תמיד החזקתי בדעה הלא מקורית שטכנולוגיות חדשות ומדע מהווים הזדמנויות לשינוי חברתי זה הרעיון שהניע אותי בעבר וזאת עדיין האשליה שמניעה אותי גם היום רציתי לעדכן מה עשיתי מאז אבל מדובר עדיין באותם הדברים ולהכיר לכם את הנעשה בימים אלו במעבדתי שהיא "המרפאה לבריאות הסביבה" שאני מפעילה באוניברסיטת ניו-יורק שזה בעצם הרחבת הרעיון של בריאות כי למעשה מה שאני מנסה לעשות כיום זה להגדיר מחדש מה אנחנו מחשיבים בתור "בריאות", זו מרפאה כמו כל מרפאה בכל אוניברסיטה אחרת אלא שאנשים באים למרפאה הזו עם בעיות סביבתיות והם מקבלים מרשמים איך לשפר ולרפא את הסביבה לעומת אנשים שהולכים למרפאה רגילה עם עניינים בריאותיים ומקבלים מרשמים לתרופות
זה ציטוט של היפוקרטס, אותו אחד מ"שבועת היפוקרטס", שאומר "החלק המשמעותי של הנפש נמצא מחוץ לגוף, הטיפול בפנים דורש טיפול בחוץ" זה מרמז לנושא שאני מנסה להעלות כאן שיש לנו הזדמנות להגדיר מה זו "בריאות" מכיוון שהרעיון שבריאות זה רק עניין פנימי, פרטני, אישי ותרופתי הוא בעיקרו טעות. ואני אשתמש במחקר הזה, מחקר עדכני של פיליפ לנדריגן לשכנע אימוץ של דרך הסתכלות שונה על בריאות, הוא הלך לרוב רופאי הילדים במנהטן ובאיזור ניו-יורק ותיעד איך מתחלק זמן הקבלה שלהם 80 עד 90 אחוזים מהזמן התחלק בין חמישה נושאים נושא מספר אחד היה אסטמה, מספר שתיים היה עיכובים בהתפתחות, מספר שלוש, גידול של פי 400 במקרי סרטן ילדים נדירים בשמונה,עשר,חמש-עשרה השנים האחרונות מספר ארבע וחמש היו, השמנת יתר בילדים ובעיות קשורות סכרת כך שכל הנושאים הללו, מה קושר אותם? הסביבה קשורה, קשורה בקשר משמעותי, נכון. אלה לא חיידקים שרופאים הוכשרו להתמודד איתם, זו הגדרה אחרת של בריאות, בריאות עם יתרון גדול מכיוון שהיא חיצונית, משותפת אנחנו יכולים לעשות משהו בנידון לעומת בריאות פנימית, שנקבעת מראש לפי גנטיקה או שהיא פרטנית, אישית.
אנחנו לא קוראים למי שבא למרפאה "מטופלים" אלא "מטופלים חסרי-סבלנות" (צמאים לעשייה, משחק מילים באנגלית) מכיוון שאין להם סבלנות לחכות לשינוי על ידי חקיקה על מנת לטפל בנושאי בריאות סביבתית אני פוגשת אותם במרפאה שבאוניברסיטה ויש כמה משרדים ב"שטח" שהקמתי במקומות שונים ומהווים צלילה אל חלק מהאתגרים הסביבתיים שעומדים בפנינו. אני אוהבת את הדוגמה הזו, ממשרד השטח בבלגיה שם נפגשנו בכיכר בדיוק בגלל שהכיכר מסמלת תנועה חברתית ללא הנהגה המבטאת שינוי חברתי רחב בניגוד לשליטה מלמעלה-למטה כמו בצמתים עם רמזור אדום. במקרה הזה, כמובן, הכיכר וההחלטות הקטנות המתקבלות במקום על ידי אנשים שלא אומרים להם מה לעשות. הדבר מאפשר, כמובן, ,תעבורה רבה יותר ופחות תאונות ומודל מעניין של תנועה חברתית.
הנה כמה דברים שפרוטוקולי מעקב פיתחו: זה הפרוטוקול על "הפקיד הראשן" (גם: כינוי גנאי לבלגי) או המעקב אחריו, אם תרצו מדובר למעשה בגרסה של ראשנים שנקראים על שמו של פקיד מקומי שההחלטות שלו משפיעות על איכות המים שלך. אם כך, "מטופל חסר סבלנות" המודאג לגבי איכות המים יגדל "פקיד ראשן" בדגימה של מים בה הם מתעניינים. אנחנו נותנים להם מספר דברים לעשות כדי לסייע להם עם מכשירים לבעלי החיים בזמן שהם כותבים בבלוג או מתעסקים במייל שלהם. זה מתקן להולכת ראשנים כדי לקחת את הראשן שלך להליכה בערב והדבר המעניין שקורה - אנו משתמשים בראשנים, כמובן מכיוון שיש להם את הסנסורים הביולוגיים המדוייקים ביותר, יותר מאשר לנו בכמה רמות יותר רגישים מחלק מהחושים שלנו כדי לחוש דברים. הם מגיבים בצורה ביולוגית משמעותית לקבוצה שלמה של חומרים תעשייתיים מזהמים שאנחנו קוראים להם "משבשים אנדוקריניים" או תחליפי הורמונים.
בכך שאתה לוקח את הראשן שלך לטיול בערב - ויש לנו כמה צילומים מהשטח - סביר להניח שהשכנים שלך ישאלו "מה אתה עושה?" ואז תצטרך להציג את הראשן שלך ועל שם מי הוא נקרא תצטרך להסביר מה אתה עושה וכיצד ההתפתחות של ראשן שהיא, כמובן, מאוד ברורה לצופה ושהם משתמשים באותם הורמונים מתווכי T3 כמונו. וכך, בפעם הבאה שהשכנים שלך יראו אותך הם יגידו: "מה שלום הראשן?" אתה יכול לתת להם ליצור קשרים ברשת החברתית עם הראשן מכיוון שלמרפאה לבריאות הסביבה יש אתר של רשת חברתית לא רק עבור "מטופלים חסרי סבלנות", אנושיים אלא גם לכאלו שאינם אנושיים. רשת חברתית לבני אדם וליצורים שאינם בני אדם. כמובן שהמשבשים האנדוקריניים האלו הם דברים המעורבים במגפת סרטן השד, במגפת השמנת היתר, בירידה הממוצעת של שנתיים וחצי בתחילת ההופעה של גיל ההתבגרות של נערות צעירות, ובדברים נוספים הקשורים לעניין. השיא של העניין, אם הצלחת לגדל את הראשן שלך, לצפות בהתנהגות שלו ובשלבי ההתפתחות שלו, אתה צפוי ללכת להציג את הראשן שלך לאדם שעל שמו הוא קרוי ולדון איתו בממצאים שגילית.
פרוטוקול זריז אחר - ואני מתכוונת לעבור על כך בזריזות רק כדי לתת לכם את התחושה המוחשית של הדברים שאנו עושים - במקום לבקש דגימות שתן, אני אבקש מכם דגימות של עכבר. האם יש כאן מישהו שהתמזל מזלו לחלוק את חייו ולהתגורר עם עכבר? שותפות כלשהי במגורים עם עכברים? אתם ברי-מזל. עכברים, כמובן, הם מודל מתומצת של אורגניזם. הם בעצם מודלים טובים יותר של בריאות סביבתית מכיוון שלא רק שיש להם את אותה הביולוגיה של יונקים אלא שהם גם חולקים איתך את האוכל שלך. הם חולקים איתך את גורמי הלחץ הסביבתיים את רמות האסבסט והעופרת כל דבר שאתה נחשף לו. הם מוגבלים יותר ממך מבחינה גיאוגרפית מכיוון שאנחנו לא יודעים אם נחשפת לחומרים מזהמים אורגניים קבועים בביתך, במסגרת העבודה שלך או כילד. עכברים הם מייצגים טובים מאוד. אם כך, אנחנו מתחילים בבניית מלכודות עכברים טובות יותר. זו אחת מהן.
התמודדות עם גורמי לחץ סביבתיים היא עניין מורכב. האם מישהו בקהל לוקח תרופות נוגדות-דיכאון? (צחוק בקהל) הרבה אנשים במנהטן לוקחים, ואנחנו בודקים אם העכברים גם היו מטפלים בעצמם בתרופות נוגדות דיכאון (SSRI) אם כך, זה היה פרוזאק, זה היה זולופט, זו היתה סוכריה שחורה וזה היה כדור להרגעת שרירים, כל אלו הן תרופות ש"המטופל חסר הסבלנות" נהג לקחת. האם אתם חושבים שהעכברים לקחו בעצמם נוגדי-דכאון? (אדם מהקהל: כן, בוודאי") איך ידעתם? הם אכן לקחו. זה היה וודקה עם תמיסה, ג'ין עם תמיסה הבחור הזה אהב גם מים רגילים ותרופות להרגעת שרירים. איפה המומחה שלנו? וודקה, ג'ין - (המהום בקהל) כן, כן, אתה מכיר היטב את העכברים שלך. כן, הם לקחו. הם שתו וודקה באותה המידה שהם שתו מים רגילים שזה דבר מעניין. בשלב הזה, העניין נכנס למכשיר הלכידה יש בתוכו טלפון סלולרי ישן - זה שימוש טוב לסלולריים ישנים - שמתקשר למרפאה, ואנחנו הולכים ולוקחים את העכבר. אנחנו לוקחים דגימת דם ואנחנו עושים לעכברים בדיקות דם ושיער.
אני רוצה להצביע על היתרון הגדול של איפיון בריאות בדרך החיצונית הזו ובכל זאת, יש לנו כמה "מרשמים" למוצרים בדרך הזו זה שונה מאוד מהמודל הרפואי כל דבר שאתה עושה על מנת לשפר את איכות המים או האוויר שלך או להבין את זה ולשנות את זה מביא לכך שמעגל הנהנים מכך הוא כל מי שאתה חולק איתו את איכות המים והאוויר. האפקט המצטבר הזה האפקט של הפעולה המשותפת הוא משהו שאנו יכולים להשתמש בו לטובתנו. אני רוצה להראות לכם "מרשם" למוצר אחד של המרפאה שנקרא "אין חניה" זה מרשם לשיפור איכות המים מטופלים חסרי-סבלנות רבים מודאגים מאיכות המים והאוויר מה שאנחנו עושים זה לקחת ברז כיבוי אש ואזור "אין חניה" הנמצא בצמוד לו ואנחנו "רושמים" את ההסרה של האספלט כדי ליצור שטח נוי קטן ומתוכנן על מנת ליצור הזדמנות לסינון.
זאת מכיוון, כפי שרבים מכם יודעים הנטל הכבד ביותר של הזיהום שיש לנו עכשיו בניו-יורק, נמל ניו-ג'רסי הוא כבר לא נקודות של מקורות זיהום כבר לא המזהמים הגדולים כבר לא המפעלים של ג'נרל אלקטריק אלא רשת הכבישים הנרחבת המשטחים האטומים הללו שאוספים עליהם את הקדמיום, רעלן עצבי, המגיע מהבלמים או את פסולת הפחמימן השמנוני בכל סופה, בשילוב עם תשתיות מימי הביניים החומרים האלו נשטפים ישירות למערכת השפכים שלנו וזה לא גורם לדברים טובים. אלו הזדמנויות קטנות לעצור את המזהמים הללו לפני שהם מגיעים לנמל והם מבוצעים על ידי מטופלים לא-סבלניים בגושי בניינים שונים בעיר בדרכים מעניינות מאוד. אני רק רוצה לומר שזה סוג של "כלל אצבע" יש שניים-שלושה ברזי כיבוי אש בכל גוש בניינים. בעזרת יצירת של שטחי נוי קטנים ומתוכננים שיחדרו ויסננו בהם אנחנו לא מונעים מהם מלהיות מנוצלים כחניות חירום לרכבי בטחון מכיוון שרכב כיבוי יכול לבוא ולחנות שם. הם ישטחו כמה צמחים, זה לא סיפור גדול, הם יתחדשו. אם נעשה זאת בכל אחד - בכל ברז כיבוי נוכל להגדיר מחדש את "מצב החירום" שב-99 אחוזים מהזמן כשרכב כיבוי לא חונה שם הוא מסנן מזהמים. זה גם מגדיל את הקשירה של גזי CO2 ובכך מרחיק חלק מהמזהמים שנישאים באוויר. כשהדברים הללו מתווספים יחד ההתערבויות הקטנות האלו יכולות לסנן את כל הזיהום מהכבישים שכעת זורם למערכת השפכים שלנו עד לרמה של גשם של 18 סנטימטרים, וזה מגיע עד לרמה של סופה של פעם ב-100 שנים.
אלו מעשים קטנים שיכולים להצטבר לאפקט משמעותי כדי לשפר את בריאות הסביבה המקומית זה כבר עניין שאפתני יותר: מה שמשבר האקלים גילה לנו הוא משבר משני, ערמומי יותר וכזה שמתפשט יותר, הוא המשבר של אפשרויות הביצוע כלומר - מה לעשות. איך שהוא, לקנות חסה מקומית, להחליף נורה, לנהוג במהירות המותרת ולהחליף צמיגים בצורה קבועה - לא נראה מספיק אל מול משבר אקלים. וזה סמל מעניין שקרה - אתם זוכרים את זה: מקלטים מפני נשורת. מה יכולים לשמש מקלטים מפני נשורת במשבר אקלים? זו היתה התגייסות אזרחית - כנסיות, בתי ספר, בתי חולים, בתים פרטיים - כולם בנו מקלט כזה תוך חודשים ספורים. הם עדיין נותרו כסמל לתגובה אזרחית אל מול איום משותף, לא וודאי, קיבוצי.
מקלטי נשורת למשבר אקלים, ייראו כמו משהו כזה, או כזה מדובר במתקן חקלאי עירוני גדול שאמור להיות מותקן על בניין המעבדה שלי באוניברסיטת ניו-יורק. מה שזה עושה הוא רעיון פשוט מאוד הוא לוקח 80-90 אחוז מגזי ה- CO2 המיוצרים במנהטן מגיעים מבניינים - אנחנו לוקחים, בדיוק כמו חממה מסחרית, אנחנו לוקחים את ה-CO2 מהבניין אוויר מועשר ב- CO2 ואנחנו מעבירים אותו דרך מתקן החקלאות העירוני ואז אנו מספקים בחזרה אוויר מועשר בחמצן אתה לא יכול לבנות הרבה על גג, הם לא מיועדים לכך ולכן המתקן עומד על רגליים כך שהוא ממקד את כל המשקל על קירות הבניין והעמודים זה בנוי כמו אסם גידול תוך שימוש בחומרת קוד-פתוח זה אב-טיפוס בגודל של 1:4 שפעל בספרד כך זה אמור להיראות, אני מקווה. בעזרת אוניברסיטת ניו-יורק.
מה שאני רוצה להראות לכם הוא - למעשה, זה אחד הרכיבים של זה שאנחנו בוחנים לאחרונה זו ארובה סולרית יש לנו כרגע 17 כאלו שהוצבו בסביבות ניו-יורק - שבצורה פסיבית מושכות אוויר כלפי מעלה אתם מבינים מהי ארובה סולרית: אוויר חם עולה אתה שם חתיכת פלסטיק שחורה בצידו של בניין הוא יתחמם, ואתה מקבל זרימת אוויר פסיבית מה שאנחנו עושים זה בעצם שמים פילטר איוורור ומיזוג סטנדרטי בקצה הארובה שלמעשה מסיר כ-95 אחוזים מהפחמן השחור החומר הזה, ביחד עם אוזון אחראי לכמחצית מאפקט ההתחממות הגלובלית. הוא יוצר שינויים - הוא נוחת על השלג והוא משנה את מחזירות האור הוא משנה את איכויות ההעברה של האטמוספירה פחמן שחור הוא הלכלוך הזה שאחרת, נתקע בריאות היפות שלכם ונקשר אליהן. זה לא חומר טוב, והוא תוצאה של בעירה לא יעילה לא כתוצאה מהבעירה עצמה כשאנחנו מעבירים אותו דרך הארובה הסולרית שלנו אנחנו למעשה מסירים כ-95 אחוזים ממנו אחר כך אני מחליפה את זה עם הסטודנטים ולמעשה אנחנו מוציאים את הפחמן השחור ועושים ממנו עפרונות באורך שמודד את הלכלוך שהוצאנו מהאוויר הנה אחד מהם שיש לנו כרגע הנה האנשים שהקימו אותן, שהם גם משתמשי עפרונות נלהבים.
אוקיי, אני רוצה להראות לכם עוד שני ממשקים מכיוון שאני חושבת שאחד האתגרים הגדולים שלנו הוא לדמיין מחדש את מערכת היחסים שלנו עם המערכות הטבעיות לא רק דרך המודל הזה של בריאות אישית מעוותת אלא דרך בעלי החיים שאיתם אנו מתגוררים אנחנו לא לבד; בעלי החיים מצטרפים גם הם למעשה, הגירה עירונית מתארת עתה את התנועה של בעלי חיים שבעבר נחשב ל"פראיים" למרכזים עירוניים אתם יודעים, קויוטים בסנטרל-פארק, לווייתן בתעלת גואנוס דישון במחוז וסטצ'סטר זה קורה בכל רחבי העולם המפותח סביר להניח שבשל היעדר בתי גידול אבל גם בגלל שהערים שלנו מאפשרות מעט יותר חיים ממה שהן היו בעבר כל שטח ירוק שאנחנו יוצרים הוא הזמנה לבעלי חיים לחיות יחד איתנו אבל הדמיון שלנו פגום לגבי הדרך בה אנו יכולים לעשות זאת טוב או בצורה מעניינת אני רוצה להראות לכם כמה מהממשקים הטכנולוגיים שפותחו תחת הכינוי "OOZ" שזה איות הפוך של המילה ZOO (גן חיות), ובלי כלובים כדי לנסות לעצב מחדש את מערכת היחסים הזאת זו טכנולוגיה לתקשורת עבור ציפורים. זה נראה כך: כשציפור נוחתת על זה, מופעל קובץ קול זה למעשה במוזיאון ויטני (לאמנות אמריקאית בניו-יורק), שם יש 6 מכשירים כאלו בכל אחד מהם יש טיעון אחר קובץ קול שונה הם אומרים דברים כאלו:
(בקול מוקלט:) הנה מה שעליך לעשות. רד לשם וקנה כמה חטיפי בריאות, אלו שאתם מכנים "אוכל לציפורים", הבא אותם לכאן ופזר אותם סביב. זה אדם טוב.
(המרצה, נטלי:) אוקיי. (צחוק) יש כמה מכשירים כאלו. הציפורים יכלו לקפוץ מאחד לשני. אלו פשוט היונים העירוניות הממוצעות מבחן מוקדם בדק איזה מהטיעונים גרם לשיתוף פעולה רב יותר מהאנשים למטה -- בערך אחד למאה החליטו שזה היה הטיעון שהשפיע עלינו הכי הרבה:
קול מוקלט: טיק, טיק, טיק זה הקול של מוטציות גנטיות של שפעת העופות שהופכת לשפעת קטלנית לבני אדם. אתם יודע מה מאט אותה? קבוצות משנה בריאות של ציפורים, שמגבירות את השונות הביולוגית באופן כללי. זה האינטרס שלך שאני אהיה בריאה, מאושרת ושבעה. לכן, אתה יכול לחלוק את מאגרי התזונה שלך במקום לשמור אותם לעצמך. כלומר - לחלוק את ארוחת הצהריים שלך!
נ.ג : זה עבד, וזה נכון. הפרוייקט האחרון שאני רוצה להראות לכם הוא ממשק חדש לדגים שרק עכשיו הושק -- למעשה, זה יושק רשמית רק בשבוע הבא -- יחד עם נציגות נפלאה מהליגה לארכיטקטורה. אתם אולי לא יודעים שאתם צריכים לתקשר עם דגים, ועכשיו יש מכשיר שיאפשר לכם לעשות זאת. זה נראה כך: מצופים שצפים במים, הם בולטים כמטר למעלה וכמטר למטה. כשדג שוחה מתחתם, האור נדלק. ככה זה נראה. יש לכך מטרה נוספת האור העליון הזה הוא - ואני מצטערת אם אני גורמת לכם למחלת ים -- האור העליון הזה הוא בעצם תצוגה של איכות המים שנע מאדום, כאשר החמצן במים נמוך, ועד כחול-ירוק, כשהחמצן במים גבוה. ואז אתה יכול גם לשלוח הודעות לדגים. יש שם למטה כרטיסי ביקור שיתנו לך פרטי קשר. והם שולחים הודעות חזרה. כשהמצופים מקבלים את ההודעה שלך, הם מהבהבים פעמיים כדי לומר שהם קיבלו את ההודעה. אבל הדבר הפופולרי ביותר הוא שיש לנו עוד מערך של החבר'ה האלו בנהר הברונקס, במקום בו הבונה הראשון -- הוא די מטורף -- הבונה הראשון שעבר ובנה מחסה בניו-יורק מזה 250 שנה - מבלה שם. אם כך, עדכונים מהבונה. אתה יכול להירשם כדי לקבל ממנו עדכונים, אתה יכול לדבר איתו.
ומה שאני אוהבת לחשוב שזה ממשק שמשכתב את הדרך שאנחנו יוצרים יחסים עם מערכות טבעיות, ספציפית באמצעות שינוי של מי שיש לו מידע, המקום שיש לו אותו, מי יכול להסיק ממנו מסקנות, ומה ניתן לעשות לגביו. במקרה הזה, במקום להשליך מסטיקים, או דוריטוס, או כל דבר אחר שיש לך בכיס, אל עבר הדגים -- יש מאגר מים באייסלנד שאני מתעסקת איתו שנמצא באמצע העיר, והזיהום הרב ביותר שיש עליו הוא לא זיהום שנישא באוויר, אלא הוא למעשה לחם לבן מאנשים שמאכילים את הדגים והציפורים. במקום לעשות זאת, פיתחנו מקלות דגים שבהם אפשר להאכיל את הדגים. הם טעימים להפליא. הם טעימים להפליא לכל המינים, גם לבני אדם וגם לבעלי חיים. ויש בהם גם קלאטורים. הם מאוזנים מבחינה תזונתית, לא כמו דוריטוס. כך שכל פעם שיש רצון ליצור אינטרקציה עם בעלי החיים, וזה שכיח בכל מקום, לפחות כמו השלט "אין להאכיל את בעלי החיים." ויש בערך שלושה כאלו בכל פארק בניו-יורק. ובפארק הלאומי יילוסטון, יש יותר שלטי "אין להאכיל את בעלי החיים" מאשר בעלי חיים שהיית באמת מעוניין להאכיל. בפעולה הזאת, באינטרקציה הזאת, באמצעות שכתוב שלה, בכך שאנו הופכים אותה להזדמנות להציע מזון מאוזן מבחינה תזונתית, שיכול להגדיל את המאגרים התזונתיים שאנו בעצמנו רוקנו כדי להגדיל את אוכלוסיית הדגים וכן להוסיף קראטין, שהוא, בדומה לקלאטורים בשימוש רפואי, נקשר למתכות הכבדות ולביפנילים עתירי הכלור שנמצאים בגוף בתוך הדגים החיים בבית הגידול הספציפי הזה ומאפשרים להם להוציא אותם החוצה כמלח שאינו מסוכן שם הוא מתרכב עם חומר מגיב, שמסיר אותו והופך אותו ללא זמין לבעלי חיים.
רציתי לומר שאינטרקציה, שכתוב של האינטרקציה הזו, לפעולה קולקטיבית, פעולה קולקטיבית מרפאת, היא עניין שונה מאוד מהגישה בה עושים שימוש בצד השני של נהר ההדסון, שם אנו חופרים את הביפנילים עתירי הכלור -- ואחרי 30 שנים של חקיקה ומאבק משפטי, ג'נרל אלקטריק משלמת על החפירה הזו של אתר הזיהום הגדול בעולם -- אנחנו חופרים את זה, וסביר להניח שהחומר יישלח לפנסילבניה או למדינת העולם השלישי הקרובה ביותר, שם הוא ימשיך להיות פסולת רעילה. העברה למקום אחר היא לא הדרך להתמודד עם סוגיות סביבתיות. ולרוב זו הפרדיגמה שאיתה נהגנו לפעול.
בכך שאנו למעשה מאמצים את ההזדמנות את הטכנולוגיות החדשות טכנולוגיות אינטראקטיביות חדשות מאפשרות לשכתב את האינטרקציות שלנו, לעצב אותן, לא רק שאינטרקציות מבודדות ונפרדות, אלא כאוסף פעולות משותפות שיכולות להצטבר לדבר מה, אנו באמת יכולים להתחיל לטפל בכמה מהאתגרים הסביבתיים החשובים שלנו.
You can share this video by copying this HTML to your clipboard and pasting into your blog or web page. This video will play with subtitles.
You either have JavaScript turned off or have an old version of the Adobe Flash Player. To view this rating widget you
need to get the latest Flash player.
If your browser allows only "trusted sites" to execute Javascript, you should add the "googleapis.com" domain to your whitelist to allow our Flash detection to work properly.
Got an idea, question, or debate inspired by this talk? Start a TED Conversation.
המעבדה הייחודית של נטלי ג'רמיג'נקו מגייסת את האמנות לטיפול בנושאים סביבתיים, זאת ע"י שילוב של ידע טכנולוגי עם אמנות במרחב הציבורי וצוות מתנדבים. הניסויים בשטח כוללים: הוצאת ראשנים לטיול ברחוב, התכתבות עם דגים, הקמה של גינות ברחבי העיר על איזורים אסורים לחניה של כיבוי אש ועוד.
Natalie Jeremijenko blends art, engineering, environmentalism, biochemistry and more to create real-life experiments that enable social change. Full bio »
Translated into Hebrew by Aviv Tzemach
Reviewed by Ido Dekkers
Comments? Please email the translators above.
15:33 Posted: Jul 2009
Views 419,006 | Comments 78
15:33 Posted: Apr 2009
Views 455,700 | Comments 97
07:32 Posted: Oct 2009
Views 542,770 | Comments 138
Just follow the guidelines outlined under our Creative Commons license.
This comment will be attributed to . Not ? Sign Out.