טיירון הייז + פנלופה ג'גסר שאפר: התינוק הרעיל?

פנלופה ג'גסר שאפר: התכוונתי לשאול האם יש רופא בקהל. לא, אני סתם מתבדחת. זה מעניין, מכיוון שזה היה לפני 6 שנים כשהייתי הרה עם ילדי הראשון כשגיליתי שהחומר המשמר הנפוץ ביותר במוצרי תינוקות מחקה אסטרוגֵן כשהוא חודר לגוף האדם. מסתבר כי זה קל מאוד לגרום לתרכובת כימית ממוצרים שונים לחדור לגוף האדם דרך העור. החומרים המשמרים הללו נמצאו בגידולי סרטן השד.

פה החל המסע שלי ליצירת הסרט, "התינוק הרעיל". וזה לא לוקח זמן רב לעלות על סטטיסטיקות מדהימות בתחום הזה. אחת מהן היא שבי ובכם קיימים בין 30 ל-50 אלף כימיקלים שלא היו קיימים בגוף של הסבים והסבתות שלנו. רבים מהכימיקלים הללו מקושרים לעלייתה מרקיעת השחקים של שכיחות מחלות הילדות הכרוניות אשר אנו עדים לה במדינות מתועשות. אציג בפניכם כמה סטטיסטיקות. לדוגמא, בבריטניה, השכיחות של לוקמיה בקרב ילדים עלתה בכ-20 אחוזים במהלך דור אחד בלבד. נתון דומה מופיע עבור סרטני ילדים בארצות הברית. בקנדה, אחד מעשרה ילדים לוקה באסטמה. מדובר בעליה פי ארבע.

שוב, הסיפור דומה בכל רחבי העולם. בארצות הברית, כנראה מדובר בנתון המדהים ביותר, יש עליה של 600 אחוזים באוטיזם ובהפרעות הקשת האוטיסטית ולקויות למידה אחרות. שוב, אנו עדים למגמה הזו בכל רחבי אירופה וצפון אמריקה. באירופה, קיימים איזורים מסוימים, בהם אנו רואים עליה פי ארבע בלקויות מולדות במערכת הרבייה. מעניין לדעת כי אחת מהלקויות הללו מופיעה בשיעור גבוה ב-200 אחוזים גם בארצות הברית. אז אכן מדובר בעליה מרקיעת שחקים של מחלות ילדות כרוניות הכוללות גם תופעות אחרות כגון השמנת יתר וסכרת נעורים, התבגרות מינית מוקדמת.

זה מעניין, כשאני מחפשת מישהו שבאמת יכול לספר לי ולדבר עם קהל על הדברים הללו, שאחד האנשים החשובים ביותר בעולם אשר בקיא ברעילות תינוקות הוא דווקא מומחה לצפרדעים.

(צחוק)

טיירון הייז: הופתעתי גם כן לדבר על חומרי הדברה, על בריאות ציבורית, מכיוון שבעצם, מעולם לא חשבתי שיצא ממני משהו. (צחוק) צפרדעים. למעשה, המעורבות שלי בתחום ההדברה הגיע במפתיע אף היא כאשר פנו אליי מחברת הכימיקלים הגדולה ביותר בעולם וביקשו ממני להעריך כיצד אטראזין משפיע על דו-חיים, או על הצפרדעים שלי. מסתבר, שאטראזין הוא החומר הנמכר ביותר ע"י חברת הכימיקלים הגדולה ביותר בעולם. הוא המזהם מספר אחת של מי תהום, מי שתיה, מי גשם. ב-2003, לאחר המחקר שלי, הוא נאסר ע"י האיחוד האירופי, אולם באותה שנה, הארגון האמריקאי לאיכות הסביבה אישר את התרכובת מחדש.

הופתענו לגלות כי צפרדעים אשר נחשפו לכמויות מזעריות של אטראזין - 0.1 חלקיקים למיליארד -- הפכו להיראות כך. זוהי דיסקציה של הגונאדות (בלוטות המין) של חיה בעלת שני אשכים, שני רחמים, אשך גדול נוסף, עוד רחמים, וזה לא כל-כך נורמלי... (צחוק) אפילו עבור דו-חיים. בכמה מקרים, זן נוסף כגון הצפרדע המנומר החי באמריקה הצפונית, הראו כי זכרים הנחשפו לאטראזין גידלו ביציות באשכים שלהם. אתם יכולים לראות, שקי ביציות המציצים על פני השטח של האשכים הזכריים. אשתי מספרת לי, ואני בטוח שפנלופה תוכל להעיד, שאין דבר כואב יותר מלידה -- אני לא יכול להתווכח מכיוון שלא אחווה זאת בחיי -- אבל אני יכול להניח שתריסר ביצי תרנגול באשכים שלי יתברג איפשהו בחמישיה הפותחת.

(צחוק)

במחקרים קודמים אשר פרסמנו, הראנו שחלק מהחיות אשר נחשפות לאטראזין, חלק מהזכרים מתבגרים והופכים לחלוטין לנקבות. כאן אנחנו רואים שני אחים מזדווגים. ולא רק ששני הזכרים גנטית הללו מזדווגים אחד עם השני, הם אכן יכולים להטיל ביצים למרות שגנטית מדובר בזכרים. לכן הצענו, וכיום יש לכך תימוכין, שמה שאטראזין עושה הינו תוהו ובוהו הגורם לחוסר איזון הורמונלי. באופן נורמלי, האשכים צריכים לייצר טסטוסטרון, ההורמון הזכרי. אולם אטראזין מפעיל אנזים, איזושהי מכונה, אם תרצו, הנקראת ארומטאז. והיא הופכת טסטוסטרון לאסטרוגן. כתוצאה מכך, הזכרים אשר נחשפו לחומר, מאבדים את הטסטוסטרון שלהם ומסורסים באופן כימי, הם הופכים לנקבות מכיוון שכעת הם מייצרים את ההורמון הנקבי.

זה מה שהוביל אותי לעסוק בכל הקשור לבני-אדם בתחום זה מתברר כי הסרטן הנפוץ ביותר בנשים, סרטן השד, מבוקר על-ידי האנזים הזה, ארומטאז. כאשר את מפתחת תא סרטני בשד שלך, ארומטאז הופך אנדרוגנים לאסטרוגנים, והאסטרוגן מפעיל או מעודד את התפתחות הסרטן עד ליצירת גידול והתפשטותו. למעשה, ארומטאז כל כך חשוב בסרטן השד עד כדי כך שהטיפול בסרטן השד הינו כימיקל בשם לטרוזול, הוא חוסם ארומטאז וחוסם אסטרוגן, כך שאם נוצר תא מוטנטי, הוא לא מתפתח לכדי גידול.

מה שמעניין, כמובן, הוא שאנחנו עדיין משתמשים ב-80 מיליון פאונד של אטראזין, המזהם הראשי במי השתיה, והוא עושה בדיוק ההיפך -- מדליק את ארומטאז, מעלה את רמת האסטרוגן ומעודד גידולים בעכברים כמו כן הוא מקושר לגידולים ולסרטן השד בבני-אדם. מעניין למעשה, כי אותה חברה שמכרה לנו 80 מיליון פאונד של אטראזין, המעודד סרטן השד, כעת מוכרת לנו את התרופה -- אותה החברה בדיוק. אני מוצא זאת מעניין שבמקום לטפל במחלה ע"י מניעת חשיפה לכימיקלים המעודדים את הופעתה, אנחנו בעיקר מגיבים ע"י הוספת כימיקלים נוספים לסביבה.

פנלופה: אם כבר מדברים על אסטרוגן, אחד מהחומרים הנוספים שטיירון מדבר עליהם בסרט הינו ביספנול איי, BPA, אשר כיכב בחדשות לאחרונה. מדובר בחומר מגמש (פלסטיסייזר). זהו חומר המצוי בפלסטיק פוליקרבונט, החומר ממנו עשויים בקבוקי האכלה לתינוקות. מה שמעניין ב-BPA הוא שמדובר באסטרוגן חזק ביותר עד כדי כך שבעבר השתמשו בו כאסטרוגן סינתטי בטיפולים הורמונליים. קיימים מחקרים רבים אינספור אשר הראו כי BPA זולג מבקבוקי ההאכלה לתוך הפורמולה, לתוך החלב, ועל כן, לתוך התינוק. אנחנו בעצם מעמיסים על התינוקות שלנו, הילודים החדשים שלנו, הפעוטים שלנו, באסטרוגן סינתטי.

לפני כשבועיים בערך, האיחוד האירופי העביר חוק האוסר שימוש ב-BPA כמרכיב בבקבוקי האכלה וספלי ילדים. למען אלו מכם שאינם הורים, ספלי ילדים הינם כוסות הפלסטיק שהילד משתמש בהם לאחר שנגמל מבקבוק. אולם שבועיים בלבד לפני כן, הסנאט האמריקני סרב אפילו לדון בהחרמת ה-BPA ממוצרי האכלת תינוקות. כך שזה באמת גורם לך לחשוב על הנטל שלנו בתור הורים אשר צריכים לנטר ולבדוק ולפקח על הנושא בעצמם וכמה מפליא זה.

(סרטון) פנלופה: לאחר שהוכח כי לתוך בקבוקי האכלה רבים דולף ביספנול איי, אנחנו עדים לכך שלעיתים רק מודעות הורית מפרידה בין הכימיקלים לילדינו. תרחיש בקבוק ההאכלה מוכיח שניתן למנוע חשיפה שאיננה הכרחית. עם זאת, אם אנחנו, ההורים, לא מודעים אנו מותירים את ילדינו להגן על עצמם.

טיירון: מה שפנלופה אומרת כאן הוא אפילו יותר מדויק. לאלו מכם אשר לא יודעים, אנו באמצע אירוע ההכחדה השישי בהיסטוריה. כך מדענים מסכימים כעת. אנו מאבדים זנים שונים מעל פני כדור הארץ מהר יותר מאשר הכחדות הדינוזאורים, השיאנים הם הדו-חיים. 80 אחוזים מכלל הדו-חיים נמצאים תחת איום הכחדות. אני מאמין, ומדענים רבים מאמינים שחומרי הדברה משחקים בכך תפקיד חשוב. דו-חיים מהווים מדד טוב לזיהום והם יותר רגישים לו מכיוון שאין להם מנגנוני הגנה מפני מזהמים במים -- אין להם שיריון, ממברנות או שליה. למען האמת, ההמצאה שלנו -- וב"שלנו" אני מתכוון יונקים -- אחת ההמצאות הגדולות היא השליה. אבל גם אנחנו התחלנו את דרכנו בתור יצורי מים.

מסתבר כי המבנה הקדום המפריד אותנו מחיות אחרות, השליה, לא מסוגלת לעבור אדפטציה מהירה מספיק בשל העובדה שאנחנו מייצרים כימיקלים חדשים שלא נראו בעבר. ההוכחה לכך היא מחקרי אטראזין אשר נוסו בחולדות, הם מראים כי חוסר האיזון ההורמונלי הנובע מאטראזין גורם להפלה. זאת מכיוון שהמשך ההריון תלוי בהורמונים.

החולדות שאינן מפילות, מפתחות מחלות בדרכי השתן של הגורים בשל האטראזין, כך שהצאצאים נולדים עם מחלות של יצור בוגר. בין אלו שאינן מפילות, אטראזין גורם לליקויים בהתפתחות בלוטות החלב או השד, בתוך הרחם, ועל כן לשד שאינו מפותח כראוי. כתוצאה מכך, כשהחולדות הללו גדלות, הצאצאים שלהם חווים התפתחות מעוכבת מכיוון שהן אינן יכולות לייצר מספיק חלב כדי להאכיל את הגורים.

הגור שאתם רואים בתחתית מושפע מאטראזין שסבתא שלו נחשפה אליו. בהתחשב במשך החיים של הכימיקלים הללו, דורות, שנים, עשרות שנים, המשמעות היא שברגעים אלו אנו משפיעים על הבריאות של נכדי נכדינו באמצעות חומרים שמוחדרים לסביבה כיום.

אלו אינם דברים באוויר, ידוע כיום כי כימיקלים כגון דיאתילסטילבסטרול ואסטרוגן, ביפנילים עתירי כלור (PCB), ו-DDT חוצים את השליה ומשפיעים על הסבירות לחלות בסרטן השד, השמנת יתר וסכרת כבר בעת שהותו של העובר ברחם אימו. בנוסף לכך, לאחר הולדת התינוק, אחת ההמצאות שלנו בתור יונקים הינה העובדה שאנחנו מאכילים את הצאצא לאחר שהוא נולד. אנחנו כבר יודעים שכימיקלים כגון DDT ו-DES ואטראזין יכולים לעבור בחלב, ושוב, להשפיע על התינוקות אפילו לאחר שהם נולדו.

פנלופה: כשטיירון מספר לי שהשליה היא איבר עתיק, אני חושבת: כיצד אני יכולה להציג זאת? איך אפשר להראות לכם את זה? זה מוזר לעשות סרט כזה, מכיוון שאתה תקוע בניסיון להמחיש מדע שלא ניתן להמחישו. אני חייבת לקחת קצת חופש אמנותי בעניין.

(סרטון) (צלצול) איש זקן: בקרת השליה. במה מדובר? מה? (נחירה) (צפירה) פרפ...פרפל..., מה? חומצה פרפלואורו-אוקטאנואית? לעזאזל. מעולם לא שמעתי על זה. פנלופה: וגם אני לא, למען האמת. טרם התחלתי ביצירת הסרט הזה. כשאתה מבין כי כימיקלים יכולים לעבור דרך השליה אל העובר שלך, אתה מתחיל לחשוב מה העובר שלך היה אומר לך? מה העוברים הללו יגידו לנו לאחר חשיפה מתמשכת, יום ביומו?

(מוזיקה)

(סרטון) ילד: היום, אכלתי קצת אוקטיפנולים, קצת מושק סינטטי, וקצת BPA. עזרו לי.

פנלופה: זוהי הבנה מעמיקה וחשובה לדעת כי אנחנו, הנשים, חיל החלוץ בעניין הזה. זהו העניין שלנו, מכיוון שאנחנו אוספות את התרכובות הללו במהלך כל חיינו ואז אנו משליכות אותן לתוך עוברינו. אנחנו למעשה בעלות השפעה על זיהום הילדים שלנו. זה משהו שבאמת נגע אליי לפני כשנה כשגיליתי שאני בהריון והסריקה הראשונה הראתה שלילדי יש מום מולד המקושר לחשיפה לכימיקלים אסטרוגניים ברחם והסריקה השניה חשפה כי אין לעובר דופק.

המוות של הילד שלי, של התינוק שלי, באמת עורר בי הד, אותו אני מנסה לעורר בכם עם הסרט הזה. לעיתים זה משונה כשהיוצר הופך לחלק מיצירתו, ללא כוונה כזו מלכתחילה. כשטיירון דיבר על העובר הלכוד בסביבה המזוהמת, זו הסביבה המזוהמת שלי. מדובר בילד הרעיל שלי. זה משהו עמוק ועצוב, אבל גם מדהים מכיוון שרבים מאיתנו לא מודעים למצב הזה.

טיירון: אחד הדברים המרגשים והולמים בזה שאני מציג בפניכם ב-TEDWomen הוא, ובכן, מישהו סיכם את זה יפה בארוחת ערב אתמול הוא אמר: "פנו לגברים בשולחן ואמרו להם, 'כשתחל המהפיכה, אנחנו עומדות מאחוריכם'." האמת היא, גבירותיי, אתן עמדתן מאחורינו בנושא הזה זה זמן רב, החל מרייצ'ל קרסון ב"אביב דומם" כמו גם ת'יאו קולבורן ב"העתיד הגנוב שלנו" וכלה בספריה של סנדרה סטיינגרייבר "חיים בזרם" ו"בעלי אמונה". ואולי אפילו מדובר בקשר שלנו לדור הבא -- כמו אשתי והילדה היפיפייה שלי בתמונה מלפני 13 שנים -- אולי זה הקשר הדוחף נשים להיות פעילות בתחום הספציפי הזה.

אבל לגברים פה, אני אומר שלא רק נשים וילדים נמצאים בסיכון. הצפרדעים הנחשפים לאטראזין, האשכים שלהם מלאים בחורים וחללים, בשל חוסר האיזון ההורמונלי, ובמקום שתתאפשר יצירת זרע, כמו באשך הזה כאן, הצינורות באשך נותרים ריקים והפוריות יורדת בכ-50 אחוזים. לא מדובר רק בעבודה שלי על דו-חיים, יש עבודות דומות בדגים באירופה, חורים באשך והיעדר זרע בזוחלים בקבוצה בדרום אמריקה ובעכברים הראו היעדר זרע בצינורות האשך גם כן. כמובן שהניסויים הללו לא נערכים בבני אדם, אבל במקרה, עמית שלי הראה שגברים בעלי ספירת זרע נמוכה, איכות זרע ירודה, הם בעלי כמויות משמעותיות יותר של אטראזין בשתן.

מדובר בגברים החיים בקהילות חקלאיות. גברים אשר עובדים בחקלאות הם בעלי רמות גבוהות יותר של אטראזין. לגברים אשר בפועל משתמשים לאטראזין יש רמות אטראזין אפילו גבוהות יותר בשתן, עד לכמות פי 24,000 מזו הידועה לנו כפעילה שנמצאת בשתן של גברים אלו. מתוך אלו, רובם, 90 אחוזים הם מקסיקנים, אמריקאיים-מקסיקניים. והם לא חשופים רק לאטראזין. הם חשופים לכלורופיקרין, אשר במקור שימש כגז עצבים. רבים מהעובדים הללו הם בעלי תוחלת חיים של כ-50 שנים בלבד.

זה לא אמור להפתיע אותנו שדברים אשר קורים בטבע, הם אזהרה בשבילנו, בדיוק כפי שרייצ'ל קרסון ואחרים הזהירו. כראיה, רואים בשקף את אגם נאבוגאבו באוגנדה, הפסולת החקלאית זורמת מהיבול לאגם, ומגיעה לדליים הללו, מדובר במקור היחיד לשתיה, בישול ומי רחצה של הכפר. אם הייתי אומר לגברים בכפר הזה שלצפרדעים מערכת חיסון חלשה וביציות המתפתחות באשכים שלהם, הקשר בין הבריאות הסביבתית והבריאות הציבורית היה ברור. לא הייתם שותים מים שאתם יודעים שהשפעתם היא כזו על אלו החיים בהם. הבעיה היא, שבכפר שלי, אוקלנד, ברוב הכפרים שלנו, אנחנו לא רואים את הקשר. אנחנו פותחים את הברז, המים זורמים, אנחנו מניחים שזה בטוח, ואנחנו מניחים שאנחנו האדונים של הסביבה שלנו, ולא פשוט חלק ממנה.

פנלופה: לא קשה להסיק שמדובר בעניין סביבתי. אני חושבת שוב ושוב על השאלה הזו. אנחנו יודעים כל כך הרבה על התחממות גלובאלית, שינויי האקלים, ועדיין, אין לנו מושג לגבי מה שאני קוראת סביבתיות פנימית. אנחנו יודעים מה אנחנו מוציאים החוצה, יש לנו מושג לגבי ההשלכות, אבל אנחנו כל כך בורים לגבי מה שיקרה לאחר שנשליך דברים, או שדברים יכנסו לגופנו.

זוהי תחושתי והמוטיבציה שלי להיות פה היא שאנחנו הנשים מובילות את הנושא הזה, אבל גם שמשום שאנחנו הנושאות בעול הבאת הילדים, גידולם, הכח הצרכני בבית, אנחנו נהיה אלו המקדמות את עבודתו של טיירון ומדענים אחרים ברחבי העולם בנושא. אני מפצירה בכם כשאתם חושבים על עניינים סביבתיים, אנא זכרו שלא מדובר רק בקרחונים נמסים וכיפות קרח, אלא גם בילדים שלנו.

תודה רבה.

(מחיאות כפיים)