סוזן לים: השתילו תאים, לא איברים

נפל בחלקי הכבוד להתמחות בהשתלות תחת שני חלוצים גדולים בתחום הניתוחים: תומס סטארזל, שערך את השתלת הכבד המוצלחת הראשונה בעולם ב-1967, וסר רוי קאלן שערך את השתלת הכבד הראשונה בבריטניה בשנה שלאחר מכן. חזרתי לסינגפור וב-1990 ערכתי את השתלת הכבד המוצלחת הראשונה באסיה מתורם מת, אבל כנגד כל הסיכויים. עכשיו, כשאני מביטה אחורה, ההשתלה היתה למעשה החלק הקל. לאחר מכן, השגת הכסף למימון ההליך. אבל אולי החלק המאתגר ביותר היה לשכנע את הרגולטורים -- עניין שנדון בפרלמנט -- שלבחורה מנתחת צעירה תינתן ההזדמנות להיות חלוצה עבור המדינה שלה. אבל לאחר 20 שנה, המטופלת שלי, סורידר, היא השורדת הותיקה ביותר באסיה שקיבלה כבד מתורם מת עד היום. (מחיאות כפיים) ואולי יותר חשוב, אני הסנדקית הגאה של בנה בן ה-14.

(מחיאות כפיים)

אבל לא לכל החולים ברשימת ההמתנה להשתלה יש כ"כ הרבה מזל. האמת היא שפשוט אין מספיק תורמי איברים. בעוד שהביקוש לתרומות איברים ממשיך לעלות, בעיקר בגלל הזדקנות האוכלוסיה, ההיצע נשאר יחסית קבוע. בארצות-הברית לבדה, 100,000 גברים, נשים וילדים נמצאים ברשימת ההמתנה לתרומות איברים, ויותר מתריסר נפטרים בכל יום בגלל מחסור באיברים להשתלה. קהילת ההשתלות מנהלת באופן פעיל מסעות הסברה לעידוד תרומות איברים. ומתנת החיים הורחבה מתורמים שלהם מוות מוחי לתורמים קרובים חיים -- קרובים שעשויים לתרום איבר או חלק מאיבר, כמו אונת כבד, לקרוב או אהוב.

אבל בעוד שיש עדיין מחסור מזעזע באיברים להשתלה, מתנת החיים הורחבה עוד מתורמים קרובים, חיים לתורמים חיים, לא קרובים. וזה העלה מחלוקות מוסריות חסרות תקדים ובלתי צפויות. איך ניתן להבחין בין תרומה שנובעת מרצון חופשי ואלטרואיזם לבין אחת שנכפתה או נלקחה תוך אילוץ מ-, לדוגמה, אישה כנועה, מחותנת, משרת, עבד, או עובד? היכן ואיך אנחנו יכולים להעביר את הקו? באיזור בו אני גרה, יותר מדי אנשים חיים מתחת לקו העוני. ובאיזורים מסויימים, מסירת איברים בצורה מסחרית בתמורה למענק כספי הובילה לשגשוג המסחר של תורמים חיים שאינם קרובים.

מעט לאחר שערכתי את השתלת הכבד הראשונה, קיבלתי את משימתי הבאה, שהיתה ללכת לבתי סוהר כדי לקצור איברים מנידונים למוות. הייתי בהריון באותו זמן הריונות אמורים להיות רגעים של שמחה והגשמה בחיי כל אישה. אבל התקופה המאושרת שלי נפגמה ע"י מחשבות כבדות ומדכאות -- מחשבות על צעידה דרך שורת המוות בכלא מאובטח ביותר, כי זו היתה הדרך היחידה להוביל אותי לחדר הניתוח הארעי. ובכל פעם הייתי מרגישה את המבטים המצמררים של עיני האסירים הנידונים עוקבות אחריי. ובמשך שנתיים, נאבקתי בדילמה של השכמה בשעה 4:30 בבוקר בבוקר יום שישי, נסיעה לכלא, ירידה, עטוית כפפות ומקורצפת, מוכנה לקבל את הגופה של אסיר שהוצא להורג, קוצרת את האיברים ואז מעבירה אותם לבית החולים המקבל ואז משתילה את מתנת החיים למקבל עוד באותו אחר-צהריים. אין ספק, יידעו אותי, שההסכמה ניתנה.

אבל בחיים שלי, המיומנות המספקת האחת שהיתה לי עוררה עכשיו רגשות מעורבים -- רגשות שנעו בין צער קיצוני וספק עם שחר לבין שמחה חגיגית בזמן נתינת מתנת החיים לעת ערב. בצוות שלי, החיים של אדם אחד או שניים הוכתמו ע"י החוויה. כמה מאיתנו חשו רגשות התעלות, אבל אף אחד לא נשאר אותו דבר באמת . הייתי מוטרדת מכך שהוצאת האיברים מאסירים שהוצאו להורג היתה לא פחות שנויה במחלוקת מבחינה מוסרית מאשר קצירת תאי גזע מעוברים אנושיים. ובדעתי, הגעתי למסקנה שכחלוצה בתחום הניתוחים שהמטרה של עמדת ההשפעה שלי היתה לבטח להרים את קולי בשם חסרי ההשפעה. זה גרם לי לתהות האם יש דרך טובה יותר -- דרך לעקוף את המוות ובכל זאת לתת את מתנת החיים שתשפיעה באופן אקספוננציאלי על מיליוני חולים ברחבי העולם.

וברגע ההוא ממש, מיומנות הניתוחים התפתחה מגדול לקטן מחיתוכים רחבים להליכים דרך פתחים קטנים, חיתוכים זעירים. ובהשתלות, הרעיונות התחלפו מאיברים שלמים לתאים. ב-1988, באוניברסיטת מינסוטה, השתתפתי בסדרה קצרה של השתלות של לבלבים שלמים. והייתי עדה לקושי הטכני. וזה עורר במוחי את הרעיון למעבר מהשתלת איברים שלמים להשתלת תאים. חשבתי לעצמי, למה לא לקחת תאים בודדים מתוך הלבלב -- התאים שמפרישים אינסולין כדי לרפא סכרת -- ולהשתיל אותם? -- הליך פשוט בהרבה מבחינה טכנית מאשר להאבק עם הסיבוכיות של השתלת איבר שלם.

ובזמן ההוא, מחקר תאי הגזע קיבל תנופה, בעקבות בידוד תאי הגזע העובריים האנושיים לראשונה בעולם בשנות ה-90 של המאה ה-20. ההבחנה שתאי גזע, כתאי אב, עשויים להתפתח למגוון שלם של סוגי תאים שונים -- תאי לב, תאי כבד, תאי לבלב -- לכדה את תשומת לב התקשורת והדמיון של הציבור. גם אני הייתי מוקסמת ע"י טכנולוגית התאים החדשה והמפוצלת הזו, וזה עורר שינוי בתפישת המחשבה שלי, מהשתלת איברים שלמים להשתלת תאים. וריכזתי את המחקר שלי בתאי גזע כמקור אפשרי להשתלת תאים.

היום אנחנו מבינים שקיימים סוגים רבים ושונים של תאי גזע. תאי גזע עובריים תפסו מקום מרכזי, בעיקר בגלל תכונת הפלורי-פוטנטיות שלהם -- זוהי היכולת שלהם להתבדל בקלות למגוון סוגים שונים של תאים. אבל המחלוקת המוסרית בנוגע לתאי גזע עובריים -- העובדה שתאים אלו נלקחים מעוברי אדם בני חמישה ימים -- עודדה את המחקר על סוגים אחרים של תאי גזע.

עכשיו למרות הגיחוך מצד הקולגות שלי, הנעתי את המעבדה שלי להתרכז במה שחשבתי שהיה המקור חסר-המחלוקת ביותר לתאי גזע, רקמות שומניות, או שומן, כן שומן -- שקיים היום בשפע -- שאתם ואני, לדעתי, היינו שמחים מאוד להפטר ממנו בכל מקרה. תאי גזע משומן הם תאי גזע בוגרים. ותאי גזע בוגרים נמצאים בתוככם ובתוכי -- בדם שלנו, במח העצמות שלנו, בשומן שלנו, העור שלנו ובאיברים אחרים. ומסתבר ששומן הוא אחד המקורות הטובים ביותר לתאי גזע בוגרים. אבל תאי גזע בוגרים אינם תאי גזע עובריים. והנה המגבלה: תאי גזע בוגרים הם תאים מבוגרים, וכמו אנשים מבוגרים, תאים אלה מוגבלים יותר במחשבתם ומוגבלים יותר בהתנהגותם ואינם יכולים להתפתח למגוון רחב של סוגי תאים מתמחים, כמו תאי גזע עובריים.

אבל ב-2007, שני אנשים יוצאי דופן, שיניה ימנקה מיפן וג'יימי תומפסון מארה"ב גילו תגלית מדהימה. הם גילו שתאי גזע בוגרים, שנלקחים מכם וממני, ניתנים לתכנות מחדש בחזרה לתאי גזע עובריים, שהם כינו תאי iPS, או תאי גזע פלורי-פוטנטים מלאכותיים. ותנחשו מה, מדענים מסביב לעולם ובמעבדות מתחרים להמיר תאים בוגרים -- תאים בוגרים מכם וממני -- הם מתחרים על תכנות מחדש של תאים אלה בחזרה לתאי iPS היעילים יותר. ובמעבדה שלנו, אנחנו מתרכזים בלקיחת שומן ותיכנות מחדש של ערימות שומן למעיין של תאים צעירים -- תאים שעשויים לשמש כדי ליצור תאים אחרים, יותר ספציפיים, שיום אחד יוכלו לשמש להשתלת תאים. אם מחקר זה יצליח, הוא עשוי להפחית את הצורך לחקור ולהקריב עוברים אנושיים.

נכון, יש הפרזה רבה, אבל גם תקווה שההבטחה הגלומה בתאי גזע תוכל יום אחד לספק מרפא לטווח רחב של מצבים. מחלות לב, שבץ, סכרת, פגיעות בחוט השדרה, ניוון שרירים, מחלות רשתית העין -- האם חלק מהמקרים האלה נוגע אליכם באופן אישי?

במאי 2006, דבר נורא קרה לי. עמדתי להתחיל ניתוח בעזרת רובוט, אבל ביציאה מהמעלית לתוך האור הבהיר והמסנוור של חדר הניתוח, קלטתי ששדה הראיה השמאלי שלי קורס במהירות לתוך חשיכה. מוקדם יותר באותו שבוע, חטפתי חבטה די רצינית במהלך גלישת סקי בשלהי האביב -- כן, נפלתי. והתחלתי לראות גופים צפים וכוכבים, שאני פטרתי בנוחות כחשיפה רבה מידי לשמש בהרים. מה שקרה לי עלול היה להיות אסון, אלמלא העובדה שהייתי בקרבת מנתחים טובים. וראייתי שוקמה, אבל לא לפני תקופה ממושכת של החלמה -- שלושה חודשים -- בתנוחת ראש למטה. החוויה הזו לימדה אותי להזדהות יותר עם המטופלים שלי, ובמיוחד עם אלו עם מחלות רשתית.

37 מיליון אנשים ברחבי העולם עיוורים, ו-127 מיליון נוספים סובלים מראיה לקויה. השתלות רשתית שמקורה מתאי גזע, כעת בשלב המחקרי, עשויים יום אחד לשקם ראייה, או ראייה חלקית, למיליוני חולים עם מחלות רשתית ברחבי העולם. למעשה, אנחנו חיים בזמנים שהם בו זמנית מאתגרים ומרגשים. כשאוכלוסיית העולם מזדקנת, מדענים מתחרים לגילוי דרכים חדשות לשיפור עוצמת הגוף לרפא את עצמו באמצעות תאי גזע.

למעשה כשאיברים או רקמות שלנו נפגעים, מח העצמות שלנו משחרר תאי גזע לתוך מחזור הדם שלנו. ותאי גזע אלה זורמים עם זרם הדם ומתבייתים על האיבר הפגוע כדי לשחרר פקטורי גדילה לתיקון הרקמה הפגועה. תאי גזע עשויים לשמש כאבני בניין לתיקון "פיגומים" פגועים בגופינו, או כדי לספק תאי כבד חדשים לתיקון כבד פגוע. בעוד אנו מדברים, מתבצעים כ-117 ניסויים קלינים שבודקים את השימוש בתאי גזע למחלות כבד.

מה צופן העתיד? מחלות לב הם גורם המוות המוביל ברחבי העולם. 1.1 מיליון אמריקאים סובלים מהתקפי לב בכל שנה. 4.8 מיליון סובלים מכשל לבבי. תאי גזע יכולים לשמש להעברת פקטורי גדילה לתיקון שריר לב פגוע או להתבדל לכדי תאי שריר הלב כדי לשקם את פעילות הלב. ישנם 170 ניסויים קלינים שחוקרים את תפקיד תאי הגזע במחלות לב. בעוד שעודנו בשלב המחקרי, תאי גזע יוכלו אולי יום אחד לבשר על קפיצת ענק בתחום הקרדיולוגי.

תאי גזע מספקים תקווה להתחלות חדשות -- צעדים קטנים ומדודים, תאים במקום איברים, תיקון במקום החלפה. טיפולים בעזרת תאי גזע עשויים להפחית יום אחד את הצורך בתורמי איברים. טכנולוגיות חדשות ועוצמתיות הציבו תמיד חידות. בזמן שאנו מדברים, הניסוי הראשון בעולם לטיפול בפציעה בחוט השדרה בעזרת תאי גזע עובריים נמצא כבר בדרכו בעיקבות אישור מנהל המזון והתרופות האמריקאי (USFDA). ובבריטניה, תאי גזע עצביים לטיפול בשבץ נחקרים בניסוי שלב 1.

הצלחת המחקר שאנחנו חוגגים היום נעשתה אפשרית בעזרת הסקרנות והתרומה והמחוייבות של מדענים וחלוצי רפואה. לכל אחד יש סיפור. הסיפור שלי הוא על המסע שלי מאיברים לתאים -- מסע דרך מחלוקות, מונע ע"י תקווה -- תקווה שבעוד שאנו מזדקנים, נוכל לחגוג יום אחד אריכות ימים עם איכות חיים משופרת.

תודה