סימון בירו: כיצד מצילים כריש שאינך יודע דבר עליו

כרישי באסקינג הם יצורים כבירים,הם פשוט נהדרים. הם גדלים לאורך של 10 מטר. יש האומרים אפילו יותר. הם שוקלים עד 2 טון. ויש האומרים שהם מגיעים ל 5 טון. הם הדג השני בגודלו בעולם. והם גם לא מזיקים מאחר והם אוכלים פלנקטון. ומעריכים שהם מסוגלים לסנן קילומטר מעוקב של מים בכל שעה ולאכול כ 30 קילו פלנקטון ביום כדי לשרוד. הם יצורים מדהימים. ואנחנו באירלנד ברי מזל, שיש לנו הרבה כרישי באסקינג והזדמנויות רבות ללמוד עליהם.

הם היו מאד חשובים לתושבי החופים לפני כמה מאות שנים, בעיקר באזורים סביב קאלאדך, דאף וקונימרה כאשר חוואים נהגו לצאת לשיט עם הספינות דייג שלהם ובסירות פתוחות לפעמים רחוק מהחוף, לפעמים למקום שנקרא גדת דג השמש, שהוא בערך 30 מייל מערבית לאי אכיל, כדי להרוג את הכרישים. זה תחריט עץ מהמאה ה17, שנות ה 1800.

כך שהם היו מאד חשובים, והם היו מאד חשובים עבור השמן שלהם שנלקח מהכבד. שליש מגודלו של הכריש הגדול הוא הכבד, והוא מלא בשמן. אתה מקבל גלונים של שמן מהכבד שלהם. ובשמן הזה הם השתמשו בעיקר לתאורה, אבל גם לחבישת פצעים ושימושים אחרים. למעשה תאורת הרחוב ב 1742 בגאלאוי, דאבלין וווטרפורד היו ניזונים משמן של דג השמש. ודג השמש הוא אחת השמות של כריש באסקינג. כך שהם היו חיות מאד חשובות. והם היו בסביבה במשך זמן רב, וחשובים מאד לאוכלוסיות החוף.

כנראה התעוד הטוב ביותר של כריש הבאסקינג בעולם הוא מהאי אכיל. זה מפרץ קים באי אכיל. והכרישים נהגו להגיע למפרץ. והדייגים קשרו רשת מחוץ לכף, וקשרו אותו לרשת אחרת. וכאשר הכרישים היו מגיעים, הם היו מתנגשים ברשתות והרשתו קרסו עליהם. זה גרם לכרישים להחנק ולטבוע. או לפעמים הדייגים חתרו בסירות הקטנות שלהם והרגו את הכריש בצילצל שתקעו מאחרי הצוואר. ואז גוררים את הכרישים בחזרה לנמל פורטין, מבשלים אותם, ומשתמשים בשמן שלהם. הם נהגו להשתמש בבשר עצמו כחומר דשן וכמו כן שימוש בסנפיר. זה כנראה האיום הגדול ביותר על הכרישים ברחבי העולם -- זה השימוש בסנפירים של הכרישים.

אנחנו בדרך כלל כולנו פוחדים מכרישים תודות ל"מלתעות". אולי חמישה או שישה אנשים נהרגו על ידי כרישים בשנה, היה מקרה לאחרונה, לא כך? לפני כמה שבועות. אנחנו הורגים קרוב ל 100 מיליון כרישים בשנה. כך שאיני יודע מהו האיזון, אבל לדעתי לכרישים יש סיבות רבות לפחד מאיתנו מאשר לנו מהם. הדיג היה מתועד להפליא, וכפי שאתם יכולים לראות כאן, השיא היה בשנות החמישים שבו הרגו 1500 כרישים בשנה. והדיג הדרדר מהר מאד -- פריחה וכשלון כלכלי קלאסי, אנחנו מניחים שהמלאי מוצה עד תום או שיכולת הרביה ירדה. הם הרגו קרוב ל 12000 כרישים בתקופה הזאת, פשוט על ידי תלית חבל עשוי מסיבי מנילה מקצה מפרץ קים באי אכיל.

כרישים נהרגו עד שנות השמונים, במיוחד במקומות כמו מחוז "ווטרפורד", ומזרח דונמור. ובערך אלפיים חמש מאות, 3000 כרישים נהרגו עד שנת 85, הרבה מהם על ידי ספינות נורווגיות. השחורה, אתם באמת יכולים לראות זאת, אבל אלו ספינות דיג כרישים נורווגיות. והקו השחור בקן העורב (מבנה לתצפית מהסירה) מסמל שזו ספינת כרישים ולא ספינה לצייד ליוייתנים.

החשיבות של כריש הבאסקינג לאוכלוסיות החוף מוכרת דרך השפה. אינני מתימר לדעת אירית, אבל בקארי הם ידועים לפעמים כ"אנימדה נא סיאולטה", המפלצת עם המפרשים. ושם אחר שניתן להם " ליאפ אן דה לאפה", החיה המסורבלת עם שני הסנפירים. " ליבאן מור" פירושו החיה הגדולה. והמועדף עלי, "ליבאן קור גרינה", הדג הגדול של השמש. וזה נפלא, שם מרומם. באי טורי, שהוא מקום משונה בכל מקרה, הם ידועים כמולדונים, ואף אחד אינו יודע למה. מקוה שאין אף אחד מטורי כאן, מקום נחמד. הכי נפוץ ברחבי האי, הם ידועים כדג השמש. וזה מייצג את הנוהג שלהם לצוף על פני המים כשהשמש זורחת.

יש דאגה גדולה שכמויות כרישי הבאסקינג התדרדרו ברחבי העולם. יש האומרים שזה לא ירידה בכמות הפריטים. וזה יכול להיות שינוי בתפוצת הפלנקטון. והוצע שהכריש משמש אינדיקטור מדהים לשינוי האקלים, מפני שהם באופן בסיסי מתעדי פלנקטון ברציפות שוחים מסביב עם הפה פתוח. עכשיו הם רשומים כבעלי חיים פגיעים תחת IUCN. (איגוד שימור הטבע העולמי) וישנם תנועות באירופה המנסות לעצור את הציד, יש כרגע איסור לתפיסת הכרישים ואפילו הובלה לחוף אפילו אסור להביא לחוף כרישים שנתפסו בטעות. הם לא מוגנים באירלנד. למעשה אין להם שום סטאטוס חוקי באירלנד בשום צורה, למרות חשיבות של הזן והחשיבות ההיסטורית של הכריש.

אנחנו יודעים מעט מאד עליהם. ורוב מה שאנחנו יודעים מבוסס על הנוהג שלהם לצוף על פני המים. ואנחנו מנסים לנחש מה הם עושים מההתנהגות שלהם על פני המים. בשנה האחרונה גיליתי בכנס באי מן, כמה זה לא אופייני לגור במקום כלשהו שכרישי הבאסקינג באופן צפוי רגיל ותדיר מגיעים לפני המים כדי להתחמם. וזאת הזדמנות נדירה למדע לראות ולחוות את הכרישים האלה, והם יצורים מקסימים. וזה נותן לנו הזדמנות נדירה לגשת אליהם וללמוד עליהם.

וזה מה שאנחנו עושים כבר מספר שנים -- אבל השנה האחרונה היתה שנה גדולה -- שבה התחלנו לסמן את הכרישים כדי שנוכל לקבל מושג אכות הצפיה ותנועות ודברים כאלה. כך שבעיקר התרכזנו בצפון דונגל ובמערב קארי כשני האזורים בהם פעלתי בעיקר. וסימנו אותם בצורה פשוטה ומאד לא הי טקית, בעזרת מוט ארוך. זה המוט עם תג בקצהו. עולים לסירה שלך ומסמנים את הכריש. ואנחנו היינו מאד יעילים. סימנו 105 כרישים בקיץ האחרון. הגענו ל50 בשלושה ימים ליד חצי האי אינישוון.

חצי מהאתגר הוא לגשת, להיות במקום הנכון בזמן הנכון. אבל זו טכניקה פשוטה וקלה. אני אראה לכם כיצד זה נראה. אנחנו משתמשים במצלמת מוט בסירה לצלם למעשה את הכריש. ראשית אנחנו מנסים למצוא את מין הכריש. אנחנו גם פרסנו זוג תגים מקושרים ללווין, כך שכן השתמשנו גם בהי טק. אלו תגי ארכיון, כך שמה שהם עושים הוא לאכסן מידע. תגי לווין עובדים רק כהם צפים על המים ויכולים לשלוח אותות ללווין. וכמובן כרישים, דגים, נמצאים מתחת לפני המים רוב הזמן. כך שהתגים הללו מזהים את מיקום הכרישים בתלות בזמן ומצב השמש, וכן טמפרטורת המים והעומק. וצריך מעיין לשחזר את המסלול.

מה שקורה הוא שאתה מכוון שהתג ישתחרר מהכריש לאחר תקופה מוגדרת, במקרה הזה זה היה שמונה חודשים, פשוטו כמשמעו התג משתחרר ביום המתוכנן, עולה למעלה ואומר שלום ללווין ושולח לא את כל המידע, אבל מספיק מידע לשימושנו. וזו הדרך היחידה לגלות על ההתנהגות שלהם והתנועות שלהם כשהם תחת למים.

יש כאן מספר מפות שנעשו. בזאת, ניתן לראות שסימנו את שניהם בקרי. ולמעשה הוא בילה את כל זמנו, שמונת החודשים האחרונים, בים האירי. בחג המולד הוא היה מחוץ לקצה המדף. וכאן ישנו אחד שעדין לא אימתנו על הקרקע עם טמפרטורת המים ועומק המים, אבל שוב, הכריש השני בילה את רוב זמנו בסביבות הים האירי. עמיתים מהאי מן בשנה שעברה תייגו כריש אחד שעשה את הדרך מהאי מן עד נובה סקוטיה (חוף מזרחי של קנדה) ב 90 יום. זה בערך 9500 קילומטר. אנחנו לא האמנו.

עמית אחר בארצות הברית תייג בערך 20 כרישים במסאצ'וסט והתגים שלו לא באמת עבדו. כל שידע הוא היכן סימן אותם וכמו כן ידע היכן התגים צצו. והתגים הופיעו בקריביים ואפילו בברזיל. חשבנו שהכרישים האלה הם חיות מקווי רוחב בינוניים וחיים רק בקו הרוחב שלנו. אבל למעשה, הם בודאות חוצים את קו המשווה.

דבר פשוט כמו זה, אנחנו מנסים ללמוד על הכרישים האלה. דבר אחד שאני חושב שהוא מוזר ומפתיע עד כמה המגוון הגנטי של הכרישים נמוך. אני לא גנטקאי, ואיני מתיימר להבין גנטיקה. ולכן זה חשוב לקבל שיתוף פעולה. במקום שאני איש שטח, נכנס להתקף חרדה במידה ואני צריך לבלות מספר רב של שעות במעבדה עם חלוק לבן עלי -- קחו אותי מכאן. כך שאנחנו יכולים לעבוד עם גנטיקאים המבינים זאת. כשהם מביטים על הגנטיקה של הכרישים האלה, הם מגלים שהמגוון הגנטי נמוך בצורה מפתיעה.

באם אתם באמת מסתכלים על השורה הראשונה, אתם יכולים לראות שכל סוגי הכרישים מאד דומים. לדעתי מה שזה אומר בעיקרון זה שכולם כרישים והם מגיעים ממוצא משותף. אם תסתכלו על מגוון הנוקלאוטידים, שזה יותר מהגנטיקה העוברת דרך ההורים, אתם יכולים לראות שהכריש הזה, כפי שמראה המחקר הראשון, הוא בסדר גודל פחות מגוון מאשר המינים האחרים של הכרישים. וכפי שאתם רואים העבודה הזאת נעשתה ב 2006.

לפני 2006 לא היה לנו מושג על השונות הגנטית של הכרישים האלה. לא היה לנו מושג, האם הם נבדלים לאוכלוסיות שונות? האם קיימות אוכלוסיות משנה? וכמובן, זה מאד חשוב במידה ואתה רוצה לדעת מהו גודל האוכלוסיה ומצב החיות. אז לס נובל מאברדין לא ממש האמין לזה באמת. אז הוא ביצע מחקר נוסף תוך שימוש ב"מיקרוסאטליט" (מניפולציה גנטית), מחקר יקר יותר וצורך זמן רב יותר, ולהפתעתו, הוא הגיע לתוצאות זהות כמעט.

כך שנראה שלכרישים האלה, מסיבות שונות, יש שונות גנטית מאד נמוכה. וזה נובע כנראה שזה היה צוואר בקבוק, צוואר בקבוק גנטי שקרה לפני 12000 שנה, וזה גרם למגוון נמוך מאד. ושוב, אם נתבונן בכריש הלווייתן, שהוא כריש ניזון פלנקון האחר, המגוון שלו גדול יותר.

כך שאין בזה היגיון בכלל. הם מצאו שאין שינויים גנטים בין הכרישים האלה ברחבי האוקיינוסים בעולם. למרות שניתן למצוא כרישים גדולים ברחבי העולם, לא ניתן לומר שהם שונים גנטית מזה שבפסיפיק, אטלנטי, ניו זילנד, או מאירלנד, דרום אפריקה. באופן בסיסי כולם דומים. ושוב, זה מאד מפתיע, כי אנחנו לא צפינו את זה. אני לא מבין זאת. ואיני מתיימר להבין זאת. ואני חושד שרוב הגנטיקאים גם הם אינם מבינים את זה, אבל הם יצרו את המספרים.

כך שניתן למעשה להעריך את גודל האוכלוסיה בהתבסס על המגוון של הגנטיקה. ורוס הולצל הציע מספר לגודל האוכלוסיה: 8200 בעלי חיים. זהו זה. 8000 בעלי חיים בכל העולם. אתם חושבים, "זה מגוחך, לא יכול להיות". אז לס עשה מחקר מדוייק יותר והוא הגיע ל 9000. שימוש במיקרוסטלייט שונים נותנים תוצאות שונות. אבל הממוצע של כל המחקרים הללו הוא -- שהממוצע הוא בערך 5000. משהו שאני אישית לא מאמין לו, אבל אני ספקן. אבל גם אם נשחק במספרים, אנחנו נדבר על אוכלוסיה יעילה של 20000 בעלי חיים. אתם זוכרים כמה הם הרגו שם באכיל בשנות ה70 ובשנות ה50? אז זה אומר לנו למעשה שיש למעשה סיכון להכחדה של המין הזה מאחר והאוכלוסיה שלו כל כך קטנה. ולמעשה, מכל ה20000, אנחנו מעריכים ש8000 הן נקבות. יש רק 8000 נקבות של כרישי באסקינג בעולם. אני לא יודע. אני לא מאמין לזה.

הבעיה היא שיש לנו מספר מוגבל של דגימות. הם לא הצליחו לקבל מספיק דגימות כדי לחקור באמת את הגנטיקה עם דיוק מספק. אז מהיכן משיגים דגימות עבור אנליזה גנטית? מקור ודאי הוא כרישים מתים, כרישים מתים נסחפים לחוף. אנחנו מקבלים בין שניים לשלושה כרישים שנסחפים בשנה באירלנד, אם אנחנו ברי מזל. מקור נוסף יכול להיות דיג לא מכוון. אנחנו מקבלים כמה שנתפסים על ידי רשתות. זה אסור כרגע, ואלו חדשות טובות לכרישים. כמה נתפסים ברשתות של ספינות מכמורת. זה כריש שלמעשה נחת בהוות' ממש לפני חג המולד, לא חוקי, מפני שזה אסור לפי חוקי EU, ונמכר תמורת שמונה אירו לקילו כסטייק כריש. הם אפילו הדביקו מרשם על הקיר, עד שנאמר להם שזה לא חוקי. והם למעשה קיבלו קנס על זה.

אז אם מביטים על כל המחקרים שהראתי לכם, המספר הכולל של דגימות בכל העולם הוא 86 בהווה. כך שזאת עבודה מאד חשובה, והם יכולים לשאול שאלות טובות, והם יכולים להגיד לנו משהו על גודל האוכלוסיה ועל אוכלוסיות משנה והמבנה שלהם, אבל יש מגבלה בגלל חוסר בדגימות.

כשהיינו בתהליך תיוג הכרישים, כך תייגנו אותם מחרטום הסירה -- ביצענו מהר -- ולפעמים הכרישים מגיבים. ובמקרה אחד כשהיינו במלין הד ליד דונגל, הכריש הפליק בצד הסירה עם הזנב, יותר, אני חושב, שהוא נבהל בגלל הקירבה של הסירה אליו, מאשר התיוג עצמו. וזה היה בסדר, אנחנו נרטבנו. אין בעיה. ואז כשאני ואמט חזרנו למלין הד, למזח, הבחנו בריר שחור בחזית הסירה. ונזכרתי -- נהגתי לבלות זמן רב על ספינות דיג מסחריות -- ונזכרתי בדייג שאמר לי שתמיד ניתן להבחין שכריש כזה נתפס ברשת מאחר והוא משאיר ריר שחור אחריו. אז חשבתי שזה חייב להגיע מהכריש.

עכשיו יש לנו ענין לקבל דגימות רקמה עבור הגנטיקה מאחר וידענו עד כמה הם חיונים. ואנחנו יכולים להשתמש באמצעים שגרתיים -- יש לי קשת, אתם יכולים לראות קשת ביד שלי שם, שבה אנחנו משתמשים לדגום גם ליוויתנים ודולפינים עבור מחקרים גנטיים. ניסיתי זאת, ניסיתי הרבה שיטות. וכל מה שעשיתי זה לשבור את החיצים שלי מפני שעור הכריש הוא כל כך חזק.. ולא היתה דרך לקחת דגימות בשיטה הזאת. אז זה לא עבד.

כשראיתי את הריר השחור בדופן הסירה, חשבתי. "אם אתה לוקח מה שניתן לך בעולם הזה.." אז גירדתי אותו. והיה לי מבחנה קטנה עם אלכוהול בתוכה למשלוח לגנטיקאים. אז גירדתי את הריר ושלחתי אותו לאברדין. ואמרתי "תנסו את זה." והם ישבו על זה חודשים למעשה. בגלל שהיה לנו כנס באי מן. אבל אני המשכתי לשלוח דואר אלקטרוני השואל, האם היה לכם הזדמנות לבדוק את הריר שלי כבר? והוא היה כמו, "יה, יה, יה, יה, מאוחר יותר, מאוחר יותר," בכל מקרה הוא חשב שעדיף לעשות את זה, מפני שלא נפגשנו לפני כן והוא עלול לאבד מכבודו במידה ולא יבדוק את מה ששלחתי אליו.

והוא הופתע הם קיבלו DNA מהריר. הם הגבירו אותו ובחנו אותו ומצאו, כן, זה למעשה DNA של הכריש, שהתקבל מכתם הריר. והוא היה מאד נלהב. וזה הפך להיות מוכר כריר הכריש של סיימון. ואז חשבתי. "הי, אתם יודעים, אני יכול לבנות על זה". וחשבנו, בסדר, אנחנו הולכים לבדוק את זה ולהשיג מספר דגימות ריר. אחרי שביזבזתי 3500 על תגי לווין, חשבתי שאני אשקיע 7.95 -- המחיר עדין עליו -- בחנות המקומית לחומרי בניה בקילרוש עבור מקל לשטיפת רצפות ומחיר קטן יותר עבור כמה מטליות ניקוי. כרכתי מטליות לניקוי תנורים בקצה המקל והייתי נואש, נואש שתהיה לי ההזדמנות להגיע לכרישים.

זה קרה בחודש אוגוסט, ובדרך כלל כרישים נמצאים בשיא ביוני, יולי. ונדיר שאתה רואה אותם. נדיר להיות במקום הנכון כדי למצוא כרישים באוגוסט. כך שהיינו נואשים. מיהרנו לבלאסקט ברגע ששמענו שיש שם כרישים והצלחנו למצוא מספר כרישים. רק על ידי שפשוף המקל על הכריש כהוא שחה מתחת לסירה -- אתם רואים, כאן הכריש ששוחה מתחת לסירה כאן -- הצלחנו לאסוף ריר. והנה הוא. ראו את הריר השחור המדהים של הכריש. וכעבור חצי שעה, היה לנו חמש דגימות, מחמישה כרישים שונים, שנידגמו תוך שימוש בשיטת ריר הכרישים של סיימון.

(צחוק)

(מחיאות כפיים)

אני עובד עם לווייתנים, ודולפינים באירלנד במשך 20 שנה, והם קצת יותר דרמטיים. אתם בודאי ראיתם את הסרט על הליוותן הגבתן שהצלחנו לצלם לפני חודש חודשיים במחוז ווקספורד. ואתה כל הזמן חושב אולי תהייה לך איזה מורשת להשאיר מאחוריך בעולם. וחשבתי על לווייתני גיבנת מציצים ודולפינים. אבל הי, לפעמים הדברים האלה נשלחים אליך ואתה חייב לקחת אותם כשהם מגיעים. כך שכנראה זאת תהיה המורשת שלי -- ריר הכרישים של סימון.

אז קיבלנו יותר כסף השנה להמשיך ולאסוף יותר דגימות. ודבר אחד שהוא מאד שימושי שימוש במצלמה בקצה המוט -- כאן העמית שלי ג'ונה עם מוט המצלמה -- היכן שניתן ממש לראות מתחת לכריש. ומה שאנחנו מנסים לראות הוא שלזכרים יש קלספר (איבר רביה), שמעין מטלטל מאחורי הכריש. כך שבדרך קלה מאד ניתן לקבוע את מין הכריש. לכן במידה ואנחנו נוכל לומר את מין הכריש לפני שדוגמים אותו, נוכל לומר לגנטיקאים שזה נלקח מזכר או נקבה. מפני שכרגע אין להם הבחנה גנטית לומר מהם ההבדלים בין זכר לנקבה, מה שלדעתי מאד מדהים, מפני שהם לא יודעים על אילו מפתחות להסתכל. ושתהיה להם היכולת לומר את מין הכריש הפך להיות מאד חשוב לדברים כמו פיקוח על המסחר בכרישים ובמינים אחרים, מפני שזה לא חוקי לסחור בכרישים. אבל הם נתפסים והם בשוק.

אז כביולוג שטח, אתה רק רוצה להיפגש עם היצורים האלה. אתה רוצה ללמוד עד כמה שאפשר עליהם. זה לפעמים מאד קצר, ולפעמים מוגבל בעונות השנה. ואתה רק רוצה ללמוד עד כמה שאפשר, מתי שאפשר. אבל זה פנטסטי שאתה יכול להציע את הדגימות הללו והזדמנות לתחומים אחרים כמו הגנטיקאים, אתה יכול להרוויח כל כך הרבה מזה.

אז כמו שאמרתי, הדברים האלו נשלחים אליך בדרך מוזרה, קח אותם כל עוד אתה יכול. אני לוקח את זה כמורשת המדעית שלי. בתקוה שאוכל לקבל משהו יותר דרמטי ורומנטי לפני מותי. אבל בינתיים, תודה לכם על זה. ושימו לב לכרישים.

במידה ואתם מתענינים יותר, הקמנו כרגע אתר עבור כרישי הבאסקינג. אז תודה לכם ותודה על ההאזנה.

(מחיאות כפיים)