מוסטפה אקיול: אמונה מול מסורת באיסלאם

לפני כמה שבועות, הייתה לי הזדמנות ללכת לערב הסעודית. הדבר הראשון שרציתי לעשות בתור מוסלמי היה לראות את מכה ולבקר את הכעבה, המקדש הקדוש ביותר לאיסלאם. ועשיתי זאת; לבשתי את הבגדים הטקסיים; הלכתי למסגד הקדוש; אמרתי את התפילות; עברתי על כל הטקסים. באותו הזמן, מעבר לכל הרוחניות, היה פרט אחד שולי בכעבה שדי עניין אותי. לא הייתה הפרדה בין נשים וגברים. במילים אחרות, גברים ונשים סגדו יחדיו. הם היו יחדיו בזמן הטוואף, שהיא הקפת הכעבה, והם היו יחדיו בזמן התפילה.

ואם אתם תוהים למה זה מעניין, אתם צריכים לראות את שאר ערב הסעודית, בגלל שזו מדינה שמקיימת הפרדה רצינית בין גברים ונשים. במילים אחרות, בתור גבר, אתה לא יכול להיות באותה סביבה של הנשים. ושמתי לב למשהו מצחיק. עזבתי את הכעבה לאכול משהו בעיר התחתית במכה. הלכתי למסעדת בורגר קינג הסמוכה. נכנסתי לשם -- שמתי לב שהיה איזור לגברים, שהופרד בהקפדה מהאיזור לנשים. הייתי צריך לשלם, להזמין ולאכול באיזור לגברים. "זה מצחיק", חשבתי לעצמי, "אתה יכול להתבדל עם המין האחר בכעבה הקדושה, אבל לא בבורגר קינג."

די אירוני. אירוני, אבל אני חושב שזה גם אומר משהו, בגלל שהכעבה והטקסים סביבה הם שרידים מהתקופה המוקדמת ביותר של האיסלם, התקופה של הנביא מוחמד. ואם היה דגש רציני באותה תקופה על ההפרדה בין נשים לגברים, הטקסים סביב הכעבה היו מעוצבים בצורה מתאימה. אבל כנראה שזה לא היה עניין גדול באותה תקופה. אז הטקסים יצאו באותה צורה. אני חושב שניתן לראות אישור של זה גם בעובדה שעיקרון ההפרדה של נשים ויצירת קהילה מחולקת אינו עיקרון שמוזכר בקוראן, הגרעין של האיסלאם -- הגרעין הקדוש של האיסלאם שכל המוסלמים, וגם אני, מאמינים בו. אני חושב שזה לא מפתיע שלא תמצאו את הרעיון במרכז האיסלאם. הרבה חוקרים שחקרו את ההיסטוריה של החשיבה המוסלמית -- חוקרים מוסלמים ומערביים -- חושבים שלמעשה הנוהל של הפרדת נשים וגברים הגיע בתור פיתוח מאוחר של האיסלאם, מכיוון שמוסלמים אימצו תרבויות ומסורות קיימות של המזרח התיכון. הפרדה של נשים היה למעשה נוהל ביזנטי או פרסי, ומוסלמים אימצו את זה והפכו את זה לחלק מהדת.

למעשה זו רק דוגמה אחת של תופעה הרבה יותר גדולה. מה שאנחנו קוראים לו היום חוק מוסלמי, ובעיקר תרבות מוסלמית -- למעשה קיימות היום הרבה תרבויות מוסלמיות. התרבות בערב הסעודית שונה מאוד מהתרבות מהיכן שאני מגיע בטורקיה. למרות זאת, כאשר מדברים על תרבות מוסלמית, יש לזה גרעין, מסר קדוש, שהתחיל את הדת, אבל אז הרבה מסורות, תפיסות, הרבה נוהלים נוספו לו. ואלה היו מסורות של המזרח התיכון -- מסורות מימי הביניים.

ויש שני דברים חשובים, שצריך להסיק מהמציאות הזו. דבר ראשון, מוסלמים -- מוסלמים אדוקים, שמרנים, מאמינים שרוצים להיות נאמנים לדת שלהם -- לא צריכים לדבוק בכל דבר בתרבות שלהם, במחשבה שזו ניתנה להם מהשמיים. אולי יש דברים במסורת שהם רעים ושצריכים לשנות אותם. למרות זאת, המערביים שמסתכלים על התרבות המוסלמית ורואים את היבטים הבעיתיים צריכים לחשוב פעמיים לפני שהם מסיקים שהיבטים אלה הם מצוות מוסלמיות. אולי זו תרבות מזרח תיכונית שגורמת לאנשים לבלבל בינה ובין האיסלאם.

יש נוהל שנקרא מילת נשים. זה דבר נוראי, מזוויע. למעשה זה ניתוח שמונע מנשים הנאה מינית. אנשים מהמערב, אירופאים ואמריקאים, שלא ידעו על כך לפני כן רואים את הנוהל נעשה בקהילות מוסלמיות שהיגרו מצפון אפריקה. לכן המערבים חושבים, "איזו דת נוראה היא זו שמצווה לעשות דבר כזה." למעשה כשמסתכלים על מילת נשים, רואים שאין לזה קשר עם האיסלאם, זה פשוט נוהל צפון אפריקאי, שהופיע עוד לפני האיסלאם. זה קיים כבר אלפי שנים. ולמען האמת, מוסלמים כן מקיימים את זה. המוסלמים בצפון אפריקה, לא במקומות אחרים. אבל גם קהילות שאינן מוסלמיות בצפון אפריקה -- אנימיסטים, אפילו נוצרים ושבט יהודי בצפון אפריקה מבצעים את נוהל מילת הנשים. אז מה שנראה כמו בעיה בתוך האמונה המוסלמית הוא למעשה מסורת שמוסלמים אימצו.

ניתן לומר אותו דבר על רצח על חילול כבוד המשפחה, נושא שמדובר הרבה בתקשורת המערבית -- וגם היא מסורת איומה. ניתן לראות את המסורת הזאת בקהילות מוסלמיות. אבל בקהילות הלא-מוסלמיות במזרח התיכון, לדוגמא קהילות נוצריות, קהילות מהמזרח הרחוק, ניתן לראות את אותו הנוהל. היה לנו מקרה טראגי של רצח על רקע כבוד המשפחה בתוך הקהילה הארמנית של טורקיה לפני כמה חודשים.

אלה דברים בנוגע לתרבות כללית, אבל אני גם מתעניין בתרבות פוליטית והאם קיימת הערכה לחופש ודמוקרטיה, או האם קיימת תרבות פוליטית אוטוריטרית בה המדינה כופה דברים על האזרחים. ואין זה סוד שהרבה תנועות איסלאמיות במזרח התיכון נוטות להיות אוטוריטריות, וחלקן נקראות אפילו "משטרים איסלמיים" לדוגמא בערב הסעודית, איראן והמקרה הגרוע ביותר הוא הטאליבן באפגניסטאן, שהם די אוטוריטריים -- בלי ספק.

לדוגמא, בערב הסעודית קיימת התופעה שנקראת משטרת דת. משטרת הדת אוכפת דרך חיים איסלאמית לכאורה על כל אזרח, בכוח -- כגון אכיפת נשים לכסות את ראשיהן -- ללבוש חג'אב, כיסוי ראש מוסלמי. זה די אוטוריטרי, וזה משהו שאני די ביקורתי כלפיו. אבל כאשר הבנתי שהלא-מוסלמים, או האנשים בלי החשיבה המוסלמית באותו איזור, מתנהגים לעיתים בצורה דומה, הבנתי שאולי הבעיה נמצאת בתרבות הפוליטית של כל האיזור, לא רק אצל האיסלאם. אני אתן לכם דוגמא: בטורקיה, שהיא רפובליקה חילונית ביותר, הייתה לנו עד לפני כמה זמן משטרה חילונית, ששמרה באוניברסיטאות שלא יכנסו סטודנטים עם כיסויי ראש. במילים אחרות, הם אכפו על סטודנטים לחשוף את ראשם. אני חושב שלאכוף אנשים לחשוף את ראשם זה רודני בדיוק כמו אכיפת כיסוי ראש. זה צריך להיות בחירת האזרח.

כאשר ראיתי את זה, אמרתי לעצמי, "אולי הבעיה היא פשוט תרבות אוטוריטרית של האזור, וחלק מהמוסלמים הושפעו ממנה." אבל גם האנשים החילוניים יכולים להיות מושפעים ממנה. אולי הבעיה היא בתרבות הפוליטית, ואנחנו צריכים לחשוב כיצד לשנות את התרבות הפוליטית. אלה חלק מהשאלות שעלו בראשי לפני כמה שנים כשישבתי לכתוב ספר. אמרתי לעצמי, "אני אעשה מחקר בנוגע למצב שהאיסלאם נמצא בו כיום, אילו דברים נעשו ואילו דברים היו יכולים לעשות." שם הספר הוא "Islam Without Extremes: A Muslim Case for Liberty." כמו שהכיתוב מציע, הסתכלתי על מסורת מוסלמית וההיסטוריה של החשיבה המוסלמית מנקודת מבט של חופש הפרט, וניסיתי למצוא מהם החוזקים של האיסלאם ביחס לחופש הפרט.

ויש חוזקים למסורת האיסלאמית. האיסלאם, בתור דת מונותאיסטית שמגדירה את האדם כאחראי בפני עצמו, יצרה את רעיון הפרט במזרח התיכון והצילה אותו מפני הקהילתיות והקולקטיביזם של השבט. אפשר להפיק הרבה רעיונות מתוך זה. למרות זאת, ראיתי גם בעיות בתוך התרבות האיסלאמית. אבל דבר אחד היה מסקרן: רוב הבעיות היו בעיות שנוצרו יותר מאוחר, לא מתוך הגרעין המרכזי של האיסלאם, הקוראן, אלא מתוך מסורת ומנטליות, או הפרשנויות של הקוראן של מוסלמים מימי הביניים. הקוראן, לדוגמא, לא מוחל על סקילה. אין עונש על כפירה. אין עונשים על דברים פרטיים כמו שתיית אלכוהול. הדברים האלה שקיימים בחוק האיסלאמי, ההיבטים הבעיתיים בחוק האיסלאמי, פותחו כפרשנויות מאוחרות של האיסלאם. מה שאומר שמוסלמים, כיום, יכולים להסתכל על הדברים האלה ולהגיד "הגרעין של הדת נשאר איתנו. זו האמונה שלנו, ואנחנו נהיה נאמנים לה." אבל אנחנו יכולים לשנות את הפרשנויות שלה, בגלל שהיא פורשה בהתאם לזמן והסביבה של ימי הביניים. עכשיו אנחנו חיים בעולם אחר עם ערכים שונים ומערכות פוליטיות שונות. הפרשנות הזאת היא בהחלט אפשרית.

אם הייתי האדם היחיד שחושב כך, היינו בבעיה. אבל זה אינו המצב. למעשה, מהמאה ה-19 והלאה, קיימת תנועה רוויזיוניסטית, רפורמיסטית -- איך שלא תקראו לזה -- מסורת, מגמה בתוך החשיבה האיסלאמית. ואלה היו האינטלקטואלים ואנשי מדינה של המאה ה-19, ויותר מאוחר המאה ה-20, שלמעשה הסתכלו על אירופה וראו שיש הרבה דברים להעריך באירופה, כמו מדע וטכנולוגיה. אבל לא רק זה; גם דמוקרטיה, פרלמנט, הרעיון של ייצוג, הרעיון של אזרחות שווה. הפילוסופים, האינטלקטואלים ואנשי המדינה המוסלמים של המאה ה-19 הסתכלו אל אירופה, ראו את הדברים האלה, ואמרו, "למה אין לנו את הדברים האלה?" והם הסתכלו לעבר המסורת האיסלמית, וראו שיש היבטים בעיתיים, אבל הם אינם הגרעין של הדת, אז אולי אפשר להבין אותם מחדש, וניתן לקרוא את הקוראן מחדש בעולם המודרני.

מגמה זו נקראת מודרניזם איסלאם, קודמה על ידי אינטלקטואלים ואנשי מדינה, ולא רק בתור רעיון אינטלקטואלי אלה בתור תוכנית פוליטית. ובגלל זה למעשה במאה ה-19 האימפריה העות'מאנית, שבאותה תקופה כיסתה את כל המזרח התיכון, עשתה כמה שינויים חשובים -- שינויים כמו מתן אזרחות שוות מעמד לנוצרים וליהודים, הסכמה על חוקה, הסכמה על פרלמנט ייצוגי, וקידום הרעיון של חופש הדת. מסיבה זו הייתה האימפריה העות'מאנית במאות האחרונות מעיין אבטיפוס דמוקרטי, מונרכיה חוקתית. חופש היה ערך פוליטי חשוב מאוד באותה תקופה.

בצורה דומה, בעולם הערבי, התחילה תקופה שנקראה על ידי ההיסטוריון הדגול אלברט חוראני העידן הליברלי. יש לו ספר בשם "ההגות הערבית בעידן הליברלי 1789-1939". והוא הגדיר את העידן הליברלי בתור המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. ניתן לשים לב שזו הייתה המגמה השלטת בתחילת המאה ה-20 בין הפילוסופים, אנשי המדינה והתיאולוגים המוסלמים. אבל קיימת מגמה מעניינת בשאר המאה ה-20, בגלל שניתן לראות ירידה חדה בכוח של המודרניזם האיסלמי. במקום זה, האיסלאם גדל כאידיאולוגיה אוטוריטרית, קרבית למדי, אנטי-מערבית, שרוצה לשנות את החברה לפי ההשקפה האוטופית שלה.

אז איסלמיזם זה רעיון בעייתי שבאמת יצר הרבה בעיות בעולם המוסלמי של המאה ה-20. ואפילו הצורות הקיצוניות ביותר של האיסלאם הובילו לטרור בשם האיסלאם -- נוהל שהוא למעשה נוגד את האיסלאם, אבל נראה שקיצוניים מסויימים אינם חושבים כך. אבל יש שאלה מעניינת: אם מודרניזם איסלמי היה כל כך פופולרי במאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, למה איסלמיזם נהיה כל כך פופולרי בשאר המאה ה-20? וזו שאלה שלפי דעתי צריך לדון בזהירות. בספר שלי נגעתי בשאלה זו. לא צריך להיות גאון בשביל להבין את זה. פשוט צריך להסתכל על ההיסטוריה הפוליטית של המאה ה-20, ורואים שהרבה דברים השתנו. ההקשר השתנה.

במאה ה-19, כשמוסלמים הסתכלו אל אירופה בתור דוגמא, הם היו עצמאיים, יותר בטוחים בעצמם. בתחילת המאה ה-20, עם נפילת האימפריה העות'מאנית, כל המזרח התיכון נהיה שטח כבוש של המערב. וכאשר יש שטח כבוש מה נוצר? תנועה נגד הכיבוש. אז אירופה היא לא רק דוגמא לחיקוי; היא הפכה לאויב שנלחמים בו ומתנגדים לו. אז הייתה ירידה חדה מאוד ברעיונות ליבראליים בעולם המוסלמי, ומה שנשאר זה זן הגנתי, נוקשה וריאקציונרי (שמבקש לחזור למצב הקודם), מה שהוביל לסוציאליזם ערבי, לאומניות ערבית ובסופו של דבר לאידיאולוגיה האיסלמית. וכאשר תקופת הקולוניאליזם נגמרה, מי שקמו היו, בכלליות, דיקטטורים חילוניים, שאמרו שהם המדינה, אך למעשה לא הביאו דמוקרטיה למדינה, והקימו את הדיקטטורה שלהם. ולפי דעתי המערב, או לפחות חלק מהמדינות במערב, במיוחד ארצות הברית, עשו את הטעות שתמכו בדיקטטורים חילוניים אלה, כשחשבו שאלה יהיו יותר יעילים לאינטרסים שלהם. למעשה הדיקטטורים האלה דיכאו את הדמוקרטיה בארצם ודיכאו קבוצות איסלמיות במדינות שלהם מה שהפך את האיסלמיסטים ליותר קרביים.

כך קרה שבמאה ה-20, נהיה מעגל קסמים בעולם הערבי כאשר הדיקטטורה מדכאת את האנשים כולל את המוסלמים האדוקים, והם מגיבים בדרכים ריאקציונריות. למרות זאת הייתה מדינה אחת שהצליחה להימנע מאותו מעגל קסמים. זו המדינה ממנה אני בא: טורקיה. טורקיה מעולם לא הייתה תחת שילטון קולוניאליסטי, כך שהיא נשארה מדינה עצמאית אחרי נפילת האימפריה העות'מאנית. זה דבר אחד שצריך לזכור. הם לא היו שותפים לאותו הייפ אנטי-קולוניאלי שניתן למצוא במדינות אחרות באזור. דבר שני, והכי חשוב, טורקיה נהייתה דמוקרטיה מוקדם יותר משאר המדינות שאנו דנים בהן. ב-1950, טורקיה ערכה לראשונה בחירות חופשיות והוגנות דבר שסיים את המשטר האוטוקרטי החילוני, שזו היתה ההתחלה של טורקיה. והמוסלמים האדוקים בטורקיה ראו שהם יכולים לשנות את המערכת הפוליטית על ידי הצבעה. הם הבינו שדמוקרטיה היא מותאמת עם האיסלאם, מותאמת עם הערכים שלה, ולכן הם תמכו בדמוקרטיה. זוהי התנסות שלא הייתה לכל מדינה מוסלמית במזרח התיכון עד לפני כמה זמן.

בנוסף, בשני העשורים האחרונים, תודות לגלובליזציה, תודות לכלכלת השוק, תודות לעלייה של המעמד הבינוני, אנחנו רואים בטורקיה מה שאני מגדיר בתור תחייה מחדש של המודרניזם האיסלמי. עכשיו יש את המעמד הבינוני של מוסלמים אדוקים שהוא עירוני יותר, כשהם מסתכלים על המסורת שלהם ורואים שיש איתם כמה בעיות. והם מבינים שצריך להיות ביקורתיים כלפי בעיות אלה ולשנות אותן. הם מסתכלים אל אירופה ומסתכלים עליה בתור דוגמא לחיקוי. הם אומרים בתור דוגמה להשראה. זו הסיבה שבגללה תהליך האיחוד האירופי, הניסיון של טורקיה להצטרף לאיחוד האירופי, נתמך בתוך טורקיה על ידי המוסלמים האדוקים, כאשר כמה מהמדינות החילוניות הם נגד זה. התהליך הזה הוא טיפה מעורפל על ידי העובדה שלא כל האירופאים מסבירי פנים -- אבל זה כבר סיפור אחר. אבל הרגש של תמיכה באיחוד האירופי שקיים בטורקיה בעשור האחרון נהיה כמעט מטרה איסלאמית, ונתמכת על ידי מוסלמים ליבראלים וחילונים ליבראלים, כמובן.

ותודות לכך, טורקיה נהייתה לסיפור הצלחה יחסית כאשר איסלאם והתובנות האדוקות ביותר של האיסלאם נהיו חלק מהמשחק הדמוקרטי, ואפילו תרמו לקידמה הדמוקרטית והכלכלית של המדינה. זו הייתה דוגמא מעוררת השראה לכמה מהתנועות האיסלמיות ולכמה מהמדינות בעולם הערבי.

אני מניח שכולכם ראיתם את האביב הערבי, שהתחיל בתוניסיה ומצרים. המוני ערבים פשוט מרדו כנגד הדיקטטורים שלהם. הם ביקשו דמוקרטיה; הם ביקשו את החופש שלהם, וראינו שהם לא הפכו למפלצת האיסלמיסטית שהדיקטטורים תמיד השתמשו בכדי להצדיק את המשטר שלהם. הם אמרו "אנחנו רוצים חופש, אנחנו רוצים דמוקרטיה. אנחנו מוסלמים מאמינים, אבל אנחנו רוצים לחיות כאנשים חופשיים בחברה חופשית." כמובן שהדרך עוד ארוכה. דמוקרטיה איננה הישג שקורה בן לילה; זה תהליך. אבל זה עידן מבטיח בעולם המוסלמי.

ואני מאמין שהמודרניזם האיסלמי שהתחיל במאה ה-19, אך נתקל בקשיים במאה ה-20 בגלל בעיות פוליטיות בעולם המוסלמי, חווה כרגע תחייה מחדש. ואני חושב שהמסר הוא שהאיסלאם, למרות כמה ספקנים במערב, הוא בעל פוטנציאל בפני עצמו ליצור את הדרך שלו לדמוקרטיה, ליצור את הדרך שלו לליברליזם, ליצור את הדרך שלו לחופש. פשוט צריך לתת להם לעבוד על זה.

תודה רבה.

(מחיאות כפיים)