פנקאז' גהמוואט: למעשה העולם לא שטוח

אני כאן לדבר על עד כמה אנחנו גלובליים וכמה אנחנו לא גלובליים , ומדוע זה חשוב להיות מדוייקים כשעושים הערכות אלו. ונקודת המבט המובילה כאן, בין אם היא נמדדת במספר הספרים הנמכרים, איזכורים במדיה, או סקרים שניהלתי עם קבוצות החל מהסטודנטים שלי לצירים לארגון הסחר העולמי, היא ההשקפה שגבולות לאומיים באמת לא מאד נחשבים יותר אינטגרציה חוצת גבולות היא כמעט מוחלטת ואנו חיים בעולם אחד. ומה שמעניין בהשקפה זו הוא, שוב, זו השקפה שהחזיקו בה תומכי-גלובליזציה כמו תום פרידמן שמובאה זו צוטטה מספרו ללא ספק. אבל מחזיקים בה גם מתנגדי הגלובליזציה, שרואים את צונאמי הגלובליזציה הענק הזה שעתיד להרוס את כל חיינו. אם הוא עדיין לא עשה זאת.

הדבר האחר שהייתי מוסיף הוא שזו איננה השקפה חדשה. אני קצת היסטוריון חובב, אז ביליתי זמן מה בללכת אחורה, בנסיון למצוא את האזכור הראשון של סוג זה של דבר. והציטוט הטוב והמוקדם ביותר, שיכולתי למצוא היה מפי דייויד ליווינגסטון, שכתב ב-1850 על כיצד מסילת הברזל, ספינת הקיטור, והטלגרף שילבו את מזרח אפריקה בצורה מושלמת עם שאר העולם. ובכן כמובן, דייויד ליווינגסטון הקדים מעט את זמנו. אבל זה נראה מועיל לשאול את עצמנו, "עד כמה אנחנו ממש גלובלים?" לפני שאנחנו חושבים לאן אנו הולכים מכאן.

אז הדרך הטובה ביותר שמצאתי כדי לנסות ולגרום לאנשים לקחת ברצינות את הרעיון שייתכן והעולם אינו שטוח אינו אפילו קרוב להיות שטוח, הוא בעזרת מידע כלשהו. אז אחד הדברים שעשיתי בכמה השנים האחרונות הוא ממש לאסוף מידע על דברים שעשויים לקרות אם בתוך גבולות מדיניים או מעבר לגבולות מדיניים, והסתכלתי במרכיב חוצה הגבולות כאחוז מהשלם. אני לא הולך להציג את כל הנתונים שיש לי כאן היום, אך הבה ואתן לכם כמה נקודות נתונים. אני עומד לדבר קצת על סוג אחד של זרימת מידע, סוג אחד של זרימה של אנשים, סוג אחד של זרימת הון, וכמובן, סחר במוצרים ובשירותים.

אז בוא נתחיל עם השירות הטלפוני הפשוט והותיק. מכל הדקות של השיחות הקוליות בעולם בשנה שעברה, איזה אחוז לדעתכם התייחס לשיחות טלפון בינלאומיות? בחרו באחוז הנכון לפי דעתכם. מתברר שהתשובה היא שני אחוזים. אם אתה כולל אינטרנט טלפוניה, ייתכן שתוכל להעלות מספר זה עד שישה או שבעה אחוזים, אבל זה לא קרוב בכלל למה שאנשים נוטים להעריך.

או בואו ונפנה לאנשים שחוצים גבולות. ייתכן ונבחין בדבר אחד מסוים, במונחים של זרימת אנשים לטווח ארוך, הוא איזה אחוז מאוכלוסיית העולם מתייחס לדור ראשון של מהגרים? שוב, אנא בחרו אחוז. מתברר שזה קצת גבוה יותר. זה למעשה כשלושה אחוזים.

או חישבו על השקעה. קחו את כל ההשקעה הממשית שנעשתה בעולם בשנת 2010. איזה אחוז ממנה התייחס להשקעות זרות ישירות? אפילו לא עשרה אחוזים.

ואז לבסוף, הסטטיסטיקה האחת שאני חושד שהרבה אנשים בחדר הזה ראו: היחס בין הייצוא לתל"ג. אם תסתכלו על סטטיסטיקות רשמיות, הן מצביעות, בדרך כלל על קצת מעל 30 אחוז. עם זאת, יש בעיה גדולה עם הסטטיסטיקות הרשמיות, בכך שאם, למשל, ספקית רכיבים יפנית שולחת משהו לסין כדי להכניס לאייפוד, ולאחר מכן האייפוד נשלח לארה"ב, הרכיב נספר בסופו של דבר מספר פעמים. כך שאף אחד לא יודע עד כמה סטייה זו למעשה גרועה בסטטיסטיקות רשמיות , אז חשבתי שהייתי שואל את האדם שמוליך את המאמץ להפקת נתונים על כך, פסקל לאמי, מנהל ארגון הסחר העולמי, מה יהיה הניחוש המיטבי שלו ליצוא כאחוז מהתל"ג, ללא הספירה הכפולה והמשולשת. וזה למעשה כנראה קצת מתחת ל- 20 אחוז, במקום ה- 30 אחוזים פלוס שאנחנו מדברים עליהם.

כך שזה מאוד ברור שאם מסתכלים על מספרים אלה או כל המספרים האחרים שאני מדבר עליהם בספר שלי, "העולם-3.0," שאנחנו מאוד, מאוד רחוקים מלהיות אמת מידת ההשפעה ללא גבול, שמרמזת לרמות בינאום בסדר גודל של 85, 90, 95 אחוז. אז כמובן, שמחברים בעלי נטייה אפוקליפטית הפריזו בנושא. אבל זה לא רק האפוקליפטים, כפי שחשבתי עליהם שנוטים להגזמה מעין זו . גם ביליתי קצת זמן בסיקור קהל בחלקים שונים של העולם על מה שהם למעשה מניחים שמספרים אלה עשויים להיות. הרשו לי לחלוק איתכם את תוצאות סקר שערך בטובו "הרווארד ביזנס ריוויו" על ציבור קוראיו כדי לגלות מה באמת היו הניחושים של האנשים בממדים האלה.

אז כמה תצפיות מתבלטות בפני בשקופית זו. קודם כל, יש מצג של שגיאה כלשהי. ניחא. (צחוק) שנית, אלו שגיאות גדולות למדי. עבור ארבע כמויות שהערך הממוצע שלהן הוא פחות מ 10 אחוז, יש אנשים שמנחשים שלוש, ארבע פעמים את הרמה זו. אף-על-פי שאני כלכלן, אני מוצא שזו שגיאה גדולה למדי. ושלישית, זה לא מתייחס רק לקוראים בסקר של "הרווארד ביזנס ריוויו". קימתיי כמה עשרות סקרים כאלה בחלקים שונים של העולם, ובכל המקרים למעט אחד, שבו קבוצה למעשה המעיטה ביחס סחר-תל"ג, לאנשים יש נטייה זו להערכה מופרזת, אז חשבתי שזה חשוב לתת לכך שם , וזה מה שאני מתייחס אליו כאל "גלובלוני", ההבדל בין עמודות בצבע כחול כהה והעמודות באפור בהיר.

בעיקר כי אני חושד, שיתכן שאחדים מכם עדיין יהיו קצת ספקנים בקשר לטענות, אני חושב שזה חשוב לבלות רק מעט זמן ולחשוב מדוע אנחנו נוטים ל"גלובלוני." כמה סיבות שונות עולות על הדעת. קודם כל, יש מחסור אמיתי של נתונים בדיון. הבה ואתן לכם דוגמא. כאשר פירסמתי לראשונה כמה מנתונים אלה לפני כמה שנים במגזין שנקרא "מדיניות חוץ", אחד האנשים שכתב, לא לחלוטין בהסכמה, היה טום פרידמן.ומאחר וכותרת המאמר שלי היתה "מדוע העולם אינו שטוח," זה לא היה מפתיע מדי. (צחוק) מה שמאוד הפתיע אותי היה הביקורת של טום, שהיתה, "הנתונים של גהמוואט הם צרים". זה גרם לי לתהות, כי כשעברתי שוב על ספרו בן מאות העמודים, לא הצלחתי למצוא ספרה יחידה, תרשים, טבלה, אזכור או הערת שוליים. אז הנקודה שלי היא, לא הצגתי הרבה מאוד נתונים כאן כדי לשכנע אותכם שאני צודק, אבל אני דוחק בכם ללכת ולחפש נתונים משלכם כדי לנסות ולהעריך בפועל אם חלק מתובנות מיד שנייה כמו אלו שאנחנו כבר מופצצים בהן הן למעשה נכונות. לכן מחסור של נתונים בדיון הוא סיבה אחת.

הסיבה השנייה קשורה בלחץ חברתי. זכור לי, שהחלטתי לכתוב את המאמר שלי "מדוע העולם אינו שטוח" מכיוון שרואיינתי בטלוויזיה במומבאי, השאלה הראשונה של המראיינת אלי היתה, "פרופסור גמאוואט, מדוע אתה עדיין מאמין שהעולם הוא עגול?" והתחלתי לצחוק, מפני שלא נתקלתי בניסוח כזה לפני כן. (צחוק) ובעודי צוחק, חשבתי, אני באמת צריך תגובה עיקבית יותר, במיוחד בטלוויזיה הלאומית. מוטב שאכתוב על זה משהו . (צחוק) אבל מה שאינני יכול לגמרי להעביר אליכם היו הרחמים ואי האמון שבהן המראיינת שאלה את השאלה שלה. נקודת המבט היתה, הנה פרופסור מסכן זה . ברור שהוא חי במערה ב- 20,000 השנים האחרונות. באמת אין לו מושג לגבי מה שבאמת קורה בעולם. אז נסו את זה עם חברים ומכרים שלכם, אם אתם רוצים. תמצאו שזה מגניב מאוד לדבר על העולם כעל דבר אחד, וכו '. אם אתם מעלים שאלות לגבי הניסוח הזה, אתם באמת נחשבים קצת עתיקים.

ואז, הסיבה המסכמת , שאני מזכיר, במיוחד לקהל של TED , בחיל ורעדה מסוימים, קשורה עם מה שאני מכנה "טכנו-טראנסים." אם תקשיבו למוסיקה אלקטרונית לאורך הרבה זמן, היא משפיעה על פעילות גלי המוח שלכם. (צחוק) משהו דומה כנראה קורה עם תפיסות מוגזמות על איך הטכנולוגיה עשויה להשתלט בטווח המיידי מאוד על כל מחסומי התרבות, כל המחסומים הפוליטיים, כל המחסומים הגיאוגרפים, כי בשלב זה אני יודע שאינכם מורשים לשאול אותי שאלות, אבל כאשר אני מגיע לנקודה זו בהרצאה בפני הסטודנטים שלי, מורמות ידיים, ואנשים שואלים אותי, "כן, אבל מה לגבי פייסבוק?" ואני נשאלתי שאלה זו לעיתים קרובות מספיק שחשבתי שמוטב שאעשה קצת מחקר על פייסבוק. כי, במובן מסוים, זה הסוג האידיאלי של טכנולוגיה לחשוב עליה. תיאורטית, קל יותר בעזרתה ליצור חברויות ברחבי העולם מאשר בדלת הסמוכה. איזה אחוז של חברים של אנשים בפייסבוק למעשה נמצאים במדינות שאינן כאלה שהאנשים שאנחנו סוקרים מתגוררים בהן? התשובה היא כנראה איפשהו בין 10 עד 15 אחוז. לא-זניח, אז אנחנו לא חיים בעולם מקומי לחלוטין, או בעולם לאומי, אבל מאוד, מאוד רחוק מרמה של 95 אחוזים שהייתם מצפים , והסיבה פשוטה מאוד. אנחנו לא, או אני מקווה שאנחנו לא, יוצרים חברויות באופן אקראי בפייסבוק. הטכנולוגיה מונחת על מטריצת יחסים קיימת מראש שיש לנו, וקשרי גומלין אלה הם מה שהטכנולוגיה לא לגמרי מחליפה. קשרי גומלין אלה הם הסיבה לכך שאחוז החברים שלנו הממוקמים במדינות אחרות משלנו, הוא נמוך בהרבה מ-95%.

אז האם כל העניין הזה חשוב? או שמא "גלובאלוני" היא פשוט דרך בלתי מזיקה לגרום לאנשים להקדיש יותר תשומת לב לנושאים שקשורים בגלובליזציה? אני רוצה להציע שלמעשה, "גלובאלוני" יכול להזיק מאוד לבריאות שלך. ראשית, ההכרה בכך שהכוס היא רק עשרה עד עשרים אחוזים מלאה היא קריטית כדי לראות שייתכן שיש פוטנציאל לרווחים נוספים מאינטגרציה נוספת. בעוד שלו חשבנו שאנחנו כבר נמצאים שם, לא יהיה טעם מיוחד לדחוף חזק יותר. זה דומה קצת, לא היה יכול להיות לנו כנס על פתיחות רדיקלית אם כבר חשבנו שאנחנו פתוחים לגמרי לכל סוגי ההשפעות שמדברים עליהן בכנס זה. אז כדי להיות מדויק עד כמה רמות הגלובליזציה מוגבלות חיוני גם להיות מסוגלים להבחין שייתכן שיש מקום למשהו נוסף, משהו שיתרום ליותר רווחה כלכלית גלובלית.

מה שמביא אותי לנקודה השנייה שלי. הימנעות מתיאור מוגזם גם הוא מועיל מאוד משום שזה מפחית ובחלק מהמקרים אפילו מבטל חלק מהפחדים שיש לאנשים בנושא הגלובליזציה. כך שאני למעשה מקדיש את רוב הספר שלי-"עולם-3.0" לרשימה ארוכה של כשלי שוק ופחדים שיש לאנשים שדואגים שהגלובליזציה תלך ותחמיר. אני כמובן לא אהיה מסוגל לעשות את זה עבורכם היום, אז הרשו לי להציג לכם רק שתי כותרות כאילוסטרציה של מה שאני חושב. חשבו על צרפת ועל הדיון הנוכחי אודות ההגירה. כאשר אתה שואל אנשים בצרפת, איזה אחוז מהאוכלוסייה הצרפתית הוא מהגרים, התשובה היא בערך 24 אחוז. זהו הניחוש שלהם. אולי ההבנה שהמספר הוא רק שמונה אחוזים עשוי לעזור לצנן חלק מהרטוריקה הלוהטת שאנו מוצאים סביב בעיית ההגירה. או אם לקחת דוגמה מרשימה עוד יותר, כאשר מועצת שיקגו ליחסי חוץ עשתה סקר על אמריקאים, שמבקש מהם לנחש איזה אחוז מהתקציב הפדרלי הלך לסיוע זר, הניחוש היה 30 אחוזים, שזה מעט מעל הרמה בפועל — ("למעשה כ... 1% ") (צחוק) — של התחייבויות ממשלתיות של ארה"ב לסיוע פדרלי. הדבר המעודד בסקר מסוים זה היה, כאשר הראו לאנשים כמה רחוקות היו ההערכות שלהם מהנתונים בפועל, חלק מהם — לא כולם — נראה שנעשו מוכנים יותר לשקול הגדלות בסיוע החוץ.

אז סיוע חוץ הוא למעשה דרך נהדרת של סוג של קשירת קצוות כאן, מאחר שאם אתם חושבים על זה, מה שדיברתי עליו היום הוא הרעיון הזה -- שהוא מאד בלתי שנוי במחלוקת בקרב כלכלנים -- שרוב הדברים הם מאד מוטי-בית. "סיוע זר הוא רובו של הסיוע לעניים" הוא הדבר הכי מוטה-בית שתוכלו למצוא. אם תסתכלו על מדינות ה-OECD ועד כמה הם מוציאים על אדם עני מקומי, ולהשוות זאת עם כמה הם מוציאים על אדם עני במדינות עניות היחס -- בראנקו מילנוביץ' עשה את החישובים -- מתברר שהוא בערך 30,000 לאחד. עכשיו כמובן, חלק מאיתנו, אם אנחנו באמת קוסמופוליטנים, ירצו לראות את היחס הזה יורד לאחד-הוא-ל-אחד. אני רוצה להפוך את ההצעה שאנחנו לא צריכים לשאוף שזה יתקדם משמעותית מאיפה שאנחנו נמצאים. אם אנחנו פשוט מורידים יחס זה עד 15,000 לאחד, נענה על מטרות הסיוע שעליהם הוסכם בפסגת ריו לפני 20 שנה שהפסגה שהסתיימה בשבוע שעבר לא הראתה כל התקדמות נוספת.

כך לסיכום, בעוד ישנה פתיחות רדיקלית גדולה, בהתחשב עד כמה אנחנו קרובים, אפילו פתיחות מצטברת יכולה לעשות דברים טוב יותר באופן דרמטי. תודה רבה. (מחיאות כפיים) (מחיאות כפיים)