טום שאנון: הצייר והמטוטלת

ג'ון הוקנברי: זה אדיר להיות איתך כאן, טום. ואני רוצה להתחיל בשאלה שלא נותנת לי מנוחה מהפעם הראשונה שראיתי את היצירות שלך. ביצירות שלך תמיד קיים איזשהו עירבוב של כוחות הטבע במשחק עם כוחות היצירה. האם הם אי פעם בשיווי משקל בדרך שאתה רואה את העבודה שלך?

טום שאנון: כן, החומר שאני מחפש הוא לרוב כדי לפתור חידה. צצה לי שאלה בראש, איך יראה הקונוס שמחבר בין השמש לכדור הארץ אילו יכולנו לחבר בין שתי הספירות? ובמובן היחסי, מה יהיה גודלה של הספירה ומה אורכה, ומה יהיה החוד לכדור הארץ? אז המשכתי ויצרתי פסל, ,מברונזה מוצקה. יצקתי אחד שאורכו היה כ-11 מטר. הקצה של השמש היה בערך 10 סמ' בקוטרו, ולאורך ה-11 מטר הוא התחדדה לגודל של מילימטר בקצה של הכדור הארץ. אז בשבילי, זה היה מאוד מרגש רק להסתכל איך זה נראה, אילו יכולנו לקחת צעד הצידה ולראות הכל בהקשר הרחב, מנקודת מבט של אסטרונאוט, ולראות את שני הדברים כאובייקט אחד, מכוון שהם קשורים קשר כל כך הדוק. ואחד חסר טעם בלי השני.

ג'.ה.: האם קיימת תחושה של שחרור כשאתה משחק בכוחות האלו? ואני סקרן לדעת עד כמה התחושה של תגלית חזקה במשחק עם הכוחות האלו.

ט.ס.: טוב, כמו באובייקטים שמרחפים בעזרת כוח המגנטי כמו הכסוף הזה שם. זאת הייתה התוצאה של מאות ניסוים עם המגנטים, בנסיון למצוא דרך לגרום לדבר לרחף עם כמה שפחות חיבור עם הקרקע. אז קשרתי אותו מלמעשה רק עם חוט אחד כדי להיות מסוגל לתמוך בו.

ג'. ה: עכשיו האם זה אלקטרו מגנטי פה או שהם סטטיים?

ט.ס: אלה מגנטים קבועים, כן.

ג'.ה: מפני שאם הכוח היה מפסיק, יהיה רק רעש גדול.

ט.ס: כן. זה באמת לא מספק כשיש אומנות מחוברת לשקע.

ג'.ה: אני מסכים.

ט.ס: העבודות במגנטים הן שילוב של כוח המשיכה ומגנטיות, אז זה סוג של עירוב של הכוחות האופפים האלו שמשפיעים על הכל. לשמש יש שדה עצום שמרחיק הרבה מעבר לכוכבי הלכת והשדה המגנטי של כדור הארץ מגן עלינו מהשמש. אז יש את המבנה הצורני הענק הזה שהמגנטיות יוצרת ביקום. אבל עם המטוטלת, זה מאפשר לי להמחיש את הכוחות הבלתי נראים האלה שמחזיקים את המגנטים למעלה. הפסלים שלי הם בדרך כלל מאוד מופשטים. אני מנסה לעדן אותם לצורות מאוד פשוטות. אבל הציורים הופכים למאוד מורכבים, מפני שאני חושב שהשדות שתומכים בהם, הם מתנשאים, והם חודרים אחד לשני, ותבנית ההתאבכות שלהם.

ג'.ה: והם לא דיטרמניסטים. אני מתכוון, אתה לא יודע בהכרח לאן אתה הולך כשאתה מתחיל, למרות שאפשר לחשב את הכוחות. אז האבולוציה של זה -- אני מבין שזו לא המטוטלת הראשונה שלך.

ט.ס: לא (ג'.ה: לא)

ט.ס: את הראשונה יצרתי בשנות ה 70. והיה לי רק קונוס פשוט עם מגופה בתחתיתה. זרקתי אותה לסיבוב, והיה לה רק צבע אחד, וכשהיא הגיעה למרכז, הצבע המשיך לזרום, אז הייתי חייב לרוץ לשם, לא היתה לי שום שליטה על המגופה מרחוק. אז זה אמר לי מייד: אני צריך שלט רחוק. אבל אז התחלתי לחלום שיש לי שישה צבעים. אני דיי חושב על זה כ DNA -- הצבעים האלו האדום, כחול, צהוב, הצבעים העיקריים ולבן ושחור. ואם שמים אותם בייחד בשילובים שונים -- בדיוק כמו בדפוס במובן מסויים, כמו איך שמדפיסים צבע במגזין -- ומפעילים עליהם כוחות מסויימים, שזה לסובב אותם או להעביר אותם קדימה ואחורה או לצייר איתם, הדברים המדהימים האלה התחילו להופיע.

ג'.ה: נראה כאילו אנחנו טעונים להתחיל פה.

ט.ס: כן, ובכן בא נשים כמה קנבסים. אני אבקש מכמה מבני להכין את הקנבסים פה. אני רק רוצה להגיד -- אז זה ג'ק, ניק ולואי.

ג'.ה: תודה חברה.

ט.ס: אז הנה ה --

ג'.ה: בסדר, אני אזוז מהדרך כאן.

ט.ס: אני רק אזרוק את זה להקפה ואראה אם אני יכול לצבוע את הנעליים של כולם מקדימה.

(צחוק)

ג'.ע: וואה, זה... אוה, נחמד.

ט.ס: אז משהו כמו זה. אני עושה את זה כהדגמה, וזה יותר שובבי, אבל בסופו של דבר, אפשר להשתמש בכל זה. אני יכול לגאול את הציור הזה, רק ממשיכים, עושים שכבה מעל שכבה, ואני מחזיק את זה באזור לכמה שבועות, ואני חושב על זה, ואני אעשה עוד עבודה עם זה ואביא את זה לרמה אחרת, כשכל זה הופך לרקע, העומק של זה.

ג'.ה: זה נפלא. אז השסתומים בתחתית השפופרות שם הם שסתומים שנשלטים כמו טיסן בשלט רחוק.

כן, הם שרתים עם שסתומים שצובטים את שפופרות הגומי האלו. והם יכולים לצבוט אותן מאוד חזק ולעצור את זה, או שהם יכולים להיות פתוחים לגמרי. וכל הצבעים יוצאים מיציאה אחת מרכזית בתחתית. אתה תמיד יכול להחליף צבעים, לשים צבע אלומיניום, או לשים כל דבר בזה. זה יכול להיות רוטב עגבניות, או כל דבר שאפשר לשפוך -- חול, אבקות או כל דבר דומה.

ג'.ה: כל כך הרבה כוחות שם. יש לך את הכבידה, יש לך את הכוח הצטרפוגלי, יש דינמיקת נוזלים. כל אחד מהציורים היפיפיים האלה, האם הם דמויות בפני עצמן, או שהן תעוד של ארוע פיזיקלי שנקרא המטוטלת מתקרבת לקנבס?

ט.ס: ובכן הציור הזה פה, רציתי לעשות משהו מאוד פשוט, תמונה פשוטה ואיקונית של התאבכות שני גלים. אז זה מימין נעשה קודם, ואז זה משמאל נעשה מעליו. ואז השארתי רווחים כך שתוכלו לראות את זה שנעשה קודם. ואז כשעשיתי את השני, באמת הפרעתי ליצירה -- הקוים הכחולים הגדולים האלה מתרסקים דרך המרכז של זה -- אז זה יצר סוג של מתח וחפיפה. יש קוים לפני זה שמימין, ויש קוים מאחורי זה שמשמאל, אז זה לוקח את זה למישורים שונים. מה שזה גם מביע, רק הארועים הקטנים, הארועים של החדירה של --

ג'.ה: שני כוכבים, או --

ט.ס: שני דברים שקרו -- יש הפרעה בתבנית, ואז דבר שלישי קרה, יש צורות שנוצרות רק מהחיבור של שני הארועים שקורים, ואני מאוד מתעניין בזה. כמו ההשנות של תבניות מוייר. כמו הירוקה הזו, כמו הציור הזה שעשיתי לפני 10 שנים, אבל יש לו קצת -- רואה, בשליש העליון -- יש את המויירים ותבניות ההפרעה האלו שהן סוג של הדמיית רדיו. וזה משהו שבציור מעולם לא ראיתי שנעשה. מעולם לא ראיתי יצוג של תבניות התאבכות רדיו, שנמצאות בכל מקום באותו הזמן וחלק כל כך חשוב בחיינו.

ג'.ה: האם זה ממש חלק מהתמונה, או האם עייני יוצרות את תבנית ההתאבכות -- האם עייני משלימות את תבנית ההתאבכות הזו?

ט.ס: זה הצבע למעשה, שהופך את זה לאמיתי. זה באמת מתגשם שם. אם אני אדחוף מעגל מאוד קונסנטרי, או אליפסה קונסנטרית, זה פשוט עושה קוים במרחקים שווים, שמתקרבים עוד ועוד, מה שמתאר איך הכבידה עובדת. יש משהו מאוד מושך בדייקנות של המדע שאני מאוד נהנה ממנו. ואני אוהב את הצורות שאני רואה בתצפיות מדעיות ומכשירים, בעיקר צורות אסטרונומיות והרעיון של הענקיות של זה, קנה המידה, הוא מאוד מעניין בשבילי.

המיקוד שלי בשנים האחרונות מעין הוסט יותר לכיוון הביולוגיה. כמה מהציורים האלה, כשאתה מביט בהם מקרוב מאוד, דברים מוזרים מופיעים שבאמת נראים כמו סוסים או ציפורים או קרוקודילים, פילים. יש הרבה דברים שמופיעים. כשאתה מסתכל בזה, זה דומה להסתכלות בצורות בעננים, אבל לפעמים הן מאוד ברורות ומסודרות. וא יש את כל הצורות האלו שאנחנו לא יודעים מה הן, אבל הן ברורות באותה מידה ומסובכות. אז אני חושב, בצורה מתקבלת על הדעת, שאלה יכולות להיות נבואיות. מפני שמאחר ויש לזה את היכולת ליצור צורות שנראות כמו צורות שמוכרות לנו בביולוגיה, זה גם יוצר צורות אחרות שלא כל כך מוכרות לנו. ואולי זה סוג הצורות שנגלה מתחת לפני מאדים, שם כנראה יש אגמים עם דגים ששוחים מתחת לפני השטח.

ג'.ה:אוה, הבה נקווה. אוה, אלוהים, ,בא. אוה, בבקשה, כן. אוה, אני כל כך שם. אתה יודע, זה נראה שבשלב הזה בחייך, אתה בצורה אישית במצב של עימות עם סוג של דיסוננס -- אני מניח שזה כוח אלקטרומגנטי שאיך שהוא שולט בפרקינסון שלך והכוח היצירתי הזה שהוא גם האומן שנמצא בפה ועכשיו והוא סוג של קשת של כל חייך. האם זה רלוונטי לעבודה שלך?

ט.ס: מסתבר, שהמכשיר הזה די שימושי, מפני שאני לא צריך שיהיה לי את הכישורים המוטוריים העדינים לעשות, שאני יכול להפעיל את ההחלקות, שזה יותר פעולה מנטלית. אני מביט בזה ומחליט החלטות: זה צריך יותר אדום, זה צריך יותר כחול, זה צריך צורה אחרת. וכך אני עושה ת הבחירות היצירתיות האלו ויכול לבצע אותן בדרך הרבה, הרבה יותר פשוטה. אני מתכוון, יש לי את הסמפטומים. אני מניח שפרקינסון די מתגנבת אליך במשך השנים, אבל בנקודה מסויימת אתה מתחיל לראות את הסמפטומים. במקרה שלי, ליד השמאלית שלי יש רעידות משמעותיות וגם לרגלי השמאלית. אני שמאלי, וכך אני מצייר. כל היצירות שלי באמת מתחילות באיורים קטנים, שיש לי אלפים מהם, וזו הדרך שלי לחשוב. אני מאייר בעיפרון פשוט, ובהתחלה, הפרקינסון היתה ממש מעצבנת, מפני שלא יכולתי לגרום לעיפרון לעמוד ללא תנועה.

ג'.ה: אז אתה לא שומר הסף של הכוחות האלו. אתה לא חושב על עצמך כאדון של הכוחות האלו. אתה חושב על עצמך כמשרת.

ט.ס: הטבע הוא -- ובכן, הוא מתת האל. פשוט יש בו כל כך הרבה. ואני חושב שהטבע רוצה להביע את עצמו במובן שאנחנו הטבע, האנשים הם מהיקום. היקום נמצא במוחנו, ומוחינו נמצאים ביקום. ואנחנו הבעות של היקום, בעיקרון. כאנשים, בסופו של דבר אנחנו חלק מהיקום, אנחנו מעיין הדוברים או החלק הצופה של היצורים של היקום. וכדי להתממשק איתו, עם מכשיר שנותן לכוחות האלו שנמצאים בכל מקום לפעול ולהראות מה הם יכולים לעשות, לתת להם פיגמנטים וצבע בדיוק כמו לאומן, זה מקום טוב. זה מסייע סטודיו מעולה.

ג'.ה: אני אוהב את הרעיון שאי שם ברעיון הזה של תנועה עדינה ושליטה עם כישורים מסורתיים שיש לך בידיים, סוג של כוח אלמנטרי יותר מתגלה, וזה היופי פה. תום, תודה רבה, זה היה באמת באמת נפלא

ט.ס: תודה לך, ג'ון.

(מחיאות כפיים)