מייקל ספקטר: הסכנה בהכחשת המדע

דמיינו שיש לנו מכונה, מכונה מדליקה, בסגנון TED, מכונת זמן. וכל אחד בחדר הזה חייב להיכנס אליה. ואפשר ללכת קדימה, או אחורה, אבל אי אפשר להישאר במקום. ומעניין אותי במה תבחרו, כי לאחרונה שאלתי חברים שלי את השאלה הזו, והם כולם רוצים לחזור לאחור. אני לא יודע. הם רוצים לחזור לתקופה שלפני המכוניות, או טוויטר, או "כוכב נולד." אני לא יודע. אני משוכנע שיש איזו משיכה לנוסטלגיה, למשאלות לב. ואני מבין את זה.

אני לא שייך לקבוצה הזאת, אני חייב לומר. אני לא רוצה לחזור בזמן, ולא משום שאני הרפתקן, זה משום שהאפשרויות בעולם, לא הולכות אחורה, אלא קדימה. אז אני רוצה להיכנס למכונה וללכת קדימה. זו אחת התקופות הטובות ביותר שהיו על פני כדה"א לפי כל מדד שתבחרו: בריאות, עושר, ניידות, הזדמנויות, ירידה בשכיחות מחלות. מעולם לא היתה תקופה כזו. הורי סבי וסבתי מתו לפני גיל 60. הסבים שלי דחפו את המספר ל 70. ההורים שלי מתקרבים לגיל 80. אז כדאי מאוד שהספרה 9 תופיע בתחילת מספר המוות שלי. אבל זה לא רק בהקשר לאנשים כמונו, הסיפור יותר גדול.

ילד שנולד היום בניו-דלהי יכול לצפות לתוחלת חיים כמו זו של האדם הכי עשיר שחי לפני 100 שנה. תחשבו על זה. זה נתון מדהים. ולמה זה נכון? אבעבועות שחורות. הן הרגו מיליארדי אנשים בעולם. הן עיצבו מחדש את הדמוגרפיה בגלובוס בדרך שאף מלחמה לא עשתה קודם לכן. הן נעלמו. התאדו. הבסנו אותן. פוף! בעולם העשיר, מחלות שאיימו על מיליונים מאיתנו רק לפני דור, בקושי קיימות כיום. דיפתריה, אדמת, פוליו... מישהו בכלל יודע מה הדברים האלה? חיסונים, רפואה מודרנית, היכולת שלנו להאכיל מיליארדי אנשים, אלה נצחונות השיטה המדעית. ולדעתי השיטה המדעית, לנסות דברים, לראות אם הם עובדים, לשנות אותם כשלא, היא אחד ההישגים הגדולים של האנושות.

אז אלה החדשות הטובות. לרוע המזל, אלה כל החדשות הטובות כי יש בעיות אחרות, והן הוזכרו פעמים רבות, ואחת מהן היא שלמרות כל ההישגים שלנו, מיליארד אנשים הולכים לישון רעבים כל יום. המספר הזה עולה בקצב מהיר, וזה מחפיר. ולא רק זאת, השתמשנו בדמיון שלנו כדי לטנף את הגלובוס ביסודיות. מים ראויים לשתייה, קרקע ראויה לעיבוד, יערות גשם, דלק, גז: הם נעלמים, וזה יקרה בקרוב, ואם לא נמציא לנו מוצא מתוך הבלגן הזה, אנחנו גם ניעלם.

אז השאלה היא: האם נוכל לעשות את זה? אני חושב שכן. זה ברור שאנחנו יכולים לייצר מזון שיאכיל מילארדי אנשים מבלי לאנוס את הקרקע עליה הם חיים. אנחנו יכולים לייצר אנרגיה שלא הורסת את העולם אני מאמין בזה, זאת לא משאלת לב. אבל הנה מה שמדיר שינה מעיני -- אחד הדברים -- מעולם לא נזקקנו כ"כ לקידמה מדעית, מעולם ומעולם לא היינו בעמדה להפיץ אותה נכונה, כפי שאנחנו יכולים היום. אנחנו נמצאים על סף ארועים מדהימים, מדהימים בהרבה תחומים. ויחד עם זאת, לדעתי נצטרך לחזור לאחור מאות, 300 שנה, לפני תקופת ההשכלה, כדי למצוא זמן בו נלחמנו בקידמה, בו נלחמנו בדברים האלה יותר חזק, ביותר חזיתות, מאשר היום.

אנשים עוטפים את עצמם באמונות שלהם, והם עושים את זה כל כך חזק, עד שלא ניתן לשחרר אותם. ואפילו האמת לא תשחרר אותם. ותשמעו, כל אחד זכאי לדעה שלו, אפילו לדעה לגבי קידמה, אבל אתם יודעים למה אתם לא זכאים? אתם לא זכאים לעובדות שלכם. סליחה, זה לא. וזה לקח לי קצת זמן להבין.

בערך לפני עשור כתבתי כתבה על חיסונים עבור ה"ניו יורקר," כתבה קצרה. ונדהמתי לגלות התנגדות, התנגדות למה שהוא בעצם, אחרי הכל, הכלי היעיל ביותר בבריאות הציבור בהיסטוריה האנושית. לא ידעתי מה לעשות, אז עשיתי מה שאני יודע, כתבתי כתבה והמשכתי הלאה. ומיד לאחר מכן כתבתי כתבה על מזון מהונדס גנטית. אותו הדבר, רק גדול יותר. אנשים השתגעו. אז כתבתי כתבה גם על זה, ולא יכולתי להבין למה אנשים חשבו שזה "מזון פרנקנשטיין," למה הם חשבו שהזזה של מולקולות בצורה מסויימת, במקום בצורה מקרית, היא פגיעה בטבע. אבל, אתם יודעים, כתבתי את הכתבה והמשכתי הלאה. כלומר, אני עיתונאי, אנחנו מקלידים, מתייקים, יוצאים לאכול, זה בסדר.

(צחוק)

אבל הסיפורים האלה הציקו לי, ולא יכולתי להבין למה, אבל בסוף הצלחתי. וזה משום שהפנאטים האלה ששיגעו אותי בעצם לא היו פנאטים בכלל. הם היו אנשים רגישים, משכילים, הגונים. הם היו בדיוק כמו האנשים שיושבים כאן באולם. וזה כל כך הציק לי... אבל אז חשבתי, אתם יודעים, בואו נהיה כנים: אנחנו נמצאים בנקודת זמן בה אין לנו את אותו היחס לקידמה שהיה פעם. אנחנו מדברים עליה באופן אמביוולנטי. אנחנו מדברים עליה באירוניה ועם מרכאות: "קידמה." אוקיי, יש לכך סיבות ידועות. איבדנו אמון במוסדות, בסמכות, ולפעמים אף במדע עצמו, ואין סיבה שזה לא יקרה. אפשר לציין רק כמה שמות ואנשים יבינו. צ'רנוביל, בופל, צ'לנג'ר, ויוקס, נשק המוני, שחיתות. אתם יודעים, תבחרו את הרשימה שלכם. ישנן שאלות וקשיים עם אנשים שבעבר האמנו שהם תמיד בסדר. אז תהיו ספקניים. תשאלו שאלות, תדרשו הוכחות, תדרשו עדויות. אל תקחו שום דבר כמובן מאליו. אבל הנה העניין: כשנותנים לכם הוכחות, אתם צריכים לקבל אותן, ואנחנו לא כ"כ טובים בזה. ואני חושב שהסיבה לכך היא שאנחנו נמצאים במגפת פחד כפי שמעולם לא ראיתי, ואני מקווה גם לא לראות.

לפי 12 שנה התפרסם סיפור, סיפור נוראי, שקישר בין מגפת האוטיזם לחיסון המשולש (אבעבועות, אדמת וחזרת). מאוד מפחיד. טונות של מחקרים נעשו כדי לבדוק אם זה נכון. ובצדק! זה עניין רציני. הנתונים נאספו. הנתונים הגיעו מארה"ב, מאנגליה, משוודיה, מקנדה, וכולם הראו את אותה התוצאה: אין מתאם, אין קשר בכלל בין השניים. זה לא משנה, זה לא משנה כי אנחנו מאמינים באנקדוטות, אנחנו מאמינים במראה עינים, במה שאנחנו חושבים שאנחנו רואים, במה שמרגיש לנו אמיתי. אנחנו לא מאמינים לערימת מסמכים מפקיד ממשלתי שמעביר לנו מידע, ואני מבין את זה, אני חושב שכולנו מבינים. אבל אתם יודעים, התוצאה הרסנית, הרסנית, כי הנה עובדה: ארה"ב היא אחת המדינות היחידות בעולם בה שיעור החיסונים לאבעבועות נמצא בירידה. זה מחפיר, ואנחנו צריכים להתבייש בעצמנו. זה איום ונורא. מה היה צריך לקרות כדי שנתנהג כך.

עכשיו, אני מבין את זה. אני מבין את זה. כי, למישהו כאן יש אבעבועות? האם מישהו בקהל ראה פעם אדם מת מאבעבעות? זה לא קורה הרבה. זה לא קורה במדינה הזאת בכלל, אבל זה קרה 160,000 פעמים בעולם בשנה האחרונה. זה הרבה מאוד מקרי מוות מאבעבועות, 20 כל שעה. אבל מכיוון שזה לא קרה כאן, אנחנו יכולים לא לחשוב על זה, ואנשים כמו ג'ני מקארת'י יכולים להסתובב ולהטיף לפחד ובערות מבמות בטלוויזיה כמו אלה של אופרה או לארי קינג. והם יכולים לעשות זאת מכיוון שהם לא מבחינים בין מתאם לבין סיבתיות. הם לא מבינים שהם נשמעים זהים, אבל הם כמעט אף פעם לא זהים. וזה משהו שאנחנו צריכים ללמוד, ומהר.

הבחור הזה היה גיבור, ג'ונס סאלק. הוא הסיר מעלינו את אחת המכות האיומות של האנושות. אין פחד, אין ייסורים, פוליו, פוף! נעלם. הבחור כאן באמצע, לא כ"כ גיבור. שמו פול אופיט. הוא פיתח חיסון נגד רוטה-וירוס עם חבורה של אנשים. הוא מציל את החיים של 400, 500 אלף ילדים בכל שנה בעולם המתפתח. די טוב, נכון? כן, זה טוב, אבל פול מסתובב ומספר עד כמה החיסונים הם חשובים ושאנשים צריכים להפסיק להתבכיין. והוא בעצם אומר את זה ככה. אז פול הוא טרוריסט. כשפול מדבר בשימוע ציבורי, הוא לא יכול להעיד ללא אבטחה עם נשק. אנשים מתקשרים אליו הביתה כדי לומר לו שהם יודעים איפה הילדים שלו לומדים. וכל זה למה? כי פול הכין חיסון.

אני לא צריך לומר זאת, אבל חיסונים הם הכרחיים. קחו אותם, המחלה תחזור, מחלות איומות, וזה קורה. יש לנו אבעבועות בארה"ב עכשיו. וזה הולך ומחמיר, ובקרוב ילדים יתחילו למות מזה שוב, כי זה רק עניין של מספרים. והם לא הולכים למות רק מאבעבועות. מה בקשר לפוליו? בואו נידבק גם בזה. למה לא? חברה ללימודים כתבה לי לפני שבועיים שהיא חושבת שאני קצת צורמני. אף אחד לא אמר לי את זה לפני כן. היא לא מתכוונת לחסן את הבן שלה נגד פוליו. בשום אופן. בסדר. למה? כי אין לנו פוליו. ואתם יודעים מה? לא היה לנו פוליו במדינה אתמול. היום, אני לא יודע, אולי בחור עלה על מטוס בלגוס הבוקר, והוא טס ללוס אנג'לס כרגע. והוא עומד לנחות בעוד שעתיים ולשכור רכב, והוא הולך להגיע ללונג ביץ', ולהשתתף באחת הארוחות הנהדרות שTED עורכת הערב. והוא לא יודע שהוא נדבק במחלה משתקת, וגם אנחנו לא נדע, כי כך פועל העולם. אל תחשבו אחרת.

עכשיו, אנחנו אוהבים לעטוף את עצמנו בשקרים. אנחנו מאוד אוהבים את זה. כולם כאן לקחו ויטמינים בבוקר? אכיניציאה, קצת אנטי-אוקסידנטים להתחיל את היום? אני יודע שכן, כי מחצית מהאמריקאים עושים זאת כל יום. הם לוקחים את זה ולוקחים תרופות אלטרנטיביות, וזה לא משנה כמה פעמים נגלה שהן חסרות תועלת. הנתונים מראים זאת כל הזמן. הן מכהות את השתן, לא הרבה מעבר לכך. (צחוק) זה בסדר, אתם רוצים לשלם 28 מיליארד דולר לשתן כהה, אני לגמרי אתכם. (צחוק) שתן כהה. כהה. למה אנחנו עושים את זה? למה אנחנו עושים את זה? אני חושב שאני יודע, אנחנו שונאים את חברות התרופות הגדולות. אנחנו שונאים את הממשלה. אנחנו לא מאמינים לה. ואנחנו לא צריכים. מערכת הבריאות שלנו גרועה. היא מתאכזרת למיליוני אנשים. היא באופן מדהים קרה ומייסרת גם לאלה שיכולים לשלם עליה. אז אנחנו בורחים מכל זה, ולאן? אנחנו רצים לזרועותיו של קבוצת הפלצבו (אינבו). (צחוק) זה נהדר. אני מת על קבוצת הפלצבו. (מחיאות כפיים)

אבל, אתם יודעים, זה באמת עניין רציני כי הדברים האלה הם בולשיט, ואנחנו מוציאים עליהם מיליארדי דולרים. ויש לי כאן כל מיני עזרים קטנים. שום דבר -- ג'ינקו - הונאה, אכיניציאה - הונאה, אקאי - אני אפילו לא יודע מה זה אבל אנחנו מבזבזים על זה מיליארדי דולרים וגם הוא הונאה. ואתם יודעים מה? כשאני אומר את זה, אנשים צועקים עלי, והם אומרים, "מה אכפת לך? תן לאנשים לעשות מה שעושה להם טוב." ואתם יודעים מה? אתם טועים. כי לי לא אכפת אם זה המזכיר של משרד הבריאות שאומר: "הממם, אני לא מתכוון לקבל את הנתונים של המומחים שלי בקשר לממוגרפיה," או אם זה איזה שרלטן שרוצה לטפל בחולי סרטן עם חוקן של קפה. כשמתחילים ללכת בדרך בה אמונה וקסמים מחליפים עדויות ומדע, אתה מגיע למקום שאתה לא רוצה להיות בו. אתה מגיע לתאבו מבקי מדרא"פ. הוא הרג 400,000 מאנשיו בכך שהתעקש שסלק, שום ושמן לימון הם הרבה יותר יעילים מאשר תרופות אנטי-רטרו-ויראליות שאנחנו יודעים שיכולות להאט את התקדמות מחלת האיידס. מאות אלפי מקרי מוות מיותרים במדינה שמגפת האיידס בה חמורה יותר מאשר בכל מדינה אחרת. בבקשה, אל תגידו לי שאין השלכות לדברים האלה. תמיד יש. תמיד יש השלכות.

עכשיו המגפה הכי טיפשית שעוברת עלינו עכשיו היא המלחמה האבסורדית הזאת בין המצדדים במזון מהונדס גנטית לבין האליטה האורגנית. זה ויכוח אדיוטי. הוא חייב להסתיים. זה ויכוח על מילים, על מטאפורות. זאת אידאולוגיה, זה לא מדע. כל דבר שאנחנו אוכלים, כל גרגר אורז, כל גבעול פטרוזיליה, כל כרוב ניצנים, שונו על-ידי האדם. אתם יודעים, לא היו מנדרינות בגן-עדן. לא היה מלון. לא היו עצי חג המולד. אנחנו ייצרנו אותם. אנחנו ייצרנו אותם במהלך 11,000 השנים האחרונות. וחלק מזה הצליח, וחלק לא. ונפטרנו מכל מה שלא הצליח. היום אנחנו יכולים לעשות את זה באופן מדוייק יותר. ויש סיכונים, בטוח. אבל אנחנו יכולים להכניס משהו כמו ויטמין A לתוך אורז, וזה יכול לסייע למיליוני אנשים, מיליוני אנשים, להאריך את חייהם. אתם לא רוצים לעשות את זה? אני חייב לומר, אני לא מבין את זה.

אנחנו מתנגדים למזון מהונדס גנטית. למה אנחנו עושים את זה? התשובות שאני תמיד שומע הן: יותר מדי כימיקלים, חומרי הדברה, הורמונים, מונוקולטורה, אנחנו לא רוצים שדות ענקיים של יבול אחד, זה לא בסדר. אנחנו לא רוצים שחברות יוציאו פטנט על חיים אנחנו לא רוצים שהן תהיינה בעלים של זרעים. ואתם יודעים מה התגובה שלי? נכון, אתם צודקים. בואו נתקן את זה. זה נכון, יש לנו בעיית מזון עצומה, אבל זה לא מדע. אין לזה קשר למדע. זה חוק, מוסר, פטנטים. אתם יודעים שהמדע זה לא חברה. זה לא מדינה. זה אפילו לא רעיון. זה תהליך. זה תהליך, ולפעמים הוא עובד ולפעמים לא, אבל הרעיון לא לתת למדע לעשות את התפקיד שלו בגלל שאנחנו פוחדים, הוא מאוד מחליש, והוא מונע ממיליוני אנשים לשגשג.

אתם יודעים, ב-50 השנים הבאות אנחנו נאלץ לגדל 70% יותר מזון מעכשיו, 70%. ההשקעה הזאת באפריקה ב-30 השנים האחרונות. מחפיר, מחפיר. הם זקוקים לה, ואנחו לא נותנים להם. ולמה? מזון מהונדס גנטית. אנחנו לא רוצים לעודד אנשים לאכול בררה, כמו קסווה למשל. קסווה נאכלת ע"י חצי מיליארד איש. זה סוג של תפוח-אדמה. זה רק קלוריות ריקות. זה גרוע. אין בזה חומרים מזינים, אין בזה חלבון, ומדענים מהנדסים את כל זה לתוכו כרגע. ואז אנשים יוכלו לאכול אותו ולא להתעוור. ולא לרעוב, ואתם יודעים מה? זה יהיה נחמד. זה לא יהיה מזון גורמה, אבל זה יהיה נחמד.

וכל מה שאני יכול לומר הוא: למה אנחנו נלחמים בזה? בוא נשאל את עצמנו: למה אנחנו נלחמים בזה? כי אנחנו לא רוצים להזיז כמה גנים? זה בסה"כ הזזת גנים. זה לא כימיקלים. זה לא קשור לטירוף שלנו עם הורמונים, להתעקשות שלנו לקבל מזון גדול יותר, טוב יותר, ייחודי. זה לא קשור לקורנפלקס, זה ישאיר אנשים בחיים, והגיע הזמן שנתחיל להבין מה זה אומר. כי, אתם יודעים מה? אם לא נבין, אם נמשיך לפעול כפי שאנו פועלים היום, אנחנו אשמים במשהו שאנחנו לא רוצים להיות אשמים בו, קולוניאליזם של הייטק. אין דרך אחרת לתאר את מה שקורה כאן. זה אנוכי, זה מכוער, זה לא יאה לנו, ואנחנו באמת צריכים להפסיק עם זה.

אז אחרי שיחה כל-כך מלבבת, (צחוק) אתם יכולים לומר: "אז אתה עדיין רוצה להיכנס למכונת הזמן המגוחכת הזאת וללכת קדימה?" בהחלט. בהחלט כן. היא תקועה כרגע בהווה, אבל יש לנו הזדמנות מדהימה. אנחנו יכולים לכוון אותה לאן שנרצה. אפשר להזיז אותה לאן שנרצה, וכך גם נעשה. אנחנו צריכים לקיים את השיחות האלה, ואנחנו צריכים לחשוב, אבל כשניכנס לתוך מכונת הזמן ונצעד קדימה, נשמח שכך בחרנו. אני יודע שאנחנו יכולים, וכמה שזה קשור אלי, זה משהו שהעולם זקוק לו עכשיו.

תודה רבה

(מחיאות כפיים)

תודה רבה.

(מחיאות כפיים)