תומס בון פיקנס: הבה נחליף אנרגיה, ונעבור לגז טבעי

אני מאמין. אני מאמין בהתחממות כדור הארץ, ויש לי רזומה טוב בנושא זה. אבל הנושא שעליו אדבר הוא הבטחון הלאומי. אנחנו חייבים להפסיק לרכוש נפט מהאויב. אני מדבר על נפט מאופ"ק הבה ואחזיר אתכם 100 שנים לאחור, ל-1912. אתם וודאי חושבים שזוהי השנה בה נולדתי. (צחוק) ובכן לא. נולדתי ב-1928. אבל אם נחזור ל-1912, לפני 100 שנים, ונסתכל על אותה תקופה, ועל מה שאנחנו, הארץ שלנו, עמדנו מולו, זו היתה אותה סוגיית האנרגיה שאנחנו מתמודדים עמה היום, רק שמדובר במקורות שונים של דלק. לפני 100 שנים התעסקנו עם פחם, כמובן, עם שמן לוויתנים והתעסקנו עם נפט גולמי. באותה תקופה, חיפשנו אחר דלק שיהיה נקי יותר, ושיהיה זול יותר, אולם הדלק לא היה שלנו, הוא היה שלהם.

אז באותו שלב, ב-1912, בחרנו להשתמש בנפט גולמי ולא בשמן לוויתנים ובעוד יותר פחם. אולם ככל שהתקדמנו לתקופה של ימינו, 100 שנים מאוחר יותר, בעצם הגענו שוב לפרשת דרכים נוספת מהי פרשת הדרכים? היא בשאלה במה אנחנו עומדים להשתמש בעתיד. מכאן, זה די ברור לי, שנעדיף להשתמש באנרגיה נקיה יותר, זולה יותר, מייצור מקומי, שלנו-- והיא קיימת ברשותנו, וזה גז טבעי.

כאן אתם רואים, שהעלות של כל זה לעולם היא 89 מיליון חביות נפט, פחות או יותר, ליום. והמחיר השנתי הוא שלושה טריליון דולר. וטריליון אחד מתוכם, הולך לאופ"ק. זה חייב להיעצר. אם מסתכלים על העלות של אופ"ק, מדובר בשבעה טריליון דולר. לפי מחקר של "מכון מילקן" מהשנה שעברה - שבעה טריליון דולר מאז 1976, זה מה ששילמנו על נפט מאופ"ק. זה כולל גם את העלות של הצבא וגם את העלות של הנפט. זוהי העברת העושר הגדולה ביותר, שהתבצעה בין שני גופים בהיסטוריה של האנושות. וזה ממשיך גם היום.

כשבוחנים לאן מתבצעות העברות ההון, אפשר לראות פה - שהחצים מובילים אל תוך המזרח התיכון, והרחק מאיתנו. ובנוסף לכך, מצאנו את עצמנו בתפקיד השוטר העולמי. אנחנו השוטרים של העולם, איך אנחנו עושים זאת? אני יודע את התגובה לזה. אני מתערב שאפילו 10% מהיושבים באולם לא יודעים כמה נושאות מטוסים יש בעולם. מי שחושב שהוא יודע, שירים יד. יש 12. אחת נמצאת בבנייה ע"י הסינים, וה-11 הנוספות שייכות לנו.

למה יש לנו 11 נושאות מטוסים? האם יש לנו מידע פנים על השוק? האם אנחנו חכמים יותר מכולם? אני לא בטוח. אם מסתכלים על היכן הן ממוקמות - ובשקופית הזאת אלו הנקודות האדומות - יש חמש שפועלות במזרח התיכון, והשאר בארצות הברית. אלו חוזרות חזרה למזרח התיכון ואלו חוזרות הביתה. אז בעצם הרוב הגדול מה-11 שברשותנו נמצאות במזרח התיכון. למה? למה הן במזרח התיכון? הן שם כדי לפקח ולשמור על נתיבי השיט פתוחים ולשמור על זמינות הנפט. ארה"ב צורכת בערך 20 מיליון חביות נפט ליום. שהן בקירוב 25% מצריכת הנפט היומית בעולם. אנחנו מהווים 4% מהאוכלוסייה הגלובלית, משום-מה זה לא נראה תקין. זה לא בר-קיימא.

אז לאן אנחנו ממשיכים מפה? האם זה יימשך? כן, זה עתיד להימשך. השקופית שאתם רואים פה היא מ-1990 עד 2040. במהלך התקופה הזו אתם עתידים להכפיל את הביקוש שלכם. כשבודקים למה אנחנו משתמשים בנפט, 70% משמשים כדלק בתחבורה. אז כשמישהו אומר "בואו נשתמש ביותר אנרגיה גרעינית, בואו נשתמש ברוח, באנרגיה סולארית," מצויין; אני בעד כל דבר מייצור אמריקאי, כל דבר אמריקאי. אבל אם אתם הולכים לעשות משהו בנוגע לתלות בנפט זר, אתם חייבים להתייחס לנושא התחבורה.

אז המצב הוא שאנו צורכים 20 מיליון חביות ביום - מפיקים 8 מיליון, מייבאים 12 מיליון. ומתוך ה-12, 5 מגיעים מאופ"ק. כשבודקים מי הצרכנים מס' 1 ו-2 בעולם, אנחנו צורכים 20 מיליון חביות ביום והסינים צורכים 10. התכנון של הסינים מעט טוב יותר - לפחות יש להם איזשהו תכנון; לנו אין שום תכנון. בכל ההיסטוריה של אמריקה, מעולם לא היה לנו תכנון אנרגיה. אנחנו אפילו לא מבינים כמה משאבים עומדים לרשותנו. אם מסתכלים על 10 השנים האחרונות ועד היום, העברנו לאופ"ק טריליון דולר. אם נעבור 10 שנים קדימה בהנחה שמחיר הנפט יעצור ב-100 דולר לחבית, נשלם 2.2 טריליון דולר. גם זה לא בר-קיימא.

הימים של נפט זול חלפו. הם חלפו. הם מבהירים לנו את זה היטב, הסעודים, הם חייבים לקבל 94 דולר לחבית כדי לעמוד בהתחייבויות החברתיות שלהם. בשבוע שעבר מספר אנשים אמרו לי בוושינגטון "הסעודים יכולים להפיק את הנפט ב-5 דולר לחבית." וזה בכלל לא חשוב. המחיר שהם צריכים לשלם על הנפט הוא המחיר שאנחנו נשלם עליו. אין לנפט שוק חופשי. מחיר הנפט מרקיע שחקים. ומדינות אופ"ק הן אלו שמתמחרות את הנפט.

אז לאן אנחנו מתקדמים מפה? אנחנו מתקדמים לגז טבעי. גז טבעי ישמש לכל דבר שאנחנו צריכים. זהו דלק 130 אוקטן. הוא נקי יותר מנפט ב-25%. הוא שייך לנו, יש לנו גז בשפע. והוא גם לא דורש זיקוק. הוא יוצא מהאדמה בדרגה של 130 אוקטן. מעבירים אותו במפרד גז והוא מוכן לשימוש. השימוש בו יהיה לנו פשוט מאד. יהיה פשוט מאד להשיג זאת. מיד תגלו, מיד אומר לכם מה נדרש כדי לגרום לזה להתממש. אך כאן אתם יכולים לראות רשימה- הגז הטבעי יתאים לכל השימושים הללו. הוא יהווה תחליף או ישמש עבורם. הוא טוב ליצירת אנרגיה, לתחבורה, זהו דלק מצוין לכל השימושים הללו.

האם יש לנו מספיק גז טבעי? הסתכלו על העמודה השמאלית. זה 24 טריליון. זה מה שאנחנו צורכים לשנה. המשיכו קדימה והערכות שאתם רואים החל מהערכות משרד האנרגיה וכלה באלה של התעשיה - בתעשיה הם יודעים על מה הם מדברים זמינים עבורנו 113 טריליון מטרים מעוקבים של גז טבעי. מה המקבילה של זה בחביות נפט? פי שלוש ממה שהסעודים טוענים שיש להם. הם טוענים שיש להם 250 מיליארד חביות נפט, ואני לא מאמין להם. אני חושב שזה בסביבות ה-175 מיליארד חביות. אבל בכל מקרה, בין אם הם צודקים או לא, יש לנו גז טבעי בשפע.

אני ניסיתי למצוא מטרה לשימוש בגז הטבעי. והמטרה שמצאתי היא המשאיות הכבדות. יש 8 מיליון משאיות כאלו. אם ניקח 8 מיליון משאיות אלו בעלות 18 הגלגלים- ונמיר אותן לשימוש בגז טבעי, נפחית את פליטת הפחמן ב-30%, זה יהיה זול יותר ויצמצם את יבוא הנפט שלנו בשלוש מיליון חביות. כלומר נחתוך 60% מן היבוא מאופ"ק בעזרת שמונה מיליון משאיות. יש 250 מיליון כלי רכב באמריקה.

אז למעשה הגז הטבעי הופך לדלק המעבר, ככה אני רואה את זה. אני לא צריך לדאוג למה יהיה המעבר הזה, בגילי. (צחוק) זאת הדאגה שלכם. אבל כשמסתכלים על הגז הטבעי שיש לנו המעבר יכול להיות בהחלט להיות לגז טבעי, מכיוון שיש לנו גז טבעי בשפע. אבל כמו שאמרתי, אני בעד כל דבר אמריקאי.

אני אדם מציאותי-- הפכתי בשלב מוקדם בחיי מאיש-תאוריה לריאליסט. ועכשיו חזרתי לתאוריה. אם נסתכל על העולם, יש מימות מתאן באוקיינוס מסביב לכל יבשת. וכאן אפשר לראות את המתאן - אם אתם בוחרים ללכת בדרך הזו, יש מתאן בשפע-- גז טבעי הוא מתאן, מתאן וגז טבעי הם ברי-חילוף. אבל אם אתם מחליטים להשתמש במתאן-- ואני כבר לא אהיה פה, כך שזה תלוי בכם - אכן יש לנו שפע של מימות מתאן.

אני חושב שהבהרתי את הנקודה שלי, שעלינו להתחיל להשתמש במשאבים שלנו באמריקה. ואם נעשה זאת- הנפט עולה לנו מיליארד דולר ליום, ולמרות זאת אין לנו שום תכנון אנרגיה. כך ששום דבר לא מתקדם בצורה שיכולה להרשים אותי בוושינגטון, מבחינת התכנון הזה חוץ מהנסיון שלי להתמקד באותן שמונה מיליון משאיות עם 18 גלגלים. אם נוכל להגשים את זה, אני חושב שנעשה את הצעד הראשון בכיוון של תכנון אנרגיה. אם נעשה את זה, ניווכח שקל יותר להשתמש במשאבים שלנו מכפי שאי-פעם תיארנו לעצמנו.

תודה רבה.

(מחיאות כפיים)

כריס אנדרסון: תודה רבה לך. אז מנקודת המבט שלך, היתה לך "תכנית פיקנס הגדולה" שהתבססה על אנרגיית רוח. ובעצם נטשת אותה מכיוון שהכלכלה השתנתה. מה קרה?

פיקנס: הפסדתי 150 מיליון דולר (צחוק) זה בהחלט יכול לגרום לך לנטוש משהו. לא. מה שקרה לנו, כריס, הוא שמחירי האנרגיה הרקיעו שחקים. כך שהרווח נמצא בגז הטבעי. אולם כשנכנסתי לעסקי אנרגיית הרוח, הגז הטבעי עלה 9 דולרים. היום הוא עולה 2 דולר ו-40 סנט. אי-אפשר לעשות עסקים באנרגיית רוח מתחת ל-6 דולר ל-300 מטרים מעוקבים.

אנדרסון: אז מה שקרה הוא שבעזרת שיפור היכולת לנצל טכנולוגיית סדיקה, רזרבות הגז הטבעי גדלו בצורה עצומה והמחיר צנח, מה שגרם לאנרגיית הרוח להיות לא-תחרותית. בקיצור, זה מה שקרה?

פיקנס: זה מה שקרה. גילינו שאנחנו יכולים להגיע לסלע המקור, שזו אבן פצלתית שמכילה את הפחמימנים באגנים. הפעם הראשונה היתה במאגר הפצלים בארנט שבטקסס לאחר מכן במרסלוס שבצפון-מזרח. במדינות ניו-יורק, פנסילבניה, מערב וירג'יניה ובהנסוויל שבלואיזיאנה. החומר הזה נמצא בכל מקום. אנחנו מוצפים בגז טבעי.

אנדרסון: ועכשיו אתה משקיע גדול בתחום הזה ומביא את זה לשוק?

פיקנס: אתה אומר 'משקיע גדול'. אבל אלה החיים שלי. אני גיאולוג, סיימתי את בית הספר ב-1951, הייתי בתעשיה כל חיי. אני בעל מניות. אני לא מפיק גדול של גז טבעי. שמעתי מישהו אומר שאני מפיק הגז הטבעי השני בגודלו בארה"ב. הייתי מת. אני לא. אני בעל מניות. אבל אני גם בעסקי הדלקים.

אנדרסון: אבל גז טבעי זה דלק מאובנים. אתה שורף אותו, ואתה פולט פחמן דו-חמצני. אתה הרי מאמין באיום של שינויי האקלים. למה ההיבט הזה לא מדאיג אותך?

פיקנס: אתה חייב להשתמש במשהו. יש לך הצעה אחרת? (צחוק)

אנדרסון: לא, לא. הטיעון שזה דלק-מעבר הוא הגיוני. כי כמות הפד"ח לכל יחידת אנרגיה קטנה יותר מזאת של נפט ופחם, נכון? אז כולם יכולים לפחות להיות מרוצים מן המעבר מנפט ופחם לגז טבעי. אבל אם זה הכל וזו תהפוך להיות הסיבה שלא ישקיעו באנרגיה מתחדשת, אז בטווח הארוך, נדפקנו בכל מקרה, נכון?

פיקנס: אני עוד לא מוכן לוותר, ג'ים ואני שוחחנו בדיוק כשהוא הלך, ואני אמרתי, "מה דעתך בנושא הגז הטבעי?" והוא אמר, "ובכן, זה דלק-מעבר. זה מה שזה." ואני אמרתי, "מעבר אל מה? לאן אנחנו מתקדמים?" אבל כבר אמרתי לך, אני לא צריך לדאוג לגבי זה. אתם כולכם צריכים.

אנדרסון: אבל אני לא חושב שזה בסדר, בון. אני חושב שאתה מאמין במורשת שלך. כבר עשית את כל הכסף שאתה צריך. אתה אחד האנשים היחידים שנמצאים בעמדה שמאפשרת להם להשפיע בנושא. האם אתה תומך ברעיון של קביעת מחיר לפחמן? האם זה הגיוני?

פקינס: אני לא אוהב את זה כי בסופו של דבר הממשלה תנהל את התכנית. ואני כבר יכול להגיד לך שזה יהיה כישלון. הממשלה לא טובה (מחיאות כפיים) בדברים הללו. היא פשוט לא טובה, וזה רעיון גרוע. קח לדוגמה את "סולינדרה" או מה שזה לא היה אמרו 10 פעמים שזה רעיון גרוע והם עשו את זה בכל זאת. זרקו ככה סתם 500 מיליון דולר. אני חושב שזה יותר קרוב למיליארד. אבל כריס, אני חושב שאנחנו מתקדמים, בטווח הרחוק, לי לא אכפת שנחזור לאנרגיה גרעינית. ואני יכול להגיד לך מה יהיה הדף האחרון בדו"ח שייקח להם לכתוב חמש שנים. אחד, אל תבנו כור על קו שבר. (צחוק) ומספר שתיים, אל תבנו כור ליד הים. אני חושב שכורים הם בטוחים תעבירו אותם ליבשה ועל קרקע יציבה מאוד ותבנו שם את הכורים. אין שום בעיה עם גרעין. אתם תהיו חייבים אנרגיה. אין כאן בכלל שאלה. אתם לא יכולים - בסדר.

אנדרסון: אחת השאלות מהקהל היא, עם הסדיקה ותהליך הפקת הגז הטבעי, מה עם הבעיה של זליגת מתאן? בהתחשב בכך שהמתאן מזיק יותר להתחממות הגלובלית מאשר פחמן דו-חמצני? האם זו סיבה לדאגה?

פקינס: סדיקה? מה זה סדיקה?

אנדרסון: סדיקה.

פקינס: אני צוחק

(צחוק)

אנדרסון: יש כאן בעיית מבטא קטנה.

פקינס: לא, בוא אני אסביר לך, אמרתי לך בן כמה אני. סיימתי את בית הספר ב-1951. עסקתי לראשונה בסדיקה בגבול טקסס ב-1953. טכנולוגיית הסדיקה פותחה ב-1947, ואל תאמין לרגע שכשהנשיא שלנו נעמד ואומר שלפני שלושים שנה משרד האנרגיה פיתח את טכנולוגיית הסדיקה. אין לי מושג על מה הוא מדבר. ברצינות, למשרד האנרגיה לא היה כל קשר לסדיקה. עבודת הסדיקה הראשונה בוצעה ב-1947 אני חזיתי בזאת לראשונה ב-1953. במהלך חיי ביצעתי סדיקות ביותר מ-3,000 בארות. מעולם לא נתקלתי בבעיה, בפגיעה באקוויפר או כל דבר אחר. האקוויפר הגדול ביותר בצפון אמריקה משתרע ממרכז טקסס עד גבול דקוטה הדרומית, על פני 8 מדינות - אקוויפר גדול: אקוויפר אוגללה, מהעידן הטריאסי. יש ודאי 800,000 בארות שבוצעה בהן סדיקה באוקלהומה, טקסס וקנזס כולן באקוויפר הזה. לא היו שום בעיות. אני לא מבין מדוע התקשורת מתמקדת על מזרח פנסילבניה.

אנדרסון: בסדר, אתה לא תומך בשום מיסוי על הפחם או קביעת מחיר לפחם. החזון שלך אם כך לדרך שבה העולם יפסיק עם דלקי מאובנים הוא בסופו של דבר דרך חידושים, שיום אחד נגיע למחירים תחרותיים של אנרגיית שמש ורוח?

פקינס: ג'ים ואני הסכמנו ב-13 שניות שאנרגיית שמש ורוח יהוו חלק קטן מהפיתרון, כי אי אפשר להסתמך עליהן.

אנדרסון: אז איך העולם יפסיק עם דלקי מאובנים?

פקינס: איך נגיע לכך? יש לנו כל כך הרבה גז טבעי, לא יגיע יום שבו תגיד, "בואו לא נשתמש בזה יותר." אתה תמשיך להשתמש בו. הוא הכי נקי מכולם. ואם תיקח לדוגמה את קליפורניה, יש בה 2,500 אוטובוסים. התחבורה הציבורית בלוס אנג'לס פועלת על גז טבעי מזה 25 שנים. התחבורה הציבורית בפורט וורת' שבטקסס פועלת על גז טבעי מזה 25 שנים. למה? איכות האוויר היתה הסיבה למעבר לגז טבעי ולהתרחקות מסולר. למה כל משאיות הזבל כיום בדרום קליפורניה פועלות על גז טבעי? בגלל איכות האוויר. אני מבין מה שאתה אומר לי, ואני לא חולק עליך. איך לעזאזל נוכל מתישהו להפסיק להשתמש בגז טבעי? ואני אומר, זאת הבעיה שלכם.

(צחוק)

אנדרסון: בסדר, אז זה דלק-מעבר מה יהיה לאחר תקופת המעבר, את זה הקהל צריך לברר. אם מישהו יבוא אליך עם תוכנית שבאמת נראה שהיא עשויה להיות חלק מהפתרון, האם תהיה מוכן להשקיע בטכנולוגיות האלו, אפילו אם הן לא אידאליות לעשיית רווחים, אך הן אולי אידאליות לעתידו של כדור הארץ?

פקינס: הפסדתי 150 מיליון דולר על על אנרגיית רוח, כן, בוודאי, אני בפנים. מכיוון, שוב, אני מנסה לפתור את בעיית האנרגיה של אמריקה. וכל דבר מתוצרת אמריקאית הוא טוב מבחינתי.

אנדרסון: בון, אני מאוד מודה לך שהגעת לכאן והתמודדת עם הנושא הזה. אני חושב שישנם רבים מאד שירצו לעבוד אתך. נתת לקהל מתנה אמיתית. תודה רבה לך. (פקינס: אין בעיה, כריס. תודה.)

(מחיאות כפיים)