פול מק'קרידי על הטבע מול האדם

מדברים על כך שזהו עידן הסביבה -- או הביולוגיה, או טכנולוגיית המידע... ובכן, אנו נמצאים בעידן של הרבה דברים כיום. אבל דבר אחד בטוח: זהו עידן השינוי. שינויים מתרחשים כעת יותר מאשר התרחשו לכל אורך ההיסטוריה של האדם על פני כדור-הארץ. וכולכם בערך יודעים זאת, אך קשה לתפוש את זה באופן שבאמת יובן. ניסיתי לחבר דוגמא כלשהי שתדגים זאת. ניסיתי להראות בעקומה הזו -- למרות שלא רואים את הצבע -- שהדבר ממנו אני מודאג הוא בועת הזמן בת 50 השנים בה אתם נמצאים. אנחנו נוטים להתעסק בדור שעבר בדור העתיד -- ההורים שלכם, הילדים שלכם, דברים שאתם יכולים לשנות במהלך העשורים הקרובים -- ואתם מתנהלים בתוך בועת הזמן הזו. במהלך 50 השנים הללו אם תסתכלו על עקומת גידול האוכלוסיה, תמצאו כי האוכלוסיה האנושית על גבי כדור הארץ יותר ממכפילה את עצמה, היא גדולה פי 3.5 מאז שאני נולדתי. מהרגע שנולד לכם תינוק עד לרגע שהוא מסיים תיכון יותר אנשים נוספו (לאוכלוסיה) מאשר מספר האנשים שהיה קיים כשאני נולדתי. זה חסר תקדים, ועצום. מוטל בסימן שאלה לאן זה הולך בעתיד. אז, זה לגבי האדם.

בנוגע לבעלי חיים: הסתכלו על הצד השמאלי של השקף זה מה שאני מכנה הנתח האנושי -- בני-אדם, חיות המשק וחיות המחמד -- לעומת הנתח הטבעי -- כל שאר חיות הפרא -- מדובר בחולייתנים וכל הציפורים וכולי על היבשה ובאויר, לא בים. כיצד זה מתאזן? ובכן, הציביליזציה החלה לפני כ-10,000 שנים, הנתח האנושי היווה פחות מעשירית האחוז. בואו נבחן זאת כעת. אם תעקבו אחר העקומה, תשימו לב לנק' הלבנה באמצע זוהי בועת הזמן בת 50 השנה. בני-אדם, חיות משק וחיות מחמד הם כעת 97 אחוזים מהמסה הכוללת על גבי כדור הארץ כל יתר חיות הפרא מהוות כ-3 אחוזים. ניצחנו. הדור הבא לא חייב לדאוג -- זה נגמר. והבעיה הגדולה צצה במהלך 25 השנים האחרונות: עלינו מ-25 אחוזים ל-97 אחוזים. זוהי אכן תמונה הגורמת לנו להתפכח ולהבין כי אנחנו, בני האדם, אחראיים על החיים על פני כדור הארץ; אנחנו מעין אלים גחמניים כמו אלו המופיעים במיתולוגיה היוונית, אנחנו משחקים עם חיים -- ללא מחשבה או חכמה המושקעת בכך.

העקומה השלישית מתייחסת לטכנולוגיית המידע. הגרף מציג את חוק מוּר, המתייחס לצפיפות של מידע, אולם הוא חל על הרבה דברים אחרים הנוגעים לטכנולוגיית מידע -- מחשבים, השימוש בהם, אינטרנט וכו'. מה שחשוב הוא שהגרף עולה בצורה מיידית ואין לו גבול אמיתי. נסו להשוות בין 2 הגרפים. זהו גודל כדור הארץ מוצג באותו אופן -- (צחוק) כדי להבהיר את העניינים, איחדתי את כל הארבעה לגרף אחד. אין צורך להתייחס לכיתוב. הגרף הראשון מציג את האדם מול הטבע; ניצחנו, אין יותר מה להרוויח. האוכלוסייה האנושית. אם אתם חושבים על תעשיות בצמיחה שכדאי להצטרף אליהן, זוהי איננה בחירה טובה -- להגן על יצורי הטבע. האוכלוסייה האנושית גדלה ומתרחבת; היא עומדת להמשיך בכך למשך זמן מה. רפואה מיילדת, קברנות, עבודת אדמה, עסקי דיור וכד' -- כולם עוסקים בגוף האדם, הדורש מזון, תחבורה, דיור וכן הלאה. וטכנולוגיית המידע, הקשורה למוח האדם, אין לה גבולות -- זה תחום נפלא להתעסק בו. אתם מחפשים אופציות לצמיחה כלכלית? התחום הזה מרקיע שחקים. והגרף האחרון, גודל כדור הארץ. להתאים את כל זה לכדור הארץ נדמה כתעשיה שלא כדאי להשקיע בה.

אז זהו המצב. אני מוצא, מסיבות שלא ברורות לי, שאכן יש לי מטרה. המטרה היא שהעולם יהיה מקום ראוי לחיות בו כאשר ילדיי יגיעו לגילי -- אני חושב שזה -- במילים אחרות, הדור הבא. אני חושב שזוהי מטרה שכולנו קרוב לוודאי חולקים. אני חושב כי זו מטרה חסרת תקווה. טכנולוגית, ניתן להשיגה; כלכלית, ברת השגה; פוליטית, מבחינת יצירת הרגלים, מוסדות -- זה בלתי אפשרי. מוסדות העבר, עם כל כח הרצון וההתמדה, אינם רלוונטיים לעתיד, אלא שהם קיימים ואנחנו חייבים להתמודד עמם. אני מכלה כ-15 אחוזים מזמני בניסיון להציל את העולם, ואת 85 האחוזים הנותרים, כמו כולם -- לשאר הדברים אליהם אנחנו מתמסרים. ב-15 האחוזים הללו, הפוקוס המרכזי הוא על התודעה האנושית, כישורי חשיבה, איכשהו לנסות ולשחרר את הילדים מכתונת המשוגעים של בית הספר, המקבעת אותם לכדי דוׁגמות, לגרום להם באמת לחשוב, לשאול שאלות, להתווכח על אודות נושאים רציניים, לא להאמין לכל הכתוב בספר, לחשוב בצורה רחבה או יצירתית. הם מסוגלים לכך. מערכת בתי הספר שלנו פגומה, היא איננה מתגמלת אותך עבור הדברים שחשובים בחיים או עבור השרדות הציביליזציה; היא מתגמלת אותך עבור למידה מרובה וספיגה של חומר רב. אין לנו זמן להיכנס לכך היום -- זהו נושא רחב. דבר אחד בטוח, לעתיד יש מרכיב הכרחי אך לא מספיק -- והוא לעשות יותר עם פחות. אנחנו חייבים לבצע דברים ביעילות רבה יותר תוך ניצול פחות אנרגיה, פחות משאבים. הסבים של הסבים שלכם הסתדרו באמצעות כח שריר, ועדיין, כולנו חושבים שאנחנו זקוקים לכח עצום אשר הכרחי לניהול אורח החיים שלנו. באמצעות כל הטכנולוגיה הנפלאה שיש באמתחתנו אנחנו יכולים לבצע דברים ביעילות רבה יותר: לשמר, למחזר, וכו'.

תנו לי לסקור במהירות כמה מהדברים שעשינו. כלי תעופה המונעים ע"י כח אדם -- גוסאמר קונדור היה הראשון בכיוון הזה ב-1976 ו-77', הוא זכה בפרס קרמר לאחר זכיית האלבאטרוס. התחלנו לייצר כלי תעופה ויצורים שונים ומשונים. הנה העתק של פטרוזאור ענק מעופף ללא זנב. לנסות לגרום לו לעוף ישר זה כמו לנסות לירות חץ כאשר זנבו פונה קדימה. זו הייתה משימה קשה, ובחיי, היא גרמה לי להעריך מאוד את הטבע. זהו הגודל המלא של היצור המקורי. יצרנו דברים על היבשה, באויר, על המים -- כלי תחבורה מסוגים שונים, אשר בד"כ כללו אלקטרוניקה או מערכות חשמליות בתוכן. אני מוצא אותם זהים, בין אם על היבשה, באויר או במים. אתמקד באלו האויריים כאן. זהו מטוס מונע סולארית -- הוא נושא אדם מצרפת לאנגליה, 265 קילומטרים כסמל לכך שאנרגיה סולארית הולכת להוות נדבך חשוב בעתידנו. אז יצרנו את המכונית הסולארית עבור ג'נרל מוטורס -- הסאנרייסר -- אשר זכתה במירוץ באוסטרליה. גרמנו לאנשים רבים לחשוב על מכוניות חשמליות, מה ניתן לעשות איתן. כמה שנים מאוחר יותר, כשהצענו לג'נרל מוטורס שזהו הזמן ושנוכל ליצור מוצר הנקרא "אימפקט", הם מימנו זאת, והנה ה"אימפקט" אשר פיתחנו איתם במסגרת התכנית שלהם. זהו המודל, הם השקיעו הרבה מאמצים על מנת להפוך אותו למוצר מסחרי.

לאור ההקדמה הזו, בואו נצפה בקלטת בת 2 דקות, אשר מתחילה בהצגת מטוס מעקב קטן ומסיימת במטוס ענק. קריין: ה-AV פוינטר הינו מטוס זעיר המשמש למעקב -- באמצעות עדשות נעות. זוהי דוגמא לחזית הטכנולוגיה, בה כלי ממוזער נשלט מרחוק. קל לשאת את המטוס, להרכיבו, ולשגר אותו ידנית. הוא מונע ע"י בטריות, שקט וכמעט שאינו מובחן. הכלי מביא שטף תמונות ברזולוציה גבוהה בחזרה למפעיל. קבוע במטוס ג'י.פי.אס, ועל כן הוא מסוגל לנווט עצמאית, כמו כן הוא מסוגל לנחות עצמאית ללא נזק בשל קשיחותו. הדאון המודרני הוא יעיל להפליא. יש דאונים המסוגלים לדאות כ-18 מטרים קדימה, על כל 0.3 מטר גובה. הם נעים באמצעות האנרגיה שהם מפיקים מהאטמוספירה בלבד -- המופיעה בטבע כאנרגיה סולארית. בני האדם והציפורים גילו את נדיבותו של הטבע המספק אנרגיה באופן שוטף. דאונים מסוגלים לעוף מעל 1,500 קילומטרים, ושיא הגובה אליו הם ממריאים הינו מעל 15 קילומטר. (מוזיקה) ה"סולאר צ'לנג'ר" נוצר כדי לשמש כתעודה לכך שתאים פוטואלקטריים יכולים לייצר חשמל אמיתי ושהם יהיו חלק מעתיד האנרגיה בעולם. ב-1981, הצ'לנג'ר טס 260 קילומטרים מפריס לאנגליה, באמצעות אנרגיית קרני האור בלבד, ובסס את היסודות ל"פאת'פיינדר". (מוזיקה) המסר מכל כלי התעופה הללו הינו שרעיונות וטכנולוגיה יכולים לאפשר רווחים אדירים בעשיית יותר עם פחות -- רווחים שיכולים לסייע בשימור האיזון בין טכנולוגיה לטבע. הסיכונים רבים ואנו בפתח עתיד מאתגר. באקמינסטר פולר אמר זאת בבהירות: "אין נוסעים על ספינת החלל "ארץ", רק צוות. אנחנו, הצוות, יכולים ורצוי כי נעשה יותר עם פחות -- הרבה פחות."

פול מקקרידי: אם נוכל לראות את הסרטון השני, באורך דקה אחת, אנא הכניסו אותו במהירות האפשרית, הוא יציג את מטוס הפאת'פיינדר בכמה טיסות בשנה שעברה בהוואי, ואת היופי שעומד מאחוריו לאחר המראה לגובה של 21.8 קילומטרים -- גבוה יותר מכל מטוס בעל מדחף. זה מדהים: באמצעות הכח הקטנטן של השמש בלבד -- אתה יכול לגרום למטוס בעל משקל אפסי להתרומם לגבהים שכאלה. זהו חלק מתכנית ארוכת-טווח שנאס"א מימנה. עבדנו על זה במאמץ משותף, והבאנו לתוצאות נפלאות כמו הטיסה הזו. אנחנו עובדים על מטוס גדול יותר -- המתפרש על 67 מטרים -- ואחד בגודל בינוני, הכולל תא דלק בעל יכולת התחדשות אשר מסוגל לאחסן אנרגיה עודפת במהלך היום, לספק אותה בלילה, ולהישאר כך 20 קילומטרים באויר למשך חודשים בכל טיסה. (מוזיקה) הקול של ריי מורגן יופיע. הוא מנהל הפרוייקט. כל מה שהם עושים הוא לחלוטין מאמץ קבוצתי. הוא ניהל את התכנית. הנה... מספר דברים שהוא הציג בחגיגות הסיום. ריי מורגן: כרגע סיימנו ניסוי בן 7 חודשים בהוואי. עבור אלו שהיו רחוקים מארץ מולדתם, הייתה זו תקופה קשה. התמיכה החברית, הבטחון השקט, הכנסת האורחים הלבבית של מארחינו בני הוואי והצבא -- (מוזיקה) פול מקקרידי (פ.מ.): זה מתחיל -- ריי מורגן (ר.מ.): הפכו את החוויה למהנה ובלתי נשכחת. פ.מ.: יש לנו סריקות אינפרא-אדומות בזמן אמת המופיעות באינטרנט בו בזמן בו המטוס באויר. הוא סורק ללא זיהום הסטרטוספירה. זוהי המטרה: הסטרטוספירה, השכבה שבאמת שולטת בקרינת כדור-הארץ ומאפשרת חיים מוצלחים על פני כדור הארץ. אנחנו מדמים את הכלי הזה לסוג של לווין נייח לעניים, מכיוון שהוא יכול להשאר באויר לחודשים בכל טיסה, והוא קרוב פי אלפיים מאשר לווין GFC גיאוסינכרוני. לא הצלחנו להביא אחד כדי להטיס ולהציג לכם באולם.

אבל בואו נבחן את הצד השני. בסרטון שראיתם הופיע מטוס פוינטר ששקל 4-4.5 קילוגרמים זהו מטוס מעקב ללא טייס שקינאן פיתח ועשה בכך עבודה נפלאה. יש שהצליחו לצמצם את משקל הסרוו ל-18 או 25 גרם, של קינאן שוקל כשליש גרם. הוא עומד להציג בפניכם מטוס מעקב לא טייס השוקל 56 גרם -- וזאת יחד עם מצלמת הוידאו, הסוללות המפעילות אותו, מערכת הטלמטריה, המקלט וכולי. אנחנו נטיס אותו, בתקווה, באותה הצלחה שהטסנו אותו אתמול בטיסת המבחן. מאט קינאן, בזמנך החופשי, אתה מוזמן -- בסדר -- לשחרר אותו. אבל קודם, אנחנו צריכים לוודא כי ההקלטה מופיעה על המסך, כך שתראו מה שהמטוס רואה. אתם יכולים לדמיין את עצמכם כעכבר או זבוב הנמצאים בתוך המטוס, ומציצים מבעד לעדשה. מאט קינאן: הוא פועל. פ.מ.: אבל כעת אנחנו מנסים לסדר את הוידאו. הנה, הצלחנו. מ.ק.: אפשר להדליק את האורות באולם? פ.מ.: כן, בעזרת האורות נראה את כולכם טוב יותר ונוכל להטיס את המטוס טוב יותר. מ.ק.: בסדר, ננסה לבצע מספר הקפות ולהחזיר את המטוס לבמה. יוצאים לדרך. (מחיאות כפיים) פ.מ.: ההקלטה עבדה כמו שצריך בשניות הראשונות ואני לא יודע למה -- הנה, היא הסתדרה. ובכן, זו הייתה רק דקה אחת, אבל אני חושב שזה יהיה בטוח יותר לקראת סוף הטיסה. -- בסדר. אל תדאגו, אם הוא נוחת עליכם הוא לא מכאיב. (צחוק) אוקיי. (מחיאות כפיים) תודה רבה. תודה. (מחיאות כפיים)

אבל כעת, כפי שהם אומרים בפרסומות, יש לנו משהו טוב יותר בשבילכם, משהו שאנחנו עובדים עליו: מטוסים באורך של 15 סנטימטרים בלבד. המטוס של מאט היה על השאר של המגזין "פופיולר סיינס" בחודש שעבר, בבוא העת, מטוס בגודל הזה ישא ג'י.פי.אס ומצלמת וידאו על גביו. יש לנו אחד כזה אשר טס 14 קילומטרים באויר במהירות של 56 קמ"ש וזאת באמצעות בטריה קטנה בלבד. יש עוד הרבה חידושים טכנולוגיים. יש ציוני דרך המובילים לדברים יוצאי דופן. המטוס הזה לא נושא מצלמת וידאו על גביו, אבל הוא נותן לכם מושג לגבי מה ניתן לעשות איתו. אוקיי, נצא לדרך. (צחוק) מ.ק.: מצטער. אוקיי. (מחיאות כפיים). מ.ק.: אם אתה יכול למסור לי אותו כשאתה מסיים. כן, אני חושב -- איבדתי אוריינטציה; הסתכלתי לתוך האור. פ.מ.:הוא פגע בבניין. הבניין פשוט ממוקם לא נכון. (צחוק) אבל אתם מתחילים לדמיין מה ניתן לעשות. אנחנו עובדים כעת על פרוייקטים -- אפילו כלי תעופה המנופפים בכנפיהם בגודל של העש -- אנחנו עובדים עם דארפ"א, קאלטק, יו.סי.אל.איי.

לאן זה מוביל? אני לא יודע. האם זה פרקטי? אני לא יודע. אבל כמו כל מחקר בסיסי אחר, כאשר אתה צריך לבצע דברים מורכבים מעבר לטכנולוגיה הקיימת, אתה יכול להגיע לשם באמצעות מיקרו-טכנולוגיה, נאנו-טכנולוגיה. אתה יכול לממש דברים מדהימים כאשר אתה מבין שהטבע עושה זאת כל הזמן. כשמגיעים לסדרי הגודל הזעירים הללו, אתה מבין שיש לנו הרבה ללמוד מהטבע -- לא עם מטוסי 747 -- אבל כשמגיעים לטריטוריה של הטבע, לטבע יש 200 מיליון שנות ניסיון. הוא לעולם לא טועה, מכיוון שאם הוא טועה לא נותר דור המשך. הטבע מספק לנו רק סיפורי הצלחה, לכם או לציפורים, ואנחנו לומדים המון ממקרים מופלאים המתרחשים בו.

לסיכום, אני רוצה לחזור לתמונה הגדולה, יש לי שתי שקופיות אחרונות שיכניסו לפרספקטיבה. את הראשונה אני פשוט אקרא. סוף סוף, חיברתי שלושה משפטים שיבטאו את מה שאני רוצה להגיד. "יותר מביליוני שנים על גבי הכדור המיוחד הזה, יד המקרה ציירה שכבה דקה של חיים -- מורכבים, בלתי סבירים, מופלאים ושבירים. לפתע, אנחנו, בני האדם -- זן שלא מכבר הופיע, כבר איננו נתון למאזן הטבוע בטבע, הוא גדל הן מבחינה מספרית, הן טכנולוגית והן מבחינת אינטיליגנציה לנקודה בה הוא אוחז בכח איום. כעת אנחנו אוחזים במכחול." זה עניין רציני: אנחנו לא מאוד פקחים. אנחנו קצרים בחכמה, אך חזקים בטכנולוגיה. לאן זה מוביל?

ובכן, מלא בהשראת המשפטים הללו, החלטתי לאחוז במכחול. כל 25 שנים, אני מצייר תמונה. הנה אחת -- המראה כי העולם לא נהיה גדול יותר. זהו מעין ציר זמן, לא לינארי, קצב הטבע טרילוביטים ודינוזאורים, ולבסוף כמה בני-אדם עם אתי חפירה... ציפורים עפות, לאחר פטרוזאוריה. לאחר מכן אנחנו מגיעים לציביליזציה, עם הטלויזיה, האקדחים. לאחר מכן יש פקקי תנועה, מערכות חשמל, וכמה נקודות המציינות את העולם הדיגיטלי. לאן זה עומד להוביל? אין לי מושג. אני פשוט ציירתי מקקים רובוטיים וטבעיים שם, אבל אתם יכולים להשלים את זה באופן בו אתם רוצים. זוהי איננה תחזית. זוהי אזהרה, ואנחנו צריכים לשקול זאת ברצינות. הזמן בו כל זה יתרחש איננו 100 או 500 שנים מכאן. אנחנו מדברים על העשור הזה, העשור הבא. זהו זמן קצר מאוד בו אנחנו נידרש להחלטה - מה ברצוננו לעשות. אם נגבש הסכמה בנוגע למקום בו היינו רוצים שהעולם יהיה -- בר קיימא כשילדינו יגיעו לגיל שלנו כיום -- אני חושב כי ניתן יהיה להשיג זאת. עכשיו, אמרתי כי זו אזהרה ולא תחזית. זה היה קודם -- ציירתי את זה לפני שהתחלתי לבנות גרסאות רובוטיות של עשי לילה ומקקים, וכעת אני מתחיל לתהות ברצינות -- האם הציור הזה הוא אכן תחזית? אישית, אני חושב שהיצורים התבוניים על גבי כדור הארץ לא עומדים להיות מבוססי פחמן; הם עומדים להיות מבוססי סיליקון. לאן כל זה מוביל, אינני יודע.

הדובדבן שבקצפת הוא כלי תעופה שאיננו פרקטי בעליל, מדובר באורניתהופטר המנופף בכנפיו -- המונע באמצעות גומיה. מ.ק.: 32 גרם. סליחה, גרם אחד. פ.מ.: אתמול סובבנו אותו יותר מדי פעמים והוא ניסה לתקוף גם את הגג. משקלו בערך גרם אחד. הצינור הזה חלול, בעובי של דף נייר. אם הדבר הזה נוחת עליכם, אני מבטיח שזה לא יכאיב. אך אם תנסו להושיט יד ולתפוס אותו - אתם תהרסו אותו. אנא היו עדינים, תתנהגו שניה כנציב מלח. כשהוא נוחת -- נראה מה נעשה. אנחנו חושבים שזוהי הרוח האמיתית של TED. (מחיאות כפיים) ואתם ודאי תוהים, האם זה שימושי? מסתבר שאם לא הייתי -- (צחוק) (מחיאות כפיים) לרוע המזל, צריך להחליף כמה נורות חשמל. כנראה שאפשר להוריד אותו, אבל יש סיכוי שהוא הגיע למקום טוב יותר שם למעלה -- (צחוק) רציתי -- (מחיאות כפיים) רק -- (מחיאות כפיים)

אני רוצה לציין רק שני דברים. הראשון הוא, אתם חושבים שזה טפשי ואין בזה שום תועלת. אולם אם לא הייתי יוצר אורניתהופרים כגון זה, או גולמיים יותר, לפני שנים רבות ב-1939 -- הגוסאמר קונדור לא היה קיים, האלבאטרוס לא היה קיים, הסולאר צ'לנג'ר, מכונית האימפקט, לא היה מקום לרכבי אפס תאוצה בקליפורניה. רבים מהכלים הללו -- או דומים להם -- היו נוצרים באיזשהו שלב, כנראה כעשור מאוחר יותר. לא תיארתי זאת לעצמי בזמן שחקרנו והתנסינו בקבוצה תוך כדי העבודה, כמו שמנסים אני חושב שכסמל, כמודל, זה חשוב. אני חושב שגם זה חשוב, אתם יכולים לחשוב על זה כעל מעין סמל ללמידה ולחשיבות של TED הגורמים לך לחשוב על טכנולוגיה ועל הטבע, ויוצרים את החיבור לדברים -- ההופכים את ההתכנסות הזו, לטעמי, לחשובה יותר מדברים רבים שהתרחשו במדינה הזו מזה עשור. תודה רבה. (מחיאות כפיים)