טאבי גבינסון: בת עשרה שמנסה להבין מה הולך

בדיוק לפני ארבע שנים פתחתי בלוג בענייני אופנה שנקרא Style Rookie. בספטמבר 2011 פתחתי מגזין מקוון לבנות עשרה בשם Rookiemag.com. אני טאבי גבינסון, והכותרת של ההרצאה שלי היא "עדיין מנסה להבין מה הולך." הכנתי את השקפים בעזרת הצייר של חלונות, וזאת היתה החלטה יצירתית בעקבות הנושא היומי, ואין לה כל קשר לחוסר היכולת שלי להשתמש בפאוורפוינט. [צחוק]

אני עורכת אתר לבנות עשרה. אני פמיניסטית. אני סוג של חנונית של תרבות הפופ, ואני חושבת הרבה על "מהי אשה חזקה." אתם יודעים, לסרטים ולטלוויזיה, יש השפעה גדולה, ולכן פתחתי אתר משלי. אני חושבת שהשאלה מהי אשה חזקה מובנת לעיתים קרובות בצורה לא נכונה, ובמקום תשובה, אנחנו מקבלים סופרוומניות דו מימדיות שיש להן תכונה אחת בולטת כמו הטיפוס של אשת החתול, או אשה שמשתמשת הרבה במיניות שלה, ורואים בזה כוח. אך אלו הן לא דמויות חזקות שהן במקרה נשים. הן שטוחות לגמרי, והן דמויות קרטוניות. הבעיה היא שהדבר גורם לכך שאנשים מצפים שנשים יהיו קלות להבנה, ונשים כועסות על עצמן שהן לא פשוטות כמוהן. כשלמעשה נשים הן מורכבות. נשים הן רב צדדיות - לא בגלל שנשים הן מטורללות, אלא בגלל שבני אדם הם מטורללים, ונשים הן במקרה גם בני אדם. [צחוק]

החסרונות, אם כך, הם המפתח. אני לא האדם הראשון שאומר זאת. דמות של אשה חזקה היא דמות שיש לה נקודות חולשה, שיש לה חסרונות, שלא תמיד מתחבבת בקלות, אבל בסופו של דבר מעוררת הזדהות.

אני לא אוהבת להתייחס לבעיה, בלי להתייחס גם לאנשים שמנסים לפתור אותה. אז אני רוצה להודות לסדרות כמו "מד מן," וסרטים כמו "מסיבת רווקות," שבהם הדמויות הנשיות הראשיות הן מורכבות ורב צדדיות. ללנה דנהם, שנמצאת כאן, יש סדרה ב-HBO שתוקרן החל מהחודש הבא בשם "בנות." היא אמרה שהיא יצרה אותה כי הרגישה שכל הנשים שהיא הכירה היו אוסף של סתירות, והדבר נכון לגבי כל האנשים, אבל כמעט שלא רואים נשים שמוצגות כך. ברכותי, חברים. [צחוק]

אך אני עדיין מרגישה שיש כמה סוגי נשים שלא מיוצגות מספיק, והיום אני אתמקד בבנות העשרה, כי אני חושבת שבגיל הזה במיוחד יש הרבה סתירות ואנשים עדיין מחפשים את עצמם. בשנות ה-90 הוצגו הסדרות "פריקים וגיקים" ו-"אלה הם חיי," והדמויות הראשיות שלהן לינדזי וויר ואנג'לה צ'ייס, וכל הרעיון של הסדרות היה הניסיון שלהן להבין את עצמן. אבל הסדרות האלה שודרו רק במשך עונה אחת, ומאז לא ראיתי דברים דומים בטלוויזיה.

זה תרשים מדעי של המוח שלי [להיות נערה, מה הולך כאן בכלל, בלבול, פמיניזם, הצילו] בתקופה שבה התחלתי לצפות בסדרות האלה. הייתי בסוף בי"ס יסודי, בתחילת התיכון. היום אני בכיתה י', וניסיתי אז ליישב בין כל הדברים האלה שמספרים לכן שאתן לא יכולות להיות כשאתן גדלות כבנות. את לא יכולה להיות יפה וחכמה. את לא יכולה להיות פמיניסטית שגם מתעניינת באופנה. את לא יכולה להתעניין בבגדים, אלא רק בגלל מה שאנשים אחרים, גברים בד"כ, חושבים עלייך.

אז ניסיתי להבין את כל העסק הזה, והייתי די מבולבלת, וכתבתי את זה בבלוג שלי, וכתבתי שאני רוצה לפתוח אתר אינטרנט לבנות עשרה, שלא יהיה אתר שמעצים דמויות חזקות חד ממדיות, כי אני חושבת שדבר אחד שגורם לפחד מפמיניזם ולחוסר הבנה של הפמיניזם הוא שבנות חושבות שאם את פמיניסטית, הדעות שלך חייבות להיות עקביות לגמרי, שאסור לך אף פעם להיות לא בטוחה, שאסור שיהיו לך ספקות, שאת תמיד צריכה לדעת את כל התשובות. והדבר הזה לא נכון. למעשה, היה לי הרבה יותר קל לגשר בין כל הסתירות שהרגשתי ברגע שהבנתי שפמיניזם הוא לא ספר חוקים אלא דיון, שיחה, תהליך. זאת כתבה מהמגזין שכתבתי בשנה שעברה. מאז קצת הרפתי מעניין האיורים... אבל, כן.

אז כתבתי בבלוג שלי שאני רוצה לפתוח אתר לבנות עשרה וביקשתי מבנות לשלוח דברים שהן כותבות, תמונות, כל דבר, כדי להצטרף לצוות שלנו. קיבלתי בערך 3,000 מיילים. העורכת הראשית ואני עברנו עליהם והרכבנו ביחד צוות, ויצאנו לדרך בספטמבר האחרון. זהו קטע ממכתב המערכת הראשון שלי. כתבתי שב-Rookie אין לנו את כל התשובות. גם אנחנו עדיין מנסים להבין מה הולך, אבל הרעיון הוא לא לתת תשובות לבנות, וגם לא לתת להן רשות למצוא את התשובות בעצמן, אלא להעניק לבנות השראה להבין שהן יכולות לתת לעצמן את הרשות הזאת, שהן יכולות לשאול את השאלות שלהן, ולמצוא את התשובות שלהן. ניסינו להפוך את Rookie למקום שיהיה בו נעים לחשוב על כל העניינים האלה.

אז אני לא אומרת, "תהיו כמונו," ו-"אנחנו דמויות מושלמות לחיקוי," מכיוון שאנחנו לא כאלה, אנחנו רק רוצות לייצג בנות בדרך שמראה את הממדים השונים האלה. יש לנו מאמרים כמו "לקחת את עצמך ברצינות: איך לא לדאוג מה אנשים אחרים חושבים עליך," אבל יש לנו גם מאמרים כמו, אופפס -- אני מנסה להבין מה הולך פה! הא הא. [צחוק] אם משתמשים בזה, אפשר לצאת מכל מצב. יש לנו גם מאמרים כמו "איך להראות תוך חמש דקות כאילו לא בכית."

אני מעריכה מאוד את הדמויות ההן מהסרטים ומאמרים כמו באתר שלנו, שלא מדברים רק על איך להיות חזקה, אלא איך ללמוד לקבל את עצמך, ולהעריך את עצמך ואיך לקבל את החסרונות שלך.

ומה שאני רוצה שתיקחו מההרצאה שלי, הלקח של כל זה הוא פשוט להיות סטיבי ניקס. זה כל מה שאתם צריכים לעשות. [צחוק] מה שאני הכי אוהבת בה, חוץ מהכל, זה שהיא תמיד נוכחת על הבמה ללא כל התנצלויות, והיא לא חשה צורך להתנצל על החולשות שלה ועל הצורך לגשר בין הרגשות הסותרים שלה, והיא גורמת לכם להקשיב להם ולחשוב עליהם, אז כן, בבקשה תהיו סטיבי ניקס. תודה. [מחיאות כפיים]