ניל פרגוסון: 6 האפליקציות "הקטלניות" של השגשוג

בואו נדבר על מיליארדים בואו נדבר על המיליארדים שהיו ושיהיו. אנחנו יודעים שבערך 106 מיליארד איש חיו מאז ומעולם. ואנחנו יודעים שרובם כבר מתים. אנחנו גם יודעים שרובם חיים או חיו באסיה. ובנוסף אנחנו יודעים שרובם היו או שהינם עניים מאוד -- לא חיו זמן רב. בואו נדבר על מיליארדים. בואו נדבר על 195,000 מיליארד הדולרים של עושר בעולם כיום. אנחנו יודעים שרוב העושר הזה נוצר אחרי שנת 1800 ואנחנו יודעים שרובו כרגע שייך לאנשים שניתן לכנותם מערביים: אירופאים, צפון אמריקאים, אוסטרלים. 19 אחוז מהאוכלוסייה של העולם כיום, שני שלישים מההון הזה שייך למערביים.

היסטוריונים העוסקים בכלכלה קוראים לזה "הסטייה הגדולה" והשקופית הזאת היא הפישוט הטוב ביותר של סיפור "הסטייה הגדולה" שאני יכול להציע לכם. בעקרון אלו הם שני יחסים של תמ"ג לנפש, תוצר מקומי גולמי לנפש, כלומר ההכנסה הממוצעת. הראשון, הקו האדום, זהו היחס בין ההכנסה לנפש של האנגלים וההודים. והקו הכחול זהו היחס בין אמריקאים לסינים. והגרף הזה מתחיל בשנת 1500. אתם יכולים לראות כאן שישנה סטייה הגדלה בקצב מעריכי. הם מתחילים במצב די דומה אחד לשני. למעשה, בשנת 1500, סיני ממוצע היה יותר עשיר מצפון אמריקאי ממוצע. כאשר מתקרבים לשנות ה70 שם מסתיים הגרף, הבריטי הממוצע עשיר יותר מפי 10 מההודי הממוצע. וזה מאפשר שוני ביוקר המחייה. זה מבוסס על שווי כוח הקנייה. האמריקאי הממוצע עשיר כמעט פי 20 מהסיני הממוצע בשנות ה70.

מדוע? לא מדובר בעניין כלכלי בלבד אם תיקחו את 10 המדינות שיהפכו בעתיד לאימפריות המערביות, בשנת 1500 הן היו די קטנות -- חמישה אחוזים משטחו של העולם, 16 אחוזים מאוכלוסייתו, אולי 20 אחוזים מההכנסה. עד שנת 1913, 10 המדינות הללו, בנוסף לארצות-הברית, שלטו באימפריות נרחבות בעולם -- 58 אחוזים משטח העולם, בערך מספר זהה באחוזים מהאוכלוסייה, וחלק עצום, של כמעט שלושה-רבעים, מהתפוקה הכלכלית בעולם. שימו לב שהרוב הוזרם לארץ המולדת, למרכזי האימפריות, ולא אל המושבות שלהם.

לא תוכלו להאשים בכך רק את האימפריאליזם -- למרות שאנשים רבים ניסו לעשות זאת -- משתי סיבות. האחת, "אימפריה" היה הדבר הכי פחות מקורי שהמערב יצר אחרי שנת 1500. כולם יצרו אימפריות. הם ניצחו את האימפריות המזרחיות שקדמו להם כגון המוגולים והעות'מאניים. לכן לא נראה שה"אימפריה" היא הסבר מוצלח ל"סטייה הגדולה". בכל מקרה, כזכור, ה"סטייה הגדולה" מגיעה לשיאה בשנות ה-70, זמן רב לאחר שחרור המושבות. זאת לא שאלה חדשה.

סמואל ג'ונסון, מילונאי דגול, הציג אותה דרך דמותו של רסלאס ברומן שכתב - "רסלאס, הנסיך מאביסיניה" אשר יצא לאור ב-1759. "באילו אמצעים האירופאים כה חזקים; אם הם יכולים בקלות כזו לבקר באסיה ואפריקה, למטרות מסחר או כיבוש, מדוע לא יכולים האפריקאים והאסיאתים לפלוש לחופיהם, להקים מושבות בנמלים שלהם, ולקבוע חוקים לנסיכים שלהם. אותה רוח אשר נושאת אותם חזרה תביא אותנו לשם?"

זאת שאלה גדולה. ואתם יודעים מה, אותן השאלות נשאלו בערך באותו הזמן על ידי אנשים בשאר העולם -- כמו איברהים מוטפריקה פקיד באימפריה העות'מאנית, שהציג את הדפוס, באיחור רב, לאימפריה העות'מאנית -- שכתב בספר שיצא לאור בשנת 1731, "מדוע אומות נוצריות שהיו כה חלשות בעבר בהשוואה לאומות המוסלמיות מתחילות לשלוט על אדמות כה רבות בזמנים אלו, ואף מביסות את צבא העות'מאניים, שבעבר לא נוצח?" בניגוד לרסלאס, למוטפריקה הייתה גם תשובה לשאלה הזו, שהייתה נכונה. הוא אמר: "הסיבה לכך היא שיש להם חוקים וכללים שהומצאו בצורה מושכלת." זה לא הגאוגרפיה.

אולי נדמה לכם שאפשר להסביר את ה"סטייה הגדולה" במושגים גאוגרפיים. אבל אנו יודעים שזאת תהיה טעות, מפני שערכנו שני ניסויים עצומים במאה ה-20 כדי לבדוק אם הגאוגרפיה משפיעה יותר מהממסד. לקחנו את כל הגרמנים, וחילקנו אותם בערך לשתיים, נתנו לאלו שבמזרח קומוניזם, ואתם רואים מה התוצאה. אחרי זמן קצר מאוד, האנשים שגרו ברפובליקה הגרמנית הדמוקרטית ייצרו את הטראבנט, הידוע בכינויו טראבי, אחד מהרכבים הגרועים בעולם בכל הזמנים, בעוד הגרמנים מהמערב ייצרו מרצדס-בנץ. אם אתם עדיין לא מאמינים לי, ביצענו את הניסוי גם בחצי האי הקוריאני. החלטנו שנערוך אותו על קוריאנים המתגוררים באותו אזור גאוגרפי עם אותה תרבות מסורתית, חילקנו אותם לשתיים, ונתנו לצפוניים קומוניזם. ובתוצאה התקבלו הבדלים גדולים הרבה יותר, בזמן קצר מאוד, מאשר בגרמניה. למען האמת, אין הבדל רציני בעיצוב מדי משמר הגבול, אבל כמעט בכל תחום אחר, יש שונות עצומה. מה שמוביל אותי למחשבה שלא הגאוגרפיה ולא האופי הלאומי, אשר נחשבים כהסבר נפוץ מאוד לתופעה, חשובים באמת.

אלו האידאות. אלו המוסדות. זה חייב להיות נכון מפני שאדם סקוטי אמר את זה. ואני חושב שאני הסקוטי היחיד כאן ב-TED באדינבורו. אז תנו לי להסביר לכם שהאדם החכם ביותר שהיה אי פעם - היה סקוטי. שמו היה אדם סמית' -- לא בילי קונולי, לא שון קונרי -- למרות שהוא אכן מאוד חכם. (צחוק) סמית' -- ואני רוצה שתלכו ותשתחוו בפני פסלו ברחוב הרויאל מייל; זה פסל נפלא -- סמית', ב"עושר העמים" שפורסם ב1776 -- זה הדבר החשוב ביותר שקרה באותה שנה... (צחוק) אין שום ספק. היו קצת קשיים בכמה מהמושבות הזעירות שלנו, אבל...

(צחוק)

"נראה שסין שרויה בקיפאון זמן רב ומן הסתם השיגה מזמן את מלוא העושר ההולם את חוקיה ומוסדותיה. אך דרגה זו עשויה ליפול הרבה מן הדרגה שעם חוקים ומוסדות שונים, טיב קרקעה, אקלימה, ומצבה הגיאוגרפי היו עשויים להניח לה להגיע אליה" זה כל-כך נכון ומגניב. והוא אמר זאת לפני המון זמן.

אבל ברור שזהו קהל של TED, ואם אמשיך לדבר על מוסדות, אתם תשתעממו. אז אני אתרגם לשפה שתוכלו להבין. בואו נקרא להן האפליקציות ה"קטלניות". ברצוני להסביר שהיו שש אפליקציות "קטלניות" שגרמו להבדל בין המערב לשאר. והן דומות לאפליקציות בפלאפון שלכם, במובן שהן נראות די פשוטות. הן פשוט אייקונים שלוחצים עליהם. אבל מאחורי האייקון ישנו קוד מסובך. אותו הדבר לגבי מוסדות. ישנן שש שלדעתי מסבירות את ה"סטייה הגדולה". ראשונה - תחרות. שנייה - המהפכה המדעית. שלישית - זכויות הקניין. רביעית - רפואה מודרנית. חמישית - תרבות הצריכה. ושישית - מוסר העבודה. אתם יכולים לשחק משחק ולחשוב על אחת שפספסתי, או לנסות ולצמצם אותן לארבע, אבל אתם תפסידו.

(צחוק)

אני אסביר לכם בקצרה מהי כוונתי, בשילוב עבודתם של היסטוריונים רבים העוסקים בכלכלה תוך כדי. תחרות משמעותה, לא רק שהיו מאה ישויות פוליטיות שונות באירופה ב1500, בתוך הישויות הללו, הייתה תחרות בין איגודים כמו בין יחידים. אביו הקדמון של האיגוד המודרני, האיגוד של לונדון, נוצר במאה ה12. דבר דומה לא היה קיים בסין, שם הייתה מדינה אחת שהכילה חמישית מהאנושות, וכל אחד בעל שאיפה כלשהי נאלץ לעבור מבדק קבוע, שארך שלושה ימים והיה מאוד קשה וכלל זיכרון בעל-פה של אותיות רבות וכתיבת חיבור קונפוציאני מסובך למדי.

המהפכה המדעית הייתה שונה מהמדע שהיה קיים במזרח במספר דרכים קריטיות. החשובה שבהן היא שבאמצעות הגישה הנסיונית, האדם יכול להשתלט על הטבע באופן שלא היה אפשרי בעבר. לדוגמא, האופן המדהים בו יישם בנג'מין רובינס את הפיזיקה הניוטונית בבליסטיקה. מרגע שעשית זאת, הארטילריה שלך הפכה למדוייקת. תחשבו על המשמעות של הדבר. זה באמת היה אפליקציה "קטלנית". (צחוק) בינתיים, לא התקיימה מהפכה מדעית במקום אחר. האימפריה העות'מאנית אינה רחוקה מאירופה, אבל אין מהפכה מדעית שם. למעשה, הם הורסים את מצפה הכוכבים של תאקי אל-דין, כיוון שזה נחשב חילול הקודש לחקור את מוחו של אלוהים.

זכויות הקניין: לא מדובר בדמוקרטיה, רבותי; מדובר בשלטון חוק המבוסס על זכויות קניין אישי. זה מה שעושה את ההבדל בין צפון אמריקה ודרום אמריקה. אתה יכול להגיע לצפון אמריקה לאחר שחתמת על שטר מכר או נאמנות שאומר, "אני אעבוד בחינם במשך חמש שנים. אתם רק צריכים לספק לי מזון." אבל בסופו של דבר, יהיו בבעלותך מאה דונם של קרקע. זהו מענק הקרקע בחצי התחתון של השקופית. זה לא אפשרי באמריקה הלטינית שם הקרקע נשלטת על ידי אליטה זעירה של צאצאי הכובשים. וניתן לראות כאן את השוני הגדול בבעלות על נכסים בין הצפון והדרום. רוב האנשים בצפון אמריקה הכפרית היו בעלי קרקע כלשהי עד שנת 1900 בדרום אמריקה כמעט ולא היו בעלי-קרקעות. זוהי אפליקציה "קטלנית" נוספת.

רפואה מודרנית בשלהי המאה ה19 הביאה לפריצות דרך משמעותיות כנגד מחלות מדבקות שהרגו המון אנשים. וזו הייתה אפליקציה "קטלנית" נוספת -- ההפך הגמור מ"קטלנית", כיוון שהיא הכפילה, ואף יותר מכך, את תוחלת החיים. היא אפילו עשתה זאת ברחבי האימפריות האירופאיות. אפילו במקום כמו סנגל, בתחילת המאה ה20 היו פריצות דרך משמעותיות ברפואה הציבורית ותוחלת החיים התחילה לעלות. היא לא עולה מהר יותר לאחר שהמדינות הללו הפכו לעצמאיות. האימפריות לא היו לגמרי רעות.

תרבות הצריכה היא מה שצריך כדי שלמהפכה התעשייתית תהיה טעם. צריך שאנשים ירצו ללבוש המון בגדים. כולכם קניתם פריט ביגוד בחודש האחרון; אני מבטיח לכם. זוהי תרבות הצריכה, והיא מניעה צמיחה כלכלית אפילו יותר מאשר שיפור טכנולוגי. יפן הייתה החברה הלא-מערבית הראשונה שאימצה זאת. האלטרנטיבה, כפי שהציע אותה מהטמה גנדי, היא למסד ולקבע את העוני. מעט מאוד הודים כיום מייחלים לכך שהודו הייתה הולכת בדרכו של מהטמה גנדי.

לבסוף, מוסר העבודה. מקס ובר סבר כי זה "פרוטסטנטי באופן מוזר" הוא טעה. לכל תרבות יהיה מוסר עבודה אם המוסדות קיימים שם כדי ליצור את התמריץ לעבוד. אנו יודעים זאת כיוון שהיום מוסר העבודה כבר אינו רק תופעה פרוטסטנטית, מערבית. למעשה, המערב איבד את מוסר העבודה שלו. היום, הקוריאני הממוצע עובד אלף שעות יותר בשנה מאשר הגרמני הממוצע -- אלף. וזהו חלק מתופעה באמת מדהימה, והיא סופה של ה"סטייה הגדולה".

מיהו בעל מוסר העבודה עכשיו? הסתכלו על רמת המתמטיקה של נערים בני 15. בראש הטבלה הבינלאומית לפי המחקר האחרון של פיז"ה, עומד המחוז הסיני שנגחאי. הפער בין שנגחאי לבין בריטניה וארצות הברית גדול כמו הפער בין בריטניה וארה"ב לבין אלבניה וטוניסיה. אתם ודאי מניחים כי כיוון שהאייפון עוצב בקליפורניה אך הורכב בסין המערב עדיין מוביל במונחים של חידושים טכנולוגיים. אתם טועים. במונחים של פטנטים, אין ספק כי המזרח מוביל. לא רק שיפן מובילה זה זמן מה, דרום קוריאה התקדמה למקום השלישי, וסין בקרוב עומדת לעקוף את גרמניה. מדוע? כיוון שהאפליקציות ה"קטלניות" ניתנות להורדה. זהו קוד פתוח. כל חברה יכולה לאמץ את המוסדות הללו, וכאשר היא עושה זאת, היא משיגה את מה שהמערב השיג לאחר שנת 1500 -- רק מהר יותר.

זוהי "הנסיגה הגדולה", וזהו הסיפור הכי גדול בתקופת החיים שלכם. כיוון שזה קורה במשמרת שלכם. זה הדור שלנו שחוזה בסופה של העליונות המערבית. האמריקאי הממוצע היה עשיר יותר מפי 20 מאשר הסיני הממוצע. עכשיו זה רק פי חמשה, ובקרוב זה יהיה פי 2.5.

אז ברצוני לסיים עם שלוש שאלות למיליארדים שיהיו, ממש לפני 2016, כאשר ארצות הברית תאבד את מקומה ככלכלה מספר אחת לטובת סין. הראשונה היא, האם אפשר למחוק את האפליקציות הללו, והאם אנו בדרך לעשות זאת בעולם המערבי. השנייה היא, האם הסדר של ההורדה משנה? והאם אפריקה טעתה בסדר שלהן? דבר אחד שמשתמע בבירור מההיסטוריה הכלכלית המודרנית הוא שהמעבר לדמוקרטיה הינו קשה למדי לפני שביססת זכויות קניין אישי המוגנות בחוק. אזהרה: זה עלול לא לעבוד. והשלישית, האם סין יכולה להסתדר בלעדי אפליקציה "קטלנית" מספר שלוש? זו האחת שג'ון לוק ניסח בשיטתיות כאשר הוא אמר שחופש נעוץ בזכויות הקניין האישי ובשמירה על החוק. זה הבסיס למודל המערבי של ממשל ייצוגי. בתמונה זו ניתן לראות את ההרס של הסטודיו של האמן הסיני איי וייוויי בשנגחאי מוקדם יותר השנה. כעת הוא חופשי שוב, לאחר שהיה עצור זה זמן מה. אבל איני חושב שהסטודיו שלו שופץ.

וינסטון צ'רציל הגדיר פעם את הציביליזציה בהרצאה שהוא העניק בשנה הגורלית 1938. ואני חושב שמילותיו פגעו בול: משמעותה חברה המבוססת על דעתם של אזרחים. משמעותה שהאלימות, שלטון הלוחמים והעריצים, מצב של מחנות ולוחמה, התפרעות ורודנות, מפנה מקומו לפרלמנטים המחוקקים חוקים, ובתי משפט עצמאיים בהם חוקים אלו נשמרים לאורך זמן. זוהי ציביליזציה -- ובמסגרתה צומחים ללא הרף החופש, הנוחות והתרבות," דברים שלאנשי TED אכפת מהם יותר מכל. "כאשר ציביליזציה קיימת במדינה כלשהי, מתאפשרים חיים רחבים יותר ופולשניים פחות לכל ציבור האנשים". זה כל כך נכון.

איני חושב שההתדרדרות של הציביליזציה המערבית בלתי-נמנעת, כיוון שאיני סבור שההיסטוריה פועלת במודל כזה של מחזור-חיים, אותו תומס קול המחיש בצורה יפה בסדרת ציוריו בשם "מסלול האימפריה". זו לא הדרך בה ההיסטוריה פועלת. זו לא הדרך בה המערב זרח, ואיני חושב שזו הדרך בה המערב ישקע. המערב עלול לקרוס בפתאומיות גמורה. ציביליזציות מורכבות נוטות לכך, כיוון שהן פועלות, רוב הזמן, על סף תוהו ובוהו. זוהי אחת התובנות העמוקות ביותר שנבעו מהמחקר ההיסטורי של מוסדות מורכבים כגון ציביליזציות. לא, אנו עשויים להחזיק מעמד, על אף עול החובות העצומים שצברנו, על אף העובדה שאיבדנו את מוסר העבודה שלנו וחלקים נוספים מה"קסם" ההיסטורי שלנו. אבל דבר אחד בטוח, ה"סטייה הגדולה" נגמרה, רבותי.

תודה רבה.

(מחיאות כפיים)

ברונו ג'וסאני: ניל, אני פשוט סקרן מהי דעתך על איזור אחר בעולם שפורח, אמריקה הלטינית. מה דעתך על זה?

ניל פרגוסון: אני לא מדבר רק על עלייתו של המזרח; אני מדבר על עלייתם של השאר, וזה כולל את דרום אמריקה. פעם שאלתי אחד מעמיתי בהרווארד, "תגיד, האם דרום אמריקה היא חלק מהמערב?" הוא היה מומחה להיסטוריה של אמריקה הלטינית. הוא אמר, "איני יודע, אני אצטרך לחשוב על זה." זה אומר משהו מאוד חשוב. אני חושב שאם תסתכל על מה שקורה בברזיל במיוחד אבל גם בצ'ילה, שבאופן מסויים הובילה את הדרך לשינויי המוסדות של החיים הכלכליים, זהו בהחלט עתיד ורוד מאוד. אז הסיפור שלי הוא באמת על הסטייה הזו בשתי האמריקות כפי שהוא על הסטייה באירואסיה.

ב.ג': וישנו הרושם שצפון אמריקה ואירופה לא ממש מתייחסות למגמות הללו. הן בעיקר מודאגות אחת לגבי השנייה. האמריקאים סבורים שהמודל האירופי יתפורר מחר. האירופאים סבורים שהתקציב האמריקאי יקרוס מחר. וזה כל מה שנדמה שאכפת לנו ממנו לאחרונה.

נ.פ: אני חושב שהמשבר הפיננסי שאנו רואים בעולם המפותח כרגע -- משני צידי האטלנטי -- הוא בעיקרון אותו הדבר רק בצורות שונות במונחים של תרבות פוליטית. וזהו משבר בעל היבט מבני -- בחלקו קשור לדמוגרפיה. אבל כמובן קשור גם למשבר הגדול שבא בעקבות מינוף מוגזם, הלוואות מוגזמות במגזר הפרטי. המשבר הזה, שמשך תשומת לב רבה כל כך, כולל על ידי, אני סבור שהוא תופעת לוואי. המשבר הפיננסי הינו תופעה היסטורית שולית יחסית, שבדיוק האיצה את התזוזה העצומה הזו, ששמה קץ לחצי מילניום של עליונות מערבית. אני סבור שזו החשיבות האמיתית שלו.

ב.ג': תודה לך, ניל (נ.פ: תודה רבה לך, ברונו.)

(מחיאות כפיים)