ויקי ארויו: הבא ניערך לאקלים החדש שלנו

זהו קו הרקיע של עיר הולדתי, ניו אורלינס. זה היה מקום נהדר לגדול בו, אבל זה אחד המקומות הפגיעים ביותר בעולם. מחצית העיר כבר מתחת לפני הים. בשנת 2005, העולם צפה מן הצד בזמן שניו אורלינס וחופי המפרץ מוטטו על ידי הוריקן קתרינה. אלף שמונה מאות שלושים ושישה אנשים מתו. 300,000 בתים בקירוב אבדו. אלה הם של אמא שלי, למעלה אך זה לא הרכב שלה, הוא נישא לשם על גבי מימי השטפונות אל הגג- וזה של אחותי, למטה. למרבה המזל, הם ובני משפחה אחרים הסתלקו בזמן, אבל הם איבדו את בתיהם, כפי שרואים, וכמעט את כל תכולתם.

אזורים אחרים של העולם סבלו מפגיעת סופות באופן הרסני עוד יותר. בשנת 2008, ציקלון נארגיס והשלכותיו הרגו 138,000 במיאנמר. שינוי אקלים משפיעים על בתינו, קהילותינו, ואורח חיינו. מוטב שניערך בכל מישור ובכל הזדמנות.

שיח זה דן בהיערכות ונכונות לשינויים שבדרך שישפיעו על בתינו ולבית המשותף שלנו, כדור הארץ.

השינויים בזמנים אלה לא ישפיעו עלינו באופן זהה. ישנן השלכות מבוזרות חשובות , והם לא תמיד כפי שמשערים. בניו אורלינס, משקי הבית של קשישים וכאלה שנשים הן בעלי הבית היו בין הפגיעים ביותר. לאלה במדינות פגיעות, מדינות של שפלת החוף, איך קובעים אומדן בדולרים לאובדן מולדתך מקום שבו אבותיך קבורים? ולאן ילכו אנשיך? כיצד יתמודדו בארץ זרה? האם יהיו מתחים בשל הגירה, או עימותים בשל תחרות על משאבים מוגבלים? זה כבר הזין סיכסוכים בצ'אד ובדרפור. מוצא חן או שלא, מוכנים או שלא, זה עתידנו.

ודאי, יש שמחפשים הזדמנויות בעולם חדש זה. זהו הרוסים מציבים דגל בקרקעית האוקיינוס לתבוע זכויות למחצבים מתחת לים הקוטב הנסוג. אך בעוד שייתכנו מנצחים אחדים לטווח קצר, הפסדינו המשותפים יגברו עליהם. אל תחפשו מעבר לשוק הביטוח בעודם נאבקים להתמודד עם הפסדים עצומים גוברים מאירועי קיצון במזג האוויר.

הצבא הפנים. הם מסווגים שינוי אקלים כמכפיל איום העלול לפגוע ביציבות ובביטחון, בעוד שממשלות סביב לעולם מחשבות את תגובתן.

אז מה נוכל לעשות? כיצד נוכל להיערך ולהסתגל? הייתי רוצה לשתף שלוש סדרות של דוגמאות, המתחיל בהתאמה לסערות אלימות ושיטפונות. בניו אורלינס, ה- I-10 TWIN SPANS, שעפו לו חלקים בקטרינה, שוקמו 7 מטר גבוה יותר כדי לאפשר גל סערה גבוה יותר. ובתים מוגבהים וחוסכי אנרגיה אלה פותחו על-ידי בראד פיט ו- MAKE IT RIGHT עבור המחוז התשיעי המוכה קשות. הכנסייה ההרוסה שאימי פוקדת לא רק שנבנתה גבוהה יותר אלא היא מיועדת להיות כנסיית ה-Energy Star הראשונה בארץ. הם מוכרים חשמל חזרה לרשת הודות ללוחות סולאריים, צביעה מחזירה אור ועוד. חשבון החשמל שלהם במרץ היה רק 48 דולר.

עכשיו אלו הן דוגמאות של ניו אורלינס המשקמת בדרך זו, אבל טוב יותר שאחרים יבחרו לפעול בעוד מועד כששינויים אלה לעיניהם. לדוגמה, בגלווסטון, הנה בית חסון ששרד את הוריקן IKE, בעוד שאחרים על מגרשים סמוכים כשלו בבירור. וסביב העולם, לוויינים, ומערכות התראה מצילים חיים באזורים המועדים לשטפונות כמו בנגלדש.

אך חשובות ככל שיהיו טכנולוגיה ותשתית, אולי המרכיב האנושי הוא קריטי עוד יותר. אנחנו צריכים תכנון טוב יותר ומערכות לפינוי. אנחנו צריכים להבין טוב יותר כיצד אנשים מחליטים בעתות משבר, ומדוע. על אף שנכון שלרבים שמתו בקטרינה לא הייתה גישה לתחבורה, אחרים שהייתה להם גישה זו סירבו לנטוש בעת בואת הסופה, לעתים קרובות מאחר שהתחבורה הזמינה והמקלטים סירבו לאפשר להם להביא את חיות המחמד שלהם. דמיינו נטישת חיות המחמד שלכם בפינוי או חילוץ. למרבה המזל בשנת 2006, הקונגרס העביר התקנה "פינוי חיות מחמד ותקנים תחבורתיים" (צחוק) — זה מאיית בראשי תיבות באנגלית PETS חיות מחמד, לשנות מצב זה.

שנית, הכנה לחום ובצורת. חקלאים ניצבים בפני אתגרים של בצורת מאסיה לאפריקה, מאוסטרליה עד לאוקלהומה, בעוד גלי חום הקשורים לשינוי האקלים הרגו עשרות אלפי אנשים במערב אירופה ב- 2003, ושוב ברוסיה בשנת 2010.

באתיופיה, 70 אחוז, זה 7-0 אחוזים מהאוכלוסייה, תלוים במשקעים למחייתם. אוקספם ו- סוויס רה, יחד עם קרן רוקפלר, מסייעים לחקלאים כמו חקלאי זה לבנות טרסות ולמצוא דרכים נוספות כדי לחסוך במים, אבל הם גם מספקים ביטוח לעת בוא הבצורת. היציבות הנוצרת נותנת לחקלאים ביטחון להשקיע. זה מעניק להם גישה לאשראי בר השגה. זה מאפשר להם לייצר יותר כך שהם יכולים להשיג לעצמם ביטוח כחלוף הזמן ללא סיוע. זה מעגל ערכי,מעגל בר שכפול ברחבי העולם המתפתח.

לאחר שגל חום קטלני ב-1995 הסב משאיות קירור מהיריד חביב הקהל TASTE OF CHICAGO לסוג של חדרי מתים מזדמנים, שיקגו הייתה למנהיגה המזוהה עם צמצום השפעת החום האי העירוני באמצעות פתיחת מרכזי קירור, עזרה לשכונות פגיעות, נטיעת עצים יצירת גגות לבנים קרירים או גגות לגידולי שדה. זהו גגו הירוק של העירייה, לצד (חלקו של) גגו של מחוז קוק , שחם ב 25 מעלות על פני השטח. וושינגטון העיר, בשנה שעברה, הובילה את האומה למעשה בגגות ירוקים חדשים מותקנים, והם מממנים זאת בחלקו תודות למס של חמש-סנט על שקיות פלסטיק. הם חולקים חצי חצי את עלות ההתקנה של גגות ירוקים אלה עם בעלי הבתים והבניינים. לא זאת בלבד שהגגות ממזערים את השפעת החום האי העירוני אלא שהם חוסכים אנרגיה ועל כן גם כסף, הפליטת שגורמות לשינוי אקלים, ומפחיתים זרימת נגר מסופות . אז כמה פתרונות לחום יכולים לספק נצחונות לכל.

שלישית, הסתגלות לימים הגואים. עליית פני הים מאיימת על מערכות אקולוגיות החוף, חקלאות, אפילו ערים עיקריות. כך נראית מטר עד שני מטרים של עליית פני הים בדלתא של נהר המקונג. זה המקום שבו מחצית האורז של וייטנאם גדלה.

התשתית תושפע. שדות תעופה סביב לעולם נמצאים על החוף. זה הגיוני, נכון? יש שם מרחב, המטוסים יכולים להמריא ולנחות מבלי לחשוש מיצירת רעש או הצורך לחמוק מבניינים גבוהים. הנה רק דוגמא אחת, נמל התעופה של סן פרנסיסקו, עם 40 סנטימטרים או יותר של מי שטפון. דמיינו את העלות העצומה של ביצורה של תשתית חיונית זו על ידי סכרים. אך ייתכן שהעתיד טומן בחובו שינויים שלא שיערתם בנפשכם. למשל, מטוסים צורכים יותר מסלול להמראה מפני שהאוויר המחומם והפחות צפוף, יספק פחות ציפה. סן פרנסיסקו גם מוציאה 40 מיליון דולרים לחשוב מחדש ולתכנן מחדש את הטיפול שלה במים ובביוב, משום שמרזבי מים כגון זה יכולים להיות מוצפים במי ים, וכתוצאה מכך חסימות במפעל, הפוגעות בחיידקים הנחוצים לטיפול בשפכים. לכן מרזבים אלה הוסבו למנוע כניסה של מי ים פנימה למערכת.

מעבר לפתרונות טכניים אלה, העבודה שלנו במרכז אקלים ג'ורג'טאון עם קהילות מעודדת אותם לבחון כלים משפטיים ומדיניותיים שכבר קיימים ולשקול את יכולתם ליצור שינוי. לדוגמה, בניצול קרקע, על אלו אזורים ברצונכם להגן, בהוספת חומה למשל, לשנות, על ידי הקמת מבנים, או לסגת ממנו, כדי לאפשר מעבר מערכות טבעיות חשובות, כגון ביצות או החופים?

דוגמאות אחרות לשקול. בבריטניה, מכשול התמזה מגן על לונדון מפני גל הסערה. רשת חוסן נפשי אקלים ערי אסיה [שינוי] משחזרת מערכות אקולוגיות חיוניות כמו מנגרובי היער. אלה הם לא רק מערכות אקולוגיות חשובות כשלעצמן, אלא הן משמשות כחיץ המסוכך על קהילות בפנים היבשת.

העיר ניו יורק פגיעה באופן שלא תיאמן לסערות, כפי שנראה בשלט מתוחכם זה ולעליית פני הים, ולגלי סערה, כפי שניתן להתרשםת משטפונות ברכבת התחתית. אבל חזרה מעל פני הקרקע, סורגי האיוורור המוגבהים האלה עבור הרכבת התחתית מראים שפתרונות יכולים להיות גם מתפקדים וגם נעימים לעין. למעשה בניו יורק, בסן פרנסיסקו, לונדון, מעצבים העלו דרכים לשלב טוב יותר את הסביבות הטבעיות והבנויות תוך מחשבה על שינויי האקלים.

אני חושבת שאלו הן דוגמאות מעוררות השראה של מה שאפשרי כאשר אנו חשים נכונים להיערך לעולם שיהיה שונה. אך כעתו, מילת אזהרה. הסתגלות היא חשובה מדי להשאירה למומחים. מדוע? ובכן, אין מומחים. אנו נכנסים לשטח לא ידוע ועם זאת המומחיות שלנו והמערכות שלנו מבוססים על העבר. "קביעתיות" הוא הסברה שאנו יכולים לצפות את העתיד בעודנו נסמכים על העבר, ולתכנן בהתאם, ועיקרון זה מנחה הרבה מההנדסה שלנו, תכנון התשתית החיונית שלנו, מערכות מים העירוניות , תקנות בנייה, אפילו זכויות למים ותקדימים משפטיים אחרים. אבל אנחנו פשוט לא נוכל לסמוך על נוהלים קיימים. אנחנו פועלים מחוץ לגבולות ריכוזי CO2 שחווה כדור הארץ במשך מאות אלפי שנים.

הנקודה החשובה יותר שאני מנסה להעביר היא זו. זה תלוי בנו להביט בבתינו ובקהילות שלנו, בפגיעויות שלנו, ובחשיפות שלנו לסיכון, ולמצוא דרכים לא רק לשרוד, אלא לשגשג, וזה תלוי בנו לתכנן ולהיערך ולקרוא למנהיגי ממשלותינו ולחייב אותם לעשות אותו דבר אפילו בעודם מתייחסים לגורמי היסוד לשינוי אקלים.

אין פתרונות קסם. אין פתרון אחד שמתאים לכל. אנחנו כולנו לומדים על ידי עשייה. אבל מילת המפתח היא עשייה. תודה. (מחיאות כפיים) (מחיאות כפיים)