טום ווג'ק מספר על 3 דרכים בהן המוח יוצר משמעות

בשנה שעברה בטד ניסינו להסביר את המורכבות המדהימה והעושר שאנחנו חווים בכנס בפרויקט שנקרא הביג ויז. והביג ויז הוא אוסף של 650 רישומים שנעשו בידי שני אמנים חזותיים. דייויד סיבט מדה-גרוב, וקווין ריצ'ארדס מאוטודסק הכינו 650 תרשימים ששאפו ללכוד את מהות הרעיונות של כל מציג. והייתה הסכמה כללית, זה באמת עבד. התרשימים האלה הביאו לחיים את רעיונות המפתח, את הדיוקנות, את רגעי הקסם שכולנו חווינו לפני שנה.

השנה חשבנו, "למה זה עובד?" מה יש באנימציה, גרפיקה, אילוסטרציה, שיוצר משמעות? וזו שאלה שחשוב לשאול ולענות עליה. משום שככל שאנחנו מבינים כיצד המוח יוצר משמעות, ככה נוכל לתקשר טוב יותר. ואני גם חושב שככה נוכל לחשוב ולשתף פעולה יותר טוב יחד. אז השנה אנחנו הולכים להציג חזותית כיצד המוח יוצר הבנה חזותית.

פסיכולוגים קוגניטיבים אומרים לנו שהמוח לא רואה את העולם כפי שהוא, אלא במקום זאת, יוצר סדרה של מודלים שכליים באמצעות אוסף של "רגעי אה-הא," או רגעים של גילוי, באמצעות תהליכים רבים.

העיבוד, כמובן, מתחיל בעיניים. האור נכנס, פוגע בגב הרשתית, ומופץ, רובו מוזרם ממש לחלקו האחורי של המוח, בקליפה החזותית העיקרית. והקליפה החזותית העיקרית רואה בסה"כ רק גיאומטריה פשוטה, רק את הצורות הפשוטות ביותר. אך היא פועלת גם כסוג של תחנת ממסר שמקרינה ומנתבת מחדש את המידע לחלקים אחרים ורבים של המוח. עד כ-30 חלקים אחרים שבאופן בררני מחלצים יותר מידע, יוצרים יותר משמעות באמצעות ניסיונות "אה-הא." אנחנו הולכים לדבר רק על שלושה מהם.

אז הראשון נקרא הזרם הגחוני. הוא נמצא בצד הזה של המוח. וזה החלק במוח שיזהה מהו משהו. זה גלאי "המה?" תסתכלו על יד. תסתכלו על שלט רחוק. כיסא. ספר. אז זה החלק שמופעל במוח כשנותנים למשהו מילה.

החלק השני במוח נקרא הזרם הגבי. ומה שהוא עושה הוא לאתר את החפץ במרחב גוף הפיזי. אז אם תסתכלו סביב הבמה כאן אתם יוצרים מעין מפה שכלית של הבמה. ואם תעצמו את עיניכם אתם תוכלים לנווט בה באמצעות שכליכם. אתם תנווטו בזרם הגבי אם תעשו זאת.

החלק השלישי שברצוני לדבר עליו המערכת הלימבית. והיא נמצאת עמוק בתוך המוח. היא מאוד עתיקה, אבולוציונית. וזה החלק שמרגיש. זה מעין המרכז לתחושת בטן, שבו אתם רואים תמונה ואתם אומרים, "אה! יש לי תגובה חזקה או רגשית למה שאני רואה."

אז השילוב של מרכזי העיבוד האלה עוזר לנו ליצור משמעות בדרכים מאוד שונות. אז מה אנחנו יכולים ללמוד לגבי זה? איך אנחנו יכולים ליישם את התובנות האלה? אז, שוב, תצוגת התרשים היא שהעין חוקרת חזותית את מה שאנחנו מסתכלים עליו. המוח מעבד את זה במקביל בחלקי המידע השונים, שואל כל מיני שאלות כדי ליצור מודל שכלי אחיד.

אז, לדוגמה, כשאתם מסתכלים על התמונה הזו תרשים טוב מזמין את העין לזנק סביב, כדי ליצור בררנית היגיון חזותי. אז פעולת ההתערבות, והסתכלות על התמונה יוצרת משמעות. זה ההיגיון הבררני. עכשיו הטמענו את זה וצמצמנו את המידע. רבים מכם אולי זוכרים את קיר הקסם שבנינו יחד עם פרספטיב פיקסל שם יצרנו כמעט באופן משמעי קיר אינסופי. וכך אנחנו יכולים להשוות ולנגד את הרעיונות הגדולים. אז פעולת ההתערבות ויצירת תמונות אינטראקטיביות מעשירה את המשמעות. זה מפעיל חלק שונה במוח. ואז המערכת הלימבית מופעלת כאשר אנו רואים תנועה, כאשר אנו רואים צבע. ויש צורות עיקריות וגלאי דפוסים ששמענו עליהם בעבר.

אז מה הפואנטה של זה? אנחנו יוצרים משמעות באמצעות ראייה, באמצעות חקירה חזותית. יש לנו פי שלושה יותר לקחים. ראשית, להשתמש בתמונות כדי להבהיר מה אנחנו מנסים לתקשר. שנית, להפוך את התמונות האלה לאינטראקטיביות כך שנוכל להתערב בצורה הרבה יותר מלאה. ושלישית, הטמעת זיכרון ע"י יצירת התמדה חזותית. אלו טכניקות שיכולות לשמש להיות -- שניתן ליישם במגוון רחב של פתרון בעיות.

כך שהגרסה הפשוטה טכנולוגית נראית כך. ודרך אגב, זו הדרך בה אנחנו מפתחים ומנסחים אסטרטגיות באוטודסק, בחלק מהארגונים שלנו וחלק מהמחלקות שלנו. מה שאנחנו בפועל עושים הוא לקחת את הצוותים שישרטטו את כל אסטרטגיית הפעולה על קיר אחד ענק. וזה חזק מאוד מכיוון שלכולם יוצא לראות את כל השאר. תמיד יש מקום להיות מסוגל להבין את כל הרכיבים בתוכנית האסטרטגית.

זו תצוגה מהירה של איך שזה נראה. אנחנו יכולים לשאול, "מי הבוס?" אתם תוכלו להבין זאת בעצמכם. אז המעשה של בניית תמונה יחדיו בשיתוף פעולה משנה את צורת שיתוף הפעולה. לא משתמשים בפאואר-פוינט במשך יומיים. ובמקום זאת כל הצוות יוצר מודל שכלי משותף שכולם יכולים להסכים עליו ולעבור הלאה.

וניתן לשפר ולהטמיע זאת באמצעות כל מיני טכנולוגיות דיגיטליות שצצות. וזו הסרת הלוט הגדולה שלנו להיום. וזהו סט צומח של טכנולוגיות שמשתמשות במסכים גדולים עם חישובים אינטיליגנטיים ברקע כדי להפוך את הבלתי-נראה לנראה. כאן מה שאנחנו יכולים לעשות הוא להסתכל על יכולת ההמשכיות, באופן ממש מילולי. אז צוות יכול ממש להסתכל על כל רכיבי המפתח שמחממים את המבנה ולקבל החלטות ולראות את התוצאות הסופיות שמוצגת על המסך הזה.

אז יש שלושה רכיבים שיוצרים תמונה בעלת משמעות. הראשון, שוב, הוא יצירת הרעיונות ברורים ע"י המחשתם. שנית, הפיכתם לאינטראקטיביים. ושלישית, הפיכתם למתמידים. ואני מאמין שניתן ליישם את שלוש העקרונות האלה כדי לפתור חלק מהבעיות הקשות מאוד שאנחנו מתמודדים איתן בעולם היום. תודה רבה.

(מחיאות כפיים)