ריצארד פרסטון אודות העצים הענקים

בחוף הצפוני של קליפורניה יש יערות גשם -- יערות גשם ממוזגים -- היכן שעשוי לרדת יותר מ254 סנטימטר גשם בשנה. זוהי ממלכתו של עץ הרדווד החופי. שם המין שלו הוא סקויה נאה. סקויה נאה הוא האורגניזם הגבוה ביותר החי על פני כדור הארץ. הטווח אליו מגיע מין זה יכול להגיע לגובה של עד 115 מטר. כגובה בניין בן 38 קומות. אלו עצים שיבלטו במרכז מנהטן. אף אחד אינו יודע בני כמה עצי הרדווד הזקנים ביותר כיוון שאף אחד לא קדח לתוכם על מנת לספור את טבעות הגידול השנתיות שלהם, ובכל מקרה, נראה שהמרכז של הפרטים הזקנים ביותר הוא חלול. אבל האמונה הרווחת היא שהעצים הותיקים ביותר מבין עצי הרדווד החיים הם בני 2,500 שנה -- בערך כגיל הפרתנון -- למרות שיש חשד שישנם עצים מסוימים עתיקים אף יותר מכך.

אתם יכולים לראות את טווח התפוצה של הרדווד החופי. הנה כאן, באדום. הפרטים הגדולים ביותר של מין זה, גיבורי המין שלהם, חיים ממש על החוף הצפוני של קליפורניה, היכן שהגשם עז במיוחד. בזמנים לא רחוקים היסטורית, נגדעו כ96 אחוז מיער חוף הרדווד בייחוד בסדרת התפרצויות עזות של כריתת חיסול, ביעור מוחלט שהתבצע במהלך שנות השבעים ועד לשנות התשעים המוקדמות. אפילו כך, כארבעה אחוז מיער הגשם הקדמון נשאר על עומדו, פראי וכעת גם מוגן -- מוגן לחלוטין -- ברשת של פארקים קטנים חרוזים כמו פנינים על חוט לאורך החוף הצפוני של קליפורניה, כוללים את פארק הרדווד הלאומי. באופן מסקרן, יערות הגשם של עצי הרדווד, הרסיסים שנותרו לנו, לא נחקרו במלואם עד היום. קשה מאוד לנוע דרך יער גשם של עצי רדווד, אפילו היום, מתגלים עצים אינדיבידואלים שמעולם לא נצפו קודם לכן, כולל, בקייץ 2006, היפריון, העץ הגבוה ביותר בעולם.

אני אנסה לבצע הדגמה קטנה. אני אבקש מכם לדמיין מהו באמת רדווד כאורגניזם חי. וכריס, אם תוכל לבוא לכאן ? יש לי סרט מדידה. הוא מושאל באדיבות מTED. כריס, האם תוכל לקחת את קצה סרט המדידה? אנו נראה לכם מהו הקוטר של עץ רדווד בגובה החזה. למרבה הצער, סרט מדידה זה אינו ארוך מספיק -- הוא רק באורך של 7.62 מטר. כריס, האם תוכל להושיט את ידיך לצדדים בצורה זו? הנה, בסדר. אולי זה, מעל 9 מטר, הוא קוטרו של עץ רדווד גדול. כעת, תנו לדמיון שלכם לעלות למעלה אל החלל. חשבו על העץ הזה, עולה, 69 מטר, מעלה לתוך חלל הרדווד. אורגניזם חי יחיד מביא לידי ביטוי את התבנית שלו, 32 קומות מעלה אל תוך החלל במהלך זמן ארוך מאוד.

נראה שהרדווד מצוי בסוג אחר של זמן: לא זמן של בני אדם, אלא מה שאנו עשויים לכנות זמן רדווד. זמן רדווד מתקדם באופן מלכותי יותר מזמן בני האדם. עבורנו, כאשר אנו מביטים בעץ רדווד, נדמה שהוא ללא תנועה ודומם, כאשר למעשה עצי הרדווד נמצאים בתנועה לא פוסקת, נעים מעלה לתוך החלל , מבטאים עצמם וממלאים את חלל הרדווד על פני זמן הרדווד, במשך אלפי שנים. הטמינו זרע קטן זה, חכו 2,000 שנה, ותקבלו את: השליט האבוד. הוא שוכן בחורשה של טיטאנים בחוף הצפוני, ונתגלה ב1998. ועדיין, כאשר תביטו בבסיס של עץ רדווד, אתם אינכם רואים את האורגניזם. אתם דומים לעכבר המביט ברגל של פיל, כאשר רוב האורגניזם נמצא מעל לראשכם, בלתי נראה.

התחלתי לגלות עניין רב וכתבתי אודות זוג. סטיב סילט ומארי אנטוין הינם חוקרים מרכזיים של צמרות יערות הרדווד. הם אתלטים ברמה עולמית, כמו גם מדענים מובילים בעולם החוקרים אקולוגיה של יערות. כאשר היה סטודנט בן 19 בריד קולג' , סטיב סילט שמע שצמרות יערות הרדווד נחשבים למעין מדבר רדווד. כלומר, באותו זמן האמינו שאין שם למעלה דבר מלבד ענפים של עצי רדווד. יחד עם חבר שלו, הוא לקח על עצמו לטפס על רדווד טיפוס חופשי ללא חבלים או כל ציוד כדי לראות מה יש שם למעלה. הוא טיפס על עץ קטן לצד רדווד ענקי זה, ואז זינק מבעד לחלל וטפס בענף בידיו, כשהוא מוצא עצמו תלוי, בדומה לתפיסת מוט על טרפז. ואז הוא טיפס משם ישירות במעלה הגזע עד שהגיע לראש העץ.

חברו, בחור בשם מרווד הריס, עקב אחריו. אף אחד משניהם לא הבחין בקן צרעות צהובות בגודל כדור כדורת שהיה תלוי על הענף עליו זינק סטיב. כאשר מרווד קפץ, הוא כוסה בצרעות שעקצו אותו בפניו ובעיניו. הוא כמעט והרפה מהענף. הוא היה נופל אל מותו, היות והיה בגובה של למעלה מ 20 מטר מעל הקרקע. אבל הם הגיעו לצמרת, ומה שהם מצאו לא היה מדבר רדווד, אלא עולם אבוד -- סוג של מבוך תלת מימדי באויר, מלא בחיים לא ידועים. כעת, אני עבדתי על נושאים אחרים: הופעת מחלות מדבקות, המגיחות מתוך מערכות אקולוגיות טבעיות של כדור הארץ, עושות זינוק חוצה מינים, ומגיעות לבני אדם.

לאחר שלושה ספרים על כך, זה הפך מעט יותר מדי, בדרך כלשהי. אשתי ואני אוהבים מאוד את ילדינו. והתחלתי לטפס על עצים עם ילדי כמין דבר לעשות יחד איתם, תוך שימוש במה שנקרא טכניקת טיפוס עצים, עם חבלים. עושים שימוש בחבלים כדי להגיע מעלה אל צמרת העץ. ילדים מיומנים להפליא בטיפוס עצים. זה בני, אוליבר. נראה שהם אינם סובלים מאותו פחד גבהים כמו בני אדם.

(צחוק)

במידה והאונטוגנזה חוזרת על הפילוגנזה, אז ילדים קרובים יותר לשורשים שלנו כפרימאטים ביער הבראשיתי. בני אדם הם למיטב ידעתי הפרימאטים היחידים שפוחדים מגובה. כל שאר הפרימאטים, כאשר הם פוחדים, מטפסים על עץ, שם הם חשים בטוחים. אנחנו חנינו במשך הלילה על העצים, בערסלי עצים. זו בתי לורה, כאן בת 15, מביטה מתוך ערסל. דרך אגב, היא מאובטחת בחבל, כך שאינה יכולה ליפול. כאשר מביטים בבוקר מתוך ערסל על עץ ושומעים את שירת הציפורים מגיעה בתלת מימד סביבנו. במהלך הלילה ביקרו אותנו סנאים מעופפים, לא נראה שהם מזהים בני אדם כיון שהם מעולם לא ראו אותם בצמרת העץ. תרגלנו טכניקות מתקדמות כהליכה בשמיים, במקומות בהם ניתן לעבור מעץ לעץ דרך החלל, באופן דומה לספיידרמן. זה הפך לפרוייקט כתיבה.

כאשר סטיב סילט עולה מעלה לתוך רדווד גדול, הוא יורה חץ, שמושך אחריו חוט דייג, אשר עובר מעל לענף בעץ, ואז ניתן להעלות חבל אשר נגרר לתוך העץ בעקבות חוט הדייג. מעפילים שלושים קומות. ישנם שני אנשים המטפסים על העץ הזה, גאיה, אשר נחשב לאחד מהרדווד העתיקים ביותר. הנה הם. הם רק בשביעית הדרך במעלה העץ. אתה חש חשוף במידה מסוימת. ישנו אדם קטן למטה על הקרקע. אתה מרגיש כאילו אתה מטפס על קיר מעץ. אבל אז אתה מגיע לחופת הרדווד, וכאילו עברת דרך שכבת עננים. לפתע, אתה מאבד קשר עין עם הקרקע, ואתה מאבד קשר עין גם עם השמיים, אתה מצוי בתוך מבוך תלת מימדי באויר המלא בגנים תלויים של שרכים הצומחים מתוך אדמה, אשר מאוכלסת בכל מיני אורגניזמים קטנים,

ישנם אפיפיטים, צמחים הגדלים על עצים. אלו שיחי הקלברי מינים רבים של טחב, וגם סוגי חזזית פשוט דבוקים לעץ. כאשר אתה מגיע קרוב לראש העץ, אתה חש שאינך יכול ליפול -- למעשה, קשה לנוע. אתה מזדחל מעלה דרך ענפים אשר מלאים בדברים חיים אשר אינם מצויים קרוב לקרקע. זה דומה לצלילה בריף אלמוגים, מלבד העובדה שאתה נע מעלה במקום מטה. ואז העצים נוטים להתרחב לאזורים דמויי משטחים לקראת החלק העליון. מריה יושבת על אחד מהם. ענפים אלו עשויים להיות בני חמש או שש מאות שנה. עצי רדווד גדלים באיטיות רבה בצמרת. יש להם גם מאפיין: סבך שיחי הקלברי אשר גדל מתוך צמרות עצי רדווד המינוח הטכני הוא אפרו הקלברי, וניתן לשבת שם ולנשנש גרגרי יער בזמן שנחים.

לעצי רדווד יש שטח עצום שנמשך מעלה לתוך החלל כיוון שיש להם נטיה לעשות דבר הנקרא הישנות. רדווד הוא פרקטל. הם מצמיחים ענפים, הענפים מתפרצים והופכים לעצים קטנים, עותקים של הרדווד. כעת, כאן אנו רואים הישנות בקרונוס, אחד מעצי הרדווד העתיקים. ההישנות היא תמך מעופף ענקי היוצא מהעץ עצמו. התמך מצוי בפחות ממחצית הדרך במעלה העץ. ואז הוא מתפרץ לחורשה של עצי רדווד. הגזע הנוסף הזה הוא ברחוב של מטר בבסיסו. ונמשך מעלה לגובה של 45 מטר. הוא גדול כמו כל אחד מהעצים הגדולים ביותר מזרחית לנהר המיסיסיפי, ועדיין הוא רק סממן קטן על גבי קרונוס.

מפה תלת מימדית זו של מבנה הכתר של עץ רדווד בשם אלוואטר, שהוכנה על ידי סטיב סילט, מארי אנטוין ושותפיהם, נותנת לכם מושג. מה שאתם רואים כאן היא סכמה של התפתחות היררכית של הגזעים של עץ זה כפי שהוא שכלל עצמו על פני הזמן לשש שכבות של פרקטלים, של גזעים הפורצים מגזעים הפורצים מגזעים. ביקשתי מסטיב להעמיד אדם כאן על מנת לתת תחושה של קנה מידה. הנה האדם, בדיוק שם. האדם מנופף אלינו. רציתי לבקש מקרייג ונטר האם ניתן יהיה להכניס כרומוזום סינטטי לתוך אדם כך שגם אנחנו נוכל להישנות בעצמנו במידה ונרצה. לו יכולנו להישנות, אז אצבעות כף היד שלנו יכלו להיות אנשים הנראים כמונו, ולהם היו אנשים בכפות הידיים שלהם וכך הלאה. ולו הייתה לנו ביולוגיה דומה לרדווד, היו לנו שש שכבות של אנשים על כפות ידינו, לכאורה. וזה יהיה מקסים לנופף למישהו וכל ההישנויות שלנו ינפנפו בו בזמן.

(צחוק)

כדי לחזור על הנקודה, בואו נתקרב אל אלוואטר אנו מביטים אל הקופסא הצהובה. ציור הזוי זה מראה לכם -- כל מה שאתם רואים בציור זה הוא אלווטאר. אלו מבנים בני אלף -- חלקים מהעץ שאנו מאמינים שהם בני יותר מ1,000 שנה. יש ארבעה בני אדם בתצלום הזה -- אחד, שניים, שלושה, ארבעה. וישנו דבר נוסף שאני רוצה להראות לכם. זהו תמך מעופף. רדווד צומחים בחזרה לתוך עצמם כשהם מתרחבים לתוך החלל, תמך מעופף זה הוא ענף שנמשך מתוך הגזע הקטן הזה, וחוזר לתוך הגזע העיקרי ומתמזג עימו. תמכים מעופפים, כמו בקתדרלה, מסייעים לחזק את צמרת העץ ומסייעים לעץ להתקיים זמן רב יותר. המדענים עושים ניסויים שונים בעצים אלו. הם חיווטו אותם כמו חולים בטיפול נמרץ.

הם מגלים שעצי רדווד מסוגלים להניע לחות מתוך האויר מטה לתוך הגזעים, יתכן אף שכל הדרך לתוך מערכת השורשים. יש להם גם את היכולת להוציא שורשים בכל מקום בעץ עצמו. במידה וחלק מרדווד נרקב, הרדווד ישלח שורשים לתוך עצמו ויפיק את חומרי התזונה מעצמו תוך כדי שהוא מתפרק. לו לנו היתה ביולוגיה דמוית רדווד, לו סבלנו ממעט נמק בזרוע אז היינו יכולים פשוט, אתם יודעים, להפיק את חומרי התזונה והלחות מתוכה עד שהיא הייתה נופלת. האדמה בצמרת העץ יכולה להגיע למטר עומק, עשרות מטרים מעל לאדמה, ישנם אורגניזמים בתוך קרקע זו שעדיין, אין להם שמות.

זהו זן לא שם של קופיפוד. קופיפוד הוא סרטן. קופיפודים אלו הם מרכיב עיקרי של האוקיינוסים, ומהוים מרכיב עיקרי בדיאטת המרעה של ליוייתני מזיפות. מה הם עושים בתוך אדמה בחופת יער רדווד עשרות מטרים מעל לפני האוקינוס, או כיצד הם הגיעו לשם, לא ידוע כלל. ישנן תיאוריות מעניינות שלו היה לי זמן, הייתי מספר לכם אודותיהן. אולם ככל שתביטו בעץ מקרוב יותר, תראו, מורכבות גדלה. אנו מביטים בקצה הצמרת של גאיה, אשר נחשבת לרדווד העתיק ביותר. גאיה עשויה להיות בת בין 3000 ל5000 שנה, אף אחד למעשה אינו יודע, הצמרת נשברה והיא נרקבת כעת.

יצירת גן דמוי יפאני זה ערכה ככל הנראה 700 שנה על מנת ליצור מורכבות זו שאנו רואים כעת. כאשר אנו מביטים בעץ, אנו זקוקים לזכוכית מגדלת כדי לראות את העץ הענק. אני חייב להראות לכם משהו עצוב מאוד בסיום ההרצאה הזו. עץ הרוש המזרחי תואר פעמים רבות כרדווד של המזרח. אנו כעת סוגרים מעגל שלם. בשנות החמישים, אורגניזם קטן הופיע בריצ'מונד, וירג'יניה, שמו אדלג'יד רוש צמרי. הוא ביצע זינוק בין מינים מתוך מין אחר של אורגניזם מאסיה במקום בו הוא שכן על עצי רוש באסיה. כאשר הוא עבר לתוך המארח החדש שלו, עץ הרוש המזרחי, הוא נמלט מהטורפים שלו, ולעץ החדש לא היתה עמידות כלפיו. יער הרוש המזרחי נחשב באופנים מסוימים לרסיסים האחרונים של יער גשם בראשיתי ממזרח לנהר המיסיסיפי.

אני אפילו לא ידעתי שיש יערות גשם במזרח, אך בשמורת הרי הסמוקי הגדולים עשוי לרדת עד 250 ס"מ של גשם בכל שנה. במהלך שניים או שלושה קייצים, אורגניזם פולש זה, נגיף האבולה של העצים, אם תרצו, עבר בסערה דרך היער הקדמון של עצי הרוש במזרח, ומחה אותו כליל. טיפסתי לשם בקיץ האחרון. זוהי שמורת הרי הסמוקי הגדולים, ועצי הרוש מתים ככל שהעין יכולה לראות. ומה שאנו רואים אינו רק מוות פוטנציאלי של מין הרוש המזרחי -- הווה אומר, היכחדותו מן הטבע בשל טפיל פולש זה -- אלא אנו עדים למותה של מערכת אקולוגית מורכבת מאוד שעצים אלו מהוים מצע בלבד עבור המבוך האוירי המתקיים בשמי צמרותיהם.

המראה שובר לב לחלוטין. אחד הדברים שפשוט -- אני כמעט ואיני לחשוב על כך-- הוא שרשתות החדשות הלאומיות לא עלו על הידיעה הזו כלל, וזהו ההרס של אחת מהמערכות האקולוגיות החשובות ביותר בצפון אמריקה. מה יכולים עצי הרדווד לספר לנו אודות עצמנו? ובכן, אני חושב שהם יכולים לספר לנו משהו על הזמן של בני האדם. האיכות המהבהבת החולפת של זמן בני האדם הרגעיות של חיי אדם -- הצורך לאהוב. אולם אנו שונים מעצים, הם יכולים ללמד אותנו גם משהו אודות עצמנו מתוך ההבדלים שבינינו. אנו אנושיים, יש בנו את היכולת לאהוב, יש בנו את היכולת לתהות, ויש לנו סוג של סקרנות ללא גבול, חקרנות חסרת מנוח אשר לדעתי, מתאימה לנו כפרימאטים.

ולפחות עבורי, העצים לימדו אותי, באופן אישי דרך חדשה לגמרי לאהוב את ילדי. לחקור יחד איתם את חופת היער היה אחד הדברים היפים ביותר מקיומי על כדור הארץ. ואני חושב שאחד הדברים המאושרים הוא התחושה שיחד עם ילדי הצלחתי להכיר להם מעגל קטן מאוד של בני אדם שהינם מספיק ברי מזל, או אולי מספיק טיפשים, להמשיך ולטפס על עצים. תודה רבה לכם.

(מחיאות כפיים)

כריס אנדרסון: אני חושב שבTED הקודם, היה זה נתן מירוולד שאמר לי שחושבים שכיון שעצים אלו בני 2,000 שנה ויותר, ורבים מהם מהוים מערכות אקולוגיות שישנם מינים שלא נמצאים בשום מקום על פני כדור הארץ מלבד על עץ אחד. האם זה נכון?

ריצ'ארד פרסטון: כן, זה נכון. הזכרתי את היפריון, העץ הגבוה בעולם. הייתי חבר בצוות הטיפוס שהעפיל עליו לראשונה, ב2006. בזמן שטיפסנו על היפריון, מארי אנטוין איתרה מין לא ידוע של נמלה זהובה-חומה בערך במחצית הגובה של הגזע. באופן מעניין, נמלים אינם מצויות בעצי רדווד, ותהינו האם נמלה זו, זן נמלים זה, הינו אנדמי לעץ הזה או אולי לחורשה הזו. בטיפוסים הבאים מעולם לא מצאנו את נמלה שוב, כך שמעולם לא נאספה דגימה. אנו לא יודעים מה זה -- אנו רק יודעים שזה שם.

כריס אנדרסון: אם כך, צריך לתהות, אתה יודע, אם מין אחר מאיתנו היה מתעד את הסיפורים החשובים בכדור הארץ, אתה יודע, הסיפורים שלנו הם אודות עירק, אירן, פוליטיקה ורכילות ידוענים. אתה סיפרת לנו כרגע סיפור שונה על מרוץ חימוש שמתרחש, ואולי מערכות אקולוגיות שלמות שנעלמות לעולמים. נתת לי תחושה מדהימה של השתאות, ותחושה של כמה שברירי כל זה.

ריצ'ארד פרסטון: זה שברירי ואתה יודע, אני חושב על מחלות מתהוות בבני אדם -- טפילים שעוברים לתוך בני האדם. אבל זהו פן קטן בלבד של בעיה גדולה בהרבה של פלישת מינים בכל העולם, בתוך כל המערכות האקולוגיות, ואתה יודע, כדור הארץ עצמו --

כריס אנדרסון: במידה מסוימת נגרם על ידנו שלא, בהסח הדעת.

ריצ'ארד פרסטון: נגרם על ידי בני אדם. נגרם על ידי תנועת בני אדם. אתה יכול לחשוב על הביוספירה של כדור הארץ כארמון, היבשות הן חדרים בארמון, האיים הינם חדרים קטנים. אך לאחרונה דלתות הארמון נפרצו לרווחה, והקירות מתמוטטים.

כריס אנדרסון: ריצ'ארד פרסטון, תודה רבה לך, אני חושב.

ריצ'ארד פרסטון: תודה רבה.