פיטר דיאמנדיס: העתיד שלנו הוא שפע

(מחיאות כפיים)

(סרטון) קריין: עם מותו של בן-לאדן האיומים הגיעו לשיא. קריין שני: רעב בסומליה. קריין שלישי: המשטרה מרססת פלפל חריף. קריין רביעי: קרטלים אכזריים. קריין חמישי: חברות שיט מזהמות. קריין שישי: רקבון חברתי. קריין שביעי: 65 הרוגים. קריין שמיני: התראות צונאמי. קריין תשיעי: מתקפות מקוונות. קריינים: מלחמת סמים. הרס המוני. טורנדו. מיתון. העדרות מעבודה. יום הדין. מצרים. סוריה. משבר. מוות. אסון. אלוהים אדירים.

פיטר דיאמנדיס: אלה הם רק חלק מהסרטונים שאספתי במהלך 6 החודשים האחרונים -- באותה מידה הם יכלו להיות מ-6 הימים האחרונים או מ-6 השנים האחרונות. הנקודה היא שערוצי החדשות מעדיפים להאכיל אותנו בסיפורים שליליים כי בזה המוח שלנו מתמקד ויש לכך סיבה טובה מאד. בכל שניה של כל יום, החושים שלנו קולטים הרבה מדי מידע מכפי שאנו מסוגלים לעבד במוח.

ומכיוון שאין דבר שיותר חשוב לנו מאשר לשרוד, התחנה הראשונה של כל הנתונים האלה היא שריד עתיק באונה הרקתית של מוחנו שהוא האמיגדלה. האמיגדלה היא פעמון האזהרה הראשון שלנו, גלאי הסכנה שלנו. היא סורקת את כל המידע בחיפוש אחר כל דבר בסביבה שעלול לפגוע בנו. ולכן, כשמספקים לנו עשרות כתבות, אנו נעדיף לחפש את החדשות השליליות. והאימרה העיתונאית הישנה, "אם יש בזה דם, זה חם", נכונה מאוד. לכן בהינתן כל המכשירים הדיגיטליים שלנו אשר מספקים לנו את כל החדשות השליליות שבעה ימים בשבוע, 24 שעות ביממה, אין פלא שאנחנו פסימיים. אין פלא שאנשים חושבים שהעולם הולך ונעשה גרוע.

אבל אולי זה לא כך. אולי בעצם, אנו מקבלים תיאורים מעוותים של מה שמתרחש בפועל. אולי ההתקדמות האדירה שלנו במאה האחרונה הודות לסדרה של כוחות מסוימים למעשה מאיצה כעת עד לנקודה שבה יש לנו הפוטנציאל, בשלושת העשורים הבאים, ליצור עולם של שפע. אני לא אומר שאין לנו בעיות-- משבר האקלים, הכחדת זנים, מחסור במים ובאנרגיה -- בהחלט יש בעיות. וכבני-אנוש, אנו טובים הרבה יותר בזיהוי הבעיות מבעוד מועד, ובסופו של דבר אנו מוחצים אותן

אז בואו נסתכל על מה שהיה במאה האחרונה כדי שנוכל לראות לאן מועדות פנינו. במהלך מאה השנים האחרונות, תוחלת החיים של האדם הממוצע הוכפלה ויותר, ממוצע ההכנסה לנפש, המותאם לאינפלציה, עלה פי שלוש בכל העולם. תמותת הילדים ירדה במקדם של 10. הוסיפו לכך את עלות המזון, החשמל, התחבורה, התקשורת שירדו בפי 10 עד 1000.. סטיב פינקר הראה לנו שאנו חיים למעשה בתקופה השלווה ביותר מאז ומעולם בהיסטוריה האנושית. וצ'רלס קני הראה לנו שההשכלה הגלובלית עלתה מ-25 אחוז ליותר מ-80 אחוז. ב-130 שנים האחרונות. אנו באמת חיים בתקופה יוצאת-דופן. ורבים שוכחים זאת.

ואנו ממשיכים להעלות את רף הציפיות שלנו. למעשה, אנו מגדירים מחדש מהו העוני. חישבו על כך: כיום באמריקה, למרבית האנשים שמתחת לקו העוני בכל זאת יש חשמל, מים, שירותים, מקררים, טלוויזיה, טלפונים ניידים, מזגנים ומכוניות. עשירי הברונים השודדים של המאה האחרונה, קיסרי כוכב הלכת הזה, לא יכלו אפילו לחלום על מותרות כאלה.

הבסיס לכל זה היא הטכנולוגיה, ולאחרונה, מדובר בטכנולוגיות שצומחות בקצב מעריכי. חברי הטוב ריי קורצווייל הראה שכל כלי שהופך לטכנולוגיית מידע מתאים לעקומה הזו של חוק מור, וחווה הכפלה של יחס מחיר-תמורה מידי 12 עד 24 חודשים. זו הסיבה שהטלפון הנייד שבכיס שלכם הוא זול פי מיליון ומהיר פי אלף, פשוטו כמשמעו, ממחשב-על של שנות ה-70. כעת תסתכלו על העקומה הזו. זהו חוק מור במרוצת 100 השנים האחרונות. אני רוצה שתשימו לב לשני דברים בעקומה זו. אחד, כמה היא חלקה -- בזמנים טובים ובזמנים רעים, בעת מלחמה ובעת שלום, במיתון, בתקופת השפל ובתקופת השגשוג הכלכלי. זו התוצאה של מחשבים מהירים יותר אשר משמשים לבניית מחשבים מהירים יותר. אין כאן האטה באף אחד מהאתגרים הגדולים שלנו. וגם, למרות שזה מותווה בעקומת-מעקב משמאל, זה מתעקל למעלה. הקצב שבו הטכנולוגיה מואצת מואץ בעצמו.

ובעקומה זו, כשהן רוכבות על חוק מור, יש מערך של טכנולוגיות רבות-עוצמה במיוחד שזמינות לכולנו. מיחשוב-ענן, מה שחברי ב"אוטודסק" מכנים 'מיחשוב אינסופי'; חיישנים ורשתות; רובוטיקה; הדפסה תלת-מימדית, שהיא היכולת לשתף ולהפיץ יצור פרטי בכל העולם; ביולוגיה מלאכותית; דלקים, חיסונים ומזון; תרופות דיגיטליות, ננו-חומרים, בינה מלאכותית. למשל, כמה מכם ראו את משחק הטלוויזיה "ג'פרדי" שבו ניצח מחשב ה"ווטסון" של איי-בי-אם? זה היה הרי רגע היסטורי. למעשה, חיפשתי בכותרות הראשיות את כותרת העיתון הטובה ביותר שאוכל למצוא. ואני מת על זאת: "ווטסון מחסל יריבים אנושיים". "ג'פרדי" איננו משחק קל. הוא עוסק בדקויות השפה האנושית. דמיינו בבקשה בינה מלאכותית כזאת בענן המיחשוב שזמינה לכל אדם עם טלפון נייד.

לפני 4 שנים, כאן ב-TED, ריי קורצווייל ואנוכי ייסדנו אוניברסיטה חדשה בשם "אוניברסיטת הייחודיות". ואנו מלמדים לסטודנטים שלנו את כל הטכנולוגיות האלו, ובמיוחד איך הן יכולות לשמש לפתרון האתגרים הגדולים של האנושות. ובכל שנה אנו מבקשים מהם ליצור חברה, מוצר או שירות שיכולים להשפיע לטובה על חייהם של מיליארד איש בתוך עשור אחד. חישבו על העובדה שקבוצת סטודנטים, פשוטו כמשמעו יכולה כיום לגעת בחייהם של מיליארד איש. לפני 30 שנה זה היה נשמע מגוחך. כיום אנו יכולים להצביע על עשרות חברות שעשו בדיוק את זה.

כשאני חושב על יצירת שפע, לא מדובר ביצירת חיי מותרות לכל אדם עלי-אדמות; אלא מדובר ביצירת חיים של אפשרויות. המטרה היא לקחת מחסור ולהפוך אותו לשפע. אתם מבינים, מחסור הוא תלוי-הקשר, והטכנולוגיה היא כוח משחרר-משאבים. אתן לכם דוגמא.

זהו סיפורו של נפוליאון השלישי באמצע המאה ה-19. זה הבחור בצד שמאל. הוא הזמין לארוחה את המלך של סיאם. כל חייליו של נפוליאון אכלו בכלים עשויים כסף, נפוליאון עצמו אכל בכלים עשויים זהב. אבל המלך של סיאם, אכל בכלים עשויים אלומיניום. האלומיניום היה הרי המתכת היקרה ביותר עלי-אדמות, והוא היה שווה יותר מזהב ומפלטינה. זו הסיבה שהחוד של אנדרטת וושינגטון עשוי מאלומיניום. אפילו שהאלומיניום הוא 8.3 אחוזים ממסת כדור הארץ הוא לא מופיע כמתכת טהורה. הוא כולו מלא בחמצן וסיליקטים. אך אז הופיעה טכנולוגיית האלקטרוליזה והיא זו שהפכה את האלומיניום לזול כל כך עד שאנו מתייחסים אליו כמו לכלים חד-פעמיים.

אז בואו נמשיך עם קו המחשבה הזה. אנו חושבים על מחסור באנרגיה. גבירותי ורבותי, אנו נמצאים בכוכב-לכת שטובל בפי 5,000 יותר אנרגיה ממה שאנו צורכים בשנה. 16 טרה-וואט של אנרגיה מכים בפני כדור הארץ בכל 88 דקות. לא מדובר על מחסור, אלא על נגישות. ובעניין זה יש בשורות טובות. השנה, לראשונה, עלות החשמל המופק מאור השמש זול בחצי מעלות הפקת החשמל בעזרת דיזל בהודו -- 8.8 רופיות לעומת 17 רופיות. עלות האנרגיה הסולארית צנחה בשנה שעברה ב-50 אחוז. בחודש שעבר, הטכניון של מסצ'וסטס פירסם מחקר אשר מראה כי עד סוף העשור, באזורים שטופי השמש של ארה"ב, החשמל הסולארי יעלה 6 סנטים לקילוואט-שעה לעומת 15 סנט שהוא הממוצע הלאומי.

ואם יש לנו אנרגיה בשפע, יש לנו גם מים בשפע. היום אנחנו מדברים על מלחמות מים. האם אתם זוכרים כאשר קארל סאגאן הפנה את החללית וויאג'ר בחזרה לכיוון כדור הארץ, ב-1990, אחרי שהיא חלפה על פני שבתאי? הוא צילם תמונה מפורסמת. איך היא נקראה? "נקודה כחולה וחיוורת". מפני שאנחנו חיים על כוכב-לכת של מים. אנו חיים על כוכב-לכת ש-70% ממנו מכוסים במים. נכון, 97.5 אחוז הם מים מלוחים, שני אחוזים הם קרח, ואנו נלחמים על חצי אחוז מן המים שבכוכב הלכת הזה, אבל גם כאן ישנה תקווה. עומדת להיכנס טכנולוגיה חדשה, לא בעוד 10 או 20 שנה מעכשיו, אלא ממש היום. ישנה באופק ננו-טכנולוגיה, ננו-חומרים.

והשיחה שהיתה לי עם דין קיימן הבוקר, אחד מגדולי היזמים של "עשה זאת בעצמך", הייתי רוצה לשתף אתכם-- הוא הרשה לי לעשות זאת -- הטכנולוגיה שלו נקראת "סלינגשוט" ורבים מכם ודאי שמעו אודותיה, היא בגודל של מקרר קטן. היא מסוגלת לייצר אלף ליטרים של מים נקיים לשתיה מידי יום מכל מקור שהוא-- מי מלח, מים מזוהמים, מי ביוב -- בפחות מ-2 סנט לליטר. היו"ר של "קוקה קולה" הסכים זה עתה לערוך מבחן גדול של מאות יחידות כאלה במדינות המתפתחות. ואם זה יצליח, מה שאני בטוח שיקרה, "קוקה קולה" תפיץ את זה באופן גלובאלי ל-206 מדינות. בכל העולם. זהו סוג החדשנות המועצמת על-ידי טכנולוגיה זו, שקיימת היום.

כבר ראינו את זה בטלפונים ניידים. אלוהים אדירים, אנו עומדים לעבור את קו ה-70% של כניסת הטלפונים הניידים במדינות המתפתחות עד סוף 2013. חישבו על זה, ללוחם מסאי שמשוחח בטלפון נייד באמצע קניה יש תקשורת ניידת טובה יותר מזו שהיתה לנשיא רייגן לפני 25 שנה. ואם משתמשים ב"גוגל" בסמרטפון, מקבלים גישה ליותר ידע ונתונים מאשר היתה לנשיא קלינטון לפני 15 שנה. הם חיים בעולם של שפע מבחינת מידע ותקשורת שאיש מעולם לא יכול היה לחזות. ויותר טוב מזה: הדברים שאתם ואני בזבזנו עליהם עשרות, מאות ואלפי דולרים -- איכון לווייני, וידאו וצילום דומם בהפרדה גבוהה, ספריות של ספרים ומוזיקה, טכנולוגיה של אבחון רפואי -- כולם עכשיו נעשים וירטואליים וחסרי ערך כספי, ממש כך, ועוברים לטלפונים הניידים שלכם.

כנראה שהחלק הכי הטוב בכל זה הוא מה שיתרחש בתחום הבריאות. בחודש שעבר היה לי העונג להכריז יחד עם קרן "קוואלקום" על משהו בשם "פרס קוואלקום טריקודר איקס" בסך 10 מיליון דולר אנו מאתגרים צוותים בכל העולם לאחד בעקרון את הטכנולוגיות האלו לכדי מכשיר נייד שאפשר לדבר אליו, מכיוון שיש בו בינה מלאכותית, אפשר להשתעל עליו, לקחת דגימת-דם מהאצבע. והמנצח הוא זה שהמכשיר שלו יוכל לאבחן טוב יותר מאשר צוות של רופאים מוסמכים. דמיינו את המכשיר הזה באמצע העולם המתפתח, במקום שאין בו רופאים, 25 אחוז מעומס המחלות ו-1.3 אחוז מעובדי שירותי הרפואה. כשהמכשיר הזה מרצף דנ"א או רנ"א של וירוס שהוא אינו מזהה, הוא יוצר קשר עם המרכז לבקרת מחלות ומונע מלכתחילה את פרוץ המגיפה.

אבל הנה הכוח הגדול ליצירת עולם של שפע. אני קורא לזה "המיליארד העולה". הקווים הלבנים כאן מייצגים שיעור אוכלוסין. זה עתה חצינו את קו ה-7 מיליארד על כדור הארץ. ודרך אגב, ההגנה הטובה ביותר נגד התפוצצות אוכלוסין היא להפוך את העולם למשכיל ובריא. בשנת 2010, כמעט שני מיליארד איש היו מקוונים, מחוברים. עד שנת 2020, המספר יעלה משני מיליארד לחמישה מיליארד משתמשי אינטרנט. שלושה מיליארד מוחות חדשים שקולם לא נשמע קודם לכן מתחברים לשיח הגלובאלי. מה ירצו האנשים הללו? מה הם יצרכו? למה ישתוקקו? ובמקום שיהיה לנו כיבוי אורות כלכלי, תהיה לנו זריקת המרץ הכלכלית הגדולה ביותר אי-פעם. האנשים האלו מייצגים עשרות טריליוני דולרים שיוזרמו לכלכלה הגלובאלית. והם יהיו בריאים יותר הודות לשימוש ב"טריקודר", הם יהיו משכילים יותר הודות לאקדמיית קהאן, ולמעשה, ע"י כך שישתמשו בהדפסה תלת-מימדית ובכוח מיחשוב אינסופי הם יהפכו יצרניים יותר מאי-פעם.

אז מה יוכלו 3 מיליארד אנשים חדשים, בריאים ומשכילים, שהם חברים יצרניים במין האנושי להביא לנו? מה דעתכם על מערך שלם של קולות שטרם נשמעו? מה דעתכם על כך שהם יאפשרו למדוכאים, בכל מקום שיהיו, את הקול להישמע ואת הקול לפעול לראשונה מאז ומעולם? מה יביאו 3 מיליארד האנשים האלו? מה דעתכם על תרומות שאנו כלל לא מסוגלים לחזות? הדבר היחיד שלמדתי בפרס האיקס הוא שקבוצות קטנות המונעות בלהט שלהן, בעלות מיקוד ברור מסוגלות לדברים יוצאי-דופן, דברים שרק תאגידים גדולים וממשלות יכלו פעם לעשות.

הרשו לי לשתף אתכם בסיפור מסכם שממש ריגש אותי. ישנה תכנית שחלקכם אולי שמע עליה. זהו משחק שנקרא "פולדיט" (קיפול). הוא נוצר באוניברסיטת וושינגטון בסיאטל. וזהו משחק שבו אנשים יכולים ממש לקחת רצף חומצות אמינו ולמצוא איך החלבון יתקפל. ואופן ההתקפלות שלו מורה על המבנה והתיפקוד שלו. וזה מאוד חשוב למחקר הרפואי. עד כה, זו היתה בעיה עבור מחשבי-על.

ובמשחק הזה שיחקו עד אז פרופסורים באוניברסיטה וכדומה. ואז מאות אלפי אנשים, פשוטו כמשמעו, עלו לאינטרנט והחלו לשחק בו. וזה הוכיח שלמעשה היום, המכונה האנושית לזיהוי דפוסים טובה יותר בקיפול חלבונים מאשר טובי המחשבים. וכאשר בדקו מי מקפל החלבונים הטוב בעולם, זה לא היה פרופסור מהטכניון של מסצ'וסטס, ולא סטודנט מהטכניון של אוניברסיטת קליפורניה, זה היה אדם מאנגליה, ממנצ'סטר: אישה אשר במשך היום עבדה כמזכירה מינהלית במרפאת גמילה ובלילה היתה מקפלת החלבונים הטובה בעולם.

גבירותי ורבותי, מה שנותן לי תחושת בטחון אדירה בעתיד הוא העובדה שכעת יש לכל אחד ואחד מאיתנו יותר כוח להתייצב מול האתגרים הגדולים של כוכב הלכת הזה. יש לנו הכלים, עם הטכנולוגיה המעריכית הזו. יש לנו הלהט של ממציאי ה"עשה-זאת-בעצמך". יש לנו הממון של נדבני הטכנולוגיה. ויש לנו 3 מיליארד מוחות חדשים שמתחברים לרשת ועובדים לצידנו כדי לפתור את האתגרים הגדולים, וכדי לעשות את מה שאנו חייבים לעשות. מצפים לנו עשורים מופלאים.

תודה לכם.

(מחיאות כפיים)