נתן מירוולד מדבר על ארכיאולוגיה צילום חיות, ברביקיו....

הייתי בצ'ילה במדבר "אטאקמה", יושב לי להנאתי בלובי המלון, מפני שזהו המקום היחיד בו אני יכול למצוא חיבור אל-חוטי לרשת האינטרנט, התמונה הבאה מופיעה על המסך המחשב, ואישה מתקרבת אלי מאחור. היא אומרת,"ואו, זה כל כך יפה!" "מה זה? זה של ג'קסון פולוק?" לצערי, אני יכול להיות כן קצת יותר מידי לפעמים. אמרתי לה, "לא, זה חרא של פינגווינים."

(צחוק)

ואז, אתם יודעים איך זה, "סליחה!?" יכולתי להרגיש שהיא חושבת שאני משתמש בסיניקדוכה (לגבי אופיו הגרוע של ה"ציור")

(צחוק)

אז אמרתי, "לא, לא, ברצינות -- זה חרא של פינגווין."

(צחוק)

מפני שבדיוק הייתי באיי-פוקלנד צילמתי תמונות של פינגווינים. זהו פנגווין ג'נטו. אך היא עדיין הייתה סקפטית. ממש כמה דקות לפני השיחה, הורדתי את המאמר המדעי הזה בנושא חישובים מתמטיים בהפרשת צואה בעופות מה שמתברר כנושא די מעניין, מפני שמסתבר שניתן למדל את זה למשהו שנקרא "זרימת פואסיל," וללמוד די הרבה על הפיסיקה של רקטום העופות. תכנית, זה לא רקטום. זה קלואקה (פתח ביב).

בשלב הזה, היא קוטעת אותי, ואומרת, "מי אתה?" "במה אתה מתעסק?" ואז נתקעתי, מפני שלא היתה לי שום דרך להסביר את עיסוקי. אז בדרך מסוימת, השיחה של היום היא התשובה לכך. השיחה תעסוק בכמה נושאים אקראיים שאני עוסק בהם. קשה לי מאוד למצוא היגיון בכל זה, אז אני לא בטוח שאתם תצליחו. אלו מסוג הדברים, שאני חושב עליהם מאוחר מאוד בלילה, לפעמים אפילו בארבע לפנות בוקר.

לפעמים אנשים מפחדים ממה שאני עושה. חלקם חושבים שאני טוני סופרנו החנון, אז בתגובה, הזמנתי מגן עטים חסין ירי. אני לא בטוח לגבי מה שהאנשים האלה חושבים, מפני שאני לא דובר נורבגית.

(צחוק)

אבל אני לא חושב ש 'מונסטרט' זה משהו טוב. אני לא יודע, אתם יודעים? אז אחד הדברים שאני אוהב לעשות, זה לטייל בעולם ולבקר באתרים ארכיאולוגיים. מפני שארכיולוגיה נותנת לנו הזדמנות לחקור את תרבויות העבר ולראות במה הן הצליחו ובמה הן נכשלו. להשתמש במדע כדי להצליח לגלות על מה הם באמת חשבו.

לא מזמן הייתי באי-הפסחא, שהוא מקום מדהים ביופיו, ומדהים במסתוריותו, מפני שלא משנה לאן תפנו באי-הפסחא, אתם תהיו מוקפים בפסלים הללו, שנקראים מואי. גודלו של האי הוא 165 קמ"ר נכון להיום, אנחנו יודעים על 900 פסלים. למה לכל הרוחות? ואם לא קראתם את ספרו של Collapse" , Jared Diamond" אני ממליץ בחום שתקראו אותו. יש לו פרק נהדר בנושא. בעקרון, האנשים האלו ביצעו התאבדות אקולוגית כדי ליצור עוד פסלים כאלו. ובאיזשהו שלב, מישהו אמר, "אני יודע! בואו נכרות את העץ האחרון ונתאבד, בגלל שאנחנו צריכים עוד כמה פסלים שנראים בדיוק אותו הדבר."

(צחוק)

דבר אחד שלא מסתורי בכל הסיפור, התרחש, כשגדלתי, מפני שכילד קטן, ראיתי את התמונות האלו, וחשבתי לעצמי, "למה יש להם את המבט הזה?" "מאיפה הגבה הזאת?" כלומר, זה דבר כל כך חזק. "מאיפה הם שאבו השראה?" ואז פגשתי את יו-יו, שהוא מדריך ראפה נוי מקומי, ואם תביטו בפניו של יו-יו, תוכלו להבין מהאיפה בא הרעיון.

יש המון מסתורין בפסלים האלה. כולם רוצים לדעת, איך הם יצרו אותם, כיצד הם הצליחו להוביל אותם? האשה בקידמת התמונה היא ג'ואן ואן טילברג. היא הארכיאולוגית המובילה שעובדת היום באי-הפסחא. היא חקרה את הפסלים הללו קצת יותר 20 שנה, ויש לה רישומים מדויקים של כל אחד ואחד מהפסלים. זה שמופיע על העמוד הוא זה שמופיע גם ברקע. אחת הבעיות המעניינות, היא שהאבן נורא קשה. בעבר הפסל היה חלק לגמרי. למעשה, ברבים מהפסלים, כאשר מוציאים אותם מהאדמה, הגב חלק לחלוטין -- ממש כמו זכוכית. אבל אחרי 1000 שנים בחוץ, זה נראה כך.

ג'ואן ואני בדיוק התחלנו פרוייקט לשימור הפסלים בצורה דיגיטאלית, אנחנו נעשה דיגיטליזציה ברזולוציה גבוהה מאוד, ראשית בגלל שזאת דרך לשמר את הפסלים. שנית, יש לנו רעיונות כיצד אפשר בצורה אלגוריטמית ללמוד על כמה מהסודות המסתוריים של הפסלים. כמה זמן הם עמדו ובאיזה כיוון? ואולי, בדרך עקיפה, לגעת בכמה מהנושאים שקשורים לסיבה שהם נראים כמו שהם. בזמן ששהיתי באיי-הפסחא, כוכב השביט McNaught היה שם גם כן, אז הנה לכם צילום מיותר של מואי עם כוכב שביט.

בנוסף מריץ פרויקט ארכיולוגי במצרים. "מריץ" זה אולי מילה גדולה מידי. אנחנו מנסים לקבל את כל האישורים כדי להכין הכל, כדי שנוכל להתחיל להריץ את הפרוייקט. אז אני אדבר על זה בשיחת TED עתידית. יש כמה הזדמנויות נפלאות במצריים. משוה נוסף שאני עוסק בו, זה להמציא המצאות. למעשה, אני מעצב כורים גרעיניים. זאת לא בדיחה. זהו מחזור הדלק בכור גרעיני קונבנציונאלי. הקו האדום מתאר את מה שנעשה ברוב הכורים הגרעיניים. זה נקרא מחזור דלק גרעיני פתוח. הקו הלבן, מתאר את מה שנקרא מחזור דלק מתקדם, שיטת עובדה שבה ממחזרים את הדלק.

זאת הדרך הרגילה בה נעשה הדבר. יש לשיטה יתרון עצום בכך שהיא לא מיצרת זיהום פחמני. אבל יש גם המון חסרונות - כל אחד מהשלבים הללו מאוד יקר, גלומה סכנה רבה בכל אחד מהם ויש את העובדה המעניינת שהם לא יכולים להתבצע בחצר האחורית של מי שרוצה. וזאת באמת בעיה. לכן, הכור שלנו, מבטל את השלבים האלה, ואם אכן נצליח לגרום לכור הזה לעבוד - זה יהיה ממש מגניב. זה דיי מטורף לעבוד על כור אטומי חדש. לא נבנה עדיין כור בתוכנית ישנה או חדשה בארצות-הברית כבר 25 שנה. יש בזה סיכון רב מאוד, אבל גם המון רווח גלום בזה הדבר שאנחנו עושים.

נעבור לנושא בתחום שונה לגמרי, אנחנו עושים הרבה בתחום הפיסיקה של המצב המוצק, במיוחד בתחום הנושא בשם חומרי-על. חומר-על הוא חומר מלאכותי, שמאפשר במקרה שלנו, לשנות את הקרינה האלקטרו-מגנטית, באופן שלא היה מתאפשר אחרת. המכשיר הזה הוא בעצם חליפה בלתי נראית. זה לא נראה כך, אבל אם היית מיקרו-גל, כך היית רואה את זה. קרני אור - במקרה שלנו, מיקרו-גלי אור, נכנסים, ופשוט מתפזרים מחוץ לתא, וחוזרים שוב בצד השני. ניתן לעשות את זה עם מראות מזווית מסוימת. מה שמגניב בזה, שזה נעשה מכל הזווית. חומרי-על, לצערי -- א. עובד על מיקרו-גלים, ב. עדיין לא עובד כל כך טוב כמו שהיינו רוצים. אבל תחום חומרי העל ללא ספק תחום מאוד מרגש. הייתי רוצה לומר שהיום העסק הזה לא מניב רווחים, אבל למעשה הרווחים שהעסק הזה מניב הם שליליים. אבל אולי יום אחד זה יעבוד.

אנחנו מבצעים המון עבודה בנושאים ביו-רפואיים. למשל, אנחנו עובדים עם מוסד רפואי גדול כדי לפתח דרכים לא יקרות לאבחון מחלות במדינות מתפתחות. אומרים ש "העינים הם ראי לנשמה", מסתבר שהן ראי להרבה יותר מזה. ואלה הן במקרה העיניים שלי.

אני מאוד מתעניין בבישול. בזמן שהייתי במיקרוסופט, לקחתי חופשה ללא תשלום, ונסעתי ללמוד בבית ספר לשפים בצרפת. נהגתי לעבוד, גם בזמן העסקתי במיקרוסופט, במסעדה מובילה בסיאטל, אני מבשל הרבה. הייתי בקבוצה שזכתה באליפות העולם בברביקיו. מה שמעניין בברביקיו זה שזהו אחד מסוגי מאכלי הפולחן כמו צ'ילי ובויאבז. במקומות רבים יש מאכלי פולחן שאנשים נקשרים אליהם מאוד. יש המון מסורת, המון סודיות. אני משתדל לבוא בגישה מדעית. אז זהו כלי הבישול האחרון שלי, ואם זה נראה לכם קצת יותר מורכב מכור גרעיני, זה בגלל שהוא אכן יותר מורכב. אבל אם יוצא לכם לשחק עם כל הכפתורים והחוגות -- וכמובן הבקר עושה הכל בתוכנה -- אתם יכולים לקבל צלעות משובחות ביותר.

(צחוק)

זוהי צנטריפוגה מהירה מאוד. כדאי שתיהיה לכם אחת כזאת במטבח. בנוסף לטורבו-שף שלכם. הצנטריפוגה מפעילה על האוכל כוח הגדול פי 50,000 מכוח המשיכה של כדור-הארץ, מצוין לסינון ציר עוף. לא תאמינו! אני מבצע סדרות של ניסויים על אוכל -- במקרה הזה, אני מנסה לכייל מודל מתמטי כדי לאפשר חיזוי מדויק של זמן בישול פנימי. מסתבר שזה מאוד יעיל, ולחנון כמוני, זה משעשע בעיקר. הגרף התאורטי באדום, השחור מתאר את הניסוי. אז או שאני ממש טוב בלזייף תוצאות או -- שהמודל הזה עובד.

עוד דבר אקראי שאני עוסק בו הוא לחפש חוצנים, או בקיצור SETI (קיצור של Search for Extraterrestrial Intelligence) יתכן ואתם מכירים את הסרט "קונטאקט" (Contact), מה שדי פירסם את התופעה. מסתבר שיש אנשים אמיתיים שיוצאים החוצה ומחפשים חייזרים באמצעות כלים מדעיים. למעשה, כל הדמויות בסרט מבוססות על אנשים אמיתיים. למשל הדמות שאותה מגלמת ג'ודי פוסטר כאן היא בעצם אשה בשם ג'יל טרטר (Jill Tarter) וג'יל הקדישה את חייה לכך. הרבה אנשים מסכנים את חייהם במעשי גבורה קצרים, שזה די מגניב, אבל לג'יל יש את מה שנקרא גבורה איטית. היא מעמידה על הפרק את חייה המקצועיים בעבור משהו שהחישובים שלה מראים כי יתכן ולא יקרה עוד אלפי שנים -- או שלא יקרה לעולם. אני אוהב לתמוך באנשים שמעמידים את חייהם על הפרק.

אחרי שהסרט יצא למסכים, הייתה התעוררות רבה בעניין חיפוש החוצנים. אחרי שילדי צפו בסרט, הם באו אלי ואמרו, "רגע אבא, רגע -- הדמות ההיא -- זאת ג'יל, נכון?" ואני אמרתי, "כן, כן, -- זאת היא" "והדמות הנוספת זה גם מישהו -- "ואני אמרתי, "כן." ואז הם אמרו, "והבחור העשיר והמצמרר בסרט? זה אתה?" ואני אומר להם, תראו ילדים, זה רק סרט! שחררו.

(צחוק)

אז במרכז ה-SETI, בעזרתו הרבה של פול אלן ובעזרתי הפעוטה ובעזרתם של עוד כמה וכמה אנשים, נבנה רדיו-טלסקופ, המוקדש לחיפוש, בהאט קריק, קליפורניה הם עושים את עבודות החיפוש שלהם. אני נוסע הרבה בעולם, ואני מחליף המון טלפונים סלולרים, והאדם אותו אני מעדכן לגבי הטלפון הנייד שלי, האיתורית ושאר האמצעים הקיימים היא ג'יל, כי אני ממש לא רוצה לפספס את "ה-שיחה"

(צחוק)

אתם יכולים לתאר לעצמכם את אי-טי מתקשר הביתה, ואני לא זמין כדי לקבל את השיחה? זה יהיה נורא! אני עוסק הרבה בדינוזאורים. בין אנשי TED אני ידוע כבחור ששוכב עם דינוזאורים. ואני "לא שולל". אני אדבר עכשיו על תחום שונה בקשר לדינוזאורים. שקשור בלמצוא אותם. בשביל למצוא דינוזאורים, צריך לחפש במקומות בהם התנאים די מחרידים, אתה מגיע למקומות הללו ומחפש. זה נשמע די מגוחך, אבל ככה זה עובד. התנאים נוראים בגלל שבמקומות בהם מזג האוויר הוא טוב יש צמחיה. ואיפה שיש צמחיה אין סחיפה של הקרקע - ולא רואים דינוזאורים. ככה שתמיד מוצאים דינוזאורים במדבריות או במקומות צחיחים בהם אין הרבה צמחיה ויש שיטפונות בזק באביב. אם גולשי סקי מפללים לשלג, פליאונטולוגים מתפללים לסחיפה.

אז כשאתה מטייל לך ו -- אחרי שאתה מחלץ אותם מהקרקע - הם נראים ככה. אתה מטייל לך, ורואה משהו כזה. הנה, זה משהו שאני מצאתי, תסתכלו טוב כאן. יש כאן אדמת בנטוניט, שהיא בעצם מתנפחת ומתרחבת ואז יש דברים שמבצבצים החוצה, אז אתה מסתכל על זה, ואתה מסתכל מקרוב, ואומר לעצמך, הממ, זה מעניים -- מה זה כל החתיכות האלה?" אם תסתכלו טוב, תוכלו לזהות מהצורה שאלו הם שברי גולגולת. ואם תסתכלו על זה, תוכלו לראות שזאת שן. זאת שן גדולה. גודלה הוא כגודל בננה. והיא משוננת בצידה. כך נראה טירנוזאורוס רקס באדמה. וכך זה בעצם למצוא טירנוזאורוס רקס. נפל בחלקי מזל גדול למצוא אחד כזה לפני כמה שנים.

כך נראה טירנוזאורוס רקס אצלי בסלון. למעשה זה לא אותו אחד. זו יציקה שקניתי. ואז אחרי שקניתי אותו, מצאתי אחד משלי, ואין לי מקום לשנים כאלו באותו חדר. אתם יודעים איך זה. מה שמדהים אותי בחיפוש דינוזאורים, זה שזה משהו מאוד אינטלקטואלי, מפני שאתה מנסה לשחזר את הסביבה שלפני מיליוני שנים. זה משהו שיכול לגעת בהרבה סוגים של מדע בדרכים מאוד לא צפויות. חקר הדינוזאורים הוביל להבנה שיש בעייתיות בפגיעה של אסטרואיד, למשל, חקר הדינוזאורים יום אחד, יכול להציל את כדור-הארץ.

חקר האקלים הקדום הוא חשוב מאוד. למעשה עידן המזוזואיקון, בו חיו הדינוזאורים, היה הרבה יותר פחמן דו-חמצני באטמוספרה מאשר היום, היה הרבה יותר חם מהיום, וזאת אחת ההוכחות המעניינות לגבי ההשלכות של פחמן דו-חמצני על האקלים. פרט מלהיות מסוקרן מבחינה אינטלקטואלית ומדעית, זה שונה מאוד משאר הדברים שאני עושה, בגלל המסעות בבתרונות. כך למעשה נראים רוב מחקרי הדינוזאורים. זה אחד המאמרים שלי: "פיגוסטייל של תרופוד שאינו עף." זה לא מעניין כמו סקס בין דינוזאורים, ככה שלא נעמיק בנושא.

אני גם חובב צילום. אני מטייל בכל העולם ומצלם -- חלק מהתמונות טובות, רובן לא. הביטים בימינו זולים, לצערי זה אומר שצריך להעביר הרבה מאוד זמן בסינון התמונות. הנה תמונה שצילמתי באיי-פוקלנד בתמונה מופיע פינגין מלכותי על החוף. הנה כמה תמונות של לוויתן-קטלן שצילמתי באלסקה לפני כמה שנים. עליתי לצלם לוויתן-קטלן, וחיפשנו אותם שבועות אך לא ראינו אף לא לוויתן-קטלן אחד. ביום האחרון יצאה השמש, הלוויתנים יצאו מהמים והיו ממש ליד הסירה שלנו. יש לי הרבה צילומים כאלו. ואז, קצת יותר מאוחר, התחלתי לצלם תמונות כאלו. לקהל אנושי אני צריך להסביר שאם לעיתון פנטהאוז היתה מהדורת יונקים ימיים, הצילומים האלו היו בשער. זאת האמת. התנועה התגברה יותר ויותר מסביב לסירה, ואז לפתע מישהו צועק, "מה זה שם בתוך המים?" ואני אומר,"נראה לי שזה מה שקוראים לו לשחרר את וילי"

(צחוק)

יש המון דברים שניתן ללמוד מצפיה בלוויתנים מזדווגים.

(צחוק) הדבר הראשון שאתה לומד הוא החשיבות העצומה שיש לידיים. להם אין ידיים.

(צחוק)

נדמה לי שפול סיימון (Paul Simon) נמצא בקהל, ויש לו -- אולי הוא לא מודע לכך, אבל הוא כתב שיר על סקס בין לוויתנים: "Slip-Slidin' Away" זה פחות או יותר איך שזה. הדבר המעניין הנוסף שניתן ללמוד מסקס בין לוויתנים: גם הם מכווצים את הבהונות שלהם.

(צחוק)

אז -- איך מרכיבים את כל פיסות המידע האלה יחד? תדעו לכם שיש המון חוכמה בלמצוא דבר אחד גדול בחיים, ולרכז את כל התשוקה והכוחות בדבר הזה, ואני אף פעם לא הצלחתי לעשות זאת. אני פשוט -- אתם יודעים, כי כן, אני מרכז את התשוקה שלי בנושא מסוים, ואז יש עוד משהו שמסקרן אותי, ושוב יש משהו נוסף. ולאורך זמן רב נלחמתי בזה, וחשבתי, "אני ממש צריך להרגע" ואתם יודעים, כשהייתי במיקרוסופט, זה היה כל כך מרתק, וכל התעשייה התפתחה כל כך הרבה שזה פשוט דחק הצידה את שאר הדברים בחיים שלי,

אבל בסופו של דבר, החלטתי שאני לא צריך להילחם במי שאני, אלא לקבל את עצמי כמו שאני, ולהגיד, "כן, אתם יודעים, אני -- כל השיחה הזו הייתה ממש רחבה וממש "לא עמוקה" אבל זה מה שעושה לי את זה." ולא משנה אם מדובר בכורים גרעיניים או בחומרי על או בחומרי על מול סקס לוויתנים, המשותף או המכנה המשותף לכל זה הוא שזה אני. זהו זה, תודה רבה.

(מחיאות כפיים)