יודעים, בשתי דקות בערך, וזה מעלה נקודה מעניינת בנוגע למשחקים. עכשיו כאן, כל האוקיינוסים התאדו מהשטח, וככל שנהיה חם יותר, בנקודה מסויימת, הכוכב כולו יתחיל להינמס. הנה זה קורה.

אז אנחנו רק מדמים דינמיקות בביולוגיה - רשתות אוכל וכל זה - אבל גם גאולוגיות, אתם יודעים, ברמה מאוד פשוטה, ומה שמעניין בשבילי במשחקים, באופן מסויים, זה שאני חושב שאנחנו יכולים לקחת דינמקות לטווח ארוך ולדחוס אותם לתוך סוג של חוויות בטווח קצר. בגלל שלאנשים קשה לחשוב 50 או 100 שנים קדימה, אבל כשאתה נותן להם צעצוע, והם יכולים לחוות את דינמיקות ארוכות הטווח בתוך מספר דקות בלבד, אני חושב שזו נקודת מבט שונה לחלוטין, שבה אנחנו ממפים, משתמשים במשחק כדי למפות מחדש את האינטואיציה שלנו. זה כמעט באותו אופן כמו שטלסקופ או מיקרוסקופ מכייל מחדש את טווח הראיה; אני חושב שסימולציות מחשב יכולות לכייל את האינסטינקטים שלנו על גבי רבדי המרחב והזמן.

אז הנה מערכת השמש הקטנה שלנו, ככל שנתרחק מהכוכב המותך שלנו כאן. אנחנו למעשה, מסתבר, שיש עוד כוכבים במערכת השמש הזו. בואו נעוף לאחד אחר. אז עקרונית, יש לנו כמות אינסופית של עולמות שאפשר לחקור כאן. עכשיו, ככל שאנחנו נעים לתוך העתיד, ואנחנו מתחילים לצאת לחלל ולעשות דברים, אנחנו שואבים המון מדברים כמו מדע בדיוני. ובערך כל סרטי המדע הבדיוני האהובים עלי אני רוצה שיגולמו כאן כדינמיקות שונות. אז על הכוכב הזה יש חיים. הנה הם, חיים ילידים כאן למטה. עכשיו אחד הכלים שאני יכול להרוויח מהעב"ם שלי זה מונוליט שאני יכול להפיל למטה.

(צחוק)

עכשיו כפי שאתם רואים, החבר'ה האלו בעצם ניגשים אליו ומשתחווים לו, ולאורך זמן, ברגע שהם נוגעים בו, הם יהפכו לאינטיליגנטים. אז כעיקרון אני יכול לקחת גזע שנמצא על כוכב ולהפוך אותם ליצורים מודעים. אתם רואים, עכשיו הם כבר עברו לדינמקה של שבט. ועכשיו שאני כאן, אני יכול למעשה לצאת מהעב"ם שלי ולגשת אליהם, והם אמורים לסגוד לי בנקודה הזו כמו אל.

♪ צחוק ♪

בהתחלה הם קצת מבוהלים. אוקיי, אז אולי הם לא סוגדים לי.

♪ צחוק ♪

אני חושב שאני אאזוב לפני שהם הופכים להיות עויינים

אבל אנחנו רוצים כעיקרון מגוון של פעילויות שהשחקנים יוכלו לעסוק בהן, אתם יודעים. למעשה, אני רוצה לשחק, אתם יודעים, "כשהעולם עמד מלכת", "2001 אודיסאה בחלל", "מסע בין כוכבים", "מלחמת העולמות". עכשיו, ככל שנתרחק מהעולם הזה - אנחנו נמשיך להתרחק מהכוכב - אחד הדברים שדי תמיד תיסכלו אותי באסטרונומיה כשהייתי ילד זה שתמיד הציגו אותה בצורה כה דו-מימדית וכה סטאטית. ככל שאנחנו מתרחקים מהכוכב, כאן אנחנו כבר למעשה יצאנו למרחב בין-כוכבי, ואנחנו מקבלים תחושה של המרחב מסביב לכוכב הבית שלנו.

עכשיו מה שבאמת רציתי להציג זה, אתם יודעים, כעיקרון כמה זה תלת-מימדי ונפלא באמת. ולא רק זה, אלא גם להראות את הדינמיקות, והמון אובייקטים מעניינים שאתם עלולים למצוא, לדוגמא כמו בטלסקופ "האבל", בתדרים וקנה מידה, אתם יודעים, די מציאותיים. רוב האנשים, אתם יודעים, לא באמת יודעים להבדיל לדוגמא בין, פליטה ערפילית לבין ערפילית פלנטרית. אבל אלו הדברים שדי שמנו בגלקסיה הקטנה כאן. אז אנחנו עפים לכיוון מה שנראה כמו חור שחור. אני רוצה כעיקרון שיהיה את כל גן החיות של העצמים של "האבל" לאנשים שיוכלו להתעסק ולשחק איתם, שוב, כצעצועים. אז כאן יש חור שחור שאנחנו סביר להניח לא היינו רוצים להתקרב אליו יותר מדי. אבל גם יש לנו כוכבים ודברים כאלו. אם אנחנו נתרחק כל הדרך החוצה, אנחנו נתחיל לראות את הגלקסיה פה, די בתנועה איטית. וזה עוד משהו ,שטיפוסית, כשאנשים היו מציגים גלקסיות, זה היה תמיד בתמונות יפייפיות. אבל הן תמיד סטאטיות. ומתי שמקדמים אותן בזמן ומתחילים להנפיש אותן, זה די מדהים למען האמת, אתם יודעים, איך גלקסיה הייתה נראית, בהילוך גבוה.

זה אמור להיות בערך מליון שנים כל שניה, בגלל שיש בערך סופרנובה אחת כל עשור. ואז מתקבל הניצנוץ הנפלא הזה, עם סיבוב איטי, וזה בערך איך שזה אמור להיראות. אז למעשה, חלק מזה זה להביא את היופי הזה, של העולם הטבעי, למישהו בצורה מאוד דמיונית, כדי שהם יוכלו לכייל את האינסטינקטים שלהם על גבי כל סדרי הגודל הענפים של המרחב והזמן.

כריס תהה לגבי אילו אלים השחקנים יהפכו. כי כשאתם חושבים על זה, אתם יודעים, הולכים להיות לכם בני 15, בני 20, לא משנה, שעפים להם ביקום. והם עלולים להיות אלים מטפחים. הם, אתם יודעים, עלולים להיות נוטעי חיים על כוכבים, שמנסים לעצב את הכוכב ולהפיץ תרבויות. אתם עלולים להיות אלים נקמנים שיוצאים ליקום לכבוש, בגלל שלמעשה אתם יכולים לעשות את זה, אתם יכולים לחזור ולתקוף גזעים אינטיליגנטים. אתם עלולים להיות אלים חברתיים, שכורתים בריתות, שאפשר לעשות את זה במשחק גם כן, או פשוט סקרנים, שמעוניינים לצאת ולחקור כמה שאפשר.

אבל בעיקרון, הסיבה מדוע אני מייצר צעצועים היא כי אני חושב שאם יש דבר אחד שאני אוכל לשנות בעולם, שאני אבחר לבצע, זה איכשהו לתת לאנשים קצת כיול למחשבה לטווח הרחוק. בגלל שאני חושב שרוב הבעיות בעולם כיום הן כתוצאה מחשיבה קצרת טווח. והעובדה שכל כך קשה לנו לחשוב 50, 100 שנים, או אפילו 1000 שנים קדימה. ואני חושב שבלתת צעצועים כאלו לילדים ולתת להם לשחזר את הדינמיקות, אתם יודעים, דינמיקות לטווח ארוך בטווח זמן קצר, ולקבל מושג לגבי מה שאנחנו עושים כרגע, איך זה יהיה עוד 100 שנים, אני חושב שזה הדבר הכי יעיל שאני יכול לעשות, סביר להניח, לעזור לעולם ולכן אני חושב, אישית, שצעצועים יכולים לשנות את העולם

תודה רבה.