סטיבן הוקינג שואל שאלות גדולות בנוגע ליקום

אין דבר גדול או זקן יותר מהיקום. השאלות עליהן ארצה לשוחח הן: אחת, מאין באנו? איך התהווה היקום? האם אנו לבדנו ביקום? האם ישנם חיים חוצניים אי-שם? מהו עתיד המין האנושי?

עד שנות ה-20 של המאה הקודמת, כולם חשבו שהיקום סטטי במהותו ואיננו משתנה ביחס לזמן. אחר התגלה שהיקום מתרחב. הגלקסיות הרחוקות נעו והתרחקו מאיתנו, משמע שבעבר היו ודאי קרובות יותר אלו לאלו. אם נבצע אקסטרפולציה לאחור, נמצא שכולן היו ודאי מגובבות זו על גבי זו לפני כ-15 מיליארד שנים. זה היה המפץ הגדול, ראשית היקום.

אך האם היה משהו לפני המפץ הגדול? אם לא, מה יצר את היקום? מדוע התפתח היקום דווקא כך מתוך המפץ הגדול? נהגנו לחשוב שתיאוריית היקום ניתנת לחלוקה לשניים. ראשית-כל, היו לנו חוקים, כמו משוואות מקסוול ותורת היחסות הכללית, שקבעו את האבולוציה של היקום, בהינתן מצבו בכל המרחב בנקודת-זמן אחת. ושנית, לא היה ספק בנוגע למצבו הראשוני של היקום.

התקדמנו היטב מבחינת החלק הראשון, ויש לנו כעת הידע אודות חוקי האבולוציה בכל התנאים, פרט לקיצוניים ביותר. אך עד לאחרונה, ידענו מעט מאד אודות התנאים ההתחלתיים של היקום. אך חלוקה זו, לחוקי האבולוציה ולתנאים התחלתיים, מחייבת הפרדה והבחנה בין זמן ומרחב. בתנאים קיצוניים, היחסות הכללית ותורת הקוונטים מאפשרים לזמן להתנהג כמימד אחר של מרחב. זה מבטל את ההפרדה בין זמן למרחב, כלומר, חוקי האבולוציה יכולים גם לקבוע את המצב ההתחלתי. היקום מסוגל לברוא עצמו ספונטנית מתוך האין.

זאת ועוד, ביכולתנו לחשב הסתברות לפיה היקום נברא במצבים שונים. תחזיות אלה עולות בקנה אחד עם תצפיות לווין "ווימאפ" של קרינת הרקע הקוסמית של גלי המיקרו, שהיא חתימת היקום הצעיר מאד. אנו סבורים שפתרנו את חידת הבריאה. אולי עלינו לרשום פטנט על היקום ולדרוש מכל אדם תמלוגים תמורת קיומו.

כעת אפנה לשאלה הגדולה השניה: האם אנו לבדנו, או האם יש חיים אחרים ביקום? אנו מאמינים שהחיים נוצרו ספונטנית על כדור הארץ, לכן ודאי תיתכן הופעת חיים בכוכבי-לכת מתאימים נוספים וכאלה יש כנראה רבים בגלקסיה.

אך איננו יודעים כיצד הופיעו לראשונה החיים. בידינו שתי הוכחות תצפיתיות לגבי סבירות הופעתם של חיים. האחת: יש לנו מאובני אצות מלפני 3.5 מיליארד שנה. הארץ נוצרה לפני 4.6 מיליארד שנה, וכנראה היתה חמה מדי במשך כחצי-מיליארד השנים הראשונות. כך שהחיים הופיעו על הארץ בתוך מחצית מיליארד השנים בהן זה התאפשר, שזה מעט בהשוואה ל-10 מיליארד השנים שהן משך חייו של כוכב-לכת מסוגו של ארץ. משמע, סבירות הופעת החיים היתה גבוהה למדי. אילו היתה נמוכה, הציפייה היתה שזה יקרה מתישהו במהלך עיקר 10 מיליארד השנים.

מאידך, נראה שלא זכינו לביקורי חוצנים. אני מתייחס בביטול לדיווחי עב"מים. למה להם להופיע רק בפני טיפוסים מוזרים? אם יש לממשלה מזימה להשתיק את הדיווחים ולשמור לעצמה את הידע המדעי שהחוצנים מביאים, הרי שעד כה נראה שזו מדיניות כושלת באופן סינגולרי. זאת ועוד, למרות החיפושים הנרחבים של מיזם "סטי", החיפוש אחר תבונה חוצנית, לא קלטנו שום חידון טלוויזיוני חוצני. זה אולי אומר שאין תרבויות חוצניות שנמצאות בשלב ההתפתחותי שלנו ברדיוס כמה מאות שנות אור. מכירת פוליסות-ביטוח מפני חטיפה בידי חוצנים נראית כהשקעה בטוחה.

וזה מביא אותי לשאלה הגדולה האחרונה: עתיד המין האנושי. אם אנחנו היצורים הנבונים היחידים בגלקסיה, עלינו להבטיח את המשך הישרדותנו וקיומנו. אך אנו נכנסים לעידן שהולך ונעשה מסוכן. האיכלוס וניצול המשאבים הסופיים של ארץ על ידינו גדלים בטור הנדסי, יחד עם יכולתנו הטכנולוגית לשנות את הסביבה לטובה או לרעה. אך הקוד הגנטי שלנו עדיין נושא יצרים של אנוכיות ותוקפנות שאי-אז היה להם ערך הישרדותי. יהיה קשה למדי להימנע מאסון במאה השנים הבאות, שלא לדבר על אלף או מיליון השנים הבאות.

סיכויינו היחיד להישרדות ארוכת-טווח הוא להפסיק להסתתר על כוכב הלכת ארץ אלא לצאת ולהתפשט אל החלל. התשובות לשאלות גדולות אלה מראות שהתקדמנו הרבה במאה השנים האחרונות. אך אם ברצוננו להמשיך מעבר למאה השנים הבאות, עתידנו מצוי בחלל. מטעם זה אני בעד מסע מאוייש בחלל.

כל חיי שאפתי להבין את היקום ולמצוא תשובות לשאלות אלה. התמזל מזלי, ונכותי לא היוותה מגבלה רצינית; ולמעשה העניקה לי יותר זמן מאשר לרוב הבריות לתור אחר ידע. היעד הסופי הוא תיאוריה מושלמת של היקום, ואנו מתקדמים היטב. תודה על הקשבתכם.

כריס אנדרסון: פרופסור, אם היה עליך לנחש, האם לדעתך סביר יותר שאנו לבד בשביל החלב, כתרבות ברמת התבונה שלנו ומעלה? לתשובה זו נדרשו 7 דקות והיא נתנה לי מושג ממשי איזה אקט נדיבות מדהים כלפי TED היתה הרצאה זו.

הוקינג: לדעתי סביר למדי שאנו התרבות היחידה בתחום כמה מאות שנות-אור; אחרת היינו קולטים גלי-רדיו. האפשרות השניה: ציוויליזציות אינן מאריכות ימים, אלא משמידות את עצמן. כ"א: פרופסור הוקינג, תודה על תשובתך זו. אני חושב שנראה בה אזהרה בריאה למשך יתרת הכינוס השבוע. אנו מודים לך מאד על המאמץ הבלתי-רגיל שעשית לשתף אותנו היום בשאלותיך. באמת, תודה רבה לך. [מחיאות כפיים]