ראלף לאנגנר: פיצוח סטאקסנט, נשק קיברנטי של המאה ה-21

הרעיון מאחורי תולעת המחשב סטאקסנט הוא בעצם די פשוט. אנחנו לא רוצים שאירן יגיעו לפצצה. הנכס העיקרי שלהם בפיתוח נשק גרעיני הוא מפעל העשרת האורניום בנתנז. הקופסאות האפורות שאתם רואים, הן מערכות בקרת זמן-אמת. אם אנחנו מצליחים לפרוץ למערכות האלה ששולטות על מהירות רכיבים ועל שסתומים, אנחנו יכולים לגרום להרבה בעיות עם הצנטריפוגה. הקופסאות האפורות לא מריצות תוכנת Windows; הן עובדות על טכנולוגיה אחרת לגמרי. אבל אם אנחנו מצליחים להכניס וירוס Windows טוב למחשב נייד שמהנדס מכונות משתמש בו כדי לשנות את תצורת הקופסה האפורה הזאת, אז אנחנו בעניינים. וזאת המזימה מאחורי סטאקסנט.

אז אנחנו מתחילים עם דרופר(מתקין וירוסים) ב-Windows. הוירוס נכנס לקופסה האפורה, פוגע בצנטריפוגות, והתוכנית הגרעינית האירנית נדחית -- המשימה הושלמה. זה קל, הא? אני רוצה לספר לכם איך גילינו את זה. כשהתחלנו את המחקר שלנו על סטאקסנט לפני שישה חודשים, המטרה של הדבר הזה היתה לגמרי לא ידועה. הדבר היחיד שהיה ידוע הוא מאוד מורכב בחלקו במערכת Windows, הדרופר(מתקין הוירוסים) השתמש במספר פירצות יום-אפס(פירצות שלא היו ידועות לפני כן). והיה נדמה שהוא רוצה לעשות משהו עם הקופסאות האפורות האלה, מערכות בקרת זמן-אמת. אז זה תפס את תשומת הלב שלנו, והתחלנו פרויקט במעבדה שבו הדבקנו את סביבת העבודה שלנו בסטאקסנט ובדקנו את הדבר הזה. ואז דברים מאוד מוזרים קרו. סטאקסנט התנהג כמו עכבר מעבדה שלא אהב את הגבינה שלנו -- הריח, אבל לא רצה לאכול. זה לא היה לי הגיוני. ואחרי שערכנו כמה ניסויים עם טעמים שונים של גבינות, הבנתי, טוב, זאת התקפה מכוונת למטרה ספציפית. היא לגמרי מכוונת. הדרופר משוטט באופן פעיל בקופסה האפורה אם הוא מוצא תצורה ספציפית, ואפילו אם התוכנה שהוא מנסה להדביק כבר רצה על המטרה הזאת. (אז הוירוס יותקן) ואם לא, סטאקסנט לא עושה כלום.

אז זה ממש עניין אותי, והתחלנו לעבוד על זה כמעט סביב השעון, כי חשבתי, טוב, אנחנו לא יודעים מה היא המטרה של הוירוס. היא יכולה להיות, נניח לדוגמא, תחנת חשמל אמריקאית, או מפעל כימי בגרמניה. אז כדאי שנגלה מה המטרה בקרוב. אז פרסנו וביצענו הידור הפוך לקוד התקיפה, וגילינו שהוא מובנה משתי פצצות דיגיטליות -- אחת קטנה ואחת גדולה. וראינו גם שהן מתוכננות באופן מאוד מקצועי על ידי אנשים שהיה להם באופן ברור את כל המידע הפנימי. הם הכירו את כל הביטים והבייטים שהם היו צריכים לתקוף. הם כנראה אפילו יודעים את מידת הנעליים של המפעיל. אז הם יודעים הכל.

ואם שמעתם שהדרופר של סטאקסנט הוא מורכב ומשוכלל, אני אגיד לכם יותר מזה: הוירוס עצמו הוא מדע טילים. זה הרבה מעבר לכל דבר שנתקלנו בו בעבר. כאן אתם רואים דוגמה של קוד התקיפה המקורי. אנחנו מדברים על -- סביבות 15,000 שורות קוד. נראה כמעט כמו שפת אסמבלי של פעם. ואני רוצה לספר לכם איך הצלחנו להבין את הקוד הזה. אז מה שחיפשנו קודם כל הן פונקציות קריאות מערכת, כי אנחנו יודעים מה הן עושות.

ואז חיפשנו טיימרים ומבני נתונים וניסינו לשייך אותם לעולם האמיתי -- למטרות אפשריות בעולם האמיתי. אז אנחנו צריכים תאוריות על מטרות שנוכל להוכיח או להפריך. כדי להגיע לתאוריות על מטרות, אנחנו זוכרים שזאת בוודאות פעולת חבלה קשה מאוד, זאת חייבת להיות מערכת חשובה ביותר, ורוב הסיכויים שהיא נמצאת באירן, מאחר ושם דווחו רוב מקרי המחשבים שהודבקו. אתה לא מוצא כמה אלפי מטרות באזור הזה. זה בעיקרון מצטמצם לכור הגרעיני בבושהר ולמפעל העשרת הדלק הגרעיני בנתנז.

אז אמרתי לעוזר שלי, "תשיג לי רשימה של כל מומחי הצנטריפוגות ותחנות הכח מתוך הלקוחות שלנו" והתקשרתי אליהם ותשאלתי אותם כדי לנסות להתאים את הידע והמומחיות שלהם למה שמצאנו בקוד ובנתונים. וזה עבד די טוב. אז הצלחנו לקשר את ראש הטיל הדיגיטלי הקטן עם שליטה על הרוטור. הרוטור הוא החלק הנע בתוך הצנטריפוגה, החפץ השחור שאתם רואים. ואם משנים את המהירות של הרוטור הזה, אפשר באמת לסדוק את הרוטור ובסופו של דבר אפילו לגרום לצנטריפוגה להתפוצץ. מה שעוד ראינו הוא שהמטרה של ההתקפה היתה לעשות את זה באיטיות ובחשאיות -- במאמץ ברור לשגע את מהנדסי התחזוקה, כך שהם לא יוכלו לפענח את זה במהירות.

ראש הטיל הדיגיטלי הגדול -- ניסינו לפענח אותו על ידי התבוננות קרובה בנתונים ומבני נתונים. אז לדוגמה, המספר 164 ממש בולט בקוד הזה; אי אפשר לפספס אותו. התחלתי לחקור ספרות מדעית על איך הצנטריפוגות האלה בנויות בנתנז ומצאתי שהן מובנות במה שנקרה סדרה, וכל סדרה מכילה 164 צנטריפוגות. אז זה היה הגיוני, זה התאים.

וזה אפילו השתפר. הצנטריפוגות האלה באירן מחולקות ל-15 מה שנקרא, שלבים. ונחשו מה מצאנו בקוד התקיפה? מבנה כמעט זהה. אז שוב, זאת היתה התאמה מאוד טובה. וזה נתן לנו הרבה ביטחון על מה שאנחנו בודקים. אל תבינו אותי לא נכון, זה לא הלך בקלות. התוצאות האלה הושגו אחרי מספר שבועות של עבודה קשה מאוד. והרבה פעמים פשוט נתקענו במבוא ללא מוצא והיינו צריכים לנסות שוב.

בכל מקרה, אז גילינו ששני ראשי הטיל הדיגיטליים בעצם כוונו אל אותה מטרה, אבל מזוויות שונות. ראש הטיל הקטן לוקח סדרה אחת, ומסובב את הרוטורים ומאט אותם, וראש הטיל הגדול מדבר עם שש סדרות ומשנה תפקודי שסתומים. אז בסך הכל, אנחנו מאוד בטוחים שמצאנו את המטרה האמיתית. זאת נתנז, וזאת רק נתנז. אז אנחנו לא צריכים לדאוג שמא מטרות אחרות ייפגעו על ידי סטאקסנט.

הנה כמה דברים מאוד מגניבים שראינו -- שממש הפתיעו אותי. שם למטה נמצאת הקופסה האפורה, ולמעלה אתם רואים את הצנטריפוגות. עכשיו מה שהדבר הזה עושה הוא שהוא מיירט את הערכים שמתקבלים בחיישנים -- אז לדוגמא, מחיישני לחץ וחיישני רטט -- ובונה קוד לגיטימי, שעדיין רץ בזמן ההתקפה, עם מידע קלט מזוייף. ולמעשה, מידע הקלט המזוייף הזה מוקלט מראש על ידי סטאקסנט. אז זה כמו בסרטים ההוליוודיים שבזמן העוקץ, מצלמות האבטחה מוזנות בסרטונים מוקלטים מראש. זה מגניב, אה?

הרעיון כאן הוא כמובן לא רק לשטות במפעילים בחדר הבקרה. האמת שזה הרבה יותר מסוכן ואגרסיבי. הרעיון הוא לעקוף מערכת בטיחות דיגיטלית. אנחנו צריכים מערכות בטיחות דיגיטליות במקומות שמפעיל אנושי לא יכול לפעול מהר מספיק. אז לדוגמה, בתחנת כח, כשטורבינת הקיטור הגדולה שלך צוברת יותר מדי מהירות, אתה חייב לפתוח את שסתומי השחרור בתוך אלפית השניה. ברור מאליו שזה לא יכול להתבצע על ידי מפעיל אנושי. אז במקומות כאלה אנחנו צריכים מערכות בטיחות דיגיטליות. וכשהן נפרצות, אז דברים מאוד רעים יכולים לקרות. המפעל שלך יכול להתפוצץ. ולא המפעילים שלך ולא מערכת הבטיחות שלך ישימו לב לכך. זה מפחיד.

אבל זה נהיה יותר גרוע. וזה מאוד חשוב, מה שאני הולך להגיד. תחשבו על זה. ההתקפה הזאת היא כללית. היא לא עוסקת ספציפית, בצנטריפוגות, בהעשרת אורניום. אז היא יכולה לעבוד גם לדוגמה, בתחנת כח או במפעל לייצור כלי רכב. היא כללית. ואתה לא חייב -- בתור תוקף -- אתה לא חייב להפיץ את הוירוס הזה בעזרת כונן USB, כמו שראינו במקרה של סטאקסנט. אתה יכול גם להשתמש בשיטות רגילות להפצת תולעת מחשב. פשוט תפיץ את זה כמה שרק אפשר. ואם אתה עושה את זה, מה שאתה מקבל הוא נשק קיברנטי להשמדה המונית. זאת התוצאה שאיתה אנו צריכים להתמודד. אז לרוע המזל, המספר הגדול ביותר של מטרות להתקפות כאלה הוא לא במזרח התיכון. הן נמצאות בארה"ב ואירופה וביפן. אז כל האיזורים הירוקים, אלה הסביבות עם הכי הרבה מטרות. אנחנו צריכים להתמודד עם התוצאות, וכדאי שנתחיל להתכונן עכשיו.

תודה.

(מחיאות כפיים)

כריס אנדרסון: יש לי שאלה. ראלף, זה דווח בהרחבה שאנשים מניחים שהמוסד הוא הישות המרכזית מאחורי זה. האם זאת דעתך?

ראלף לאנגנר: אוקיי, אתה באמת רוצה לשמוע את זה? כן. אוקיי. דעתי היא שהמוסד מעורב, אבל שהכח המוביל אינו ישראל. הכח המוביל מאחורי זה הוא מעצמת העל הקיברנטית. ויש רק אחת, וזאת ארה"ב -- למרבה המזל, למרבה המזל. כי אחרת, הבעיות שלנו היו אפילו יותר גדולות.

כריס: תודה לך שהפחדת אותנו עד עמקי נשמתנו. תודה לך ראלף.

(מחיאות כפיים)