ניקולאס כריסטאקיס: השפעתם הנסתרת של רשתות חברתיות

עבורי, הסיפור הזה התחיל בערך לפני 15 שנים, כשהייתי רופא הוספיס באוניברסיטת שיקאגו. וטיפלתי באנשים שהולכים למות ובמשפחותיהם, בחלק הדרומי של שיקאגו. וצפיתי במה שקרה לאנשים ולמשפחותיהם במהלך המחלה הסופנית שלהם. ובמעבדה שלי, חקרתי את 'אפקט האלמנה', שהוא רעיון עתיק מאוד במדעי החברה, שקיים כבר כ-150 שנים, וידוע גם כ-"מוות משברון לב". כך, שכשאני מת, הסיכוי של אשתי למות יכול להיות מוכפל, למשל, בשנה הראשונה. והלכתי לטפל בחולה מסוימת, אשה שגססה מדמנציה. ובמקרה זה, שלא כמו בני הזוג האלה, היא טופלה על ידי בתה. והבת הייתה מותשת מהטיפול באמה. ובעלה של הבת, הוא היה גם חולה מהתשישות של אשתו. ויום אחד בזמן שנהגתי הביתה, קיבלתי שיחת טלפון מחבר של הבעל, שהתקשר אלי בגלל שהוא היה מדוכא ממה שקורה לחבר שלו. אז הנה אני, מקבל שיחה מהבחור האקראי הזה שחווה חוויה, שמושפעת מאנשים במרחק חברתי מסוים.

וכך אני פתאום מבין שני דברים מאוד פשוטים. ראשית, אפקט האלמנות אינו מוגבל לנשים ובעלים. שנית, הוא אינו מוגבל לזוגות של אנשים. ואז התחלתי לראות את העולם בדרך חדשה לגמרי, כזוגות של אנשים המחוברים אחד לשני. ואז הבנתי שפרטים אלה יהיו מחוברים לרביעיות עם זוגות אנשים אחרים בקרבתם. ואז, למעשה, אנשים אלה כבר היו מוטמעים במערכות יחסים אחרות: נישואים וזוגיות, וחברות וקשרים אחרים. ושלמעשה, הקשרים האלה הם נרחבים ושכולנו מוטמעים במערך הרחב של חיבורים אחד עם השני. אז התחלתי לראות את העולם בדרך חדשה לחלוטין, ונהייתי אובססיבי לנושא. נהייתי אובססיבי לאופן בו אנחנו מוטמעים ברשתות החברתיות האלה, ולדרך בה הן משפיעות על חיינו. אז, רשתות חברתיות הן הדברים המסובכים היפים האלה, והן כל כך מפורטות ומורכבות וכל כך נפוצות, שלמעשה, חייבים לשאול איזו מטרה הן משרתות. למה אנחנו מוטמעים ברשתות חברתיות? אני מתכוון, כיצד הן נוצרות? איך הן פועלות? וכיצד הן משפיעות עלינו?

וכך, הנושא הראשון שלי ביחס לזה, לא היה מוות, אלא, השמנת יתר. ופתאום, זה נהייה אופנתי לדבר על מגפת השמנת היתר. ויחד עם שותפי, ג'יימס פאולר, התחלנו לתהות האם השמנת יתר היא באמת מגפה, והאם היא יכולה להתפשט מאדם לאדם. כמו ארבעת האנשים שדיברתי עליהם קודם. אז זוהי שקופית של חלק מהתוצאות הראשוניות שלנו. אלו 2,200 אנשים בשנת 2000. כל נקודה מייצגת אדם. גודל הנקודה נמצא בפרופורציה למשקל הגוף של האנשים. כך שנקודות גדולות יותר מייצגות אנשים שמנים יותר. ובנוסף, אם משקל הגוף שלכם, אם ה- BMI, מדד מסת הגוף שלכם הוא יותר מ-30, ואתם מוגדרים כלוקים בהשמנת יתר קלינית, אז צבענו את הנקודה שלכם בצהוב. אז אם אתם מסתכלים מיד על ההדמייה, ייתכן שתוכלו לראות שישנם מקבצים של אנשים עם השמנת יתר ואנשים ללא השמנת יתר. אבל המורכבות החזותית עדיין גבוהה מאוד. לא בדיוק ברור מה מתרחש כאן. בנוסף, שאלות מסוימות מועלות מייד. מהי מידת ההתקבצות? האם היא גבוהה מזו שהיתה מתקבלת באופן מקרי? כמה גדולים המקבצים? כמה רחוק הם מגיעים? והכי חשוב, מה גורם להתקבצויות?

אז עשינו מעט חישובים כדי לבחון את ההתקבצויות האלה. זה כאן מראה, על ציר ה- Y, את העליה בסבירות שאדם לוקה בהשמנת יתר בהינתן שמכר שלהם לוקה בהשמנת יתר. ועל ציר ה- X, רמות ההפרדה בין שני אנשים. ובצד שמאל, אתם רואים את העמודה הסגולה. שמראה שאם חבריכם לוקים בהשמנת יתר, הסיכוי שלכם ללקות בהשמנת יתר עולה ב-45 אחוז. והעמודה ליד, הכתומה, מראה שאם חבר של חבר שלכם לוקה בהשמנת יתר, הסיכוי שלכם ללקות בהשמנת יתר עולה ב-25 אחוז. והעמודה הבאה מראה שאם חבר של חבר של חבר שלכם, מישהו שכנראה אינכם מכירים, לוקה בהשמנת יתר, הסיכוי שלכם ללקות בהשמנת יתר גבוה ב-10 אחוז. ורק כשאתם מגיעים לחבר של חבר של חבר של חבר שלכם, אז אין יותר קשר בין גודל הגוף של האדם ההוא לבין גודל הגוף שלכם.

ובכן, מה יכול לגרום להתקבצות הזאת? יש לפחות שלוש אפשרויות. אפשרות אחת היא שככל שאני עולה במשקל, זה גורם לכם לעלות במשקל, מעין אינדוקציה אוהתפשטות מאדם לאדם. עוד אפשרות, הברורה מאוד, היא הידמות, או 'ציפורים זהות נוצה חוברות לאותה להקה'. אני מתחבר אליך בגלל חולקים שלשנינו יש גודל גוף דומה. והאפשרות האחרונה היא מה שידוע כ-'גורם מתערב', בגלל שהוא מתערב ביכולת שלנו להבין מה קורה. וכאן, הרעיון הוא לא שההשמנה שלי גורמת להשמנה שלך, ולא שאני מעדיף ליצור קשר איתך בגלל שאני ואתה בעלי משקל גוף זהה, אלא משום שאנחנו נחשפים לסביבה דומה, למשהו כמו מועדון בריאות שגורם לשנינו לאבד משקל באותו הזמן.

וכשחקרנו את הנתונים האלה, מצאנו ראיות לכל הדברים הללו, גם לאינדוקציה. ומצאנו שאם חבר שלכם סובל מהשמנת יתר, זה מגדיל את הסיכוי שלכם ללקות בהשמנת יתר ב-57 אחוזים בערך באותו פרק זמן. ויכולים להיות מספר מנגנונים עבור האפקט הזה. אפשרות אחת היא שחברים שלכם אומרים לכם משהו כמו -- אתם יודעים, הם מאמצים התנהגות שמתפשטת אליכם, כמו למשל אם הם אומרים, "בוא נצא למאפינס ובירה", שמהווים שילוב איום ונורא, אבל אתם מאמצים את השילוב הזה, ואז אתם מתחילים לעלות במשקל כמותם. ואפשרות אחרת, מעט מעודנת יותר, היא שהם מתחילים לעלות במשקל וזה משנה את המושג שלכם לגבי מהו משקל גוף מקובל. וכאן, מה שמתפשט מאדם לאדם הוא לא התנהגות, אלא יותר נורמה. הרעיון הוא שמתפשט.

עכשיו, כתבים התלהבו מאוד מהמחקר שלנו. אני חושב שהכותרת בניו-יורק טיימס הייתה, "האם אתה עולה במשקל? האשם את החברים השמנים שלך." מה שהיה מעניין לנו היו הכתבים האירופאים שהייתה להם זווית שונה, הם אמרו, "האם חבריך עולים במשקל? אולי צריך להאשים אותך." (צחוק) ואנחנו חשבנו שזאת הערה מאוד מעניינת על אמריקה, סוג של 'טמינת ידיים בצלחת', תופעה מהסוג של "לא-קשור-אלי".

עכשיו אני רוצה להיות מאוד ברור, אנחנו לא חושבים שהעבודה שלנו יכולה או צריכה להצדיק דעות קדומות נגד אנשים עם במשקל כזה או אחר. עכשיו, השאלה הבאה שלנו הייתה: האם אנחנו יכולים לדמות את ההתפשטות הזאת? האם העליה במשקל של אדם אחד ממש מתפשטת לעליה במשקל של אדם אחר? וזה היה מסובך בגלל שהיינו צריכים לקחת בחשבון את העובדה שמבנה הרשת, הארכיטקטורה של הקשרים השתנתה לאורך זמן. בנוסף, בגלל שהשמנת יתר אינה מגפה ממוקדת, אין כאן "חולה אפס" של מגפת השמנת היתר -- שאם היינו מוצאים אותו, היינו רואים התפשטות של השמנת יתר ממנו. זאת מגפה רבת מוקדים. המון אנשים עושים דברים באותו הזמן. ואני עומד להראות לכם קטע ווידאו מונפש בן 30 שניות שלקח לי ולג'יימס חמש שנים מהחיים שלנו לעשות. וכך שוב, כל נקודה מייצגת אדם. כל קו ביניהם הוא מערכת יחסים. ואנחנו נניע את זה עכשיו, כאשר אנחנו לוקחים תמונות יומיות של הרשת במשך 30 שנה בערך.

הנקודות הולכות לגדול. אתם עומדים לראות ים של צהוב שמשתלט. אתם עומדים לראות אנשים שעומדים להיוולד ולמות; נקודות יופיעו ייעלמו. קשרים ייוצרו ויישברו. נישואים וגירושים, התחברות והיפרדות, הרבה מורכבות, הרבה קורה רק בתקופה הזאת של שלושים שנים. זה כולל את מגפת השמנת היתר. ולקראת הסוף, אתם עומדים לראות מקבצים של יחידים עם השמנת יתר ובלי בתוך הרשת. עכשיו, כאשר הסתכלתי על זה, זה שינה את הדרך שבה אני רואה דברים, בגלל שהדבר הזה, הרשת הזאת, שמשתנה לאורך זמן, יש לה זיכרון, היא זזה, דברים זורמים בתוכה, יש לה סוג של עקביות; אנשים יכולים למות, אבל היא לא מתה; היא עדיין מתמידה. ויש לה סוג של גמישות שמאפשרת לה להתמיד לאורך זמן.

וכך, הגעתי לראות את הסימנים האלה של רשתות חברתיות בדברים חיים, דברים חיים שאנחנו יכולים לשים מתחת לסוג כזה של מיקרוסקופ וללמוד ולנתח ולהבין. והשתמשנו במגוון של טכנולוגיות כדי לעשות זאת. והתחלנו לחקור כל מיני תופעות אחרות. וכך הסתכלנו על התנהגות של שתייה ועישון והתנהגות של הצבעה בבחירות, וגירושים, שיכולים להתפשט, ואלטרואיזם. ולבסוף, התעניינו ברגשות. עכשיו, כשיש לנו רגשות, אנחנו מראים אותם. למה אנחנו מראים את הרגשות שלנו? אני מתכוון, יש יתרון בלחוות את הרגשות שלנו בפנים, אתם יודעים, כעס או אושר, אבל אנחנו לא רק חווים אותם, אנחנו מראים אותם. ולא רק שאנחנו מראים אותם, אחרים יכולים לקרוא אותם. ולא רק שהם יכולים לקרוא אותם, הם יכולים גם להעתיק אותם. ישנה הדבקה חברתית שמתרחשת באוכלוסיות אנושיות. ושימוש כזה של רגשות יכול להציע שבנוסף למטרה אחרת שהם משרתים, הם גם צורת תקשורת פרימיטיבית. ושלמעשה, אם אנחנו באמת רוצים להבין רגשות אנושיים, אנחנו צריכים לדבר עליהם בדרך כזאת.

עכשיו, אנחנו מורגלים לחשוב על רגשות בדרך כזאת, בצורה פשוטה ובתקופות קצרות של זמן כך לדוגמא, העברתי את ההרצאה הזאת בניו-יורק, ואמרתי: "אתם יודעים, איך זה כשאתם ברכבת התחתית,ואדם אחר מחייך לעברכם, ואתם פשוט אינסטינקטיבית מחייכים בחזרה." והם הסתכלו עלי ואמרו, "אנחנו לא עושים את זה כאן בניו-יורק." ואני אמרתי, "בכל מקום אחר בעולם, זאת ההתנהגות האנושית הנורמאלית." וכך יש דרך מאוד אינסטינקטיבית שבה אנחנו משדרים בקצרה רגשות אחד לשני. ולמעשה, הידבקות חברתית יכולה להיות רחבה עדיין, כמו למשל שאנחנו יכולים לראות ביטויים מודגשים של כעס, כמו במהומות. השאלה שאנחנו רצינו לשאול הייתה: האם רגש יכול להתפשט, בדרך יותר ממושכת מאשר במהומות, לאורך זמן ותוך עירוב מספר גדול יותר של אנשים, לא רק הזוג הזה של פרטים שמחייכים אחד לשני בקרון הרכבת התחתית? אולי יש סוג של מהומה "מתחת לפני השטח" שמלווה אותנו כל הזמן. אולי ישנם רמיסות רגשיות שזזות על פני גלי הרשתות החברתיות. אולי, למעשה, לרגשות יש קיום קולקטיבי, ולא רק קיום יחידני.

וזוהי אחת מההדמיות הראשונות שעשינו כדי ללמוד את התופעה הזאת. שוב, רשת חברתית, אבל עכשיו אנחנו צובעים את האנשים בצהוב אם הם מאושרים ובכחול אם הם עצובים וירוק אם הם באמצע. ואם אתם מסתכלים על ההדמיה הזאת, אתם מיד יכולים לראות מקבצים של אנשים מאושרים ולא מאושרים, שוב, מתחלקים לשלוש דרגות של הפרדה. ואתם יכולים לקבל את התחושה שאנשים לא מאושרים תופסים מיקום שונה במבנה בתוך הרשת. כך שיש אמצע וקצה לרשת הזאת, ונראה שהאנשים הלא מאושרים ממוקמים בקצוות. אז כדי לעורר מטאפורה נוספת, אם אתם מדמיינים רשתות חברתיות כסוג של מארג אנושי רחב -- אני מחובר אליך ואתה מחובר אליה, וכך בצורה אינסופית אל המרחב -- המארג הזה הוא למעשה כמו שמיכת טלאים אמריקאית קלאסית, ויש עליה טלאים, טלאים מאושרים ולא מאושרים. ואם אתם תהיו מאושרים או לא תלוי בחלקו באם תאכלסו טלאי שמח.

(צחוק)

אז, זה עובד עם רגשות, שהם כל כך בסיסיים, מה שגרם לנו לחשוב, אולי, שהסיבות הבסיסיות לרשתות חברתיות אנושיות איכשהו מקודדות בגנים שלנו. משום שרשתות חברתיות אנושיות, כאשר הן ממופות, תמיד נראות כך, התמונה של הרשת, אבל הן אף פעם לא נראות כך. למה הן אף פעם לא נראות כך? למה אנחנו לא יוצרים רשתות חברתיות אנושיות שנראות כמו סבכה רגילה? ובכן, התבניות המדהימות של רשתות חברתיות אנושיות, ההימצאות שלהן בכל מקום, והמטרה הנראית לעין שלהן מזמינות שאלות כמו האם התפתחנו לקיים רשתות חברתיות אנושיות מלכתחילה? והאם התפתחנו ליצור רשתות עם מבנה מסוים?

וקודם כל שימו לב... בכדי להבין זאת, אנחנו קודם כל צריכים לנתח בחלקו את מבנה הרשת. ושימו לב שלכל אדם ברשת הזאת יש בדיוק את אותו המיקום המבני כמו לכל אדם אחר. אבל זה לא המקרה עם רשתות אמיתיות. כך, לדוגמא, הנה רשת של סטודנטים במכללה באוניברסיטה צפון-מזרחית נחשבת. וכעת אני מדגיש כמה נקודות. ואם אתם מסתכלים כאן על הנקודות, השוו את צומת B, משמאל למעלה, לצומת D מימין. ול- B יש ארבעה חברים שיוצאים ממנו. ול- D יש שישה חברים שיוצאים ממנו. וכך, לשני הפרטים האלה יש מספר שונה של חברים -- זה מאוד ברור, כולנו יודעים את זה. אבל פנים מסוימים אחרים של רשתות חברתיות אינם ברורים כל כך.

השוו את צומת B משמאל למעלה לצומת A משמאל למטה. וכעת לשני האנשים האלה יש ארבעה חברים, אבל החברים של A כולם מכירים אחד את השני, והחברים של B לא. אז חבר של חבר של A, הוא בעצמו חבר של A, בעוד שחבר של חבר של B אינו חבר של B, הוא למעשה רחוק יותר ברשת. זה ידוע כטרנזיטיביות (יחס עובר) ברשתות. ולסיום השוו את הצמתים C ו- D. ל- C ול- D שניהם יש שישה חברים. אם היית מדבר איתם, והיית אומר, "איך נראים החיים החברתיים שלך?" הם היו אומרים, "יש לי שישה חברים. זאת החוויה החברתית שלי." אבל כעת כשאנחנו, ממבט הציפור, מסתכלים על הרשת הזאת, אנחנו יכולים לראות שהם מהווים עולמות חברתיים מאוד שונים, ואני יכול לפתח את האינטואיציה הזאת בכם ע"י שאשאל אתכם: מי אתם הייתם מעדיפים להיות אם חיידק קטלני היה מתפשט דרך הרשת? הייתם מעדיפים להיות C או D? הייתם מעדיפים להיות D, בקצה הרשת. וכעת, מי הייתם מעדיפים להיות אם פיסה עסיסית של רכילות, לא עליכם, הייתה מתפשטת דרך הרשת? עכשיו, הייתם מעדיפים להיות C.

אז למיקומים מבניים שונים יש השלכות שונות עבור החיים שלכם. ולמעשה, כשביצענו ניסויים שבחנו את זה, מה שמצאנו הוא ש-46 אחוזים מהשונות בין אנשים במספר החברים מוסברים ע"י הגנים. וזה לא מפתיע. אנחנו יודעים שאנשים מסוימים נולדים ביישנים, וחלק נולדים ראוותנים. זה ברור. אבל גם מצאנו דברים שהם לא ברורים. למשל, 47 אחוז מהשונות ברמת ההיכרות בין החברים שלכם מיוחסים לגנים שלכם. רמת ההיכרות בין החברים שלכם קשורה לא רק לגנים שלהם, אלא גם לשלכם. ואנחנו חושבים שהסיבה לכך היא שחלק מהאנשים אוהבים להכיר את החברים שלהם אחד לשני -- אתם יודעים מי אתם -- ואחרים מכם, שומרים אותם בנפרד ולא מכירים אותם אחד לשני. וכך, חלק מהאנשים סורגים ביחד את הרשת שלהם מסביבם, יוצרים מעין קור דחוס של קשרים שבתוכם הם מוטמעים בנוחות. ולסיום, אפילו מצאנו ש 30% מהשונות במיקום על גבי הרשת יכולים גם כן להיות מיוחסים לגנים. אז אם אתם מוצאים את עצמכם באמצע או בקצה היא גם תכונה שבחלקה תורשתית.

עכשיו, מה הנקודה של כל זה? כיצד זה עוזר לנו להבין? כיצד זה עוזר לנו להבין חלק מהבעיות שמשפיעות עלינו בימים אלה? ובכן, אני אטען שלרשתות יש ערך. שהן סוג של הון חברתי. תכונות חדשות מגיחות בגלל ההטמעה שלנו ברשתות חברתיות, הן חלק בלתי נפרד במבנה של הרשתות, לא רק בפרטים אשר בתוכן. אז תחשבו על שני החפצים הנפוצים האלה. שניהם עשויים מפחמן, ובכל זאת באחד מהם אטומי הפחמן מאורגנים בדרך מסוימת, משמאל, ואז אתם מקבלים גרפיט, שהוא רך וכהה. אבל אם אתם לוקחים את אותם אטומי פחמן ומחברים אותם בצורה שונה, אתם מקבלים יהלומים שהם צלולים וקשים. ותכונות אלה של רכות וקשיחות ושל כהות וצלילות לא נמצאים באטומי הפחמן. הם נמצאים בחיבורים שבין אטומי הפחמן, או לפחות מתקיימים בגלל חיבורים בין אטומי הפחמן. כך, בצורה דומה, התבנית של חיבורים בין אנשים מעניקה לקבוצות של אנשים תכונות שונות. אלו הם הקשרים שבין האנשים שעושים את השלם גדול מסכום חלקיו. וכך, זה לא רק מה שקורה לאנשים האלה, אם הם מאבדים או מוסיפים משקל, או מתעשרים או הופכים עניים, או נהיים מאושרים או לא נהיים מאושרים, שמשפיע עלינו; זאת גם הארכיטקטורה הממשית של הקשרים מסביבנו.

החוויה שלנו של העולם תלויה על המבנה הממשי של הרשתות שבתוכן אנחנו נמצאים ועל כל הסוגים של הדברים שנעים וזורמים דרך הרשת. כעת, הסיבה, אני חושב, שזה המקרה היא שבני אדם אוספים את עצמם ויוצרים סוג של סופר-אורגניזם. כעת, סופר-אורגניזם הוא אוסף של פרטים אשר מראה או מפגין התנהגויות או תופעות שלא ניתן להבינם ברמה של הפרטים וחייבים להבינם ע"י למידה של הקולקטיב, כמו, לדוגמא, כוורת של דבורים שמוצאת אתר חדש לכוורת, או להק של ציפורים שמתחמק מטורף, או להק של ציפורים שמסוגל לקבץ את החוכמה שלו ולנווט ולמצוא כתם קטן שהוא אי באמצע האוקיינוס השקט, או להקה של זאבים שמסוגלת להרוג טרף גדול מהם. לסופר-אורגניזמים יש תכונות שאינן ניתנות להבנה ע"י חקירת הפרטים שבתוכם. אני חושב שהבנה של רשתות חברתיות וכיצד הן נוצרות ופועלות, יכולה לעזור לנו להבין, לא רק בריאות ורגשות, אלא סוגים שונים של תופעות כמו פשע ולוחמה ותופעות כלכליות כמו קריסות בנקים והתרסקויות של שווקים והאימוץ של חדשנות וההתפשטות של אימוץ מוצר.

כעת, הסתכלו על זה. אני חושב שאנחנו יוצרים רשתות חברתיות בגלל שהיתרונות של חיים מקושרים גדולים יותר מהחסרונות. אם תמיד נהגתי כלפיכם באלימות או נתתי לכם מידע מוטעה, או העצבתי אתכם, או הדבקתי אתכם בחיידקים קטלניים, הייתם חותכים את הקשרים שלכם איתי, והרשת הייתה מתפרקת. אז ההתפשטות של דברים טובים וערכיים דרושה כדי לקיים ולהזין רשתות חברתיות. בצורה דומה, רשתות חברתיות נדרשות כדי להפיץ דברים טובים וערכיים כמו אהבה ואדיבות ואושר ואלטרואיזם ורעיונות. אני חושב, למעשה, שאם היינו מבינים כמה רשתות חברתיות יקרות ערך עבורנו, היינו מבלים יותר זמן בטיפוחן וקיומן, בגלל שאני חושב שרשתות חברתיות קשורות בצורה בסיסית לטוב לב, ומה שאני חושב שהעולם צריך כעת הוא יותר קשרים.

תודה לכם.

(מחיאות כפיים)