נירמלאיה קומאר: החדשנות הבלתי נראית של הודו

במשך שני העשורים האחרונים, הפכה הודו למרכז פיתוח תוכנה עולמי ומיקור חוץ או שירותי משרד אחורי, כפי שאנו קוראים לזה ומה שרצינו לגלות היה שעקב התעשייה הענקית הזו שהחלה ב-20 שנים האחרונות בהודו, מיקור חוץ של פיתוח תוכנה ושירותי משרד אחורי, חלה מנוסה של עבודות משרד מן העולם המפותח להודו בשילוב עם הפסד עבודות ייצור לסין, זה, אתם יודעים, הוביל לחרדה משמעותית בקרב האוכלוסיות המערביות.

למעשה, אם תסתכלו על סקרים, הם מצביעים על מגמה לירידה בתמיכת סחר חופשי במערב. עכשיו, הסמכויות המערביות, לעומת זאת, אמרו שהפחד הזה הוא לא במקומו. למשל, אם קראתם - אני מניח שרובכם קראתם את ספרו של תומס פרידמן "העולם הוא שטוח"' הוא אומר, בעיקרון, שהפחד הזה מסחר חופשי הוא מוטעה כי הוא מניח, הוא מבוסס על ההנחה המוטעית שכל מה שאפשר להמציא כבר הומצא. למעשה, הוא אומר, החדשנות היא שתשמור את מקומו של המערב לפני העולם המתפתח, כשהמטלות המתוחכמות והחדשניות יותר מתבצעות בעולם המפותח, והפחות מתוחכמות, בואו נגיד, העבודה השחורה, מתבצעת בעולם המתפתח.

עכשיו, מה שניסינו להבין היה האם זוהי האמת? ייתכן שהודו תהפוך למקור, או מרכז עולמי, של חדשנות, בדיוק כפי שהפכה למרכז עולמי עבור שירותי משרד אחורי ופיתוח תוכנה? ובארבע השנים האחרונות, המחבר השותף שלי פאניש פוראנאם ואני חקרנו את הנושא.

בהתחלה, או, כפי שאנשים אומרים, למעשה האנשים התוקפניים יותר התומכים במערכת החדשנות המערבית, היו אומרים, "איפה הגוגלים, אייפודים והויאגרות ההודיות, אם ההודים כל כך חכמים, לעזאזל?" (צחוק)

אז בהתחלה, כשהתחלנו את המחקר, הלכנו ונפגשנו עם מספר מנהלים, ושאלנו אותם, "מה אתם חושבים? האם הודו תהפוך ממקום מועדף עבור שירותי תוכנה ושירותי משרד אחורי ליעד עבור חדשנות?" הם צחקו. הם דחו אותנו. הם אמרו, "אתם יודעים מה? הודים לא עושים חדשנות." המנונסים יותר אמרו, "טוב, אתם יודעים, הודים טובים בלהיות מתכנתים ומנהלי חשבונות, אבל הם לא טובים בדברים היצירתיים."

לפעמים, זה בוטא בחזית של תחכום, ואנשים אמרו "אתם יודעים מה, זה לא קשור להודים. זו פשוט מערכת החינוך בהודו המאורגנת והמבוססת על חוקים שאחראית על פסילת היצירתיות." הם אמרו, במקום זאת אם אתם רוצים לראות יצירתיות אמיתית, לכו לעמק הסיליקון, ותסתכלו על חברות כמו גוגל, מיקרוסופט, אינטל.

אז התחלנו לבחון את המחקר ופיתוח ומעבדות החדשנות בעמק הסיליקון. אז, בצורה מעניינת, מה שאתה מוצא שם זה, שבדרך כלל מציגים אותך לראש מעבדת החדשנות או מרכז המו"פ כפי שהם קוראים לזה, ולעיתים קרובות, הוא הודי. (צחוק)

אז ישירות אמרתי, "אבל יכול להיות שלא חונכת בהודו, נכון? בטוח חונכת כאן." הסתבר, שבכל המקרים, הם יצאו ממערכת החינוך ההודית. אז הגענו למסקנה שאולי לא שאלנו את השאלה הנכונה, והשאלה הייתה אמורה בעצם להיות, האם הודים הנמצאים מחוץ להודו יכולים לבצע עבודה חדשנית?

אז הלכנו בדרכנו להודו. עשינו, אני חושב, בסביבות תריסר טיולים לבנגלור, מומבאי, גורגאון, דלהי, היידראבאד, מה שתרצו, לבחון את רמות החדשנות בחברות בערים האלו. ומה שמצאנו היה, ככל שהתקדמנו במחקר, שבאמת שאלנו את השאלה הלא נכונה. כשאתה שואל, "איפה הגוגלים, האייפודים והויאגרות ההודים?" אתה לוקח נקודת מבט מסוימת על החדשנות, וזוהי חדשנות עבור משתמש הקצה, חדשנות גלויה.

במקום זאת, חדשנות, אם אתם זוכרים, ייתכן שחלקכם קראתם את הכלכלן המפורסם שומפטר הוא אמר, "חדשנות היא חידוש באופן שבו שווי מיוצר ומופץ" זה יכול להיות במוצרים ושירותים חדשים, אבל זה גם יכול להיות בדרכים חדשות של ייצור מוצרים. זה יכול גם להיות בדרכים חדשות של ארגון חברות ותעשיות.

ברגע שלוקחים את הרעיון הזה, אין סיבה להגביל את החדשנות, את מוטבי החדשנות, למשתמשי קצה בלבד. כשלוקחים את הרעיון המקיף יותר של חדשנות, מה שמוצאים זה, שהודו מיוצגת היטב באגף החדשנות, אך החידושים שנעשים בהודו הם במתכונת שלא ציפינו לה, ומה שעשינו היה לקרוא לזה "חדשנות בלתי נראית". ובייחוד, ישנם ארבעה סוגים של חדשנות בלתי נראית המגיעים מהודו.

הסוג הראשון של חדשנות בלתי נראית מהודו היא מה שנקרא חדשנות עבור לקוחות עסקים המובלת על ידי תאגידים בינלאומיים ב-20 שנים האחרונות נבנו 750 מרכזי מ"ופ בהודו על ידי תאגידים בינלאומיים המעסיקים יותר מ-400,000 אנשי מקצוע. עכשיו, בהתחשב בעובדה שהיסטורית, מרכז המו"פ של תאגיד בינלאומי תמיד נמצא במטה, או בארץ המוצא של החברה, הסכום של 750 מרכזי מו"פ של תאגידים בינלאומיים בהודו הוא מספר מרשים ביותר.

הלכנו ודיברנו עם האנשים במרכזי החדשנות האלו ושאלנו אותם על מה הם עובדים, הם אמרו "אנחנו עובדים על מוצרים גלובליים." הם לא עבדו על הפיכת מוצרים גלובליים למקומיים עבור הודו, שזה בדרך כלל התפקיד של מ"ופ מקומי. הם עבדו על מוצרים גלובליים של ממש, וחברות כמו מיקרוסופט, גוגל, אסטרה-זנקה, ג'נרל אלקטריק, פיליפס, כבר ענו חיובית על השאלה שמן מרכזי המו"פ שלהם בבנגלור והיידראבאד הם מסוגלים לייצר מוצרים ושירותים עבור כל העולם. אך כמובן, כמשתמשי קצה, אתם לא רואים את זה, כי אתם רואים רק את שם החברה, לא את המקום בו המוצר פותח.

דבר נוסף שנאמר לנו אז היה, "כן, אבל אתם יודעים, סוג העבודה שמגיע ממרכז המו"פ בהודו לא ניתן להשוואה לסוג העבודה שמגיע ממרכזי המו"פ בארה"ב." אז המחבר השותף שלי - פניש פוראנאם, שהוא במקרה אחד האנשים החכמים ביותר שאני מכיר, אמר שהוא הולך לעשות מחקר. מה שהוא עשה זה - הוא הסתכל על החברות עם מרכזי מו"פ בארה"ב ובהודו, ואז הוא הסתכל על פטנט שהוגש מארה"ב ופטנט דומה שהוגש מחברת הבת של אותה החברה בהודו אז עכשיו הוא משווה את הפטנטים של מרכזי המ"ופ בארה"ב אל מרכזי מו"פ בהודו של אותה החברה על מנת לגלות מהי האיכות של הפטנטים המוגשים מהמרכזים בהודו לעומת איכות הפטנטים המוגשים מהמרכזים בארה"ב?

באופן מעניין, מה שהוא מצא זה - ודרך אגב הדרך שבה אנחנו מסתכלים על איכות פטנטים היא מה שנקרא ציטוט אחורי: כמה פעמים פטנט עתידי מתייחס לפטנט הישן? - הוא מצא דבר מעניין מאד. מה שמצאנו זה שהנתונים מעידים על כך שמספר הציטוטים האחוריים של פטנט המוגש ממרכז מו"פ בחברה ארה"בית זהה למספר הציטוטים האחוריים של פטנט המוגש מהאגף ההודי של אותה החברה. אז במסגרת החברה, אין הבדל בין רמת הציטוטים האחוריים של חברות הבת ההודיות לבין חברות הבת בארה"ב. אז זהו הסוג הראשון של החדשנות הבלתי נראית המגיעה מהודו.

הסוג השני של החדשנות הבלתי נראית המגיעה מהודו היא מה שנקרא מיקור חוץ של חדשנות לחברות הודיות, מקום שהרבה חברות כיום מוציאות חוזים לחברות הודיות על מנת לבצע חלק גדול של עבודת פיתוח המוצרים הגלובליים שלהם שיימכרו ברחבי העולם. למשל, בתעשיית הרוקחות, מספר גדול של המולקולות נמצאות בפיתוח, אבל חלקים גדולים מהעבודה הזאת נשלחים להודו. למשל, חברת XCL טכנולוגיות, פיתחה שניים מהמערכות המכריעות למשימה של הבואינג 787 החדש, אחת על מנת להמנע מהתנגשויות באוויר, והשנייה על מנת לאפשר נחיתה בתנאי אפס ראות. אבל כמובן, כשנכנסים לתוך בואינג 787, אי אפשר לדעת שהייתה פה חדשנות בלתי נראית שהגיעה מהודו.

הסוג השלישי של חדשנות בלתי נראית המגיעה מהודו היא מה שנקרא חידוש תהליכים, עקב שיבוץ אינטליגנציה על ידי חברות הודיות. חידוש תהליכים שונה מחידוש מוצרים. זה קשור לצורה שבה יוצרים מוצר חדש או מפתחים מוצר חדש או מייצרים מוצר חדש, אך לא קשור במוצר עצמו?

רק בהודו תמצאו מיליוני צעירים החולמים על עבודה במוקד שירות. מה שקורה זה - אתם יודעים, במערב זוהי עבודה ללא עתיד, עבודה של אדם שנשר מבית הספר. מה קורה כששמים מאות אלפי ילדים חכמים, צעירים ושאפתנים במשרת מוקד שירות? מהר מאד, הם משתעממים, ומתחילים לחדש, מתחילים להסביר למנהל איך לשפר את העבודה שלו, ומתוך חידוש התהליכים הזה מגיע חידוש מוצרים, שאז משווקים ברחבי העולם.

למשל, 24/7 קאסטומר, חברת מוקדי שירות שגרתית, שהייתה פעם חברת מוקדי שירות שגרתית. כיום הם מפתחים כלי ניתוח לביצוע יצירת מודלים תחזיתיים כך שלפני שעונים לטלפון, ניתן לנחש או לחזות את נושא השיחה. זה קורה עקב שיבוץ אינטליגנציה אל תוך תהליך שנחשב כבר הרבה זמן כמת בארצות המערב.

והסוג האחרון של החדשנות, חדשנות בלתי נראית המגיעה מהודו היא מה שנקרא חידוש ניהולי. זהו לא מוצר או תהליך חדש אלא דרך חדשה של ארגון העבודה, והחידוש הניהולי המשמעותי ביותר שהגיע מהודו, והומצא על ידי תעשיית האוף-שורינג ההודית והוא מה שנקרא מודל האספקה הגלובלי. מודל האספקה הגלובלי מותיר לך לקחת מטלות שהיו בעבר ממוקמות במוקד גאוגרפי אחד, לפרק אותן לחלקים, לשלוח אותן לרחבי העולם אל מקומות בהם קיימת המומחיות ומבנה העלויות, ואז לציין את האמצעים על מנת לשלב אותם מחדש. ללא החידוש הזה, לא היו קיימים החידושים הבלתי נראים האחרים כיום.

אז, מה שאני מנסה לאמר הוא, שמה שאנחנו מגלים במחקר שלנו זה, שאם מוצרים עבור משתמשי קצה הם הקצה הגלוי של קרחון החדשנות, הודו מיוצגת היטב בחלק הגדול, הבלתי נראה של קרחון החדשנות, מתחת למים.

עכשיו, יש לכך, כמובן, השלכות מסוימות, אז פיתחנו שלוש השלכות למחקר זה. הראשונה היא מה שנקרא לו סולם מיומנות שוקע, ואני עכשיו חוזר לנקודה שעמה התחלתי את השיחה אתכם, שהייתה לגבי מנוסת המשרות. עכשיו, כמובן, כשהחלטנו לראשונה, כחברה בינלאומית, למקם משרות מו"פ בהודו, מה שעשינו זה למקם את המשרות הפשוטות, הפחות מתוחכמות - בהודו, בדיוק כפי שטום פרידמן היה מצפה.

עכשיו, מה שקורה זה, כשממקמים את השלב הראשון של הסולם בהודו, בשביל עבודת חידוש ומו"פ, בשלב מסוים בעתיד הקרוב נתקלים בבעיה, שהיא - מאיפה מגיעים אנשים עבור השלב השני במסגרת החברה? אז יש שתי אפשרויות: או שמביאים את האנשים מהודו לתוך העולם המפותח לקחת משרות בשלב הבא של הסולם - הגירה - או שאומרים, יש כל כך הרבה אנשים בשלב הראשון של הסולם שמחכים לקחת את המשרה הבאה בהודו, למה שלא נעביר את השלב הבא להודו?

מה שאנחנו מנסים להגיד זה שברגע שממקמים את השלב התחתון של הסולם בחו"ל, זהו מעשה שממשיך את עצמו, עקב סולם המומחיות הקורס, וסולם המומחיות הקורס הוא פשוט העובדה שאי אפשר להיות בנקאי השקעות בלי להיות קודם כל אנליסט. אי אפשר להיות פרופסור בלי להיות קודם כל סטודנט. אי אפשר להיות יועץ בלי קודם כל להיות עמית מחקר. אז אם ממקמים את המשרות הפחות מתוחכמות בארצות אחרות, בשלב מסוים, השלב הבא של הסולם יעקוב אחריו.

הדבר השני שאנחנו מציינים הוא מה שנקרא ההשתלטות החומה על TMT, קבוצות הניהול המובילות. אם כשרונות המחקר והפיתוח הולכים להגיע מהודו וסין, והשווקים שגדלים במהירות הגבוהה ביותר הולכים להיות מבוססים בהודו וסין, צריך להתמודד עם הבעיה שקבוצות הניהול המובילות של העתיד צריכות לצאת גם כן מהודו וסין, כיוון ששם נמצאת הקבוצה שמובילה את המוצר, שם נמצאת הנהגת השוק החשובה.

נכון? הדבר האחרון שעליו אנחנו רוצים להתמקד בשקופית הזו, כיוון שאתם יודעים שבסיפור הזה יש אזהרה אחת. להודו יש את האוכלוסיה הצעירה בעולם. הדיווידנד הדמוגרפי הוא מדהים, אבל בצורה פרדוקסאלית, יש גם את ההגירה היוצאת של מאגרי עובדים חזקים. מוסדות הודים ומערכת החינוך, למעט מספר יוצאי דופן, לא מסוגלים לייצר סטודנטים בכמות ובאיכות הנדרשת על מנת לשמור על מנוע הצמיחה והפיתוח, כך שחברות נאלצות למצוא דרכים יצירתיות להתגבר על הבעיה הזו, אבל בסופו של דבר זה לא פוטר את הממשלה מהאחריות ליצירת המבנה החינוכי הזה.

אז בסופו של דבר רציתי להגיע למסקנה באמצעות הצגת הפרופיל של חברה אחת, IBM. כפי שרובכם יודעים, IBM תמיד נתפסה ב-100 שנים האחרונות כאחת החברות החדשניות ביותר. למעשה, אם תסתכלו על מספר הפטנטים שהוגשו בהיסטוריה, אני חושב שהם בין שתי או שלוש החברות המובילות בעולם מבחינת מספר הפטנטים שהוגשו בארה"ב ע"י חברה פרטית.

הנה פרופיל העובדים של IBM בעשור האחרון. ב-2003, היו להם 300,000 עובדים, או 330,000 עובדים, מתוכם 135,000 נמצאו באמריקה, 9,000 בהודו. ב-2009, היו להם 400,000 עובדים, ועד אז מספר העובדים בארצות הברית עבר ל-105,000, ולעומת זאת מספר העובדים ההודים עלה ל-100,000.

ובכן, ב-2010, החליטו שהם כבר לא הולכים לשתף את המידע הזה, אז הייתי צריך לבצע כמה הערכות המבוססות על מבחר מקורות. אלו הניחושים הטובים ביותר שלי. אוקיי? אני לא אומר שזהו המספר המדויק, זה פשוט הניחוש הכי טוב שלי. זה נותן לנו להבין את המגמה. ישנם 433,000 אנשים ב-IBM כרגע, מתוכם 98,000 נותרים בארצות הברית, ו-150,000 נמצאים בהודו. אז תגידו לי, האם IBM היא חברה אמריקאית, או חברה הודית? (צחוק)

גבירותיי ורבותי, תודה רבה לכם. (מחיאות כפיים)