רגינה דוגן: מדאון מאך 20 למזל"ט הציפור הקוליברי

אתם צריכים להיות נחמדים לחנונים. למעשה, הייתי מרחיקה לכת ואומרת, אם עדיין אין לכם חנון בחיים שלכם, אתם צריכים להשיג אחד. אני רק אומרת. מדענים ומהנדסים משנים את העולם. אני רוצה לספר לכם על מקום קסום שנקרא DARPA שבו מדענים ומהנדסים קוראים תיגר על הבלתי אפשרי ומסרבים לפחד מכשלון. שני הרעיונות האלו מקושרים יותר ממה שאתם יכולים להבין, מכיוון שכאשר אתם מורידים את הפחד מכשלון, דברים בלתי אפשריים לפתע נהפכים אפשריים.

אם אתם רוצים לדעת איך, תשאלו את עצמכם את השאלה הבאה: מה הייתם מנסים לעשות אם ידעתם שלא תוכלו להכשל? אם אתם באמת שואלים את עצמכם את השאלה הזאת, אתם לא יכולים שלא להרגיש לא בנוח. אני מרגישה קצת לא בנוח. כי כאשר אתם שואלים את זה, אתם מתחילים להבין איך הפחד מכשלון מגביל אתכם, איך הוא מונע מאיתנו מלנסות דברים גדולים, והחיים נהיים משעממים, דברים מדהימים מפסיקים לקרות. נכון, דברים טובים קורים, אבל דברים מדהימים מפסיקים לקרות.

אני צריכה להיות ברורה, אני לא מעודדת כשלון, אני דוחה פחד מכשלון. מכיוון שלא הכשלון עצמו הוא שמגביל אותנו. המסלול לדברים באמת חדשים, שלא עשו אותם לפני תמיד מכיל כשלונות לאורך הדרך. אנחנו נבחנים. ובאופן מסויים, הבחינה הזאת מרגישה כחלק מתאים של השגת משהו נהדר. קלמנסו אמר, "החיים נהיים מעניינים כאשר אנו נכשלים, מכיוון שזה סימן שאנו מתעלים על עצמנו."

בשנת 1895, לורד קלוין הכריז שמכונות כבדות מאוויר שעפות היו בלתי אפשריות. באוקטובר 1903, הדעה הרווחת של מומחי אוירודינאמיקה הייתה שאולי בעוד 10 מיליון שנה נוכל לבנות כלי טיס שיוכל לעוף. וחודשיים לאחר מכן ב-17 בדצמבר, אורוויל רייט הניע את המטוס הראשון מעבר לחוף בצפון קרולינה. הטיסה ארכה 12 שניות וכיסתה 37 מטר. השנה הייתה 1903.

שנה לאחר מכן, ההצהרות הבאות של דברים בלתי אפשריים החלו. פרדיננד פוש, גנרל בצבא הצרפתי אשר נחשב כבעל אחד המוחות המקוריים והעדינים ביותר בצבא הצרפתי, אמר, "מטוסים הם צעצועים מעניינים, אבל אין להם ערך צבאי." ארבעים שנה לאחר מכן, מומחי אוירודינאמיקה הטביעו את המונח טרנס-סוני הם דנו, האם במונח צריכה להופיע 'ס' אחת או שתים? אתם רואים, היו להם בעיות במשטר הטיסה הזה, וזה לא היה בכלל ברור שהם יוכלו לטוס מהר ממהירות הקול. בשנת 1947, לא היו נתונים של מנהרת רוח מעבר ל-0.85 מאך. ועדיין, ביום שלישי, 14 באוקטובר, 1947, צ'אק ייגר טיפס לתא הטייס של ה-Bell X-1 שלו וטס לעבר אפשרות לא ידועה, ובכך, הוא הפך להיות הטייס הראשון שטס מהר יותר ממהירות הקול. שישה מתוך שמונה טילי אטלס התפוצצו על כן השיגור. אחרי 11 משימות כושלות לגמרי, קיבלנו תמונות ראשונות מהחלל. ועל הטיסה הראשונה קיבלנו יותר מידע מאשר על כל משימות ה U-2 ביחד. זה לקח הרבה כשלונות כדי להגיע לשם.

מאז שהמראנו לשמיים, תמיד רצינו לטוס, מהר יותר ורחוק יותר. ובכדי לעשות זאת, היינו צריכים להאמין בדברים בלתי אפשריים. והיינו חייבים לסרב לפחד מכשלון. זה נכון עדיין היום. היום, אנחנו לא מדברים על טיסות טרנס-סוניות, או אפילו על סופר-סוניות, אנחנו מדברים על טיסות היפר-סוניות -- לא מאך 2 או מאך 3, מאך 20. במאך 20, אנחנו יכולים לטוס מניו יורק ללונג ביץ' ב-11 דקות ו-20 שניות. במהירות הזאת, פני השטח של הכנף נמצא בטמפרטורה של פלדה מותכת -- כ-1927 מעלות צלסיוס -- כמו כבשן התכה. אנחנו למעשה שורפים את פני השטח כאשר אנחנו טסים. ואנחנו מטיסים את זה, או מנסים.

רכב בדיקות ההיפר-סוני של DARPA הוא כלי הטיס המתמרן המהיר ביותר שנבנה אי פעם. הוא שוגר כמעט לחלל על גבי טיל מינוטאור 4. למינוטאור 4 יש יותר מידי דחף, אז היינו צריכים לדומם אותו על ידי הטסת הטיל ב-89 מעלות של תקיפה בחלקים מהמסלול. זאת פעולה לא טבעית בשביל טיל. השלב השלישי מכיל מצלמה. אנחנו קוראים לו מצלמת-טיל. והוא מכוון על הדאון ההיפר-סוני. זה למעשה תצלום אמיתי ממצלמת הטיל מהטיסה הראשונה. כדי להסתיר את הצורה, שינינו קצת את יחס המימדים. אבל זה איך שזה נראה מהשלב השלישי של הטיל במבט על הדאון ללא טייס כשפניו לכיוון האטמוספירה בחזרה לכדור הארץ.

טסנו פעמיים. בטיסה הראשונה, בלי שליטה אוירודינאמית על כלי הטיס. אבל אספנו יותר מידע על טיסה היפר-סונית מ-30 שנים של בדיקות קרקעיות ביחד. ובטיסה השנייה, שלוש דקות של שליטה מלאה, בטיסה איוירודינאמית במאך 20. אנחנו חייבים לטוס שוב, בגלל דברים מדהימים, שלא נעשו קודם מחייבים שתטוסו. אתם לא יכולים ללמוד לטוס במאך 20 אם לא תטוסו. ובזמן שאין תחליף למהירות, כושר תמרון הוא השני הקרוב ביותר.

אם לדאון במאך 20 לוקח 11 דקות ו-20 שניות להגיע מניו יורק ללונג ביץ', לציפור הקוליברי יכול לקחת, ימים. הקוליבריים לא היפר-סוניים, אבל הם עם יכולות תמרון. למעשה, הקוליברי זאת הציפור היחידה שיכולה לעוף אחורה. היא יכולה לעוף למעלה, למטה, קדימה, אחורה, אפילו הפוך. ולכן אם אנחנו רוצים לעוף בחדר הזה או במקומות שבני אדם לא יכולים להגיע אליהן, אנחנו נצטרך מטוס קטן מספיק ועם כושר תמרון מספיק כדי לעשות זאת.

זה המזל"ט הקוליברי. הוא יכול לעוף לכל הכיוונים, אפילו אחורה. הוא יכול לרחף ולהסתובב. האבטיפוס של כלי הטיס הזה מצוייד עם מצלמת וידאו. הוא שוקל פחות מסוללת AA. והוא לא אוכל נקטר. בשנת 2008, הוא עף 20 שניות מדהימות, שנה לאחר מכן, שתי דקות, ואז שש, ולבסוף 11. הרבה אבי-טיפוס התרסקו -- הרבה. אבל אין דרך אחרת ללמוד לעוף כמו קוליברי אם אתה לא עף. (כפיים) זה יפה, לא כן. וואו. זה נהדר. מאט הוא טייס הקוליברי הראשון אי פעם. (כפיים)

כשלון הוא חלק של יצירה של דברים חדשים ומדהימים. אנחנו לא יכולים גם לפחד מכשלון וגם לעשות דברים חדשים ומדהימים -- כמו רובוט עם יציבות של כלב על שטח קשה, או אפילו אולי על קרח; רובוט שיכול לרוץ כמו צ'יטה, או לעלות מדרגות כמו בן אדם עם סרבול מקרי של בן אדם. או אולי, איש העכביש יהיה יום אחד איש השממית. שממית יכולה להחזיק את כל משקל גופה עם אצבע אחת. מילימטר מרובע אחד של משטח באצבע של השממית מכיל 14000 מבנים דומים לשיער שנקראים סיטא. הם עוזרים לו לאחוז במשטחים בעזרת כוחות מולקולאריים.

היום אנחנו יכולים לייצר מבנים שמחקים את השערות על רגל השממית. התוצאה, 10 על 10 סנטימטר של דבק נאנו-שממית מלאכותי. שיכול לתמוך במשקל סטטי של 300 קילוגרם. זה מספיק כדי להדביק שש טלויזיות פלאזמה 42 אינץ' לקיר שלכם, בלי מסמרים. זה הסוף של סקוץ', נכון?

וזה לא רק מבנים פסיביים, זה מכונות שלמות. זה עכביש הקרדית. הוא באורך של מילימטר אחד, אבל הוא נראה כמו גודזילה ליד המיקרו מכונות האלו. בעולם של עכבישי הקרדית הגודזילות, אנחנו יכולים ליצור מיליוני שיקופים, כל אחד בקוטר של חמישית משערת בן אדם, אשר זזים מאות אלפי פעמים בשנייה כדי ליצור מסכים גדולים, כדי שנוכל לראות סרטים כמו "גודיזלה" באיכות גבוהה.

ואם נוכל לבנות מכונות בקנה מידה כזה, מה לגבי קורות בסגנון מגדל אייפל בקנה מידה זעיר כזה? היום אנחנו יוצרים מתכות קלות יותר מקלקר, כל כך קלות שהן יכולות לשבת על שן הארי ולעוף רחוק ממשב רוח קטן -- כל כך קלות שתוכלו ליצור מכונית ששני אנשים יכולים להרים, אבל כל כך חזקה שיש לה עמידות בהתרסקויות כמו לרכב שטח.

ממשב רוח הכי קטן לכוחות החזקים של סופות הטבע. ישנם 44 ברקים בשנייה מסביב לעולם. כל ברק מחמם את האויר לטמפרטורה של 24426 מעלות צלסיוס -- יותר חם מפני השמש. מה אם יכולנו להשתמש בפולסים האלקטרו-מגנטים האלו בתור משואות, משואות ברשת נעה של משדרים בעלי עוצמה? ניסויים מראים שהברקים יכולים להיות ה-GPS הבא.

פולסים חשמליים מהמחשבות במוחות שלנו. בעזרת רשת בגודל האגודל שלכם, עם 32 אלקטרודות על פני המוח שלו, טים משתמש במחשבות שלו כדי לשלוט ביד תותבת מתקדמת. והמחשבות שלו עזרו לו להגיע לקייטי. זאת הפעם הראשונה שבן אדם שלט ברובוט עם המחשבות שלו בלבד. וזאת הפעם הראשונה שטים החזיק את ידה של קייטי מזה שבע שנים. הרגע הזה משמעותי לטים וקייטי, והדייסה הירוקה הזאת עשוייה להיות משמעותית גם לכם מתישהו. הדייסה הירוקה הזאת היא כנראה התרכיב שיכול להציל את חייכם. היא עשוייה מצמחי טבק. צמחי טבק יכולים ליצור מיליוני מנות של התרכיב בשבועות במקום חודשים, והוא יכול להיות השימוש הבריא הראשון של טבק אי פעם.

ואם זה נראה רחוק מהמציאות שצמחי טבק יכולים לרפא אנשים, מה לגבי גיימרים שיכולים לפתור בעיות שמומחים לא יכולים לפתור? בספטמבר שעבר, הגיימרים של Foldit פתרו מבנה תלת מימדי של פרוטאזים רטרו-וירלים שתורמים לאיידס אצל קופי רזוס. עכשיו הבנת המבנה חשובה מאוד לפיתוח תרופות. במשך 15 שנה, זאת הייתה בעייה לא פתורה בקהילת המדענים. הגיימרים של Foldit פתרו את זה ב-15 ימים. הם יכלו לעשות זאת בעבודה משותפת. הם היו מסוגלים לעבוד יחד מכיוון שהם מחוברים על ידי האינטרנט. ואחרים, אשר גם מחוברים לאינטרנט, השתמשו בזה ככלי לדמוקרטיה. וביחד הם שינו את גורל האומה שלהם.

האינטרנט הוא בית לשני מיליארד אנשים, או 30 אחוז מאוכלוסיית העולם, הוא מאפשר לנו לתרום ולהשמע כיחידים. הוא מאפשר לנו להגביר את הקולות והכוח שלנו כקבוצה. אבל גם לו היתה התחלה צנועה. בשנת 1969, האינטרנט היה רק חלום, כמה סקיצות על פיסת נייר. ואז ב-29 לאוקטובר, ההודעה הראשונה נשלחה מאוניברסיטת קליפורניה למכון המחקר בסטנפורד. שתי האותיות הראשונות מהמילה "Login", הן אלו שהצליחו לעבור -- L ו O -- ואז הייתה גלישת חוצץ שהפילה את המערכת. (צחוק) שתי אותיות, L ו O, עכשיו כוח עולמי.

אז מי הם המדענים והמהנדסים במקום הקסום שנקרא DARPA? אלו הם חנונים, והם גיבורים בינינו. הם מאתגרים נקודות מבט קיימות בגבולות המדע ותחת התנאים הכי תובעניים. הם מזכירים לנו שאנחנו יכולים לשנות את העולם אם נקרא תיגר על האי אפשרי ונסרב לפחד מכשלון. הם מזכירים לנו שלכולנו יש כוח חנוני. לפעמים אנחנו רק שוכחים.

היו זמנים, שלא פחדתם מכשלונות, כשהייתם שחקנים גדולים ורקדנים גדולים ויכולתם לשיר, הייתם טובים בחשבון, הייתם יכולים לבנות דברים, הייתם אסטרונאוטים, הרפתקנים, ז'אק קוסטו, יכולתם לקפוץ גבוה, לרוץ מהר, לבעוט חזק מכולם. האמנתם בדברים בלתי אפשריים והייתם נטולי פחד. הייתם מחוברים לגמרי ובשלמות עם הגיבור הפנימי שלכם. מדענים ומהנדסים באמת יכולים לשנות את העולם. וגם אתם. נולדתם לזה. אז קדימה, תשאלו את עצמכם, מה הייתם מנסים לעשות אם ידעתם שלא תוכלו להכשל?

אני רוצה להגיד, שזה לא קל. זה קשה להחזיק בהרגשה הזאת, באמת קשה. אני מניחה שבדרך מסויימת, אני קצת מאמינה שזה אמור להיות קשה. ספקות ופחדים תמיד מתגנבים פנימה. אנחנו חושבים שמישהו אחר, חכם מאיתנו, מישהו עם יותר יכולות, מישהו עם יותר משאבים יפתור את הבעייה. אבל אין מישהו אחר; יש רק אתכם. ואם אנחנו בעלי מזל, ברגע ההוא, מישהו נכנס לתוך הספקות והפחד, מושיט יד ואומר, "תן לי לעזור לך להאמין."

גייסון הארלי עשה את זה בשבילי. גייסון התחיל ב-DARPA ב-18 למרץ, 2010. הוא היה עם צוות התחבורה שלנו. ראיתי את גייסון כמעט כל יום, ולפעמים פעמיים ביום. ויותר מרוב האנשים, הוא ראה את העליות ואת הירידות, השמחות והאכזבות. וביום שחור מסויים בשבילי, גייסון התיישב וכתב לי דואר אלקטרוני. הוא היה מעודד, אבל איתן. וכאשר הוא לחץ שלח, הוא כנראה לא הבין איזה שינוי זה יכול לעשות. זה היה חשוב לי. באותו רגע ועדיין היום כשאני מטילה ספק, כשאני מרגישה מפוחדת, כשאני צריכה להתחבר מחדש עם ההרגשה הזאת, אני זוכרת את המילים שלו, הן היו כל כך חזקות.

כיתוב: "יש רק מספיק זמן כדי לגהץ את הגלימה שלך ולחזור לשמיים בשבילך."

♫ גיבור על, גיבור על. ♫ ♫ גיבור על, גיבור על. ♫ ♫ גיבור על, גיבור על. ♫ ♫ גיבור על, גיבור על. ♫ ♫ גיבור על, גיבור על. ♫

קול: כי זה המשמעות של להיות גיבור על.

"יש רק מספיק זמן כדי לגהץ את הגלימה שלך ולחזור לשמיים בשבילך." ותזכרו, תהיו נחמדים לחנונים. (מחיאות כפיים) תודה. תודה.

(מחיאות כפיים)

כריס אנדרסון: רגינה, תודה. יש לי כמה שאלות. אז הדאון שלך, הדאון שטס 20 מאך, הראשון, בלי שליטה, הוא סיים באוקיינוס השקט אני מניח.

כן, כן. -אז מה קרה לטיסה השנייה? כן, גם הוא טס לאוקיינוס השקט. -אבל הפעם הוא היה תחת שליטה? לא הטסנו אותו לאוקיינוס השקט. לא, היו הרבה חלקים למסלול שהיו תובעניים במונחים של טיסה במהירות הזאת. ולכן בטיסה השנייה, היינו מסוגלים לקבל שלוש דקות של שליטה אוירודינאמית מלאה בכלי הטייס לפני שאיבדנו אותו.

אני מניח שאתם לא מתכוונים לפתוח קו טיסה מניו יורק ללונג ביץ' בזמן הקרוב.

זה יכול להיות קצת חם.

מה את מדמיינת שיהיה השימוש של הדאון הזה?

ובכן האחריות שלנו היא לפתח את הטכנולוגיה עבור זה. איך בסופו של דבר זה יהיה ממומש הצבא יחליט. אבל המטרה של כלי הטייס הזה, המטרה של הטכנולוגיה, היא להיות מסוגלים להגיע לכל מקום בעולם בפחות מ-60 דקות.

ולסחוב מטען של יותר מכמה גרמים? -כן. מה לדוגמה המטען יכול להיות?

ובכן אני לא חושבת שאנחנו יודעים בוודאות מה הוא יהיה, נכון. אנחנו חייבים להטיס את זה קודם.

אבל לא בהכרח רק מצלמה?

לא, לא בהכרח מצלמה.

זה מדהים. ציפור הקוליברי?

כן?

אני מסוקרן, התחלת את הרצף היפה על טיסות עם מטוס מסוג שמסוגל לנפנף בכנפיים ונכשל לגמרי, ומאז לא בנו הרבה מטוסים כאלו שמנפנפים בכנפיים. למה חשבת שזה הזמן ללכת בכיוון של ביומימטיקה ולחקות את הקוליברי? האם זה לא פתרון יקר עבור עצם שעף עם יכולות תמרון?

אני מתכוונת, בחלק מסויים, התלבטנו האם זה אפשרי. ואת חייבת לשאול מחדש לאורך זמן. האנשים מ-AeroVironment ניסו 300 או יותר סוגים שונים של עיצובי כנפיים, שנים עשר סוגים שונים של אוויוניקה. זה לקח להם 10 אבי-טיפוס מלאים כדי לקבל משהו שבאמת יוכל לעוף. אבל יש משהו באמת מעניין לגבי מכונה עפה שדומה למשהו שאתה מכיר. לכן אנחנו מדברים הרבה לגבי התגנבות כאמצעי להתחמק מכל סוג של חיישן, אבל כשדברים נראים טבעי, אתה גם לא רואה אותם.

אז זה לא רק הביצועים. זה גם המראה. -כמובן. זה למעשה, "תראה את הקוליברי החמוד הזה שנכנס לתוך המטה." (צחוק) כי אני חושב, כמו שלך היה את הכבוד להתבונן בזה, אני בטוח שגם אנשים כאן חושבים, טכנולוגיה תופסת מהר, כמה זמן זה יהיה עד שחנון משוגע עם שלט רחוק קטן יטיס אחד כזה לחלון של הבית הלבן? אני מתכוון, האם את חוששת מסוגית קופסת פנדורה כאן?

תראה, המשימה היחידה שלנו היא ליצור ולמנוע הפתעות אסטרטגיות. זה מה שאנחנו עושים. זה יהיה בלתי נתפס בשבילנו לעשות את העבודה הזאת אם לא היינו עושים אנשים נרגשים וחסרי נוחות עם הדברים שאנחנו עושים באותו הזמן. זה הטבע של מה שאנחנו עושים. עכשיו האחריות שלנו היא לדחוף את הקצה. ואנחנו חייבים להיות, כמובן, מודעים ואחריים לגבי איך הטכנולוגיה מתפתחת ובסוף ממומשת, אבל אנחנו לא יכולים פשוט לעצום את העיניים ולהעמיד פנים שזה לא מתקדם; זה מתקדם.

אני מתכוון, את בבירור מנהיגה מעוררת השראה אמיתית. ואת משכנעת אנשים ללכת למעשי הגבורה הגדולים של ההמצאות, אבל ברמה האישית, באופן מסויים אני לא יכול לדמיין לעשות את העבודה שלך. האם את לפעמים קמה בלילה, רק שואלת שאלות לגבי התוצאות האפשריות הלא רצויות של הגאונות של הצוות שלך?

כמובן. אני חושבת שזה לא אנושי אם לא תשאל את השאלות האלו.

איך את עונה עליהן?

ובכן אין לי תמיד תשובות להן, נכון. אני חושבת שאנחנו למדים ככל שהזמן עובר. העבודה שלי היא העבודה הכי מלהיבה שתוכל לקבל. אני עובדת עם האנשים הכי מדהימים. ועם ההתלהבות הזאת, בא מובן מאוד עמוק של אחריות. ואז יש לך ביד אחת עוצמה עילית של מה שאפשר לעשות ורצינות עילית של המשמעות.

רגינה, זה השאיר פיות פעורות, כמו שהם אומרים. תודה רבה שבאת ל-TED. -תודה לך.

(מחיאות כפיים)