סוזן בלקמור: על ממים ו"טמים"

אבולוציה תרבותית היא צאצא מסוכן לכל מין שמתיר מעליה את הרסן בכוכב הלכת שלו. עד שתופסים מה קורה, התינוק נעשה לפעוט, שמשתולל וזורע מהומה, ומאוחר מדי להכניסו בחזרה. כמין, אנו בני האדם הננו תיבת-פנדורה של עולמנו. אנחנו מי ששיחררו מכלאו את המשכפל השני, ואיננו יכולים להחזירו לשם. אנו רואים היום את התוצאות בכל מקום.

ואני טוענת שזו ההשקפה שנובעת מכך שמתייחסים ברצינות לממטיקה. וזה נותן לנו דרך חדשה לחשוב לא רק על מה שקורה בעולמנו, אלא על מה שאולי מתרחש במקומות אחרים ביקום. ראשית, ברצוני לומר משהו על הממטיקה ועל תיאוריית הממים, ושנית, איך זה עשוי לענות על שאלת החיים החוצניים, אם אכן יש כאלה.

ובכן, הממטיקה. הממטיקה מבוססת על עקרון הדרוויניזם האוניברסלי. לדרווין היה רעיון מדהים. למען האמת, יש הטוענים שזה הרעיון הכי טוב מאז ומתמיד. האין זו מחשבה נפלאה, שייתכן דבר כזה, "הרעיון הכי טוב מאז ומתמיד"? נראה לכם שזה ייתכן? קהל: לא. [צחוק] מישהו שם אמר "לא" בקול רם מאד. ואני אומרת שכן. ואם יש רעיון כזה, אני נותנת את הפרס לדרווין.

ומדוע? כי הרעיון היה כה פשוט, ועם זאת הוא מסביר את כל התכנון ביקום. ואני טוענת שלא רק את התכנון הביולוגי, אלא את כל התכנון שנחשב בעינינו לתכנון אנושי. אותו הדבר בדיוק חוזר ומתרחש שוב ושוב. מה אמר דרווין? אני יודעת שאתם מכירים את רעיון הברירה הטבעית, אך הבה ואסכם את "מוצא המינים", 1859, בכמה משפטים.

מה שדרווין אמר היה משהו כזה: אם יש יצורים שונים אלה מאלה, ובכך אין ספק - ביקרתי באיי גאלאפגוס ומדדתי את גדלי המקורים ואת גדלי שריוני הצבים וכו' וכו'. ואחרי 100 עמודים - [צחוק] ואם יש מלחמת קיום, שבה מתים כמעט כל היצורים האלה -- ובכך אין ספק. קראתי את מאלתוס וחישבתי כמה זמן היה נחוץ לפילים להתפשט בכל העולם אילו התרבו ללא הגבלה, וכו' וכו' ואחרי עוד 100 עמודים, ואם הקומץ ששרדו מעבירים לצאצאיהם את מה שסייע להם לשרוד, הרי שאותם צאצאים ודאי מותאמים טוב יותר לנסיבות שבהן התרחש כל זה מאשר הוריהם.

אתם מבינים את הרעיון? אם, אם, אם - אז. לא היה לו מושג מהו אלגוריתם. אך זה מה שהוא תיאר באותו ספר, וזה מה שמוכר לנו כיום כאלגוריתם האבולוציוני. העקרון הוא שנחוצים רק 3 דברים אלה - גיוון, ברירה ותורשה. וכפי שמציג זאת דן דנט, אם הם קיימים, אתם מוכרחים לקבל אבולוציה או תכנון שנובע מתוהו, ללא סיוע של מוח כלשהו.

יש בשיקופית זו מילה אחת שאהובה עלי. מה לדעתכם היא מילה זו? קהל: תוהו. תוהו? לא. מה? מוח? לא. קהל: בלי. לא, לא 'בלי'. [צחוק] ניסיתם את כולם לפי הסדר, כן? קהל: מוכרחים. מוכרחים. מוכרחים. מוכרחים. זה מה שעושה זאת מדהים כל כך. אין צורך במתכנן, או תכנית, או חזון, או כל דבר אחר. אם יש משהו שמועתק תוך התגוונות ודרך ברירה, אתם מוכרחים לקבל תכנון שנובע מן האין. אי-אפשר לעצור זאת. 'מוכרחים' היא המילה האהובה עלי כאן.

אבל מה הקשר לממים? ובכן, העקרון הזה יפה לכל דבר שמועתק תוך התגוונות וברירה. אנו כה רגילים לחשוב במונחים של ביולוגיה, אנו חושבים כך על הגנים. אך לא דרווין, כמובן. הוא לא ידע על הגנים. הוא דיבר בעיקר על חיות וצמחים, אך גם על שפות שמתפתחות ונכחדות. אך עקרון הדרוויניזם האוניברסלי אומר שכל מידע שמתגוון ונברר עתיד להפיק תכנון.

ועל זה עלה ריצ'רד דוקינס ברב-המכר שלו מ-1976, "הגן האנוכי". למידע המועתק הוא קרא 'משכפל'. ההעתקה היא אנוכית. המידע לא יושב לו בתא ואומר, "ברצוני להיות מועתק" אלא הוא יועתק אם יוכל, ללא קשר לתוצאות. לא אכפת לו מהתוצאות כי לא יכול להיות לו איכפת, כי זהו רק מידע שמועתק. והוא שאף להתרחק מהחשיבה הכללית על גנים, ולכן הוא שאל, "האם יש עוד משכפלים בעולמנו?" ואכן, יש ויש.

הביטו סביב, כאן באולם זה. על כל סביבותינו, כשהוא עודנו נסחף בגמלוניות במרק הקדום של התרבות, קיים משכפל נוסף. המידע שאנו מעתיקים מאדם לאדם דרך חיקוי, דרך השפה, בדיבור, בסיפורים, בבגדים שאנו לובשים, במעשינו. זהו מידע המועתק תוך התגוונות וברירה. זהו תהליך תכנוני בעיצומו. הוא חיפש שם למשכפל החדש הזה. והוא שאל את המילה היוונית "מימם", שמשמעותה: 'זה שזוכה לחיקוי'. זיכרו זאת, זוהי ההגדרה המרכזית, "זה שזוכה לחיקוי". והוא קיצר אותה ל"מם", רק מפני שזה נשמע טוב וזה יצר מם טוב, מם שמתפשט ביעילות. כך נוצר הרעיון. חשוב להיצמד להגדרה זו.

כל מדע הממטיקה זוכה לקיתונות של בוז, מרבים לא להבינו ולחשוש ממנו. אבל ניתן להימנע מרבות מהבעיות האלה אם זוכרים את ההגדרה. מם איננו שקול לרעיון. הוא אינו רעיון. הוא אינו שקול לשום דבר אחר, בעצם. היצמדו להגדרה: "זה שזוכה לחיקוי", או מידע המועתק מאדם לאדם. אז בואו נבחן כמה ממים.

אתה, אדוני, עם המשקפיים התלויות סביב צווארך בדרך שובת-לב במיוחד. אני תוהה אם המצאת רעיון זה בעצמך, או העתקת אותו ממישהו אחר? אם העתקת אותו ממישהו אחר, זהו מם. ומה בדבר -- איני רואה כאן ממים מעניינים. אוקיי חבר'ה, למי יש איזה מם מעניין עבורי? אה כן, העגילים שלך, אני מניחה שלא את המצאת את רעיון העגילים. סביר שיצאת וקנית אותם. יש עוד הרבה כאלה בחנויות. זהו משהו שעובר מאדם לאדם. כל הסיפורים שאנחנו מספרים, כמובן, "TED" הוא חגיגת ממים, המוני ממים.

אך הדרך לחשוב על ממים, היא מדוע הם מתפשטים? מדובר במידע אנוכי, והם יועתקו במידה ויוכלו. אך ממים מסוימים יועתקו מפני שהם טובים, או נכונים, או מועילים, או יפים. חלקם יועתקו אפילו שאינם כאלה. וחלקם - קשה מאד לומר מדוע.

יש מם מסוים אחד שאני די נהנית ממנו, ואני שמחה לומר שכפי שציפיתי, מצאתי אותו כשבאתי הנה ואני בטוחה שגם אתם מצאתם אותו. אתם הולכים לאיזה מלון בינלאומי מפואר, אתם נכנסים ומסירים את בגדיכם, ונכנסים למקלחת, ומה אתם רואים? קהל: סבון רחצה. סליחה? קהל: סבון. סבון. נכון. מה עוד אתם רואים? קהל: (לא מובן) מממ. קהל: כיור, אסלה! כיור, אסלה, כן. כל אלה ממים. כולם ממים, וכולם שימושיים, אך ישנו גם המם הזה. [צחוק] מה הדבר הזה עושה? [צחוק] זה נפוץ בכל העולם. לא מפתיע שכולכם מצאתם אותו כשנכנסתם לחדרי הרחצה שלכם כאן. אך אני צילמתי זאת בשירותים בקצהו של אוהל, במחנה האקולוגי שבג'ונגל של אסאם. [צחוק] מי קיפל זאת שם ומדוע? [צחוק] לפעמים האנשים נסחפים. [צחוק] אחרים סתם מתעצלים ועושים טעויות. יש מלונות שמחדירים בהזדמנות זו עוד ממים בעזרת מדבקה קטנה. [צחוק] מה המשמעות של זה? אני מניחה שזה בא להודיע לכם שמישהו ניקה את המקום והכל מאד נחמד. ובעצם זה אומר לכם שייתכן שמישהו אחר העביר חיידקים ממקום למקום. [צחוק]

אז תחשבו על זה כך. תארו לעצמכם עולם מלא מוחות ובו הרבה יותר ממים מכפי שיוכלו למצוא לעצמם בית. כל הממים מנסים להיות מועתקים, מנסים במרכאות כפולות, כלומר, קיצור של: אם יוכלו להיות מועתקים, יעשו זאת. הם משתמשים בכם ובי כבציוד ההעתקה וההפצה, ואנחנו מכונות הממים.

ומדוע זה חשוב? מדוע זה מועיל, או מה זה אומר לנו? זה נותן לנו מבט חדש לגמרי על מקורות האדם ומה משמעות היות אנושי. כל התיאוריות הרגילות על התפתחות התרבות, על מקור האדם, ועל מה שכל-כך מבדיל אותנו ממינים אחרים. כל שאר תיאוריות המוח הגדול, השפה והשימוש בכלים וכל יתר הדברים שמייחדים אותנו, מבוססות על הגנים. השפה ודאי הועילה מאד לגנים. השימוש בכלים ודאי תרם להישרדותנו, למציאת בני זוג וכו' הכל חוזר - כפי שהתלונן ריצ'רד דוקינס לפני זמן כה רב - הכל חוזר לגנים.

ואילו הממטיקה טוענת, "לא, זה לא נכון." כיום יש בעולמנו שני משכפלים. מהרגע בו אבותינו, לפני כ-2.5 מליון שנה, החלו לחקות, החל תהליך העתקה חדש. העתקה עם התגוונות וברירה. שוחרר משכפל חדש, ולא ייתכן - כבר מן ההתחלה, לא ייתכן שבני האדם, שהוציאו לחופשי יצור חדש זה, יוכלו להעתיק רק את מה שמועיל, יפה ונכון, ולא את כל יתר הדברים. כשלמוחותיהם היה היתרון הודות ליכולת ההעתקה -- להדליק אש, לשמור עליה, טכניקות ציד חדשות, דברים כאלה -- באופן בלתי-נמנע הם העתיקו גם את תחיבת הנוצות לשיער או את לבישתם של בגדים משונים, או את צביעת הפנים, כל דבר שהוא.

וקיבלתם מירוץ חימוש בין הגנים, שמשתדלים שלאדם יהיה מוח קטן וחסכוני ושלא יבזבז את זמנו בהעתקת כל הדברים האלה, ובין הממים עצמם, כמו הקולות שאנשים השמיעו והעתיקו -- כלומר, מה שהפך להיות השפה -- שמתחרים על הגדלת המוחות עוד ועוד. כך שלפי תיאוריה זו המוח הגדול מונע ע"י הממים.

ולכן, ב"מכונת הממים", אני מכנה זאת 'מנוע ממטי', עם התפתחות הממים הבלתי-נמנעת, הם דוחפים למוח גדול יותר שייטיב להעתיק את הממים שדוחפים לכך. וזו הסיבה שיש לנו מוחות משונים כאלה, ואנו אוהבים דת, מוסיקה ואמנות. השפה הינה טפיל שאליו הסתגלנו, ולא משהו שהתקיים במקור לטובת הגנים שלנו, לפי השקפה זו. וכמו רוב הטפילים, היא יכולה להיות מסוכנת, אך במקביל גם היא מתפתחת ומסתגלת ובסופו של דבר יש לנו מערכת-יחסים סימביוטית עם הטפיל החדש הזה.

כך שמנקודת מבטנו, איננו מבינים שכך זה החל. כך שזוהי השקפה על מהו אנושי. כל שאר המינים בעולם הם מכונות גנים בלבד, הם לא מחקים היטב, כמעט ולא. רק אנחנו הננו מכונות גנים וגם מכונות ממים. הממים לקחו מכונת גנים והפכו אותה למכונת ממים.

אך זה לא הכל. כעת יש לנו ממים מסוג חדש. תהיתי במשך זמן רב, מפני שהרביתי לחשוב על ממים, האם יש הבדל בין הממים שאנו מעתיקים -- המלים שאנו אומרים זה לזה, המחוות שאנו מעתיקים, הדברים האנושיים - וכל הדברים הטכנולוגיים האלה שמסביבנו? עד כה תמיד כיניתי אותם "ממים", אך כעת אני באמת חושבת שאנו זקוקים למילה עבור ממים טכנולוגיים.

הבה נכנה אותם "טכנו-ממים" או "טמים". כי התהליכים נעשים שונים. התחלנו, לפני כ-5,000 שנה, עם הכתיבה. הפצנו את איחסון הממים מעל גבי לוחות חימר, אך טמים אמיתיים ומכונות טמים אמיתיות, מחייבים שהגיוון, הברירה וההעתקה, ייעשו כולם מחוץ לבני האדם. ואנו מתקרבים לכך. אנו מצויים בשלב המופלא, שכמעט הגענו לכך שיש מכונות כאלה. ולמעשה, בשהות הקצרה שלי ב"TED", ראיתי שאנו קרובים לכך יותר מכפי שחשבתי.

כך שבעצם, עכשיו הטמים כופים על מוחותינו להפוך יותר ויותר למכונות טמים. ילדינו לומדים מהר יותר לקרוא, לומדים להשתמש במכונות. יהיו לנו כל מיני שתלים, סמים שיאלצו אותנו להישאר ערים כל הזמן. אנו נחשוב שאנו בוחרים את כל אלה, אך הטמים הם שגורמים לנו לעשות זאת. וכעת אנו עומדים על הסף הזה, שיהיה לנו משכפל שלישי בעולמנו. ומה עם כל מה שקורה אי-שם ביקום? האם יש שם עוד מישהו? אנשים שואלים שאלה זו מזה זמן רב. כבר שאלנו אותה כאן ב"TED". ב-1961 הציג פרנק דרייק את המשוואה הידועה שלו, אך לדעתי הוא התרכז בדברים הלא-נכונים. זו היתה משוואה מאד פוריה. הוא ביקש להעריך את "אן", מספר התרבויות המסוגלות לתקשורת בגלקסיה שלנו. והוא כלל בכך את שיעור היווצרות הכוכבים, וכוכבי הלכת, אך בעיקר את שיעור התבונה.

לדעתי זו דרך שגויה לחשוב על כך. התבונה מופיעה בכל מקום ובכל מיני צורות. התבונה האנושית היא רק סוג אחד שלה. אך מה שבאמת חשוב הוא מהם המשכפלים ורמות המשכפלים, כשכל אחת ניזונה מזו שקדמה לה. לכן אני מציעה שלא נחשוב על תבונה, אלא על משכפלים.

ועל סמך זה הייתי מציעה משוואה מסוג שונה. משוואה פשוטה מאד. "אן" תייצג את אותו הדבר, מספר התרבויות המסוגלות לתקשורת, שניתן לצפות שיהיו בגלקסיה שלנו. פשוט להתחיל במספר כוכבי הלכת שבגלקסיה שלנו. חלקיק מאלו, שמגיע למשכפל ראשון. חלקיק מאלו, שמגיע למשכפל השני. חלקיק מאלו, שמגיע למשכפל השלישי. כי רק המשכפל השלישי הוא שייצור מגע -- שישלח מידע, ישגר גשושים וייצור קשר, ויתקשר עם כל היתר.

אז אם ניקח משוואה זו, מדוע לא שמענו משהו ממישהו אי-שם בחוץ? מפני שכל שלב הוא מסוכן. ההגעה למשכפל חדש מסוכנת. אפשר לעבור את זה, אנו עברנו את זה, אבל זה מסוכן. למשל, השלב הראשון. מיד כשהופיעו החיים בעולמנו. אם ניקח את ההשקפה הגאיאנית. נהניתי אתמול מהרצאתו של פטר וורד. לא הכל גאיאני. למעשה, צורות החיים יוצרות דברים שמשמידים את עצמם. אז בעולמנו הצלחנו לעבור את זה.

אבל זמן רב אח"כ, מיליארדי שנים אח"כ, הגענו למשכפל השני, הממים. זה היה בהחלט מסוכן. חישבו על המוח הגדול. כמה אימהות יש לנו בקהל? אתן מכירות טוב מאד את המוח הגדול. מסוכן ללדת אותו. מייסר ללדת אותו. [צחוק] החתולה שלי המליטה 4 גורים וגירגרה כל הזמן. אצלנו זה שונה במקצת... [צחוק]

ולא רק שזה כואב, זה גם ממית הרבה תינוקות, והרבה אימהות, וזה גם תהליך-ייצור יקר מאד. הגנים נאלצים לייצר את כל המיאלין הזה, כל השומן שעוטף את המוח. האם אתם יודעים שבעודכם יושבים כאן, מוחכם מנצל 20% מתפוקת האנרגיה של גופכם עבור 2% ממשקל גופכם? זהו באמת איבר שמאד יקר להפעילו. ומדוע? מפני שהוא מייצר את הממים.

וזה היה יכול לחסל אותנו, ואולי זה כמעט קרה. אבל איננו יודעים זאת. אך אולי זה כמעט קרה. האם זה נוסה לפני כן? מה עם כל יתר המינים? לואיס ליקי הירצה אתמול על כך שאנו היחידים שנותרו בענף האבולוציוני שלנו. מה קרה לכל השאר? הייתכן שניסוי זה בחיקוי, ניסוי זה בהפעלת משכפל שני, מסוכן דיו לחסל בני-אדם?

ובכן, שרדנו זאת, והסתגלנו. אך כעת אנו מגיעים, כפי שזה עתה תיארתי, לשלב המשכפל השלישי. וזה עוד יותר מסוכן -- טוב, זה שוב מסוכן. ומדוע? כי הטמים הם משכפלים אנוכיים ולא אכפת להם מאיתנו, מעולמנו או מכל דבר אחר. הם מידע בלבד. למה שיהיה להם אכפת? הם מנצלים אותנו כדי למצות את משאבי העולם על מנת לייצר עוד מחשבים, ועוד מהדברים המדהימים שאנו שומעים עליהם ב"TED". אל תחשבו, "אנו יצרנו את האינטרנט לתועלתנו." זה רק נראה לנו כך. חישבו על טמים שמתפשטים מפני שהם מוכרחים. אנו הננו המכונות הישנות.

ובכן, האם נשרוד את זה? מה עתיד להתרחש? מה משמעות 'לשרוד את זה'? יש שתי דרכים לשרוד את זה. אחת שמתרחשת כעת בבירור בכל מקום, והיא שהטמים הופכים אותנו למכונות טמים, עם השתלים האלה, עם הסמים, עם התמזגותנו עם הטכנולוגיה. ולמה להם לעשות זאת? מפני שאנו משכפלים את עצמנו. אנו יולדים. אנו מייצרים אנשים חדשים, כך שנוח לתפוס עלינו טרמפ, כי בעולם הזה טרם הגענו לשלב שבו האפשרות השניה מעשית. למרות שזה קרוב, כך שמעתי הבוקר, זה קרוב מכפי שחשבתי. כשמכונות הטמים הן שישכפלו את עצמן. ואז לא ישנה אם האקלים של כוכב הלכת ייצא לגמרי מאיזון, ולא יתאפשרו כאן החיים האנושיים. כי מכונות הטמים האלה לא יזדקקו - הן אינן יצורים רכים, לחים, נושמי-חמצן, הזקוקים לחום. הן תוכלנה להמשיך בלעדינו.

אז אלה הן שתי האפשרויות. איני חושבת שאנו קרובים כל כך לאפשרות השניה. זה מתקרב, אך טרם הגענו לכך. גם הראשונה קרובה. אך הנזק שנגרם כבר עתה לכוכב הלכת, מראה כמה השלב השלישי מסוכן, שלב הסכנה השלישי הזה, ההגעה למשכפל שלישי. האם אנו עתידים לשרוד את שלב הסכנה השלישי, כמו ששרדנו את השני ואת הראשון? אולי כן, ואולי לא. אין לי מושג. [מחיאות כפיים] כריס אנדרסון: זו היתה הרצאה מדהימה. ס"ב: תודה לך. הבהלתי את עצמי. כ"א: [צחוק]