פטריק שאפאט: כוחן של קריקטורות

אז כן, אני קריקטוריסט של עיתונים -- קריקטוריסט פוליטי. אני לא יודע אם שמעתם עליהם -- עיתונים? זה סוג של קורא מבוסס על נייר (צחוק) זה קל יותר מאייפוד. זה קצת יותר זול. אתם יודעים מה אומרים? אומרים שאמצעי התקשורת של הדפוס גוסס. מי אומר את זה? ובכן, התקשורת. אבל אלו לא חדשות, נכון? קראתם על זה כבר.

(צחוק)

גבירותי ורבותי, העולם נעשה קטן יותר. אני יודע שזו קלישאה, אבל תראו, תראו כמה קטן, כמה זעיר הוא נהיה. ואתם יודעים את הסיבה, כמובן. זה בגלל הטכנולוגיה. כן. (צחוק) יש מעצבי מחשבים בחדר? טוב ובכן, אתם עושים את החיים שלי לאומללים, בגלל שגלגלת המגע הייתה פעם עגולה, צורה עגולה נחמדה. זה יוצר קריקטורה טובה. אבל מה אתה הולך לעשות עם משטח מגע שטוח, הדברים המרובעים האלו? אני לא יכול לעשות שום דבר בתור קריקטוריסט. ובכן, אני יודע שעולם שטוח עכשיו. זה נכון. והאינטרנט הגיע לכל פינה של העולם, המקומות העניים, המרוחקים ביותר. בכל כפר באפריקה יש עכשיו קפה אינטרנט. (צחוק) אל תלכו לבקש פראפוצ'ינו שם. אז אנחנו מגשרים את ההפרדה הדיגיטלית. העולם השלישי מחובר. אנחנו מחוברים. ומה קורה הלאה? ובכן, יש לך דוא"ל. כן. ובכן, האינטרנט העצים אותנו. הוא העצים אותכם, הוא העצים אותי, והוא העצים כמה אנשים אחרים גם כן.

(צחוק)

אתם יודעים, שתי הקריקטורות האחרונות האלה, עשיתי אותם בהופעה חיה במהלך ועידה בהאנוי. והם לא היו רגילים לזה בוייטנאם הקומוניסטית 2.0. (צחוק) אז עשיתי קריקטורות בצורה חיה על מסך רחב -- זו הייתה בהחלט חוויה -- ואז הבחור הזה בא אלי. הוא צילם תמונות שלי ושל השרטוטים שלי, ואני חשבתי, "זה מצויין, מעריץ וייטנאמי." ואיך שהוא בא ביום השני, אני חשבתי, "וואו, זה ממש חובב קריקטורות." וביום השלישי, סוף סוף הבנתי, הבחור היה בעצם בתפקיד. אז כעת, חייבות להיות בטח מאה תמונות שלי מחייך עם השרטוטים שלי בקבצים של המשטרה הוייטנאמית.

(צחוק)

לא, אבל זה נכון: האינטרנט שינה את העולם. הוא טלטל את תעשיית המוזיקה. הוא שינה את הדרך שבה אנחנו צורכים מוזיקה. לאלה מבינכם שמבוגרים מספיק כדי לזכור, היינו צריכים ללכת לחנות כדי לגנוב אותה. (צחוק) וזה שינה את הדרך שהמעסיק העתידי שלך יסתכל על הבקשה שלך. אז תהיה זהיר עם חשבון הפייסבוק הזה. אמא שלך אמרה, תהיה זהיר. והטכנולוגיה שחררה אותנו. זה וי-פי חינמי. אבל כן, היא כן. היא שחררה אותנו מהשולחן במשרד. אלו הם החיים שלכם. תהנו מהם. (צחוק) בקיצור, טכנולוגיה, האינטרנט, הם שינו את סגנון החיים שלנו. גורו טכנולוגי, כמו האיש הזה -- שמגזין גרמני כינה בתור הפילוסוף של המאה ה21 -- הם מעצבים את הדרך שבה אנחנו עושים דברים. הם מעצבים את הדרך שבה אנחנו צורכים. הם מעצבים את הרצונות שלנו עצמם. (צחוק) (כפיים) אתם לא תאהבו את זה. והטכנולוגיה שינתה אפילו את היחסים שלנו עם אלוהים.

(צחוק)

ובכן אני לא אמור להיכנס לזה. קריקטורות פוליטיות ודתיות, כפי שאולי שמעתם, יוצרים צמד קשה, מאז אותו יום ב2005, כשחבורה של קריקטוריסטים בדנמרק ציירו קריקטורות שהיו להן השלכות בכל העולם, הפגנות, פתווה. הם עוררו אלימות. אנשים מתו באלימות הזאת. זה היה כל כך מבחיל. אנשים מתו בגלל קריקטורות. אני מתכוון -- הייתה לי הרגשה באותו זמן שניצלו את הקריקטורות בשני הצדדים, למען האמת. הם נוצלו בהתחלה על ידי עיתון דני, שרצה להעביר נקודה בקשר לאיסלאם. קריקטוריסט דני אמר לי שהוא היה אחד מ24 שקיבלו את המשימה לצייר את הנביא. 12 מהם סירבו. ידעתם את זה? הוא אמר לי, "אף אחד לא צריך לומר לי מה אני צריך לצייר. לא ככה זה עובד." ואז, כמובן, הם נוצלו על ידי קיצוניים ופוליטיקאים בצד השני. הם רצו לעורר מחלוקת. אתם יודעים את הסיפור. אנחנו יודעים שקריקטורות שומשו בתור נשק. ההיסטוריה אומרת לנו, הם שומשו על ידי הנאצים לתקוף את היהודים. והנה אנחנו עכשיו. באומות המאוחדות, חצי מהעולם דוחף לענישה של עלבונות נגד הדת -- הם קוראים לזה השמצת הדת -- בעוד החצי השני של העולם נלחם בחזרה להגנה על חופש הביטוי. אז ההתנגשות בין ציוויליזציות באה, וקריקטורות הן באמצע כל זה? זה גרם לי לחשוב. עכשיו אתם רואים אותי חושב בשולחן המטבח שלי. והיות ואתם במטבח שלי, בבקשה תפגשו את אשתי.

(צחוק)

ב2006, כמה חודשים אחרי, הלכתי לחוף השנהב -- מערב אפריקה. אם כבר מדברים על מקום מחולק. המדינה הזאת הייתה חצויה לשניים. הייתה לך התקוממות בצפון, הממשלה בדרום -- הבירה, אבידג'ן -- ובאמצע, הצבא הצרפתי. זה נראה כמו המבורגר עצום. אתה לא רוצה להיות הבשר באמצע. הייתי שם כדי לדווח על הסיפור הזה בצורת קריקטורות. אני עושה את זה ב15 שנה האחרונות. זה העבודה שלי מהצד, אם תרצו. אז אתם רואים שהסגנון שונה. זה יותר רציני אולי מקריקטורות של מאמרי מערכת. הלכתי למקומות כמו עזה בזמן המלחמה ב2009. אז זה ממש עיתונאות בקריקטורות. אתם תשמעו יותר ויותר על זה. זה העתיד של העיתונאות, אני חושב.

וכמובן, הלכתי לראות את המורדים בצפון. אלה היו חברה עניים שלוחמים למען הזכויות שלהם. היה צד אתני למחלוקת הזאת כמו שקורה תכופות באפריקה. והלכתי לראות את הדוזו. הדוזו, הם הציידים המסורתיים של מערב אפריקה. אנשים מפחדים מהם. הם עזרו להתקוממות הרבה. מאמינים שיש להם כוחות קסומים. הם יכולים להיעלם ולהתחמק מכדורים. הלכתי לראות צ'יף דוזו. הוא אמר לי על כוחות הקסם שלו. הוא אמר, "אני יכול לכרות לך את הראש מיד ולהחזיר אותך לחיים." אמרתי, "ובכן, אולי אין לנו זמן בשביל זה בדיוק עכשיו." (צחוק) "פעם אחרת."

אז חזרה באבידג'ן, ניתנה לי ההזדמנות להוביל סדנה עם קריקטוריסטים מקומיים שם, וחשבתי, כן, בהקשר כמו זה, אפשר לנצל קריקטורות בתור נשק כנגד הצד השני. אני מתכוון, התקשורת בחוף השנהב הייתה מפולגת במרירות. השוו אותה לתקשורת ברואנדה לפני רצח העם. אז תדמיינו. ומה יכול קריקטוריסט לעשות? לפעמים עורכים אומרים לקריקטוריסטים שלהם לצייר מה שהם רצו לראות, והבחור צריך להאכיל את המשפחה שלו, נכון. אז הרעיון היה די פשוט. לקחנו יחד קריקטוריסטים מכל הצדדים של חוף השנהב. לקחנו אותם מהעיתונים שלהם למשך שלושה ימים. וביקשתי מהם לעשות פרוייקט ביחד, לתקוף את הנושאים שמשפיעים על המדינה שלהם בקריקטורות, כן, בקריקטורות. להראות את הצד החיובי של קריקטורות. זה כלי נהדר לתקשורת. לטוב או לרע. וקריקטורות יכולות לחצות גבולות, כמו שראיתם. והומור הוא דרך טובה, אני חושב, להתייחס לנושאים רציניים. ואני מאוד גאה במה שהם עשו. אני מתכוון, הם לא הסכימו אחד עם השני -- זאת לא הייתה הנקודה. ולא ביקשתי מהם לעשות קריקטורות נחמדות. ביום הראשון, הם אפילו צעקו אחד על השני. אבל הם יצאו עם ספר, שבוחן 13 שנה אחורה את המשבר הפוליטי בחוף השנהב.

אז הרעיון הזה שם. ואני עשיתי פרוייקטים כאלה בלבנון ב2009, השנה, בקניה, בינואר שהיה. בלבנון, זה לא היה ספר. הרעיון היה לקחת -- אותו העיקרון, מדינה מחולקת -- לקחת קריקטוריסטים מכל הצדדים ולתת להם לעשות משהו ביחד. אז בלבנון, הכנסנו את עורכי העיתונים, וגרמנו להם לפרסם שמונה קריקטוריסטים מכל הצדדים כולם ביחד על אותו עמוד, שמתייחס לנושא שמשפיע על לבנון, כמו דת בפוליטיקה וחיי היום יום. וזה עבד. למשך שלושה ימים, כמעט כל העיתונים בביירות פרסמו את כל הקריקטוריסטים האלה ביחד -- אנטי-ממשלתיים, פרו-ממשלתיים, נוצריים, מוסלמים, כמובן, דוברי אנגלית, ובכן, רק תאמרו. אז זה היה פרוייקט נהדר. ואז בקניה, מה שעשינו היה להתייחס לנושא של אתניות, שהוא רעל בהרבה מקומות באפריקה. ועשינו סרטוני וידאו. אתם יכולים לראות אותם אם תלכו ליוטיוב\קניה-טיונז.

אז, להטיף לחופש הביטוי זה קל כאן, כמו שראיתם בהקשר של רדיפה או פילוג, שוב, מה יכול קריקטוריסט לעשות? הוא צריך לשמור על העבודה שלו. ובכן אני מאמין שבכל הקשר בכל מקום, תמיד יש לו לפחות את הבחירה לא לעשות קריקטורה שתסית לשנאה. וזה המסר שאני מנסה להעביר להם. אני חושב שלכולנו תמיד יש את הבחירה בסוף לא לעשות את הדבר הרע. אבל אנחנו צריכים לתמוך בקולות ה[לא ברור], הביקורתיים, האחראיים האלה. באפריקה, בלבנון, בעיתון המקומי שלכם, בחנות אפל. היום, חברות טכנולוגיות הם העורכים הכי גדולים בעולם. הם מחליטים מה פוגע מדי או יותר מדי מתגרה מכדי שתראה אותו. אז בעצם, זה לא על החופש של הקריקטוריסטים; זה על החופש שלכם. ובשביל דיקטטורים בכל העולם, החדשות הטובות הן כשקריקטוריסטים, עיתונאים ופעילים, שותקים.

תודה.

(כפיים)