פול גילדינג: כדור הארץ מלא

אתחיל עם ארבע מילים שיספקו את המסגרת לשבוע הזה, ארבע מילים שבעתיד יגדירו את המאה הזו. והרי הן: כדור הארץ מלא. הוא מלא בנו, הוא מלא בדברים שלנו, מלא בפסולת שלנו, מלא בדרישות שלנו. כן, אנחנו מין מבריק ויצירתי, אבל יצרנו קצת יותר מדי דברים -- עד כדי כך שהכלכלה שלנו גדולה עכשיו יותר מהמארח שלה, כוכב הלכת שלנו.

זאת לא הצהרה פילוסופית, זהו פשוט מדע המבוסס על פיזיקה, כימיה וביולוגיה. יש הרבה אנליזות מבוססות-מדע של זה, אבל כולן מגיעות לאותה מסקנה -- שאנחנו חיים מעבר לאמצעים שלנו. המדענים הדגולים של "הרשת העולמית לטביעות רגל אקולוגיות", לדוגמה, חישבו שאנחנו צריכים בערך 1.5 כדורי-ארץ כדי לקיים כלכלה זו. במילים אחרות, כדי להמשיך לפעול ברמה הנוכחית, אנו זקוקים ל-50% יותר מכדור הארץ ממה שיש לנו. במונחים פיננסיים. זה כמו להוציא תמיד 50% יותר ממה שאתה מרוויח, ולהגדיל את החוב מידי שנה. אבל כמובן שאי-אפשר ללוות משאבים טבעיים, אז אנחנו שורפים את כל ההון שלנו, או גונבים מן העתיד.

אז כשאני אומר מלא, אני מתכוון באמת מלא -- הרבה מעבר לכל שולי טעות, הרבה מעבר לכל ויכוח בנושאי מתודולוגיה. פירוש הדבר הוא שהכלכלה שלנו אינה ברת-קיימא. אינני אומר שזה לא יפה או נעים או שזה רע לדובי הקוטב או ליערות, למרות שאין ספק שזה כך. מה שאני אומר הוא שהגישה שלנו פשוט אינה ברת-קיימא. במילים אחרות, בזכות חוקי הפיזיקה המעצבנים האלה, כאשר דברים אינם ברי-קיימא, הם נפסקים. אולי אתם חושבים שזה בלתי-אפשרי. אנו לא יכולים לעצור את הצמיחה הכלכלית. כי זה מה שייפסק: הצמיחה הכלכלית. זה ייפסק בגלל שייגמרו משאבי הסחר. זה ייפסק בגלל הביקוש הגובר שלנו לכל המשאבים, לכל כושר הקיבול, לכל המערכות של כדור הארץ, שסובלות עכשיו מנזק כלכלי.

כשאנו חושבים על הפסקת הצמיחה הכלכלית, אנחנו אומרים, "זה לא ייתכן" כי הצמיחה הכלכלית כה חיונית עבור החברה שלנו שרק לעתים נדירות מפקפקים בכך. למרות שהצמיחה סיפקה ללא ספק יתרונות רבים, זהו רעיון כל-כך מרכזי שאנו נוטים שלא להבין את האפשרות שהוא לא יהיה קיים. למרות שזה סיפק יתרונות רבים, הרי שזה מבוסס על רעיון מטורף - והרעיון מטורף הוא שיכולה להיות לנו צמיחה בלתי-מוגבלת בכוכב-לכת מוגבל. ואני באתי כדי לומר לכם שהמלך הוא עירום. הרעיון המטורף הוא בדיוק זה: מטורף, וכשכדור הארץ מלא, המשחק נגמר.

"בחייך", אתם חושבים. "זה לא ייתכן. הטכנולוגיה מדהימה. האנשים חדשניים. יש דרכים כה רבות שנוכל לשפר את אופן עשיית הדברים. בטוח שאנחנו יכולים לפתור את זה." כל זה נכון. ובכן, זה כמעט נכון. אנחנו בהחלט מדהימים. ואנחנו פותרים כל הזמן בעיות מורכבות ביצירתיות מדהימה. אז אם הבעיה שלנו היא להוריד את הכלכלה האנושית מ-150% ל-100% של ספיקת כדור הארץ, היינו יכולים לעשות את זה. הבעיה היא שאנחנו רק מחממים את מנוע הצמיחה הזה. אנו מתכננים לקחת את הכלכלה המאד לחוצה הזו ולהגדיל אותה פי שתיים ואז להגדיל אותה פי ארבע - לא בעתיד רחוק כלשהו, אלא בתוך פחות מ-40 שנה, עוד בתקופת החיים של רובכם. סין מתכננת להגיע לכך תוך 20 שנה בלבד. הבעיה היחידה עם תוכנית זו היא שהיא בלתי-אפשרית.

בתגובה, אנשים מתווכחים ואומרים, אבל אנו זקוקים לצמיחה, אנו זקוקים לה כדי לפתור את בעיית העוני. אנו זקוקים לה כדי לפתח את הטכנולוגיה. אנו זקוקים לה כדי לשמור על יציבות חברתית. אני מוצא שזהו טיעון מדהים, כאילו שאנחנו יכולים לכופף את חוקי הפיזיקה כדי שיתאימו לצרכינו. לכדור הארץ לא איכפת מה נחוץ לנו. אמא אדמה לא מנהלת משא ומתן; היא רק קובעת את הכללים ומתארת את התוצאות. ולא מדובר במגבלות סודיות. מדובר באוכל ומים, באדמה ובאקלים, היסודות הבסיסיים המעשיים והכלכליים של חיינו.

אז הרעיון שאנו יכולים לעבור בצורה חלקה לכלכלה מאד יעילה, מונעת באנרגיית-שמש ומבוססת על ידע, שהשתנתה הודות למדע ולטכנולוגיה כדי שתשעה מיליארד בני אדם יוכלו לחיות בשנת 2050 חיים של שפע ושל הורדות דיגיטליות הוא אשליה. לא שאי-אפשר להאכיל, להלביש ולספק דיור לכולנו ולחיות חיים טובים. בהחלט כן. אבל הרעיון שנוכל להגיע לכך במתינות עם כמה שיהוקים קלים בדרך פשוט שגוי, והוא שגוי עד כדי סכנה, כי זה אומר שאנחנו לא מתכוננים למה שבאמת עומד לקרות.

הרי מה שקורה כשמפעילים מערכת מעבר למגבלותיה וממשיכים להפעיל אותה בקצב הולך וגובר המערכת תפסיק לעבוד ותתקלקל. וזה מה שיקרה לנו. רבים מכם ודאי חושבים, אבל אנו בטח יכולים עדיין לעצור את זה. אם זה כל-כך נורא, אנחנו נגיב. הבה נחשוב על הרעיון הזה. היו לנו 50 שנים של אזהרות. המדע הוכיח לנו את דחיפות השינוי. היו לנו בדיקות כלכליות שהראו לנו שלא רק שנוכל להרשות זאת לעצמנו, אלא שזול יותר לפעול מוקדם. ובכל זאת, המציאות היא שלא עשינו כמעט כלום כדי לשנות כיוון. אנחנו אפילו לא מאטים. בשנה שעברה על האקלים, למשל, היו לנו הפליטות העולמיות הגבוהות ביותר אי-פעם. הסיפור של האוכל, המים, האדמה, האקלים כולם דומים.

אני באמת לא אומר זאת מתוך יאוש. התאבלתי מספיק על האובדן. אני מקבל את המקום בו אנו נמצאים. זה עצוב, אבל זה מה שיש. אבל זהו גם הזמן שנפסיק את ההתכחשות שלנו ונכיר בכך שאנו לא פועלים ואפילו לא קרובים לפעול ושלא נפעל עד שהמשבר הזה יפגע בכלכלה. וזו הסיבה שסוף הצמיחה הוא הדבר המרכזי והאירוע שלקראתו עלינו להתכונן.

אז מתי מתחיל המעבר הזה? מתי תתחיל ההתמוטטות הזו? לדעתי, היא לגמרי בעיצומה. אני יודע שרוב האנשים לא רואים זאת כך. אנחנו נוטים להסתכל על העולם, לא בתור המערכת המשולבת שהוא, אלא כשורה של נושאים פרטניים. אנחנו רואים את מחאות ה"אוקיופיי", אנו רואים משברי חוב מידרדרים, אנחנו רואים עליה באי-שוויון, אנו רואים את השפעת הכסף על הפוליטיקה, אנו רואים אילוץ משאבים, מזון ומחירי הנפט. אבל אנו רואים בטעות את כל הנושאים הללו כבעיות בודדות שיש לפתור אותן כך. למעשה, זוהי מערכת בתהליך כואב של התמוטטות -- המערכת שלנו, של צמיחה כלכלית מבוססת-חוב, של דמוקרטיה לא יעילה, של העמסת יתר של כדור הארץ אוכלת את עצמה בחיים.

אני יכול לתת לכם אינספור מחקרים וראיות שיוכיחו את זה, אבל לא אעשה זאת, כי אם אתם רוצים לראות זאת, הראיות האלה נמצאות סביבכם. אני רוצה לדבר איתכם על פחד. אני רוצה לעשות זאת כי, לדעתי, הנושא החשוב ביותר שלפנינו הוא כיצד אנו מגיבים לשאלה זו. המשבר הוא כעת בלתי-נמנע. העניין הוא, איך נגיב? מובן שאנחנו לא יכולים לדעת מה יקרה. מטבעו, העתיד אינו ברור.

אבל בואו נחשוב על מה שהמדע אומר לנו שעשוי לקרות. דמיינו את הכלכלה שלנו כשתתפוצץ בועת הפחמן, כאשר השווקים הפיננסיים יבינו שכדי שתהיה תקווה כלשהי למנוע מן האקלים לצאת משליטה, תעשיות הנפט והפחם גמורות. תארו לעצמכם את סין, הודו ופקיסטן יוצאות למלחמה כשהשפעות האקלים מביאות למאבק על מזון ומים. תארו לעצמכם את המזרח התיכון ללא הכנסות מנפט, ועם ממשלות מתמוטטות . תארו לעצמכם את תעשיית המזון היעילה והמתוזמנת שלנו ואת המערכת החקלאית הלחוצה שלנו נכשלות ואת התרוקנות מדפי המרכול. תארו לעצמכם 30 אחוז אבטלה בארה"ב בזמן שהכלכלה העולמית אחוזה בפחד ובחוסר-ודאות.

עכשיו דמיינו מה זה אומר לגביכם, לגבי המשפחה שלכם, החברים שלכם, לגבי הביטחון האישי והפיננסי שלכם. תארו לעצמכם מה זה אומר לגבי הביטחון האישי שלכם כשאוכלוסיה אזרחית חמושה בכבדות נעשית כועסת יותר ויותר איך נתנו לזה לקרות. תארו לעצמכם מה תאמרו לילדיכם כשהם ישאלו אתכם, "בשנת 2012, אמא ואבא, איך היה כשהיה לכם העשור החם ביותר אי-פעם בעשור השלישי ברציפות, כאשר כל מוסד מדעי בעולם אמר שיש לכם בעיה רצינית, כאשר האוקיינוסים הלכו והחמצנו, כאשר מחירי הנפט והמזון הרקיעו שחקים, כשהיו מהומות ברחובות לונדון וכבשו את וול סטריט? כשברור היה שהמערכת מתמוטטת, אמא ואבא, מה עשיתם, על מה חשבתם? "

אז איך אתם מרגישים לגבי כיבוי האורות בכלכלה העולמית, בדמיונכם, כאשר ההנחות שהיו לכם לגבי העתיד מתפוגגות ומופיע משהו שונה לגמרי? פשוט קחו רגע תנשמו וחישבו, מה אתם מרגישים בנקודה זו? אולי הכחשה אולי כעס. אולי פחד. כמובן, אנחנו לא יכולים לדעת מה יקרה ונצטרך לחיות באי-ודאות. אבל כשאנו חושבים על האפשרויות שאני מתאר, עלינו להרגיש קצת פחד.

אנחנו בסכנה, כולנו, התפתחנו להגיב לסכנה בפחד ובכך להניע תגובה רבת-עוצמה, כדי שנוכל להתייצב באומץ מול איום כלשהו. אבל הפעם לא מדובר בנמר בפתח המערה. אינכם יכולים לראות את הסכנה שעל סף דלתכם. אבל אם תסתכלו היטב, תוכלו לראות אותה על סף דלת הציוויליזציה שלכם. ולכן עלינו לחוש את תגובתנו כעת, כשהאור עדיין דולק, כי אם נחכה עד שהמשבר יתבסס, אנו עלולים להיבהל ולהסתתר. אם נרגיש זאת עכשיו ונחשוב על כך לעומק, נבין שאין לנו ממה לפחוד פרט לפחד עצמו. כן, הדברים ייעשו מכוערים, וזה יקרה בקרוב -- אין ספק שבימינו -- אבל אנחנו בהחלט מסוגלים לעבור את כל מה שעתיד לקרות.

אתם מבינים, האנשים שמחזיקים באמונה שבני האדם יכולים לפתור כל בעיה שהטכנולוגיה בלתי-מוגבלת, שהשווקים יכולים להוות כוח חיובי, למעשה צודקים. הדבר היחיד שהם מחמיצים הוא שנחוץ משבר טוב כדי להניע אותנו. כשאנו מרגישים פחד וחוששים מאובדן אנו מסוגלים למעללים יוצאי-דופן. חישבו על מלחמה. לאחר ההתקפה על פרל הרבור, תוך 4 ימים בלבד הממשלה אסרה לייצר מכוניות אזרחיות, שינתה את כיוון תעשיית הרכב, ומשם המשיכה לקיצוב המזון והאנרגיה. חישבו איך חברה מגיבה לאיום של פשיטת-רגל ואיך שינוי שנראה בלתי-אפשרי, פשוט מתבצע. חישבו איך אדם מגיב לאיבחון של מחלה מסכנת-חיים וכיצד השינויים באורח החיים שבעבר היו פשוט קשים מדי לביצוע פתאום נעשים קלים יחסית.

אנחנו חכמים, בעצם, אנחנו באמת די מדהימים, אבל אנו ממש מתים לאיזה משבר טוב. והבשורות הטובות הן שהפעם מדובר במפלצת. (צחוק) ברור שאם נפעל כאן לא נכון, אולי נעמוד מול הסוף של הציוויליזציה הזו, אבל אם נפעל נכון, זו עשויה להיות ראשיתה של הציוויליזציה. וכמה מגניב יהיה לספר לנכדיכם שנטלתם חלק בזה?

ברור שאין בדרך שום מחסום טכני או כלכלי. מדענים כמו ג'יימס הנסן מספרים לנו שאולי נצטרך להפסיק את פליטת הפחמן הדו-חמצני מהכלכלה תוך כמה עשורים בלבד. רציתי לדעת מה זה יצריך, אז עבדתי עם פרופסור יורגן רנדרס מנורבגיה כדי למצוא את התשובה. פיתחנו תכנית בשם "תכנית מלחמת המעלה הבודדת" -- שנקראת כך בגלל רמת הגיוס והמיקוד הדרושה. להפתעתי, ביטול פליטת הפד"ח מהמשק בתוך 20 שנה היא בעצם די פשוטה ויחסית זולה, לא זולה מאד, אבל בהחלט פחות מהמחיר של קריסת הציוויליזציה. לא חישבנו את זה במדויק, אבל אנו מבינים שזה יקר מאוד. אתם יכולים לקרוא את הפרטים, אבל לסיכום, אנו יכולים לשנות את הכלכלה שלנו. אנו יכולים לעשות זאת עם טכנולוגיה מוכחת. אנו יכולים לעשות זאת במחיר סביר. אנו יכולים לעשות זאת עם המבנים הפוליטיים הקיימים. הדבר היחיד שאנחנו צריכים לשנות הוא איך אנחנו חושבים ואיך אנחנו מרגישים. וכאן אתם נכנסים לתמונה.

כשאנו חושבים על העתיד שאני מתאר, כמובן שעלינו להרגיש קצת פחד. אבל פחד יכול לשתק או להוות מניע. עלינו לקבל את הפחד, ואז עלינו לפעול. עלינו לפעול כאילו שהעתיד תלוי בכך. עלינו להתנהג כאילו שיש לנו רק כוכב-לכת אחד. אנחנו יכולים לעשות זאת. אני יודע שהקנאים של השוק החופשי יאמרו לכם שעוד צמיחה, עוד דברים ו-9 מיליארד אנשים שעושים קניות הם הדברים הכי טובים שנוכל להשיג. הם טועים. אנחנו מסוגלים ליותר, אנחנו מסוגלים להרבה יותר. כבר השגנו דברים מדהימים מאז שגילינו לפני כ-10,000 שנה איך לגדל מזון. בנינו בסיס חזק של מדע, ידע וטכנולוגיה -- בהחלט מספיק כדי לבנות חברה שבה תשעה מיליארד בני-אדם יכולים לחיות חיים טובים, בעלי משמעות ומספקים. כדור הארץ יכול לתמוך בכך אם נבחר בדרך הנכונה.

אנחנו יכולים לבחור את רגע המשבר הזה כדי לשאול ולענות בו על השאלות הגדולות של האבולוציה החברתית-- כמו: מה אנחנו רוצים להיות כשנגדל, כשנעבור את שלב ההתבגרות הרברבנית הזאת שבה אנו חושבים שאין גבולות וסובלים מאשליות של חיי-נצח? הגיע הזמן להתבגר, להיות חכמים יותר, רגועים יותר, להיות שקולים יותר. כמו הדורות שקדמו לנו, גם אנחנו נגדל בזמן מלחמה -- לא מלחמה בין ציוויליזציות, אלא מלחמה למען הציוויליזציה, מלחמה על ההזדמנות יוצאת הדופן לבנות חברה שהיא חזקה יותר ומאושרת יותר ומתכוונת להישאר בחיים עד גיל העמידה.

אנו יכולים לבחור בחיים במקום בפחד. אנו יכולים לעשות את אשר עלינו לעשות, אבל לכך יידרשו כל היזמים, כל האמנים, כל מדען, כל איש תקשורת, כל אם, כל אב, כל ילד, כל אחד מאיתנו. זו יכולה להיות שעתנו היפה ביותר.

תודה.

(מחיאות כפיים)