שיי המברי: איך הפכתי ל100 אמנים

אני אמן עכשווי עם רקע קצת לא צפוי. הייתי בשנות ה20 לחיי לפני שהלכתי למוזיאון אומנות לראשונה. גדלתי באמצע שום מקום בדרך עפר בארקנסו הכפרית, במרחק שעה מהקולנוע הקרוב ביותר. ואני חושב שזה היה מקום נהדר לגדול בו כאמן, כי גדלתי בסביבת טיפוסים משונים וססגוניים שהיו מעולים ביצירה עם הידיים . והילדות שלי הייתה יותר כפרית מכפי שאוכל אי פעם לתאר לכם, וגם יותר אינטלקטואלית משהייתם מצפים. לדוגמא, אני ואחותי, כשהיינו קטנים, היינו מתחרים מי יכול לאכול הכי הרבה מוחות סנאים. (צחוק) אבל מצד שני, היינו קוראים גדולים בבית שלנו. ואם הטלוויזיה הייתה דלוקה, היינו רואים סרט תיעודי. ואבא שלי הוא הקורא הרעבתני ביותר שאני מכיר. הוא יכול לקרוא רומן או שניים ביום.

אבל כשהייתי קטן, אני זוכר, הוא נהג להרוג זבובים בבית שלנו עם רובה האויר שלי. והדבר שהדהים אותי בזה -- ובכן, הוא היה יושב בכיסא הנוח שלו, שואג עלי שאביא את הרובה, והייתי מביא אותו. ומה שהדהים אותי -- טוב, זה היה די קטלני; הוא הרג זבוב בתוך הבית עם רובה -- אבל מה שהדהים אותי זה שהוא ידע בדיוק כמה אויר למלא בו. והוא יכל לירות בו ממרחק שני חדרים ולא לגרום נזק לחפץ שהוא עמד עליו, כי הוא ידע למלא אותו בכמות שמספיקה בדיוק להרוג את הזבוב ולא לגרום נזק לחפץ שהוא נחת עליו.

אני צריך לדבר על אמנות. (צחוק) או שנהיה פה כל היום עם סיפורי הילדות שלי. אני אוהב אמנות עכשווית, אבל לעיתים קרובות אני מתוסכל מעולם האמנות העכשווית וסצינת האמנות העכשווית. לפני מספר שנים, ביליתי חודשים באירופה לראות את תערוכות האמנות הבינלאומיות הגדולות שיש להן את הדופק של מה שאמור לקרות בעולם. והייתי המום כשהלכתי לכל כך הרבה תערוכות, אחת אחרי השניה, עם בהירות כלשהיא על מהו הדבר שאני משתוקק אליו. והשתוקקתי לכמה דברים שלא קיבלתי, או שלא קיבלתי כמות מספקת שלהם. אבל שני דברים עיקריים: אחד מהם, השתוקקתי ליותר יצירות שפונות לקהל רחב, שהן זמינות. והדבר השני שהשתוקקתי אליו היה יותר מלאכת יד מעודנת וטכניקה.

אז התחלתי לחשוב ולהכין רשימה של כל הדברים שלדעתי יצרו תערוכה דו שנתית מושלמת. אז החלטתי, שאני הולך להקים תערוכה דו שנתית משלי. אני הולך לארגן ולביים אותה ולהפעיל אותה בעולם. אז חשבתי, בסדר, חייבים להיות לי קריטריונים לאופן בחירת העבודות. אז מבין כל הקריטריונים שיש לי, יש שני דברים עיקריים. אחד מהם נקרא מבחן סבתל'ה שלי. ומה שזה אומר זה שאני מדמה איך להסביר עבודת אמנות לסבתא שלי תוך חמש דקות. ואם איני יכול להסביר אותה תוך חמש דקות, אז היא עמומה מדי או אזוטרית מדי (מובנת למעטים) והיא עדיין לא מלוטשת מספיק. צריך שיעבדו עליה עד שהיא תוכל לדבר בחופשיות. ומערכת החוקים השניה שלי -- אני שונא לומר "חוקים" כי מדובר באמנות -- הקריטריון הבא יהיה של"י: שכל, לב וידיים. וביצירת אמנות מצוינת צריכים להיות: צריכים להיות בה רעיונות וקונספטים אינטלקטואליים מעניינים. צריך להיות בה לב בכך שתהיה בה תשוקה ולב ונשמה. ויהיו בה ידיים בכך שהיא תהיה מעוצבת להפליא.

אז התחלתי לחשוב איך אני הולך ליצור את התערוכה הדו שנתית הזאת, איך אני הולך לטייל בעולם ולמצוא את האמנים האלה. ויום אחד הבנתי שיש לזה פתרון פשוט יותר. אני פשוט הולך ליצור את כל התערוכה בעצמי. (צחוק) וזה מה שעשיתי. אז חשבתי, לתערוכה דו שנתית צריך אמנים. אני הולך לערוך תערוכה דו שנתית בינלאומית, אני זקוק לאמנים מכל העולם. אז מה שעשיתי זה המצאתי מאה אמנים מכל רחבי העולם. המצאתי את קורות החיים שלהם, את התשוקות שלהם ואת סגנונות האמנות שלהם, והתחלתי ליצור את העבודות שלהם.

(צחוק)

(מחיאות כפיים)

הרגשתי שזה פרוייקט שאני יכול לעשות במשך כל החיים. אז החלטתי שאני הולך להפוך אותו לתערוכה דו שנתית אמיתית. אלה הולכות להיות שנתיים של עבודה בסטודיו. ואני הולך ליצור את זה תוך שנתיים. וזה מה שעשיתי. אני צריך להתחיל לדבר על החבר'ה האלה. ובכן, הטווח די רחב. ואני כזה טכנאי, אז אהבתי את הפרוייקט הזה שאיפשר לי לשחק עם כל הטכניקות. לדוגמא, בציורים ריאליסטים, הטווח נע בין זה, שהוא בסגנון מאסטרים עתיק, לטבע דומם ריאליסטי מאוד, לבין הסוג הזה של הציור שבו אני מצייר עם שערה בודדת. ובצד השני יש הצגה וסרטים קצרים והתקנות בתוך מבנים כמו ההתקנה התוך מבנית הזאת וכמו זו, והתקנות באוויר הפתוח כמו זו וכמו זו. ועכשיו אני צריך לציין שאני מכין את כל הדברים האלה. זה לא עבר פוטושופ. אני נמצא מתחת לנהר עם הדגים האלה.

ועכשיו הרשו לי להציג בפניכם כמה מהאמנים הדמיוניים שלי. זוהי נל רמל. נל מתעניינת בתהליכים חקלאיים, והעבודה שלה מבוססת על העיסוקים האלה. היצירה הזאת, שנקראת "אדמה הפוכה" -- היא התעיינה בלקחת את השמיים ולהשתמש בהם כדי לרפא אדמה שוממת. ועל ידי לקיחת מראות ענקיות -- (מחיאות כפיים) וכאן היא לוקחת מראות ענקיות ותוקעת אותם בעפר. וזה באורך 6.7 מטר. ומה שאהבתי בעבודה שלה זה שכשהייתי הולך מסביבה ומסתכל מטה על השמיים, להסתכל למטה כדי לראות את השמיים, והם נתגלו בדרך שונה. וכנראה החלק הכי טוב ביצירה הזאת נמצא בשקיעה ובזריחה כשיתד הדמדומים נופל והאדמה חשוכה, אבל עדיין יש אור למעלה, בוהק במרום. כך שאתה עומד שם וכל השאר חשוך, אבל יש פתח שאתה רוצה לקפוץ לתוכו. היצירה הזאת נהדרת. זאת החצר האחורית של ההורים שלי בארקנסו. ואני אוהב לחפור בורות. אז היצירה הזאת הייתה כייפית במיוחד, כי היא כללה יומיים של חפירות באדמה רכה.

האמנית הבאה היא קיי אוברסטרי, היא מתעניינת בארעיות וזמניות. ובפרוייקט האחרון שלה, הוא נקרא "מזג אויר שיצרתי". והיא יוצרת מזג אויר בקנה המידה של הגוף שלה. והיצירה הזאת היא "כפור". ומה שהיא עשתה, היא יצאה החוצה בלילה קר ויבש ונשמה הלוך ושוב על המדשאה כדי להשאיר -- כדי להשאיר את חותם חייה, החותם של הנשימה שלה. (מחיאות כפיים) זה באורך מטר וחצי על 12 סנטימטר של כפור שהיא הותירה מאחוריה. השמש זורחת וזה נמס. אמא שלי הציגה את זה.

האמן הבא, זאת חבורה של אמנים יפניים, מקבץ של אמנים יפניים -- (צחוק) בטוקיו. והם רצו לפתח מתחם אמנותי חדש, אלטרנטיבי. לשם כך הם נזקקו למימון, אז הם החליטו להמציא כמה פרוייקטים מעניינים לגיוס כספים. אחד מהם הוא יצירות מופת בכרטיס גירוד. (צחוק) אז מה שהם עושים -- כל אחד מהאמנים האלה על כרטיס של 23 על 18 ס"מ, שהם מוכרים תמורת 10 דולר, הם מציירים עבודות אמנות מקוריות. ואתה קונה כרטיס, ואולי תקבל יצירה אמיתית ואולי לא. זה התחיל שיגעון ביפן, כי כולם רוצים יצירת אמנות. והיצירות הכי מבוקשות הן אלה שבקושי מגורדות. וכל היצירות האלה, במובן כלשהו, מדברות על מזל או גורל או מקריות. שתי היצירות הראשונות הן דיוקנאות של זוכים בסכומי עתק שנים לפני ואחרי הזכייה שלהם.

ובכרטיס הזה היצירה נקראת "לשלוף את המקל הקצר". (צחוק) אני אוהב את היצירה הזאת בגלל שיש לי בן דוד קטן בבית שהציג אותי -- ואני חושב שזו כזאת הצגה נהדרת -- בפני חבר יום אחד בתור: "זה הבן דוד שלי שיי. הוא מצייר מקלות ממש טוב!" (צחוק) שזאת אחת המחמאות הכי טובות שאפשר לקבל.

האמן הזה הוא גאס ווינמולר, והוא עושה פרוייקט, פרוייקט גדול, בשם "אמנות בשביל האנשימים". ובתוך הפרוייקט הזה הוא עושה פרוייקט יותר קטן בשם "אמנים במגורים". ומה שהוא עושה -- (צחוק) הוא כל פעם מבלה שבוע עם משפחה. הוא מופיע בכניסה שלהם, על מפתן דלתם, עם מברשת שיניים ופיג'מה, והוא מוכן לבלות איתם את השבוע. ותוך שימוש רק במה שקיים במקום, הוא מקים סטודיו מגורים קטן שהוא יוכל לעבוד מתוכו. והוא מבלה את השבוע בשיחות עם המשפחה על מה היא אמנות מצוינת לדעתם. יש לו המון דיונים עם המשפחה. והוא מחטט בכל החפצים שלהם, והוא מוצא חומרים להכין יצירות. והוא מכין יצירה שעונה על השאלה מה היא אמנות מצוינת בעיניהם. עבור המשפחה הזאת הוא הכין את הציור הזה של טבע דומם. וכל מה שהוא מכין מתקשר איכשהו לקינון ולמרחב ולרכוש פרטי.

הפרוייקט הבא הוא של חואקים פריסווגה, והוא מתעניין ב-- הוא מאמין שאמנות ממתינה לנו בכל מקום -- והיא זקוקה רק לדחיפה קטנה כדי לקרות. והוא מספק את הדחיפה הזאת על ידי רתימת כוחות טבע, כמו בסדרה שלו שבה הוא השתמש בגשם להכנת ציורים. הפרוייקט הזה נקרא "קיני אהבה". הוא גרם לציפורי בר להכין את היצירות שלו במקומו. אז הוא שם החומרים במקומות שבהם הציפורים ילקטו אותם, והן עיצבו את הקינים שלו במקומו. הקן הזה נקרא "קן קשר אהבה". והקן הזה נקרא "קן שירי אהבה של קלטות מיקס". (צחוק) והקן הזה נקרא "קן התעלסות". (צחוק)

האמנית הבאה היא סילביה סלייטר. סילביה מתעניינת בהכשרת אמנות. היא אמנית שוויצרית רצינית מאוד. (צחוק) והיא חשבה על החברים והמשפחה שלה שעובדים במקומות רדופי כאוס ומדינות מתפתחות, והיא חשבה לעצמה, איזה דבר אני יכולה ליצור שיהיה בעל ערך עבורם, במקרה ומשהו רע מתרחש והם חייבים לחצות את הגבול בעזרת שוחד או לשחד אקדוחן. אז עלה לה הרעיון להכין יצירות אמנות בגודל כיס שהן דיוקנאות של האדם שנושא בהם. ואתה תישא את זה איתך, ואם המצב ירד לטמיון, תוכל לתת תשלומים ולקנות את חייך. אז מחיר החיים הזה הוא עבור מנהל ארגון השקיה ללא מטרות רווח. כך שבתקווה שמה שיקרה זה שלא תשתמש בו, וזה נכס שאתה מעביר בירושה. והיא מכינה אותם כך שאפשר לחלק אותם לתשלומים, או שהם באים ככה, עלים שיכולים לשמש כתשלומים. כך שהם יקרי ערך. אלה מתכות ואבני חן יקרות. את זה היו צריכים לחלק. הוא נאלץ להפריד חתיכה בשביל לצאת ממצרים לאחרונה.

זאת עבודה של צמד, מיכאל אברנת'י ובאד הולנד. והם מתעניינים בליצור תרבות, רק מסורת. אז הם עוברים לאזור ומנסים לבסס מסורת חדשה בשטח גאוגרפי קטן. זה במזרח טנסי, והם החליטו שאנחנו זקוקים למסורת חיובית שקשורה למוות. אז הם המציאו את את פיזוזי החפירות. ופיזוז חפירות -- ופיזוז חפירות זה לציון יום שנה או יום הולדת, אתה מאסף את כל החברים והמשפחה שלך ואתם רוקדים במקום בו אתה הולך להיקבר. (צחוק) וקיבלנו הרבה תשומת לב כשעשינו את זה. שכנעתי את המשפחה שלי לעשות את זה, והם לא ידעו מה אני עושה. ואמרתי להם "תתלבשו להלוויה. אנחנו הולכים לעבוד קצת". אז הגענו לקבר ועשינו את זה, מה שהיה קורע מצחוק -- תשומת הלב שקיבנו. אז מה שקורה זה שאתה רוקד על הקבר. ואחרי שסיימת את הריקוד, כולם מרימים לכבודך כוסית ואומרים לך כמה אתה נהדר. ובמהות יש לך הלוויה שאתה זוכה להיות נוכח בה. אלה אמא ואבא שלי.

זאת יצירה של ג'ייסון בירדסונג. הוא מתעניין באיך אנחנו רואים כחיות, איך אנחנו מתעניינים בחיקויים והסוואה. אתם יודעים, אנחנו מסתכלים על סמטה אפלה או שביל בג'ונגל, מנסים לזהות פנים או יצור. יש לנו את אופן הראייה הטבעי הזה. והוא משתעשע עם הרעיון הזה. והיצירה הזאת: אלה לא באמת עלים. אלה פרטי פרפרים בעלי הסוואה טבעית. הוא מצוות אותם. הנה עוד ערימה של עלים. כל אלה הם למעשה פרטי פרפרים אמיתיים. הוא מצוות אותם לציורים. זה ציור של נחש בקופסא. אז אתה פותח את הקופסא וחושב: "וואו, יש שם נחש". אבל זה בעצם ציור. הוא יוצר שיחות מעניינות כאלה על ריאליזם וחיקויים ועל הדחף שלנו ללכת שולל אחר הסוואה מצויינת.

(צחוק)

האמנית הבאה היא הייזל קלאוזן. הייזל קלאוזן היא חוקרת תרבויות שלקחה שנת שבתון והחליטה "אתם יודעים, אני יכולה ללמוד הרבה על תרבות אם אני אצור תרבות שלא קיימת מאפס." אז זה מה שהיא עשתה. היא יצרה את האנשים השוויצרים שנקראים "האוביולטים", ויש להם שיר יודל יחודי שהם משתמשים בו באובולה. והם גם מתייחסים לאיך שהאובולה -- כל מה שהם אומרים נשמע נפול בגלל הפרי האסור. וזה סמל התרבות שלהם. זה לקוח מתוך סרט תיעודי בשם "נהלים מיניים ובקרת אוכלוסין בקרב בני האוביולוטים." זאת רקמת אנגורה טיפוסית שלהם. זאת אחת המייסדות שלהם, גרף שייפר. (צחוק) ולמעשה זאת דודתי איירין. היה כל כך מצחיק להביא אדם מזויף שעשה דברים מזויפים. ואני נקרע מצחוק מהיצירה הזאת, כי כשאני רואה אותה אני יודע שזאת אנגורה צרפתית וסרטים גרמניים עתיקים וצמר שקניתי בטחנת נברסקה וסחבתי איתי במשך 10 שנים וחצאית סינית עתיקה.

המיצג הבא הוא של קבוצת אמנים שנקראת הדוברמנים הכסופים. והסיסמה שלהם היא להפיץ פרגמטיזם (גישה מעשית) לאדם אחד בכל פעם. (צחוק) והם ממש מתעניינים בכמה שנהיינו מפונקים. אז זאת אחת מהפרשנויות שלהם על כמה שנהיינו מפונקים. ומה שהם עשו הם שמו אות אזהרה על כל חוד וחוד בגדר הזאת. (צחוק) (מחיאות כפיים) והיצירה הזאת נקראת "גדר השכל הישר".

האמן הבא הוא ק.מ. יון, אמן דרום קוריאני מעניין מאוד. והוא מעבד מחדש מסורת אמנות של תורת הקונפוציוס של אבני משכילים. הבא בתור הוא מיינרד סייפס. ואני מת על מיינרד סייפס, אבל הוא מסוגר בעולם שלו, ושיהיה בריא, הוא כל כך פרנואידי. הבא בתור הוא רוי פניג, אמן מעניין מאוד מקנאטקי, והוא בחור ממש נחמד. פעם אחת הוא אפילו מכר יצירת אמנות עבור גוש גבינה ממשלתית כי הבן אדם רצה אותה כל כך.

הבאה בתור היא אמנית אוסטרלית, ג'נין ג'קסון, וזה לקוח מתוך פרוייקט שלה שנקרא "מה שיצירת אמנות עושה בזמן שאנחנו לא מסתכלים." (צחוק) היצירה הבאה היא של מגדת עתידות ליטאית, ג'רוג'י פטראוסקס. הבאה בתור היא ג'ינג'ר צ'שייר. זה לקוח מתוך סרט קצר שלה שנקרא "האדם האחרון". וזאת בת הדודה שלי והכלבה של אחותי, גבי. הבא, זה של סאם סנדי. הוא קשיש אבוריג'יני אוסטרלי, והוא גם כן אמן. וזה לקוח מתוך פרוייקט פסל מטייל גדול שהוא עושה.

זה של אסטל ווילוסבי. היא מרפאה בעזרת צבעים. והיא אחת מהאמנים הכי פורים מבין מאה האמנים האלה, למרות שהיא הולכת להיות בת 90 שנה הבאה. (צחוק) זו עבודה של ז. זו, והוא מתעניין בעמדון. העבודה הבאה היא של הילדה סינג והיא עושה פרוייקט שלם בשם "ערכה חברתית".

היצירה הבאה היא של ורה סוקולובה. ואני חייב להודות ש-ורה קצת מפחידה אותי. אי אפשר להסתכל לה ישר בעיניים, כי היא קצת מפחידה. ומזל שהיא לא אמיתית; היא הייתה כועסת שאמרתי את זה. (צחוק) והיא אופטומטריסטית בסיינט פיטרסבורג, והיא משחקת באופטיקה. היצירה הבאה היא של תומס סוויפטון. זה מתוך סרט קצר, "הרפתקאותיו של מקלוני". (צחוק) וזאת יצירה של סיסלי בנט, והיא לקוחה מתוך סדרה של סרטים קצרים.

ואחרי זה יש עוד 77 אמנים. וביחד עם 77 האמנים שאתם לא רואים, זאת התערוכה הדו שנתית שלי. תודה רבה. תודה רבה. תודה. (מחיאות כפיים) תודה רבה. תודה. (מחיאות כפיים)