רוברט ניווירט': כוחה של הכלכלה הלא פורמלית

ב System D, זו היא חנות, והכוונה שלי בזה היא שזו תמונה שצילמתי במקוקו, שנטיטאון בלאגוס, ניגריה. זה בנוי ליד לגונה, ואין רחובות שם יכולות להיות חנויות לקניה, אז החנות מגיעה אליך.

ובאותה קהילה, זו סינרגיה עיסקית, זו הסירה שהאישה ההיא חתרה בה, והארטיזן הזה בונה את הסירה והמשוטים ומוכר ישירות לאנשים שצריכים את הסירה והמשוטים.

וזה עסק גלובלי. אוגנדריו מעשנת דגים במקוקו בלאגוס, ושאלתי אותה, "מאיפה הדגים מגיעים?" וחשבתי שהיא תגיד, "או, אתה יודע, מהיכן שהוא במעלה הלגונה, או אולי ממקום אחר באפריקה," אבל תשמחו לדעת שהיא אמרה שהם הגיעו מכאן, מהים הצפוני. הם נתפסו פה, הוקפאו, נשלחו ללאגוס, עושנו, ונמכרו ברווח מזערי ברחובות לאגוס.

וזו חממה עסקית. זו מזבלת אולוסוסון, המזבלה הגדולה ביותר בלאגוס, ואלפיים אנשים עובדים פה, וגיליתי את זה מהבחור הזה, אנדרו סבורו, אנדרו בילה 16 שנים בחיפוש חומרים במזבלה, והרוויח מספיק כסף כדי להפוך את עצמו לקבלן שקילה, שזה אומר שהוא לוקח איתו משקל ומסתובב ושוקל את כל החומרים שאנשים אספו מהמזבלה. עכשיו הוא סוחר מחזור. זה המחסן הקטן שלו מאחוריו, והוא מרוויח כפול מהמשכורת הניגרית המינימלית.

זה קניון מסחרי. זה שוק אושדי בלאגוס. לחורחה לואי בורג'ס היה סיפור שנקרא "האלף," והאלף היא נקודה בעולם בה ממש הכל קיים, ובשבילי, התמונה הזו היא נקודה בעולם בה ממש הכל קיים.

אז, על מה אני מדבר כשאני מדבר על system D? זה נקרא בדרך כלל הכלכלה הלא פורמלית, כלכלת המחתרת, השוק השחור. אני לא רואה את זה ככה. אני חושב שזה באמת חשוב להבין שמשהו כמו זה הוא פתוח לחלוטין. זה נמצא שם בשבילכם. כל זה קורה באופן גלוי, ומעל השולחן. אין שום דבר מחתרתי בזה. זה השיפוט המוטה שלנו שהוא מחתרתי.

גנבתי את המושג System D מקולוניה צרפתית לשעבר. יש מילה בצרפתית שהיא débrouillardise, שפרושה להיות עצמאי, והקולוניות הצרפתיות לשעבר הפכו את זה לSystem D לכלכלה של הסתמכות עצמית, או כלכלת עשה זאת בעצמך.

אבל ממשלות שונאות את כלכלת העשה זאת בעצמך, וזו הסיבה -- צילמתי את התמונה הזו ב 2007, וזה אותו שוק ב 2009 -- ואני חושב, כשמארגני הכנס דיברו על פתיחות רדיקלית, הם לא התכוונו שהרחובות צריכים להיות פתוחים והאנשים צריכים להעלם.

אני חושב שמה שיש לנו היא בעית החמוצים. היה לי חבר שעבד במפעל חמוצים, והמלפפונים היו מגיעים בטיסה במורד המסוע הזה, והעבודה שלו היתה להוציא את אלה שלא נראו כל כך טוב ולזרוק אותם לפח שנקרא "רסק" שם הם ירוסקו ויעורבבו עם חומץ וישתמשו בהם לסוג אחר של רווח. זו כלכלת החמוצים. כולנו מרוכזים -- זו סטטיסטיקה ממוקדם יותר החודש בפיננשיאל טיימס -- כולנו מרוכזים בכלכלת המותרות. היא שווה 1.5 טריליון דולר כל שנה, וזה כמות עצומה של כסף, נכון? זה פי שלושה מהתוצר הגולמי המקומי של שווייץ. אז זה עצום. אבל זה צריך לבוא עם כוכבית, והכוכבית היא שזה לא כולל שני שליש מהעובדים בעולם. 1.8 מיליארד אנשים מסביב לעולם עובדים בכלכלה לא רשומה ולא פורמלית. זה מספר עצום, ומה הוא אומר? ובכן, זה אומר שאם היינו מאוחדים תחת מערכת פוליטית אחת, ארץ אחת, תקראו לה "רפובליקת מוכרי הרחוב המאוחדת," ה U.S.S.R., או "בזאריסטן," היא תהיה שווה 10 טריליון דולר כל שנה, וזה יהפוך אותה לכלכלה השניה הכי גדולה בעולם, אחרי ארה"ב. ובתהחשב שהתחזיות הן שעיקר הצמיחה הכלכלית ב15 השנים הבאות תבוא מכלכלות עולות בעולם המתפתח, היא יכולה בקלות לעבור את ארה"ב ולהפוך לכלכלה הגדולה בעולם.

אז ההשלכות של זה הן עצומות, מפני שזה אומר שזה מקום התעסוקה -- 1.8 מיליארד אנשים -- ופה אתם יכולים ליצור עולם יותר שיוויוני, מפני שאנשים למעשה מסוגלים להרוויח כסף ולחיות ולשגשג, כמו שאנדרו סבורו עשה.

עסקים גדולים גילו את זה, ומה שמרתק בשקופית הזו, זה לא שהבחורים יכולים לסחוב קופסאות על ראשיהם ולרוץ בלי להפיל אותן. זה שנקניקיית הגאלה היא מוצר שמיוצר על ידי חברה גלובלית שנקראת UAC foods שפעילה ברחבי אפריקה והמזרח התיכון, אבל נקניקיית הגאלה לא נמכרת בחנויות. UAC foods הכירו בעובדה שהן לא ימכרו בחנויות. הן נמכרות רק בעגלות של מוכרי הרחוב שנמצאים ברחובות של לאגוס בתחנות אוטובוס, ובפקקי תנועה ומוכרים אותן כחטיף, והן נמכרו ככה כבר 40 שנה. זו תוכנית עסקית לתאגיד.

וזה לא רק באפריקה. הנה מר קלין שמסתכל בעניין בכל המוצרים האחרים של פרוקטור אנד גמבל, ופרוקטור אנד גמבל, אתם יודעים, הסטטיסטיקות תמיד הראו שוול מארט הם הלקוח הגדול ביותר שלהם, וזה נכון, כחנות יחידה, וול מארט קונה 15 אחוז, כך ש15 אחוז מהעסקים של פרוקטור אנד גמבל באים מוול מארט, אבל נתח השוק הגדול ביותר שלהם הוא משהו שהם קוראים לו "חנויות בתדירות גבוהה," שזה כל הקיוסקים הקטנים האלה והגברת בקאנו וכל העסקים האלה שקיימים בSystem D, הכלכלה הלא פורמלית, ופרוקטור אנד גמבל עושים 20 אחוז מהכסף מנתח השוק ההוא, וזה השוק היחיד שגדל. אז פרוקטור אנד גמבל אומרים, "לא אכפת לנו אם חנות היא לא תאגיד או רשומה או משהו כזה. אנחנו רוצים את המוצרים שלנו בחנות."

ואז יש טלפונים ניידים. זו מודעה ל MTN, שזו חברה דרום אפריקאית רב לאומית שפעילה ב25 מדינות, וכשהם הגיעו לניגריה -- ניגריה היא הכלב הגדול באפריקה. אחד משבעה אפריקאים הוא ניגרי, אז כולם רוצים להיכנס לשוק הטלפונים הניידים בניגריה. וכשMTN הגיעו, הם רצו למכור שרותים סלולריים כמו שאני מקבל בארה"ב או כמו משהו שאנשים מקבלים פה באנגליה או באירופה -- תוכניות חודשיות יקרות, אתם מקבלים את המכשיר, ואתם משלמים מעבר, אתם נהרגים מהמחירים -- והתוכנית שלהם התרסקה. והם חזרו לשולחן התכנון, והם התכוננו מחדש, והם הגיעו לתוכנית אחרת: אנחנו לא מוכרים לכם את המכשיר, אנחנו לא מוכרים לכם תוכנית חודשית. אנחנו רק מוכרים לכם זמן אויר. ואיפה זמן האויר נמכר? זה נמכר בדוכני מטריות בכל הרחובות, שם אנשים לא רשומים, לא מורשים, אבל MTN עושה את רוב הרווחים שלה, אולי 90 אחוז מהרווחים שלה, ממכירה דרך System D, הכלכלה הלא פורמלית.

ומאיפה הטלפונים מגיעים? ובכן הם מגיעים מכאן. זו גואנגזו, סין, ואם אתם עולים למעלה בקניון האלקטרוניקה הישנוני הזה, אתם מוצאים את גואנגזו דשטו מרכז סחר יד שניה, ואם אתם נכנסים לשם, אתם עוקבים אחרי החברה עם השרירים שנושאים את הקופסאות, ולאן הם הולכים? הם הולכים לאדי בלאגוס. עכשיו, רוב הטלפונים שם הם לא יד שניה בכלל. השם הוא מטעה. רובם פיראטיים. יש להם את שם המותג עליהם, אבל הם לא מיוצרים על ידי המותג.

עכשיו, האם יש לזה השלכות שליליות? ובכן, אני מניח. אתם יודעים, לסין אין -- (צחוק) -- אין להם זכויות יוצרים, נכון? ורסצ'ה בלי אותיות האהו"י. זואמני במקום ארמני. ס. גווווצ'י, ו -- (צחוק)(מחיאות כפיים) בכל העולם ככה מוצרים משווקים, אז, לדוגמה, בשוק רחוב אחד ברו 25 דה מרקו בסאו פאולו, ברזיל, אתם יכולים לקנות משקפי מעצבים מזוייפים. אתם יכולים לקנות בושם מזוייף. אתם יכולים לקנות DVD פירטי, כמובן. אתם יכולים לקנות כובעי ניו יורק יאנקיז בכל מיני דוגמאות לא מאושרות. אתם יכולים לקנות קוקה בראטס, תחתונים מעוצבים שלא ממש מיוצרות על ידי מעצבים, ואפילו מיקסים פירטיים של אוונגליסטים.(צחוק)

עכשיו, עסקים נוהגים להתלונן על זה, ואני לא רוצה לקחת מהם את הזכות שלהם להתלונן על זה, אבל אני שאלתי יצרן נעלים גדול מוקדם יותר השנה מה הם חושבים על פירטיות, והם אמרו לי, "ובכן, אתה לא יכול לצטט אותי על זה, מפני שאם תצטט אותי על זה, אני אצטרך להרוג אותך," אבל הם משתמשים בפירטיות ככלי למחקר שוק. יצרן הנעלים אמר לי שאם הם ידעו שמעתיקים פומה, או אדידס מועתקים והנעלים שלהם לא מועתקות, הם יודעים שהם עשו משהו לא טוב. (צחוק) אז זה מאוד חשוב להם לעקוב אחרי הפירטיות בדיוק בגלל זה, והאנשים שקונים את המוצרים הפיראטיים, הם לא הלקוחות שלהם בכל מקרה, מפני שהלקוחות שלהם רוצים את הדבר האמיתי.

עכשיו, יש בעיה נוספת. זה שלט רחוב אמיתי בלאגוס, ניגריה. כל System D לא משלמים מיסים, נכון? וכשאני חושב על זה, דבר ראשון אני חושב שממשל הוא חוזה חברתי בין אנשים והממשל, ואם הממשל הוא לא שקוף, אז האנשים לא יהיו שקופים עם הממשל, אבל גם שאנחנו מאשימים את האדם הקטן שלא משלם את המיסים, ואנחנו לא מכירים בעובדה שכולם מרמים בכל העולם, כולל כמה עסקים מאוד מכובדים, ואני אתן לכם דוגמה אחת. היתה חברה אחת ששיחדה 4,000 פעמים בעשור הראשון של המילניום הזה, מיליון דולר שוחד כל יום עסקים, נכון? בכל העולם. והחברה היתה ענק האלקטרוניקה הגרמני סימנס. אז זה קורה בכלכלה הפורמלית כמו בכלכלה הבלתי-פורמלית, אז זה לא נכון להאשים -- ואני לא מייחד את סימנס, אני אומר שכולם עושים את זה. אוקיי?

אני רק רוצה לסיים בלהגיד שאם אדם סמית' היה הוגה תאוריה על שוק הפשפשים במקום השוק החופשי, מה היו חלק מהעקרונות?

ראשית, להבין שאפשר להחשיב את זה כקואופרטיב, וזו מחשבה מהמלומד החוקתי הברזילאי רוברטו מנגביארה אונגר. פיתוח קואופרטיבי הוא הדרך קדימה.

שנית, מהאנרכיסט הפילוסוף [האוסטרי] פול פיירבנד, עובדות הן יחסיות, ומה שהוא זכות עצומה של הסתמכות על העצמי לאיש עסקים ניגרי נחשב ללא חוקי ונוראי לאנשים אחרים, ואנחנו חייבים להכיר בזה שיש הבדלים באיך אנשים מגדירים דברים ומה הן העובדות.

ושלישית, ואני לוקח את זה מהמשורר האמריקאי אלן גינסברג, שמחליף כלכלה בסחר חליפין וסוגים שונים של כסף, מטבע חליפי הם גם חשובים, והוא דיבר על קניה של מה שצריך רק עם המראה הטוב שלו.

וכך אני רק רוצה להשאיר אתכם שם, ולהגיד שהכלכלה הזו היא כוח עצום לפיתוח העולמי ואנחנו צריכים לחשוב על זה כך. תודה רבה לכם.(מחיאות כפיים) (מחיאות כפיים)