טום ווג'ק: בנה מגדל, בנה צוות

לפני כמה שנים, כאן ב- TED, פיטר סקילמן הציג אתגר עיצוב בשם אתגר המרשמלו. הרעיון מאוד פשוט. ארבעה אנשים צריכים לבנות את המבנה הגבוה ביותר מ- 20 מקלות ספגטי, מטר של נייר דבק, מטר של חוט ומרשמלו. המרשמלו חייב להיות בפסגה. למרות שזה נראה מאוד פשוט, למעשה, זה מאוד קשה, מכיוון שזה מכריח אנשים לשתף פעולה במהירות. ואני חשבתי שזה רעיון מעניין, ושילבתי את האתגר הזה בסדנת עיצוב. וזו הייתה הצלחה עצומה. ומאז, ניהלתי כ- 70 סדנאות עיצוב ברחבי העולם עם סטודנטים, מעצבים וארכיטקטים, אפילו מנהלי הטכנולוגיה של ה-50 החברות הגדולות, ויש משהו באתגר הזה שמעלה לפני השטח תובנות עמוקות על הטבע של שיתוף פעולה, והייתי רוצה לשתף אתכם בכמה מהתובנות הללו.

אז, בדרך כלל, רוב האנשים מתחילים בניסיון להבין את המשימה. הם מדברים על המשימה, ומנסים להבין איך יראה המבנה, הם רבים על שליטה וכוח, ואז הם מקדישים זמן לתכנון וארגון. הם משרטטים ומניחים את הספגטי ומקדישים את מירב זמנם לחיבור המקלות למבנים הולכים וגדלים, עד שלבסוף, ממש רגע קצר לפני שתם הזמן, מישהו מוציא את המרשמלו, ובעדינות מניח אותו בפסגת המגדל, הם לוקחים צעד אחורה, וטה-דה! הם מתפעלים מהעבודה שלהם. אבל מה שבאמת קורה, ברוב המקרים, זה שה- "טה-דה" הופך ל- "או-או", בגלל שהמשקל של המרשמלו גורם לכל המבנה להתעקם ולהתמוטט.

אז יש כמה אנשים שיש להם הרבה יותר רגעי "או-או" מאחרים, ובין הגרועים ביותר נמצאים בוגרי בתי ספר למנהל עסקים. (צחוק) הם משקרים, מרמים ודעתם מוסחת, והם מייצרים מבנים עלובים למדי. וכמובן שיש צוותים להם יש הרבה יותר מבני "טה-דה", ובין הצוותים הטובים ביותר, נמצאים בוגרי גן הילדים. (צחוק) וזה די מדהים. כמו שפיטר אומר, לא רק שהם בונים את המבנים הגבוהים ביותר, אלא גם את המבנים המעניינים ביותר.

אז השאלה שנשאלת היא: איך זה יכול להיות? למה? מה מיוחד בהם? ופיטר אוהב להגיד, "אף אחד מהילדים לא מבזבז זמן בניסיון להיות מנכ"ל ספגטי בע"מ". נכון. הם לא מבזבזים זמן על מאבקי שליטה וכוח. אבל ישנה עוד סיבה. הסיבה היא שתלמידי מנהל עסקים מאומנים למצוא דרך אחת נכונה, כן. ואז הם מוציאים אותה לפועל. ואז מה שקורה, כאשר הם מניחים את המרשמלו על הפסגה, נגמר הזמן, ואז מה קורה? יש משבר. נשמע מוכר? נכון. מה שילדי הגן עושים אחרת זה שהם מתחילים עם המרשמלו, והם בונים אבות-טיפוס, הנבנים אחד על השני, כל הזמן משאירים את המרשמלו בפסגה, וכך יש להם, לאורך הדרך, מספר רב של אפשרויות לתקן אבות-טיפוס לקויים. מעצבים יזהו סוג כזה של שיתוף פעולה, כתמצית ההליך החוזר (איטראטיבי). ועם כל גרסה, הילדים מקבלים משוב מיידי על מה עובד ומה לא.

אז היכולת לשחק עם אבות-טיפוס היא חיונית, אבל בואו נבחן איך צוותים אחרים מתפקדים. הממוצע עבור רוב האנשים הוא כחצי מטר. תלמידי מנהלי עסקים, בערך חצי מכך, עורכי דין, מעט יותר טוב, אבל לא הרבה יותר, ילדי גן, טוב יותר מרוב המבוגרים. למי התוצאות הטובות ביותר? ארכיטקטים ומהנדסים, תודה לאל. (צחוק) מטר אחד זה המבנה הגבוה ביותר שאני ראיתי. למה? בגלל שהם מבינים שמשולשים ותבניות גיאומטריות המחזקות את עצמן הם המפתח לבניית מבנים יציבים. אז מנכ"לים, מעט יותר טוב מהממוצע. אבל כאן זה נהייה מעניין. אם מצרפים לצוות מנהל אדמיניסטרטיבי הם משתפרים בצורה משמעותית. (צחוק) זה לא יאומן. אתם יודעים, אתם מביט סביב ואומר לעצמך, "הקבוצה הזו הולכת לנצח". אתה יכול לדעת מראש. למה? מכיוון שיש להם כישורים מיוחדים של סיוע. הם מנהלים את התהליך, הם מבינים את התהליך. וכל צוות שמנהל ושם לב היטב לעבודה ישפר את הביצועים של הצוות בצורה משמעותית. כישורים מיוחדים וכישורי סיוע, והשילוב מוביל להצלחה. מתוך עשרה צוותים בתחרות ממוצעת לשישה בערך יהיו מבנים עומדים.

וניסיתי משהו מעניין. חשבתי לעצמי, בוא נגדיל את ההימור. אז הצעתי כפרס תוכנה בשווי 10,000 דולר לקבוצה המנצחת. מה אתם חושבים קרה לצוותי העיצוב הללו? מה הייתה התוצאה? הנה מה שקרה. אפילו קבוצה אחת לא סיימה עם מבנה עומד. אם צוות היה בונה מבנה של 2 ס"מ, הוא היה יכול לזכות בפרס. זה מעניין שלסיכון גבוה יש השפעה כה משמעותית. נתנו את האתגר פעם נוספת לאותם סטודנטים. מה אתם חושבים שקרה הפעם? עכשיו, הם מבינים את החשיבות של אבות-טיפוס. אז הפעם הקבוצה עברה מהביצועים הגרועים ביותר לטובים ביותר. הם ייצרו את המבנים הגבוהים ביותר בזמן הקצר ביותר. אם כך, אנחנו יכולים להסיק מסקנות עמוקות על הטבע של תמריצים והצלחה.

ניתן לשאול: למה שמישהו יבזבז זמן וייצור את אתגר המרשמלו? והסיבה היא, אני עוזר לבנות כלים דיגיטליים ותהליכים שעוזרים לצוותים לבנות מכוניות ומשחקי וידאו ואפקטים ויזואליים. ואתגר המרשמלו עוזר לאנשים לזהות הנחות-מוצא סמויות מכיוון שבכנות, לכל פרוייקט יש מרשמלו. האתגר מספק חוויה משותפת, שפה משותפת, עמדה משותפת לבניית אב-טיפוס נכון. וזה הערך שבחוויה, של אתגר כה פשוט.

ואלו מכם שמעוניינים, אולי ירצו לבקר ב- marshmallowchallenge.com. זהו בלוג בו תוכלו ללמוד איך לבנות את אתגר המרשמלו. יש שם הוראות מפורטות. יש שם דוגמאות מטורפות מרחבי העולם איך אנשים משנים את המערכת. יש גם שיאי עולם.

ומוסר ההשכל המרכזי, אני מאמין, הוא שעיצוב הוא באמת ספורט מגע. הוא דורש גיוס של כל החושים למטלה, ויישום של יכולות החשיבה, ההרגשה והעשייה הטובות ביותר כדי לעמוד באתגר. ולפעמים, אב-טיפוס של החוויה הזו זה כל מה שנדרש כדי להעביר אותנו מרגע "או-או" לרגע "טה-דה". וזה יכול לעשות את כל ההבדל.

תודה רבה.

(מחיאות כפיים)