נדיה אל-זאקאף: לראות את תימן דרך עיניי

פאט מיטשל: הבאת עבורנו מספר תמונות מהתימן טיימס. תעברי איתנו עליהן, ותכירי לנו תימן אחרת.

נדיה אל-זאקאף: ובכן, אני שמחה להיות כאן. ואני רוצה לחלוק עם כולכם כמה מהתמונות שמתרחשות כיום בתימן. התמונה הזו מראה מהפכה שהחלה על-ידיי נשים. והיא מראה נשים וגברים המובילים הפגנה מעורבת. התמונה האחרת מראה את האהדה האמיתית הקיימת לצורך בשינוי. כל-כך הרבה אנשים נמצאים שם. עוצמת ההתקוממות. התמונה הזו מראה שהמהפכה פתחה הזדמנויות להכשרה לחינוך. הנשים הללו לומדות על עזרה ראשונה ועל הזכויות שלהן לפי החוקה.

אני אוהבת את התמונה הזאת. אני רק רציתי להראות כי למעלה מ- 60 אחוז מהאוכלוסייה התימנית הם בני 15 ומטה. והם הוצאו מתהליך קבלת ההחלטות, ועתה הם נמצאים בחזית החדשות, מרימים את הדגל. אנגלית -- אתם תראו, זהו ג'ינס וטייטס, והתבטאות באנגלית -- היכולת לחלוק עם העולם מה מתרחש במדינה שלנו. וההתבטאות גם, נתנה פתח לכישרונות. התימנים משתמשים בקריקטורות ואומנות, ציורים, קומיקסים, בכדי לספר לעולם ואחד לשני מה מתרחש.

כמובן, תמיד ישנו הצד האפל. וזוהי רק אחת מתמונות הפחות מזוויעות של המהפכה והמחיר שאנו נאלצים לשלם. ההזדהות של מיליון תימנים לכל אורכה של המדינה אשר דורשים רק את הדבר האחד הזה. ולבסוף, אנשים רבים אומרים כי המהפכה של התימנים הולכת לשבור את המדינה. האם זה הולך להיות מדינות רבות ושונות? האם זה הולך להיות סומליה שנייה? אבל אנחנו רוצים לומר לעולם שלא, תחת אותו הדגל, אנחנו נותרים כתימנים.

פאט מיטשל: תודה לך עבור התמונות הללו, נדיה. והם בהחלט, בדרכים שונות, מספרות סיפור שונה מאשר הסיפור ששומעים על תימן לעיתים קרובות בחדשות. ואילו את עצמך, מתריסה כנגד כל אותם האיפיונים. אז בואי נדבר על הסיפור האישי לרגע. אביך נרצח. לתימן טיימס כבר יש מוניטין חזק בתימן של עיתון חופשי באנגלית. אז איך את הגעת לידיי ההחלטה ולקחת את האחריות של לנהל עיתון, במיוחד בזמנים כאלה של קונפליקט?

נדיה אל-זאקאף: ובכן, תנו לי תחילה להזהיר אתכם שאני לא הנערה התימנית המסורתית. אני משערת שכבר שמתם לב לכך עד עתה. (צחוק) בתימן, רוב הנשים הן רעולות פנים והן יושבות מאחורי דלתות ואינן לוקחות חלק פעיל בחיים הציבוריים. אך ישנו פוטנציאל רב, הלוואי ויכולתי להראות לכם את תימן שלי. הלוואי ויכולתם לראות את תימן דרך עיניי. אז הייתם יודעים שיש כה הרבה ממנה. אני זכיתי מכיוון שנולדתי לתוך משפחה, אבי תמיד עודד את הבנים והבנות. הוא היה אומר כי אנו שווים. והוא היה אדם כה יוצא דופן. ואפילו אימי -- אני חבה זאת למשפחתי -- סיפור. אני למדתי בהודו. ובשנתי השלישית, התחלתי להיות מבולבלת משום שהייתי תימנית, אבל גם התערבבתי עם חברים רבים במכללה. וחזרתי הביתה ואמרתי, "אבא, אני לא יודעת מי אני. אני לא תימנית, אני לא הודית." והוא אמר, "את הגשר." וזה דבר אותו אני אנצור בליבי לנצח. ומאז אני הייתי הגשר, ואנשים רבים הלכו עליי.

פאט מיטשל: אני לא חושבת.

נדיה אל-זאקאף: אבל זה פשוט עוזר לספר שחלק מהאנשים בחברה הם סוכני שינוי. וכאשר נעשיתי עורכת ראשית אחרי אחי למעשה -- אבי נפטר בשנת 1999, ואז אחי עד שנת 2005 -- וכולם התערבו שאני לא אוכל לעמוד בזה. "מה הנערה הצעירה הזו באה לפה ומתרברבת לה בגלל שזה העסק של המשפחה שלה," או משהו כזה. זה היה קשה מאוד בהתחלה. לא רציתי להתנגש עם אנשים. אך עם כל הכבוד לכל הגברים, ולגברים המבוגרים במיוחד, הם לא רצו אותי בסביבה. זה היה קשה מאוד, אתם יודעים, לאכוף את סמכותי. אבל אישה צריכה לעשות מה שאישה צריכה לעשות.

(מחיאות כפיים)

ובשנה הראשונה, נאלצתי לפטר מחצית מכל הגברים. (צחוק) (מחיאות כפיים) הבאתי עוד נשים. הבאתי גברים צעירים יותר. וכיום יש לנו חדר-חדשות הרבה יותר מאוזן מגדרית. הדבר הנוסף הוא, שהכל סובב סביב מקצועיות. זה על להוכיח מי אתה ומה אתה יכול לעשות. ואני לא יודעת אם אני הולכת להתפאר עכשיו, אבל בשנת 2006 לבדה, אנחנו זכינו בשלושה פרסים בינלאומיים. שאחד מהם הוא ה- IPI פרס חלוצי המדיה החופשית. אז זו הייתה התשובה עבור כל התימנים. ואני רוצה להעלות נקודה כאן, מכיוון שבעלי יושב פה בחדר שם. אם אתה יכול בבקשה לקום, [לא ברור]. הוא תמך בי מאוד.

(מחיאות כפיים)

פאט מיטשל: וכדאי שנציין שגם הוא עובד עימך בעיתון. אך בתפיסת האחריות הזו והטיפול בה כשם שעשית, למעשה הפכת לגשר בין חברה מבוגרת ומסורתית לבין זאת שאת יוצרת כעת בעיתון. וכך שבנוסף לשינוי של מי שעבד שם, את נתקלת בעוד מצב שאנחנו תמיד נתקלים בו, בייחוד עם נשים, והוא קשור במראה חיצוני, לבוש, נשים עם רעלות. אז כיצד את התמודדת עם זה ברמה האישית וכמו כן, עם הנשים שעבדו עבורך?

נדיה אל-זאקאף: כמו שאת יודעת, המראה של הרבה מהנשים התימניות הוא הרבה שחור ונשים מכוסות ומוסוות. וזוהי האמת. והרבה מזה זה בגלל שנשים אינן יכולות, אינן חופשיות, להראות את פניהן. זה כפייה מסורתית המגיע מדמויות סמכותיות כמו הגברים, הסבים וכן הלאה. וזו העצמה כלכלית היכולת של אישה לומר, "אני תורמת למשפחתי כמו, אם לא יותר, מאשר שאתה תורם." וככל שהנשים ייתעצמו יותר, כך הן תוכלנה להוריד את הרעלה, לדוגמה. או לנהוג במכוניות שלהן או שתהיה להן עבודה או שתוכלנה לטייל.

אז הפנים האחרות של תימן הם למעשה הפנים הנמצאות מאחורי הרעלה. וזוהי העצמה הכלכלית לרוב המאפשרת לנשים לחשוף אותם. ועשיתי זאת לכל אורך תקופת עבודתי. ניסיתי לעודד נשים צעירות. התחלנו עם, את יכולה להוריד את זה במשרד. ולאחר מכן, את יכולה להוריד את זה במשימות. מכיוון שלא האמנתי שעיתונאי יכול להיות עיתונאי עם -- איך אתה יכול לדבר עם אנשים אם פניך מכוסות? וכך הלאה; זו רק תנועה.

ואני מושא לחיקוי בתימן. ואנשים רבים מעריצים אותי. הרבה נערות צעירות מעריצות אותי. ואני צריכה להוכיח להן שכן, אתן עדיין יכולות להינשא, אתן עדיין יכולות להיות אימהות, ואתן עדיין יכולות להיות מכובדות בחברה, אך באותו הזמן, זה לא אומר שאתן [צריכות] להיות חלק מהקהל. אתן יכולות להיות עצמכן ושיהיה לכן את פניכן.

פאט מיטשל: אבל דרך השמת עצמך כך בחוץ -- גם להקרין דמות שונה של אישה תימנית, אבל גם לאפשר את אשר איפשרת עבור הנשים שעובדות בעיתון -- האם כל זה שם אותך בעמדת סכנה אישית?

נדיה אל-זאקאף: ובכן התימן טיימס, לאורך 20 שנה, עבר כל-כך הרבה. אנחנו סבלו מרדיפה; העיתון נסגר למעלה משלוש פעמים. זהו עיתון עצמאי, אבל לך תספר זאת לאנשים בשלטון. הם חושבים שאם יש דבר כלשהו שנגדם, אז אנחנו מתנהגים כמו עיתון של האופוזיציה. וזמנים קשים, קשים מאוד. חלק מהכתבים שלי נאסרו. היו לנו כמה תיקים בבתי-משפט. אבי נרצח. כיום, אנו נמצאים בעמדה הרבה יותר טובה. אנחנו יצרנו את האמינות. ובזמנים של מהפכה או של שינוי כמו היום, זה חשוב מאוד שלמדיה החופשית יהיה קול. זה מאוד חשוב עבורכם שתלכו ל- YemenTimes.com, וזה חשוב מאוד להקשיב לקולינו.

וזהו דבר שכנראה אני אשתף אתכם במדיה המערבית כנראה -- ואיך שישנם סטריאוטיפים רבים -- החושבים על תימן במסגרת אחת יחידה: זה כל מה שהיא תימן. וזה לא הוגן. זה לא הוגן עבורי, זה לא הוגן עבור מדינתי. כתבים רבים מגיעים לתימן והם רוצים לכתוב סיפור על אל-קאעידה או על טרור. ואני רק רציתי לחלוק איתכם: היה כתב אחד שהגיע. הוא רצה לעשות כתבת תעודה על מה שהעורכים שלו רצו. ובסופו של דבר הוא כתב סיפור שהפתיע אפילו אותי -- היפ הופ -- על כך שיש גברים תימנים צעירים המבטאים את עצמם דרך ריקוד ופוצ'ו פוצ'ו. (צחוק) הדבר הזה. (פאט מיטשל: ראפ. ברייקדאנס.) כן, ברייקדאנס אני לא כזו זקנה אני פשוט לא כל-כך מחוברת.

(צחוק)

(מחיאות כפיים)

פאט מיטשל: כן, את כן. למעשה, זוהי תעודה שנגישה ברשת; הסרטון נמצא ברשת.

נדיה אל-זאקאף: ShaketheDust.org.

פאט מיטשל: "נער את האבק." (נדיה אל-זאקאף: "נער את האבק.")

פאט מיטשל: ShaketheDust.org. וזה בהחלט נותן תמונה אחרת של תימן. את דיברת על האחריות של העיתונות. ובהחלט, כאשר אנו מסתכלים על הדרכים בהם בידלנו את עצמנו מאחרים יצרנו פחד וסכנה, לעיתים מחוסר ידע, מחוסר הבנה אמיתית, איך את רואה את הדרך שבא העיתונות המערבית במיוחד מכסה את כל זה וסיפורים אחרים מהאיזור, אבל במיוחד, במדינתך?

נדיה אל-זאקאף: ובכן ישנה אימרה האומרת, "אתה פוחד ממה שאתה לא מכיר, ואתה שונא את אשר אתה פוחד." אז מדובר פה למעשה בחוסר חקר. זה כמעט כמו "תעשו את שיעורי הבית שלכם," -- קצת מעורבות. ואתה לא יכול לעשות דיווח צניחתי -- פשוט לקפוץ למדינה ליומיים ולחשוב שעשית את שיעורי הבית שלך ויש לך סיפור. אז אני מקווה שהעולם יכיר את תימן שלי, ארצי, אנשיי. אני דוגמה, ויש אחרים כמוני. אנחנו אולי לא רבים אך אם אנחנו נקודם כדוגמה טובה, חיובית, יבואו ויהיו אחרים -- גברים ונשים -- אשר יוכלו בסופו של דבר לגשר על הפער -- שוב, חוזרים אל הגשר -- בין תימן והעולם ולספר תחילה על הכרה ואז על תקשורת וחמלה.

אני חושבת שתימן הולכת להיות במצב מאוד רע בשנתיים שלוש שנים הקרובות. זה טבעי. אך לאחר אותן שנתיים, שזהו מחיר שאנחנו מוכנים לשלם, אנחנו נעמוד שוב על רגלינו, אך בתימן החדשה עם עם צעיר יותר ועוצמתי יותר -- דמוקרטי.

(מחיאות כפיים)

פאט מיטשל: נדיה, אני חושבת שכרגע נתת לנו נקודת מבט שונה מאוד על תימן. וללא ספק את עצמך ומה שאת עושה נתנו לנו מבט אל העתיד שאנחנו נחבק ונהיה אסירי תודה עבורו. אני מאחלת לך את כל המזל שבעולם. YemenTimes.com.

נדיה אל-זאקאף: וגם בטוויטר.

פאט מיטשל: אז את כן מחוברת.

(מחיאות כפיים)