התוכנית השאפתנית של שי אגסי למכוניות חשמליות

אז איך תנהלו מדינה שלמה בלי נפט? זאת השאלה ששאלתי את עצמי אחר צהריים אחד בדאבוס לפני ארבע שנים. השאלה לא נתנה לי מנוח. התחלתי לשחק עם רעיונות כמו פאזל. הפתרון הראשון שלי היה אתנול (כהל המצוי במשקאות חריפים). אז התחלתי לחקור את האתנול. וגיליתי שכל מדינה תצטרך את נהר האמזונס בחצר האחורית שלה. שישה חודשים אחרי זה חשבתי שהפיתרון הוא מימן, עד שדיברתי עם מדען אחד, שהסביר לי את האמת המרה, שלמעשה משתמשים ביותר אלקטרונים נקיים ממה שמקבלים בסוף במכונית שנוסעת על מימן. אז הבנתי שזוהי איננה הדרך ללכת בה.

ואז תוך כדי תהליך חשיבה ומשחק עם רעיונות, הגעתי למסקנה שאם ניתן לגרום למדינה שלמה לנסוע במכוניות חשמליות, בדרך שתהיה נוחה וזולה, ניתן יהיה להגיע לפתרון. אז התחלתי מנוקדת מבט שזה חייב להיות בקנה מידה של ייצור המוני. לא איך בונים מכונית אחת. אלא איך מייצרים, כך שניתן לגרום לכך ש-99 אחוז מהאוכלוסייה ישתמשו בה. המחשבה שעלתה לראשי היא שהמכונית חייבת להיות טובה לפחות כמו כל מכונית אחרת שאפשר לקנות היום. דבר ראשון, היא חייבת להיות נוחה יותר ממכוניות. ודבר שני, היא צריכה להיות משתלמת יותר ממכוניות שיש היום. ב-"משתלמת" אין הכוונה למכונית סדן ב-40,000 דולר. זה לא משהו שאנחנו יכולים לממן או לקנות היום. ונוחה זה לא מכונית שנוסעים בה שעה ומטעינים שמונה שעות.

כך שאנו כבולים לחוקים הפיזיקליים ולחוקי הכלכלה. ולכן המחשבה שפתחתי בה הייתה איך עושים זאת, בהתחשב במגבלות של המדע שיש היום, אין זמן להשתעשע ביריד מדעי, אין זמן לשחק בדברים הללו או לחכות לבטרייה הקסומה שתופיע. איך עושים את זה במגבלות הכלכליות שיש היום? ואיך עושים זאת כך, שזה יחל מרצונותיו של הצרכן? ולא מכוח חוק ממשלתי.

בביקור בטסלה (טסלה מוטורס - חברת מכוניות) באחר צהריים אחד, מצאתי שהפתרון מגיע מהפרדה בין הבעלות על המכונית לבעלות על הבטרייה. במובן מסוים אפשר לחשוב על זה כמקרה קלאסי, "הבטריות אינן כלולות." ואם מפרידים בין השתיים, אפשר למלא את הצורך במכונית נוחה על ידי יצירת רשת, יצירת רשת לפני שהמכונית עולה על הכביש. ברשת ישנם שני מרכיבים. המרכיב הראשון הוא טעינה בכל מקום בו הרכב עוצר - מסתבר שמכוניות הן יצורים מוזרים שנוסעים שעתיים וחונים כ-22 שעות ביממה. אם נוסעים לעבודה בבוקר וחוזרים אחר הצהריים היחס בין נהיגה לטעינה הוא בערך דקה לדקה. אז הרעיון הראשון שעולה הוא, שבכל מקום שנחנה תהיה טעינה חשמלית. זה נשמע מטורף, אבל למעשה במקומות מסוימים בעולם, כמו סקנדינביה, כבר עתה זהו המצב. אם חניתם את מכוניתכם ולא חיברתם את המחמם, כשתחזרו לא תהיה לכם מכונית, היא לא תעבוד.

הקילומטר האחרון הזה, או המטר האחרון, במובן מסוים, הוא הצעד הראשון של התשתית. הצעד השני של התשתית צריך לטפל בבעיה של מרחק הנסיעה. ואנחנו מוגבלים על ידי הטכנולוגיה של הבטריות כיום, שזה בערך 190 קילומטר לטעינה אם רוצים להישאר בתוך במגבלות הגיוניות של נפח ומשקל. 190 קילומטר זה מרחק לא רע עבור הרבה אנשים. אבל לעולם לא תרצו להיתקע. לכן הוספנו מרכיב נוסף לרשת שלנו והיא תחנת החלפת בטרייה. נוסעים פנימה. מוציאים את הבטרייה המרוקנת. מכניסים בטרייה מלאה, ויוצאים החוצה. ואתה לא עושה את זה בעצמך. מכונה עושה את זה בשבילך. זה נראה כמו מתקן לשטיפת מכוניות. נכנסים למתקן, מסוע יוצא, מחזיק את הבטרייה, מוציא אותה, מכניס חדשה. תוך שתי דקות אתם חוזרים לכביש. ואתם יכולים שוב לנסוע. אם יש לכם תחנות טעינה בכל מקום, ותחנות החלפה בכל מקום, באיזו תדירות תחליפו? ומסתבר שתצטרכו להחליף פחות פעמים משאתם צריכים לעצור כיום בתחנת הדלק. למעשה, הוספנו זאת בחוזה. אם אתם צריכים להחליף בטרייה יותר מ-50 פעם בשנה אנחנו נתחיל לשלם לכם כסף כי זהו מצב של חוסר נוחות.

אז בדקנו את נושא העלויות. שאלנו את עצמנו, מה קורה כאשר הבטרייה היא נפרדת מהמכונית. כמה עולה הבטרייה? כולם אומרים לנו שבטריות הן מאד יקרות. מה שגילינו שכאשר עוברים ממולקולות לאלקטרונים, קורה משהו מעניין. אפשר להתבונן מחדש בתכנון המקורי של המכונית. במובן מסוים, הבטרייה היא לא מיכל הדלק. זוכרים שבמכונית שלכם יש מיכל דלק. ויש לנו נפט גולמי. ואז אנחנו מזקקים אותו ומקבלים דלק. במובן הזה, הבטרייה היא כמו הנפט הגולמי. יש לנו חיבור לבטרייה, שעולה כמה מאות דולרים המשמש כמיכל הדלק. אבל הנפט הגולמי מוחלף בבטרייה. חוץ מזה שהיא לא נשרפת, אלא מעכלת את עצמה צעד אחר צעד אחר צעד. ויש לה אלפיים מחזורי חיים נכון להיום. אז זה כמו באר קטנה. נתבקשנו בעבר כאשר קנינו רכב חשמלי לשלם על כל הבאר, לכל חיי הרכב. אף אחד לא רוצה לקנות באר קטנה יחד עם מכונית. אז מה שעשינו, למעשה, זה ליצור דלק חדש.

היום אתם קונים קילומטרים של דלק. אנחנו יצרנו קילומטרים של חשמל. והמחיר של קילומטים של חשמל בסופו של דבר יוצא מספר מעניין. כיום 2010, בייצור המוני כאשר ניכנס לשוק המחיר יהיה 20 אג' לקילומטר. למי מביניכם שקשה לחשב מה זה אומר אצל הצרכן הממוצע בארצות הברית גלון דלק של שלושים קילומטר היה עולה דולר וחצי. זה זול יותר מדלק של היום, אפילו בארצות הברית. באירופה, שם יש מיסים, זה שווה למינוס 60 דולר חבית. אבל קילומטרים חשמליים עובדים לפי חוק מור. ב-2010 הם יתחילו מעשרים אגורות ב-2015 הם ירדו לעשר אגורות, וב-2020 הם ירדו לחמש אגורות. למה? כי מחזור החיים של הבטריות הולך ומשתפר -- ואפילו שיפור קטן במחזורי החיים מוריד את המחיר. והמחירים הללו בעצם מגיעים מאלקטרונים נקיים. אנחנו לא משתמשים באלקטרונים מפחם. אז במובן מסוים ללא פחם, ללא דלק, קילומטר חשמלי בחמש אגורות עד 2020. גם אם נגיע ל-65 ק"מ לגלון עד 2020, שזאת השאיפה שלנו, דמיינו שרק מכוניות חסכניות כאלה תסענה בכבישים. זה יעלה שלושה שקלים לגלון. שלושה שקלים לגלון זה אומר שגם אם כל האוקינוס השקט יהפוך לנפט, וניתן לכל חברות הנפט לזקק אותו, הן עדיין לא יוכלו להתחרות בחמש אגורות לקילומטר. זה גורם כלכלי חדש, דבר המעניין את רוב האנשים.

כל זה היה מאוד מעניין בתור מאמר. וככה פתרתי זאת בראשי, והגשתי את המאמר לממשלות. וכמה ממשלות אמרו לי שזה מרתק שהדור הצעיר חושב על הדברים האלה. (צחוק) עד שהגעתי אל מנהיג עולמי צעיר, שמעון פרס, נשיא ישראל. והוא עשה עלי מניפולציה יפה מאוד. קודם כל הוא נתן לי לדבר עם ראש הממשלה. הוא אמר לי, אם אתה מצליח לגייס את הכסף בשביל התשתית הזאת, 200 מיליון דולר, ואם אתה מוצא חברת מכוניות שתייצר את המכונית הזאת באופן מסחרי, כלומר שתי מיליון מכוניות, שזאת בערך כמות המכוניות שצריך בישראל, אז אני אתן לך מדינה להשקיע בה את מאתיים המליונים. פרס חשב שזה רעיון מצוין.

אז התחלנו לבדוק את כל חברות המכוניות. שלחנו מכתבים לכל חברות המכוניות שלוש מהן לא ענו. אחת מהן שאלה אותנו אם אנחנו מוכנים להישאר עם היברידיות והם יתנו לנו הנחה. אבל מביניהן רק קרלוס גוסן, מנכ"ל רנו וניסאן, אמר משהו מאוד מעניין כשנשאל על מכוניות היברידיות. הוא אמר שהיברידיות הן כמו בתולות ים. כשאתה רוצה דג, אתה מקבל אישה וכשאתה צריך אישה, אתה מקבל דג. (צחוק) וגוסן ענה לנו, "יש לי את הרכב, מר פרס, אני אבנה לך את המכוניות" ולמעשה, באמת, רנו השקיעו מיליארד וחצי דולר בבניית תשעה מודלים של מכוניות חשמליות שמתאימות למודל זה. שיכנסו לייצור תעשייתי ומסחר בשוק, כלומר, בשנה הראשונה 100 אלף מכוניות. זוהי פעם ראשונה שיוצא לשוק רכב חשמלי בייצור המוני שפועלות על חשמל בלבד, ללא פליטה שיוצא לשוק כמו שכריס אמר, התמודדתי על תפקיד מנכ"ל בחברת תוכנה מאוד גדולה בשם SAP ואז פרס אמר לי "אתה מוכן להקים את החברה הזאת?" אמרתי לו "אני מוכן לנהל את SAP" והוא אמר, "לא לא לא, אתה צריך להסביר לי מה כל כך חשוב בעבודה הזאת, שאתה מוותר על האפשרות להציל את המדינה שלך את העולם, שתלך ותעשה זאת?"

אז החלטתי להתפטר ולהקים את החברה שנקראת "בטר פלייס" (מקום טוב יותר) והחלטנו להגדיל את הפרוייקט. הגענו למדינות אחרות. כמו שאמרתי הגענו לדנמרק. ודנמרק יצרה מדיניות נפלאה שנקראת "מבחן ה-IQ". והיא הפוכה ממיסים בצורה פרופורציונלית. הם שמו 180% מס על מכוניות דלק ואפס אחוז מס על מכוניות ללא פליטת גז. אז אם אתם מחליטים לקנות מכונית על דלק בדנמרק היא עולה 60 אלף יורו. והמכונית שלנו עולה 20 אלף יורו. אם אתם נכשלים במבחן ה-IQ הזה, מבקשים ממכם לעזוב את המדינה. (צחוק)

אז היינו נראים כמו האנשים שהולכים רק לאיים קטנים אני יודע שרוב האנשים לא חושבים על ישראל כאי קטן אבל ישראל היא אי. אי תחבורה. האם הרכב שלך יוצא מגבולות המדינה הוא נגנב. (צחוק) אם אתם חושבים במונחים של איים אז החלטנו להגיע לאי הכי גדול שאפשר למצוא. שזה אוסטרליה. המדינה השלישית שהכרזנו עליה היא אוסטרליה. יש לאוסטרליה שלושה מרכזים בברישבאן, במלבורן וסידני וכביש מהיר אחד, כביש מהיר חשמלי שמחבר ביניהם. האי הבא שמצאנו שלא ממש היה קשה למצוא, הוא הוואי. החלטנו להגיע לארה"ב ולבחור את שני המקומות הטובים ביותר המקום הראשון בו לא צריך להאריך בנסיעה הוואי בו אפשר להסתובב מסביב לאי עם בטרייה אחת. ואם יש לכם יום ממש ארוך אפשר להחליף בטרייה ולהמשיך לנסוע מסביב לאי

והשני שהחלטנו הוא מפרץ סאן פרנסיסקו איפה שגאוין ניוסום יצר מדיניות אצל כל ראשי הערים שלו. הוא החליט לקחת לידיו את המדינה באופן לא פורמלי ואז פורמלי ואז יצר מדיניות יפה לכל האזור במפרץ סאן פרנסיסקו לא רק שיש לך את ריכוז הגדול ביותר של רכבי פריוס, יש לך גם את המרכיב של תוספת המרחק שנקרא הרכב הנוסף. כאשר התחלנו להגדיל זאת בדקנו מה הן הבעיות להגיע לארה"ב? למה יש בעיה גדולה בנושא? והדבר הכי מעניין שלמדנו כאשר יש בעיות קטנות לאדם היחיד, כמו העלות של דלק להגיע לעבודה בבוקר. לא שמים לב, אבל זה מצטבר למשהו גדול אתה מת. בסדר?

אז מחיר הנפט, ממש כמו הרבה עקומות שראינו יש עליה תלולה היסוד של העקומה שאנו מפסידים את הבארות שקרובות לקרקע. ואנו משתמשים בבארות שמתרחקות כל הזמן מהקרקע. זה גורם לכך שהעלות גדלה יותר ויותר בהוצאת הנפט. אתם חושבים, טוב זה עלה, זה ירד, זה עלה, זה יעלה וירד כל הזמן. כאן מצוייה הבעיה: ב-147 דולר לחבית, שהיינו לפני שישה חודשים, ארה"ב בזבזה המון כסף לקניית נפט. ואז הפסדנו את הכלכלה, וירדנו חזרה ל-47 דולר לחבית. לפעמים זה 40 לפעמים 50 עכשיו יש לנו חבילת תמריצים. והיא קרויה "חבילת הטריליון הדולר של תמריצים". אנחנו הולכים לסובב את הכלכלה. בתקווה שזה יקרה עד שנת 2015 מתישהו ברווח הזה מה קורה כאשר הכלכלה מתאוששת? עד 2015 צפוי שיהיה לנו 250 מיליון מכוניות חדשות אפילו במחיר שיש לנו כרגע. זה תוספת של 30 אחוז דרישה לדלק. זה עוד 25 מיליון חביות ליום זה כל הצריכה של ארה"ב היום. במילים אחרות, בנקודה בה נחיה ונאושש את הכלכלה. ואז נפעיל את חבילת התמריצים של OPEC (איגוד המדינות מייצאות הנפט) שגם נקראת "200 דולר לחבית". אנחנו מוציאים את הכסף שלנו ונותנים אותו. אתם יודעים מה קורה באותה נקודה? אנחנו יורדים למטה. זה הולך לעלות ולרדת והירידות הולכות להיות יותר ארוכות והעליות הולכות להיות קצרות

וזה ההבדל שבין בעיות מתווספות, כמו CO2, שעולות לאט לאט ואז עולות מאוד מהר, ובעיות שהם מצויות מה שגורם לכך שנפסיד מה שיש לנו, מה שמתנודד ומתנודד עד שנפסיד את כל מה שיש לנו. אז הסתכלנו מה יכולה להיות התשובה נכון? זוכרים בקמפיין, מיליון מכוניות היברידיות עד 2015. זה 0.5 אחוז מתצרוכת ארה"ב לנפט זה אפס נקודה אפס אחוז מתצרוכת הנפט העולמית. זה לא יעשה את השינוי.

הסתכלנו על מחקר של MIT 10 מיליון רכבים חשמליים בכבישי העולם. 10 מיליון מ500 מיליון שיתווספו מעכשיו עד אז. זה הכי פסימי שיכול להיות. וגם מצד שני המספר הכי אופטימי בגלל שזה אומר שנגדיל את תעשיית הרכב החשמלי מ100 אלף בשנת 2011 ל10 מיליון בשנת 2016 גדילה של פי 100 ב5 שנים אתם צריכים לזכור שהעולם היום מוציא כל כך הרבה רכבים. יש לנו 10 מיליון רכבים נוספים לכל אזור זה מספר גדול של רכבים

סין מוסיפה את הרכבים הללו הודו, רוסיה, ברזיל. יש לנו את כל האזורים הללו. אירופה תפתור זאת במהרה. הם שמים מיסים על דלק. הם יהיו הראשונים בתור לרדת בתצרוכת הדלק. בגלל שהמחירים שלהם גבוהים סין תפתור זאת על פי פקודה. בשלב כלשהו הם יחליטו שאף מכונית של דלק לא תכנס לעיר. וזהו. ההודים לא מבינים למה אנו רואים זאת כבעיה רוב האנשים בהודו ממלאים 2-3 גלונים כל פעם בשבילם בטרייה שמגיע ל190 ק"מ זה תוספת מרחק, לא הורדה של המרחק שהרכב יכול לנוע אנחנו היחידים שאין להם את המחיר הנכון התעשיה לא מסודרת נכון אין לנו תמריצים לפתור זאת בכל ארה"ב

איפה תעשיית הרכב בנושא? מאוד מעניין, תעשיית הרכב התרכזה רק בעצמה. הם הסתכלו על זה ואמרו "הרכב 1.0 יפתור את כל הבעיות בתוך הרכב עצמו". ללא תשתית, ללא בעיה שכחנו ממה שיש מסביב לרכב. כל הדברים הללו שקוראים מסביבינו אנו מסתכלים על עלייתו של רכב 2.0 שוק חדש, מודל עסק חדש. מודל העסק הוא שהכסף מגיע מבפנים, להניע את הרכב הדקות, הקילומטרים אפשר להגיד שאתם מכירים, מממנים את מחיר הרכב, בדיוק כמו מכשירים סלולרים. אתם משלמים על פי הקילומטרים. חלק מהסבסוד יגיע ליצרניות הרכב. חלק יגיע לכיס שלנו. הרכבים שלנו הולכים להיות זולים יותר מרכבים המונעים על ידי דלק.

אתם מסתכלים על עולם שרכבים נעים על טחנות רוח בדנמרק, נסיע את כל הרכבים על טחנות רוח ולא באמצעות דלק. בישראל, ביקשנו לשים חווה סולרית בדרום ישראל ואנשים אמרו, "או, אתם מבקשים שטח מאוד גדול" ואנו אמרנו, "ומה אם נוכיח שבאותו מקום נמצא נפט למדינה למאה השנים הקרובות?" והם אמרו, "ניסינו, אין." ואמרנו, "לא לא, אבל אם נוכיח זאת?" והם אמרו, " טוב אתם יכולים לחפור." אז החלטנו ל"חפור" למעלה במקום למטה אלו דוגמאות מצויינות שמשלימות אחת את השניה

עכשיו כל מה שצריך זה 10 אחוז של תצרוכת החשמל. תחשבו על כך כפרויקט ל10 השנים הקרובות זה אחוז אחד לשנה עכשיו כאשר אנו מסתכלים על איך לפתור בעיות גדולות, אנחנו צריכים לחשוב בשני מספרים והמספרים הם לא 20 אחוז ב2020 שני המספרים הם 0, כמו אפס תביעת רגל או אפס נפט ולהגדיל לאין סוף וכאשר נגיע ל-COP15 (כנס האו"ם להתחממות גלובאלית) בסוף השנה אנו לא מפסיקים לחשוב על צמצום פליטת CO2. אנחנו צריכים לחשוב לתת תמריצים למדינות אשר מוכנות לפעול בקנה מידה כזה.

כל רכב פולט 4 טון CO2. ומעל 700 מיליון רכבים היום מפיקים 2.8 מיליארד טון CO2 זה בנוסף ל25 אחוז של הבעיה שלנו. רכבים ומשאיות מגיעים ל25 אחוז מהשפעת הCO2 בעולם אנחנו צריכים לבוא ולתקוף את הבעיה עם פוקוס, עם מאמץ שבאמת אומר, אנחנו נגיע לאפס לפני שהעולם יגמר אני באמת משתתף בנושא חקיקה כאן בארה"ב אני חלקתי זאת עם ג'נטלמן בשם בוב קנדי ג'וניור, שהוא אחד מהאנשים שאני הכי מעריץ. אמרתי לו שאחד הסיבות שזכרו את הדוד שלו היא בגלל שאמר שאנחנו הולכים לשלוח אדם לירח ונעשה זאת עד סוף המאה לא אמרנו שנשלח אדם לירח ויש סיכוי של 20 אחוז שהוא יגיע. ויהיה גם בערך 20 אחוז שהוא יחזור. (צחוק)

הוא למעשה שיתף אותי בעוד סיפור, שהיה מלפני 200 שנה. לפני 200 שנה, בפרלמנט הבריטי, היה ויכוח ארוך על נושא הכלכלה כנגד המוסריות. 25 אחוז, בדיוק כמו 25 אחוז פליטת הגז מרכבים היום. 25 אחוז מהאנרגיה לכל עולם התעשיה באנגליה הגיע ממקור של אנרגייה לא מוסרית: עבדים והיה ויכוח. האם להפסיק את השימוש בעבדים? ומה זה יגרום לכלכלה? ואנשים אמרו:" טוב אנחנו צריכים זמן לעשות זאת. בואו לא נעשה זאת מיד. אולי נשחרר את הילדים ונשאיר את העבדים ואחרי חודש של ויכוחים הם החליטו להפסיק את העבדות. והמהפכה התעשייתית החלה לאחר פחות משנה. ולאנגליה נוצרו 100 שנים של כלכלה בצמיחה. אנחנו צריכים להגיע להחלטה המוסרית. ואנו צריכים לעשות זאת מייד. אנו חייבים לעשות זאת בקדנציה הממשלתית שיש היום בדיוק כמו בישראל שאמרה שנסיים עם הנפט. ואנחנו צריכים לעשות זאת לא ב20 או 50 השנים הקרובות אלא בתנאים של הקדנציה העכשיות כי אם לא, נפסיד את הכלכלה, בדיוק אחרי שנפסיד את המוסר שלנו.

תודה רבה לכולכם. (מחיאות כפיים)