פיטר טיאק: הקול המסקרן של יונקים ימיים

תודה רבה לכולכם. אני הולך לנסות לקחת אתכם למסע בעולם האקוסטי התת-ימי של לויתנים ודולפינים. מאחר ואנחנו כזה זן חזותי, זה קשה להבין את זה באמת. אז אני אשתמש בתערובת של תרשימים וקולות ואקווה שאלו יוכלו להעביר את זה. אבל בואו גם נחשוב, כזן וויזואלי, איך זה כשאנחנו צוללים או משנורקלים ומנסים להסתכל מתחת למים. אנחנו לא באמת יכולים לראות רחוק מאוד. הראייה שלנו, שעובדת כל כך טוב באוויר, פתאום מאוד מוגבלת וקלסטרופובית. ומה שיונקים ימיים פיתחו במהלך עשרות של מיליוני שנים, הן דרכים להיות תלויים בקול גם כדי לחקור את עולמם וגם בכדי להיות בקשר אחד עם השני

דולפינים ולוויתיני שיניים משתמשים באקולוקציה. הם יכולים להפיק 'קליקים' רועשים ולהקשיב להדים מרצפת הים בכדי להתמצא. הם יכולים להאזין להדים מטרף בכדי להחליט היכן מזון נמצא וכדי להחליט איזה מהם הם רוצים לאכול כל היונקים הימיים משתמשים בקול עבור תקשורת כדי להישאר בקשר. כך, לוויתני מזיפות גדולים יפיקו שירים ארוכים ויפים, אשר משמשים בפרסום לצורכי רבייה עבור זכרים ונקבות, גם כדי למצוא אחד את השני וכדי לבחור זיווג. ואם ובנה וחיות שקשורות אחת לשנייה משתמשות בקריאות כדי להישאר בקשר אחת עם השניה לכן קול הוא מאוד קריטי בחיים שלהם.

הדבר הראשון שגרם לי להתעניין בקולות של היונקים התת-ימיים האלה, שעולמם היה כל כל זר לי, היה ראייה מדולפינים בשבי שדולפינים בשבי יכולים לחכות קולות אנושיים. והזכרתי שאני אשתמש בייצוגים חזותיים של קולות. הנה הדוגמא הראשונה. זהו גרף של תדר לעומת זמן - סוג של חמשה מוזיקלית כך שהתווים הגבוהים ממוקמים גבוה יותר והתווים הנמוכים ממוקמים נמוך יותר, והזמן מתקדם בכיוון הזה. זוהי תמונה של שריקה של מאמן, שריקה שמאמן ישרוק כדי להגיד לדולפין שהוע עשה את הדבר הנכון ושיבוא לקבל דג. זה נשמע בערך כמו 'טוויייייייייט'. ממש כך. וזה גור בשבי עושה חיקוי של השריקה של אותו המאמן. עכשיו אם הייתם מזמזמים את המנגינה הזאת לכלב או החתול שלכם והוא היה מזמזם אותה בחזרה לכם, הייתם חייבים להיות די מופתעים מזה. מעט מאוד יונקים לא אנושיים יכולים לחקות קולות. זה מאוד חשוב בשביל המוזיקה או השפה שלנו.

אז זו חידה: הקבוצות המועטות האחרות שעושות את זה, למה הן עושות את זה? והרבה מן הקריירה שלי הוקדשה לניסיון להבין כיצד חיות אלה משתמשות בלמידה שלהן, משתמשות ביכולת לשנות את מה שאתה אומר בהתבסס על מה שאתה שומע במערכות התקשורת שלהן. אז בואו נתחיל עם קריאות של יונקים עליונים לא אנושיים. יונקים רבים חייבים להפיק קריאות קשר כשנגיד, אם וגור נמצאים בנפרד. זוהי דוגמא של קריאה המופקת על ידי קופי סנאי כאשר הם מבודדים אחד מן השני. ואתם יכולים לראות, אין הרבה שוני בקריאות האלה. לעומת זאת, שריקת ההיכר שדולפינים משתמשים בכדי לשמור על קשר, לכל פרט כאן יש קריאה ייחודית מאוד. הם יכולים להשתמש ביכולת ללמוד קריאות כדי לפתח קריאות ייחודיות ומורכבות יותר בשביל לזהות יחידים.

מה עם הסביבה בה בעלי חיים צריכים להשתמש בקריאה שלהם? ובכן, בואו נסתכל על אמהות וגורים. בחיים הנורמלים של אמא וגור דולפינים, לעיתים הם ייסחפו או ישחו בנפרד אם האמא רודפת אחרי דג. וכשהם נפרדים הם צריכים לחזור אחד אל השני. ומה שהתרשים הזה מראה הוא אחוז מקרי ההיפרדות שבהם דולפינים שורקים, לעומת המרחק המקסימאלי. אז כשדולפינים מופרדים במרחק שהוא קטן מעשרים מטרים, בפחות מחצי מהמקרים הם צריכים להשתמש בשריקות. במרבית הזמן, הם פשוט יכולים למצוא אחד את השני רק ע"י שחייה באזור. אבל בכל המקרים כשהם מופרדים במרחק שהוא גדול ממאה מטרים, הם צריכים להשתמש בשריקות הייחודיות האלה בשביל לחזור להיות ביחד שוב. חלק גדול משריקות ההיכר האלה הן יציבות וסטריאוטיפיות במהלך חייו של דולפין. אבל ישנן כמה חריגות.

כשדולפין זכר עוזב את אמו, לרוב הוא יחבור לזכר אחר וייצור ברית, שיכולה להימשך עשורים. וכאשר שתי החיות הללו יוצרים קשר חברתי, השריקות הייחודיות שלהן ממש מתאחדות והופכות דומות מאוד. אז התרשים הזה מראה שני חברים מתוך זוג. וכמו שאתם יכולים לראות למעלה כאן, הם חולקים מגמת עלייה כמו "וופ,וופ,וופ". לשניהם יש סוג של מגמת עלייה. היכן שחברים בזוג עושים "וו-אוט,וו-אוט,וו-אוט". ומה שקרה הוא שהם השתמשו בתהליך הלמידה הזה כדי לפתח סימן חדש שמזהה את הקבוצה החברתית החדשה הזאת. זוהי צורה מאוד מעניינית שהם ליצור מזהה חדש לקבוצה החברתית החדשה שיש להם.

בואו ניקח צעד לאחור לרגע ונראה מה המסר הזה יכול להגיד לנו בנוגע להגנה על דולפינים מהפרעות אנושיות. כל אחד שיסתכל על התמונה הזאת יראה שהדולפין הזה מוקף, ובבירור, ההתנהגות שלו מופרעת. זהו מצב רע. אבל מסתבר שכשרק סירה אחת מתקרבת לקבוצה של דולפינים במרחק של כמה מאות מטרים, הדולפינים יתחילו לשרוק, הם יישנו את מה שהם עושים, הם יהיו קבוצה מלוכדת יותר, יחכו עד השסירה תעבור, ואז הם יחזור לעיסוקיהם הרגילים. ובכן, במקום כמו סאראסוטה בפלורידה, ההפרש הממוצע בין הזמן שסירה חולפת בטווח של מאה מטרים מקבוצת דולפינים הוא שש דקות. אז אפילו במצב שלא נראה כל כך רע כמו זה, זה עדיין משפיע על כמות הזמן שיש לחיות אלה לעשות את העבודה הרגילה שלהם.

ואם אנחנו מסתכלים על קדמונית מאוד כמו מערב אוסטרליה, לארס ביידר עשה מחקר שהשווה התנהגות ותפוצה של דולפינים לפני שהיו סירות לצפייה בדולפינים. כשהייתה סירה אחת, לא הייתה השפעה רבה. ןשתי סירות, כשהסירה השנייה נוספה, מה שקרה היה שחלק מהדולפינים עזבו את האזור בצורה מוחלטת. ומאלו שנשארו, קצת ההתרבות שלהם ירד. אז לתופעה הזאת יכולה להיות השפעה שלילית על אוכלוסייה שלמה. כשאנחנו חושבים על אזורים ימיים מוגנים בשביל בעלי חיים כמו דולפינים, זה אומר שאנחנו חייבים להיות מאוד מודעים לפעילויות שחשבנו שהם רגילות. ייתכן שנצטרך לווסת את העצימות של שייט לצורכי נופש וצפייה בלוייתנים בשביל למנוע את הסוג הזה של בעיות. אני גם רוצה לציין שקול לא מציית לגבולות. אז אתה יכול לשרטט קו כדי להגן על אזור, אבל זיהומי רעש וכימיקלים ימשיכו לעבור דרך האזור הזה.

ועכשיו אני ארצה לעבור מהאזור החופי הזה, המקומי והמוכר לעולם הרחב יותר של לויתני מזיפות והאוקיינוס הפתוח. זוהי מפה מהסוג שכולנו מסתכלים עליה. העולם ברובו כחול. אבל אני רוצה לציין שהאוקיינוסים מחוברים אחד לשני יותר ממה שאנחנו חושבים. שימו לב כמה מעט מחסומי תנועה ישנם על פני כל האוקיינוסים בהשוואה ליבשה. עבורי, הדוגמא המעוררת את המחשבה ביותר בנוגע לחיבוריות של האוקיינוס מגיע מניסוי אקוסטי שבו אוקיינוגרפים השיטו ספינה לדרום האוקיינוס ההודי, פרסו רמקול תת-ימי והשמיעו צליל. אותו צליל נע מערבה ואפשר היה לשמוע אותו בברמודה, ונע למזרח ואפשר היה לשמוע אותו במונטריי - אותו הצליל.

אז אנחנו חיים בעולם של תקשורת לווינית, אנחנו רגילים לתקשורת גלובאלית, אבל זה עדיין מדהים עבורי. לאוקיינוס יש תכונות שמאפשרות לצליל בתדירות נמוכה לנוע באופן גלובאלי. זמן המעבר האקוסטי עבור כל אחד מהנתיבים האלה הוא בערך שלוש שעות. זה כמעט חצי דרך מסביב לעולם. עכשיו, בתחילת שנות השבעים. רוג'ר פיין ואקוסטיקן אוקיינוסים, פרסמו מחקר תיאורטי שמצביע על כך שאפשרי שצליל יכול לעבור על פני אזורים נרחבים אלה, אבל מעט מאוד ביולוגים האמינו לזה.

אבל בעצם מתברר, שלמרות שידענו על העברה ארוכת טווח במשך כמה עשורים, הלויתנים בבירור פיתחו, על פני עשרות מיליוני שנים, דרך לנצל את התכונה המדהימה הזאת של האוקיינוס. אז לוייתנים כחולים ולויתני סנפיר מפיקים קולות בתדרים מאוד נמוכים שיכולים לנוע על פני מרחקים גדולים מאוד. והתרשים העליון כאן מראה סדרה מורכבת של קריאות שזכרים חוזרים עליהם. הם יוצרים שירים, ונראה שהם משחקים תקפיד בהתרבות, כמו למשל ציפורי שיר. למטה כאן, אנחנו יכולים לראות קריאות שנעשו על זכרים ונקבות יחד שגם כן נעו על פני מרחקים אורכים מאוד.

הביולוגים המשיכו לפקפק בנושא התקשורת ארוכת הטווח הרבה אחרי שנות השבעים, עד סוף המלחמה הקרה. מה שקרה היה שבמהלך המלחמה הקרה, להצי האמריקאי היתה מערכת שהיתה סודית באותו הזמן, שבה הם השתמשו כדי לעקוב אחר צוללות רוסיות. היו לה מיקרופונים תת-ימיים עמוקים או הידרופונים, ששידרו על גבי כבלים לחוף, וחווטו למיקום מרכזי שיכל היה להאזין לצלילים על פני כל האוקיינוס הצפון אטלנטי. ואחרי שחומת ברלין נפלה, הצי הפך את המערכות הללו זמינות לביו-אקוסטיקנים של לויתנים כדי שיוכלו לבדוק מה הם שומעים.

זהו תרשים של כריטופר קלארק שעקב אחר לויתן כחול מסוים כשהוא עבר ליד ברמודה, ירד לקו הרוחב של מיאמי וחזר שוב. הוא היה תחת מעקב במשך 43 ימים, כאשר הוא שוחה 1,700 ק"מ או יותר מ- 1000 מיילים. זה מראה לנו גם שהקריאות ניתנות להבחנה גם על פני מאות מיילים, וגם שלויתנים שוחים בצורה שגרתית מאות מיילים. הם בעלי חיים עם קנה מידה מבוסס אוקיינוסים שמתקשרים על פני מרחקים גדולים יותר ממה שצפינו.

שלא כמו כחולים וסנפירים, שמתפזרים אל האוקיינוסים הטרופיים, לויתנים גדולי סנפיר מתכנסים באזורי התרבות מסורתיים. לכן הם יכולים להפיק קריאות בתדר מעט גבוה יותר, רחב פס יותר ומורכב יותר. אז אתם מאזינים לשיר המורכב שמופק מגדולי סנפיר כאן. וגדולי הסנפיר, כשהם מפתחים את היכולת לשיר את השיר הזה, הם מקשיבים ללויתנים אחרים ומשנים את מה שהם שרים בהתאם למה שהם שומעים, ממש כמו ציפורי שיר או שריקת הדולפינים שתיארתי קודם. זה אומר שהשיר של גדולי הסנפיר הוא סוג של תרבות של בעלי חיים, ממש כמו שמוזיקה יכולה להיות עבור בני אדם.

אני חושב שאחת הדוגמאות המעניינות ביותר לזה מגיעה מאוסטרליה. ביולוגים מהחוף המזרחי של אוסטרליה הקליטו שירים של גדולי סנפיר באזור הזה. והעמודה הכתומה כאן, מתארת את השירים הטיפוסיים של גדולי סנפיר מהחוף המזרחי. בשנת 95' הם כולם שרים את השיר הנורמאלי. אבל בשנת 96' הם שמעו כמה שירים מוזרים. והסתבר שהשירים המוזרים האלה היו טיפוסיים ללויתנים מהחוף המערבי. הקריאה של החוף המערבי הפכה יותר ויותר נפוצה, עד שבשנת 98', אף אחד מהלויתנים לא שרו את השיר של החוף המזרחי, הם נעלם לגמרי. הם רק שרו את השיר החדש והמגניב של החוף המערבי. ממש כאילו סגנון להיט חדש מחק לחלוטין את הסגנון המיושן שהיה לפניו, ובלי תחנות 'להיטי זהב', אף אחד לא שר את השיר.

אני רוצה להראות לכם רק בקצרה מה האוקיינוס עושה לקריאות האלה. כעת אתם מאזינים להקלטה שנעשתה ע"י כריס קלארק, במרחק של 0.2 מיילים מגדול סנפיר. אתם יכולים לשמוע את מלוא הטווח של התדר, זה די חזק. אתם נשמעים קרובים מאוד. ההקלטה הבאה שאתם הולכים לשמוע נעשתה על אותו השיר של גדול הסנפיר במרחק 50 מיילים. זה מוצג כאן למטה. אתם שומעים רק את התדרים הנמוכים. אתם שומעים את ההדים המוחזרים כאשר הצליל נע על פני טווח ארוך באוקיינוס והוא לא חזק כל כך. כעת, אחרי שאני אשמיע את הקריאות של גדולי הסנפיר, אני אנגן קריאות של לויתנים כחולים, אבל הם הואצו משום שהם נמוכים כל כך בתדר שלא הייתם יכולים לשמוע את זה אחרת. הנה קריאה של לויתן כחול במרחק של 50 מיילים, שהיה מרוחק עבור גדול הסנפיר. זה רם, ברור - אתם יכולים לשמוע את זה בצורה ברורה. הנה אותה קריאה שהוקלטה מהידרופון במרחק 500 מיילים. ישנו הרבה רעש שהוא ברובו לויתנים אחרים. אבל אתם עדיין יכולים לשמוע את הקריאה הקלושה הזאת.

בואו נתחלף ונחשוב על פוטנציאל לפגיעות אנושיות. הרעש הדומיננטי ביותר שבני אדם משמיעים באוקיינוס מגיע מספנות. זהו הרעש של ספינה, ואני צריך לדבר בקול רם יותר כדי להתגבר על הרעש שלה. דמיינו את הלויתן ההוא מקשיב ממרחק של 500 מיילים. הנה בעיה אפשרית - שאולי סוג כזה של ספנות ימנע מלויתנים להיות מסוגלים לשמוע אחד את השני. הנה משהו שהוא ידוע כבר זמן מה,

זהו תרשים מספר לימוד על צליל תת-ימי. ועל ציר Y מתוארת מידת החוזק של רעש אופף ממוצע בעומק האוקיינוס לפי תדר. ובתדרים הנמוכים, הקו הזה מתאר צליל שבא מפעילות סיסמית של כדור הארץ. כאן למעלה, הקווים המשתנים האלה מצביעים על על רעש עולה בטווח התדרים הזה מרוחות גבוהות וגלים. אבל ממש כאן באמצעף היכן שיש הצטלבות, הרעש נשלט ע"י ספינות של בני אדם. עכשיו חשבו על זה. זהו דבר מדהים. שבטווח התדרים הזה, היכן שלויתנים מתקשרים, המקור העיקרי באופן עולמי, על הכוכב שלנו, לרעש הזה מגיע מספינות של בני אדם, אלפי ספינות, מרוחקות מאוד, פשוט נצברות.

השקופית הבאה תראה את ההשפעה שעלולה להיות לזה על הטווח בו לויתנים יכולים לתקשר. אז כאן יש לכם את החוזק של קריאה במיקום הלויתן. וככל שאנחנו מתרחקים, הקול נהיה חלש וחלש יותר. עכשיו, בעידן הקדם תעשייתי, כפי שהזכרנו, קריאת הלויתן יכולה היתה להישמע בקלות. היא חזקה יותר מרעש בטווח של אלפי ק"מ. עכשיו בואו ניקח את העלייה הנוספת ברעש שראינו שבאה מהספנות. לפתע פתאום, היעילות של טווח התקשורת יורד מאלפי ק"מ לעשרה ק"מ. כעת אם האות הזה בשימוש עבור זכרים ונקבות בשביל למצוא אחד את השני כדי להזדווג והם מפוזרים, דמיינו את הפגיעה שיכולה להיות לזה על ההתאוששות של אוכלוסיות נכחדות.

יש לנו גם קריאות מגע כמו שתיארתי עבור הדולפינים. אני אשמיע את הקול של קריאת מגע שבשימוש ע"י לויתנים ימניים כדי להישאר בקשר. וזוהי סוג הקריאה שנמצאת בשימוש, נגיד, של אמהות וגורים כאשר הם פרודים בשביל לחזור חזרה שוב. עכשיו דמיינו שאנחנו שמים את הרעש של הספינה בתמונה. מה אמא יכולה לעשות אם ספינה מתקרבת והגור שלה לא שם? אני אתאר כמה אסטרטגיות.

אסטרטגיה אחת היא אם הקריאה שלכם נמצאת כאן למטה, והרעש נמצא ברצועה הזאת, אתם יכולים להזיז את תדר הקריאה שלכם מחוץ לרצועת הרעש ולתקשר טוב יותר. סוזאן פארקס מאוניברסיטת 'פן-סטייט' למדה זאת בפרט. היא התבוננה באוקיינוס האטלנטי, הנה מידע מדרום האוקיינוס האטלנטי. הנה קריאה טיפוסית משנות השבעים בדרום האוקיינוס האטלנטי. שימו לב מה קרה עד שנת 2000 לקריאה הממוצעת. אותו הדבר באוקיינוס הצפון אטלנטי, בשנת ה-50' לעומת שנות ה-2000. על פני 50 השנים האחרונות, כשהכנסנו יותר רעש אל האוקיינוסים, לויתנים אלו נאלצו להזיז. ממש כאילו כל האוכלוסייה נאלצה להזיז מלשיר קול בס ללשיר טנור. זוהי הזזה מדהימה, שנגמרה ע"י בני אדם על פני קנה המידה הגדול הזה, הן בזמן והן בחלל.

וכעת אנחנו יודעים שלויתנים יכולים לפצות על רעש בזה שהם קוראים חזק יותר, כמו שעשיתי אני כשניגנתי את אעש הספינה ההיא, ע"י המתנה לשקט וע"י הזזת הקריאה שלהם מרצועת הרעש. עכשיו בטח ישנם עלויות לקריאה חזקה יותר או הזזת התדר הרחק מאיפה שאתם רוצים להיות. וכנראה שישנן הזדמנויות אבודות. אם אנחנו גם צריכים לחכות לשקט, הם עלולים להחמיץ הזדמנת קריטית לתקשר. אז עלינו להיות מאוד מודאגים וכאשר הרעש בסביבות גידול מערער מספיק את סביבת הגידול שהחיות צריכות לשלם מחיר כבד מידי כדי לתקשר, או לא מסוגלות לבצע פעולות קריטיות. זוהי בעיה חשובה מאוד.

ואני שמח להגיד שישנם כמה פיתוחים מאוד מבטיחים התחום הזה, שמתסכלים על ההשפעה של ספנות על לויתנים. במובנים של רעש של ספינות, הארגון הימי הבין לאומי של האו"ם הקים קבוצה שעבודתה היא להקים קווים מנחים להשקטת ספינות, להגיד לתעשייה כיצג אתם יכולים להשקיט ספינות. והם כבר מצאו שעל ידי תכנון אינטילגנטי יותר של מדחפים אתם יכולים להפחית את הרעש ב-90 אחוזים. אם הייתם בפועל מפרידים ומבודדים את המיכון של הספינה מהשלדה שלה, הייתם יכולים להפחית את הרעש ב-99 אחוזים. אז בשלב זה, מדובר בעיקר בנושא של סטנדרטים ועלויות. אם קבוצה זאת תוכל לייסד סטנדרטים, ואם תעשיית בניית הספינות תאמץ אותם בבניית הספינות שלהם, אנחנו יכולים כעת לראות ירידה הדרגתית בבעיה האפשרית הזאת.

אבל ישנה עוד בעיה הנובעת מספינות שאני מדגים כאן, וזוהי הבעיה של התנגשות. זהו לויתנן שחמק בקושי ממיכלית הנעה במהירות ונמנע מהתנגשות. אבל התנגשות היא בעיה רצינית. לויתנים בסכנת הכחדה נהרגים מידי יום מהתנגשות בספינות. וחשוב מאוד לנסות להפחית את זה. ואני אציג שתי שיטות מאוד מבטיחות. הראשונה מגיעה ממפרץ 'פאנדי'. והקווים השחורים האלה מסמלים נתיבי ספנות אל וממפרץ 'פאנדי'. והאזור הצבוע מראה את הסיכוי להתנגשות של לויתנים ימניים בסכנת הכחדה בגלל הספינות שזזות בנתיב הזה. מסתבר שהאזור הזה כאן עובר ישר דרך אזור האכלה רציני של לויתנים בלניים בתקופת הקיץ. וזה יוצר אזור בסיכון גבוה להתנגשות. ובכן, ביולוגיים שלא יכלו לקבל 'לא' כתשובה הלכו לארגון הימי הבין לאומי והפצירו בהם לומר, 'אתם לא יכולים להזיז את הנתיב? אלה רק קווים בשטח. אתם לא יכולים להעביר אותם למקום אחר שיש פה פחות סיכון?" והארגון הימי הבין לאומי הגיב בצורה חזקה מאוד, ,אלו הם הנתיבים החדשים." נתיבי הספנות הוזזו. וכמו שאתם יכולים לראות, הסיכוי להתנגשות הוא נמוך מאוד.

אז למעשה זה מאוד מבטיח. ואנחנו יכולים להיות מאוד יצירתיים כשאנחנו חושבים על דרכים שונות להקטין את הסיכונים האלה. עוד פעולה שנלקחה באופן עצמאי ע"י חברת ספנות עצמה, התחילה בגלל דאגות שהיו לחברת הספנות לגבי פליטת גזי חממה והתחממות גלובאלית. חברת 'מיארסק' התסתכלה על התחרות שלהם והם ראו שכולם בתעשייה חושבים שזמן הוא כסף. הם דוהרים מהר ככל האפשר כדילהגיע לנמל שלהם. אבל אז, לרוב, הם מחכים שם. ומה שמיארסק עשו היה למצוא דרכים להאט. הם יכלו להאט בכ-50 אחוזים. זה הוזיל את צריכת הדלק שלהם בכ-30 אחוזים, וזה חסך להם כסף, ובו זמנית הדבר הועיל משמעותית ללויתנים. אם אתם מאיטים, אתם מפחיתים את כמות הרעש שאתם עושים ואתם מפחיתים את הסיכון להתנגשות.

לסיכום, אני רק רוצה להדגיש, אתם יודעים, הלויתנים חיים בסביבה אקוסטית מדהימה. הם התפתחו על פני עשרות מיליוני שנים כדי לנצל את העובדה הזאת. ואנחנו צריכים להיות מאוד קשובים ולעמוד על המשמר בנוגע לדברים שאנחנו עושים שיכולים ללא כוונה למנוע מהם להיות מסוגלים להשיג את הפעילויות החשובות שלהם. באותו הזמן, אנחנו צריכים להיות יצירתיים מאוד כדי לחשוב על פתרונות שיעזרו להפחית את הבעיות הללו. ואני מקווה שהדוגמאות האלה הראו חלק מהכיוונים השונים שאנחנו יכולים לנקוט בנוסף לאזורים מוגנים כדי להיות מסוגלים לשמור על האוקיינוס בטוח בשביל שלויתנים יוכלו להמשיך לתקשר.

תודה מאוד רבה לכם

(מחיאות כפיים)