רג'אווה קק: נערו את הסיפור שלכם

שלום לכולם. אני אומן ואבא -- בפעם השניה. תודה לכם. ואני רוצה לחלוק איתכם את הפרוייקט האחרון שלי. זה ספר ילדים לאייפד. הוא קצת מוזר ומטופש. הוא נקרא "פופ איט," והוא על הדברים שילדים קטנים עושים עם ההורים שלהם.

(מוזיקה)

אז זה על גמילה מחיתול -- כמו שרובכם, אני מקווה, מכירים. אתם יכולים לדגדג את השטיח. אתם יכולים לגרום לתינוק לעשות קקי. אתם יכולים לעשות את כל הדברים הכיפיים האלה. אתם יכולים לפוצץ בועות. אתם יכולים לצייר, כמו שכל אחד צריך.

אבל אתם יודעים, יש לי בעיה עם ספרי ילדים: אני חושב שהם מלאי תעמולה. לפחות הודי שמנסה להשיג אחד מהספרים האמריקאיים האלה בפארק סלופ, תשכחו מזה. זו לא הדרך בה גודלתי. אז אמרתי, "אני עומד להתנגד לזה עם תעמולה משלי." אם תשימו לב, זה זוג הומואים שמגדלים ילד. אתם לא אוהבים את זה? תנערו את זה, עכשיו יש לכם זוג לסביות. (צחוק) תנערו את זה, ויש לכם זוג הטרוסקסואלי. אתם יודעים, אני לא מאמין אפילו ברעיון של משפחה אידיאלית.

אני חייב לספר לכם על הילדות שלי. הלכתי לבית ספר נוצרי מחמיר לימדו אותי נזירות, כמרים, אחים ואחיות. בעיקרון, גודלתי להיות שומרוני טוב, וכך אני. והייתי חוזר בסוף היום לבית הינדי מסורתי, שכנראה היה הבית ההינדי היחידי בשכונה שבעיקרה המוחלט היתה מוסלמית. בעיקרון, חגגתי כל חג דתי. למעשה, כשהיתה חתונה בשכונה שלנו, כולנו היינו צובעים את הבתים שלנו לכבוד החתונה. אני זוכר שבכינו בשפע כשהעיזים הקטנות ששיחקנו איתן בקיץ נהפכו לביריאני. (צחוק) כולנו צמנו בזמן הרמדאן. זו היתה תקופה יפה.

אבל אני חייב לומר, אני לעולם לא אשכח, כשהייתי בן 13, זה קרה. בברי מסג'יד -- אחד מהמסגדים היפים ביותר בהודו, שנבנה על ידי המלך באבור, אני חושב, במאה ה16 -- נהרס על ידי פעילים הינדים. זה גרם למהומות גדולות בעירי. ובפעם הראשונה, אני הושפעתי מאי הרגיעה החברתית. שכני הילד בן החמש מגיע בריצה, ואומר, "ראגס, ראגס. אתה יודע שההינדים הורגים אותנו המוסלמים. תיזהר." ואני כאילו, "איש, אני הינדי." (צחוק) והוא כאילו, "הא!"

אתם יודעים, העבודה שלי קיבלה השראה מארועים כמו זה. אפילו בתצוגות הגלריה, אני מנסה לבקר ארועים הסטוריים כמו בברי מאסג'יד, לזקק רק את המשקע הנפשי שלו ולדמות את חיי שלי. דמיינו את ההסטוריה מלומדת בדרך אחרת.

זוכרים את ספר הילדים ההוא בוא אתם מנערים ומשנים את הנטיה המינית של ההורים? יש לי עוד רעיון. זה ספר ילדים על העצמאות ההודית -- מאוד פטריוטי. אבל כשמנערים אותו, אתם מקבלים את הפרספקטיבה של פקיסטאן. נערו אותו שוב, ואתם מקבלים את הפרספקטיבה של הבריטים.

(מחיאות כפיים)

חייבים להפריד בין עובדות לנטיות, נכון. אפילו בספרים שלי על ילדים יש חיות חמודות ופרוותיות. אבל הם משחקים בגאופוליטיקה. הם משחקים את ישראל-פלסטין, הודו-פקיסטאן. אתם יודעים, אני מעלה טיעון מאוד חשוב. והטיעון שלי הוא שהדרך היחידה שלנו ללמד יצירתיות היא על ידי לימוד ילדים נקודות השקפה בשלב המוקדם ביותר. אחרי הכל, ספרי ילדים הם ספרי הדרכה להורות, אז כדאי שתתנו להם ספרי ילדים שמלמדים אותם נקודות השקפה. ובניגוד לזה, רק כשתלמדו אותם על נקודות השקפה הילד יוכל לדמיין ולשים את עצמו בנעליים של מישהו ששונה ממנו.

אני מעלה טיעון שאומנות ויצירתיות הם כלים חיוניים לאמפטיה. אתם יודעים, אני לא יכול להבטיח לילד שלי חיים ללא דעות קדומות -- לכולנו דעות קדומות -- אבל אני מבטיח להטות את הילד שלי לנקודות מבט מרובות.

תודה רבה לכם.

(מחיאות כפיים)